הקטנת אורך החוזים בהסכם הקיבוצי של ה-NBA מ-2011 הובילה לכך שבכל קיץ יש יותר שחקנים חופשיים ויותר קבוצות עם מקום מתחת לתקרת השכר. פתיחת השוק החופשי בחודש יולי הפכה לאחת התקופות המסקרנות של השנה, המשך ישיר לגמר ולדראפט. אבל הטענה שעכשיו ב-NBA אין פגרה אינה נכונה. רוב הקבוצות מתנפלות על השלל ומבצעות מהלכים זריזים, תוך מספר שבועות מגיע שלב בו המסה המרכזית של ההחתמות בוצעה והקיץ, במובן מסוים, נגמר.
מבחינת השוק החופשי, הגענו לשלב הזה (הקיץ הסוער נמתח עוד קצת בזכות סאגת קווין לאב שמתנהלת בתוך מסך עשן של פרסומים כוזבים וסותרים). נשארו עוד כמה שחקנים חופשיים מעניינים, אבל השוק הדליל מאפשר להם לקחת את הזמן. ככל הנראה, את מבול ההחתמות של השבוע שעבר יחליף טפטוף שיימשך לכל אורך הקיץ. הנה חמשת השמות המעניינים ביותר שנותרו:
אריק בלדסו
השחקן החופשי המוגבל ממשיך להגיע לקיץ מבלי לדעת למה לצפות. גם הקיץ היו שחקנים כאלה שקיבלו הצעות גבוהות מאוד - גורדון הייוורד וצ'נדלר פארסונס, והיו כאלה שנשארו תקועים. שני השחקנים החופשיים הבכירים שנותרו, בפער ניכר, הם חופשיים מוגבלים. הם הגיעו לשלב ממנו פחדו, השלב בו הקבוצות ביצעו את המהלכים המרכזיים שלהן ולא נותרו קבוצות שגם יכולות וגם רוצות להציע להם חוזים באזור המקסימום (זה מה שקרה לניקולה פקוביץ' בקיץ שעבר). בעצם, מבלי להיכנס לחישובים מסובכים של כל קבוצה, ככל הנראה נותרו רק שתי קבוצות שיכולות להציע חוזי מקסימום - פילדלפיה ופיניקס. זו בעיה מבחינת בלדסו, כי פילדלפיה לא מתכוונת לעשות זאת ופיניקס זו הקבוצה שלו.
למה דווקא בלדסו המוכשר כל כך נותר מאחור? שתי הפציעות המשמעותיות שעבר בארבע העונות שלו בליגה מסתמנות כהסבר המרכזי, קבוצות מפחדות להתחייב לשחקן שעשוי להתברר כמועד לפציעות ברמה אריק גורדונית. גם האינפלציה בעמדת הפוינט גארד בוודאי לא תרמה. בכל מקרה, פיניקס מעוניינת להשאיר את בלדסו כדי לשמור על הרכב שני הפוינט גארדים שלה ונדמה שהשאלה היחידה קשורה לסכום עליו הצדדים יסכמו. אבל תמיד יכולה לצוץ הפתעה בדמות קבוצה שתפנה מקום מתחת לתקרה כדי להציע את חוזה המקסימום שבלדסו מצפה לו, האופציה ההגיונית ביותר היא מילווקי (בהנחה שהם סיימו עם ההזיה שיאניס אדטוקומבו הוא הפוינט גארד הבא שלהם). אפשרות ריאלית יותר למעבר היא של סיין אנד טרייד, גם כאן מילווקי היא אופציה סבירה, אולי תמורת לארי סנדרס.אפשרות פחות ריאלית היא שפיניקס ובלדסו לא יגיעו לסיכום כך שהוא יחתום על ה-qualifying offer, ישחק שנה נוספת בחוזה רוקי ויהפוך לשחקן חופשי לא מוגבל בקיץ הבא, קשה להאמין שבלדסו יסתכן בכך מכיוון שגם הוא מכיר את הגוף הבעייתי שלו.
גרג מונרו
החופשי המוגבל השני הוא שחקן הפנים של דטרויט. חודש אוגוסט מתקרב, ונדמה שסטן ואן גנדי עדיין לא החליט מה לעשות עם הפקק בעמדות הפנים שלו. סיכום המצב: העונה שעברה הבהירה שאנדרה דראמונד, מונרו וג'וש סמית' לא יכולים לשחק ביחד, דראמונד הוא נכס אסטרטגי שאין סיכוי שדטרויט תוותר עליו, החוזה של סמית' הופך אותו לנטל שקשה למצוא קבוצה שתיקח, מונרו הוא כרגע שחקן חופשי מוגבל. האופציות שעומדות בפני ואן גנדי: למצוא טרייד על סמית', לוותר על מונרו, סיין אנד טרייד על מונרו, להחתים את מונרו ולתת לשלישייה להתחלק בדקות של שחקני הפנים, להחתים את מונרו ולהחליט מה השלב הבא במהלך העונה, לתת למונרו לחתום על ה-qualifying offer (אופציה יותר ריאלית במקרה שלו) ולראות מה קורה.
כאמור, אין כמעט קבוצות שיכולות להציע למונרו את החוזה שהוא מצפה. מי שכן יכולה לעשות זאת היא פיניקס, ובימים האחרונים יש שמועות על כוונה כזאת שלה. לסאנס יש חור יחסי בעמדת הסנטר והיא תשמח להוסיף לאיכויות ההתקפיות שלה את משחק הפוסט של מונרו, היא גם תוכל להחתים את מונרו ואחריו את בלדסו כדי ליצור סגל איכותי מאוד. אבל לא בטוח שראיין מקדונו באמת מעוניין להתחייב לסנטר שלא כל כך מתאים למשחק ריצה ולא מהווה נוכחות הגנתית משמעותית בצבע, השילוב ההגנתי שלו עם מרקיף מוריס יהיה בעייתי במיוחד. לכן הכדור, כנראה, נמצא בידיים של ואן גנדי שיצטרך לקבל החלטה בקרוב.
שון מריון
פרט לבלדסו ומונרו, נותרו רק שחקנים עם פוטנציאל להיות שחקני משנה יעילים בקבוצה טובה. גם בגיל 36, מריון מוביל בקלות את רשימת השחקנים החופשיים שיהפכו להרבה יותר מעניינים אם יסכימו לחתום על חוזה מינימום כדי להגיע לקונטנדרית. הוא עדיין מסוגל לשמור ברמה גבוהה גם על שחקני חוץ וגם על שחקני פנים ובשנה שעברה הוא חזר לקלוע שלשות באחוזים סבירים. הקבוצות הבכירות יראו בו סטרץ' 4 אידיאלי עבורן. אם קליבלנד לא תשיג את קווין לאב מריון יכול להיות יעד מועדף כדי ליצור הגנה קטלנית יחד עם וויגינס ולברון, OKC תקבל ממנו כל מה שהיא מקווה לקבל מפרי ג'ונס (ובדרך תרוויח גם מנטור מוצלח לג'ונס), לקליפרס הוא ייתן אפשרות להרכבים הנמוכים שריברס חיפש בפלייאוף. אם הוא לא יסתפק במינימום, קבוצה מעניינת שיכולה להציע לו יותר היא יוסטון. הוא יותר נמוך מטרנס ג'ונס, אבל הידיים הארוכות והניסיון שלו יאפשרו לו לשמור על שחקנים מהסוג של למרקוס אולדרידג' שהתעלל בג'ונס בפלייאוף.
ג'אמיר נלסון
בשעה טובה, אורלנדו שחררה הקיץ את נלסון ואפשרה לו לעבור, באיחור של כמה שנים, לשלב המתבקש הבא בקריירה: להיות שחקן שישי של קבוצות טובות. יש לנלסון את הכלים להיות הג'מאל קרופורד של קבוצת פלייאוף חזקה - הוא סקורר שמסוגל ליצור לעצמו מצבי זריקה, כולל עלייה לשלשה מכדרור, הוא אפילו עדיף על קרופורד בניהול המשחק של החמישייה השנייה והוא יוכל לשחק במאני טיים מול יריבות שניתן להחביא אותו מולן בהגנה. נלסון היה פצוע בקמפיין הגמר של אורלנדו ב-2009 (והניסיון של סטן ואן גנדי להחזיר אותו לגמר התברר כטעות גדולה), עכשיו תהיה לו הזדמנות להיות רלוונטי במשחקי פלייאוף חשובים. לצערו של גל מקל, דאלאס נראית בדרך להחתים אותו. יש למאבס אפשרות להציע 2.7 מליון דולר לעונה ונראה שהם מתכננים להשתמש בכך כדי לחזק את עמדת הפוינט גארד, כאשר נלסון הוא האופציה המועדפת עליהם. להם ולו זה יכול מאוד להתאים, את מקל זה ישאיר רחוק מאוד מהרוטציה.
ריי אלן
רשימה מסקרנת במיוחד של שחקנים היא כאלה שלא ברור אם בכלל ישחקו כדורסל בעונה הבאה. אמקה אוקאפור פצוע ואף אחד לא יודע אם הוא יהיה כשיר לעונה הקרובה, אבל אם כן הוא יכול להיות הסנטר שחסר לכמה קבוצות (כולל קליבלנד). גם ג'רמיין אוניל הוא אופציה מעניינת בעמדת הסנטר, הבעיה היחידה היא שהוא כנראה יודיע בקרוב על פרישה. אבל המעניין מכולם הוא ריי-ריי, שגם במקרה שלו היו שמועות על פרישה. כרגע נראה שאלן מתכנן לשחק לפחות שנה נוספת. הוא עשוי להצטרף לרכבת מומחי השלשות שלברון אוהב שקליבלנד מביאה, גם יוסטון הביעה עניין. מיותר להסביר למה חתימה של אלן יכולה לעשות את ההבדל בקרבות האליפות, נכון?
