עם סיום עונת 2013/14 ולקראת העונה שבפתח, אלישע לוי הגיש לאלונה ברקת רשימת שחקני רכש אותם היה רוצה לצרף. בראש הרשימה היה שמו של שלומי ארבייטמן, אחריו מאור מליקסון ובן שהר. לוי דרש את ארבייטמן, גם מתוך אמונה שיקבל מהשחקן דברים דומים לאלה שהפיק ממנו במכבי חיפה לפני שעזב לבלגיה (28 שערי ליגה בעונתו האחרונה בישראל), וגם בשל הסיכוי שגליינור פלט ינצל את הסעיף המאפשר לו לעזוב את הקבוצה בתמורה לפיצוי של 25 אלף יורו. פלט אכן עזב, והמאמן קיבל את מבוקשו כשארבייטמן חתם לשנתיים, במהלכן ישתכר כ-200 אלף יורו בעונה.
לאחר ארבע שנים של טלטלות בבלגיה ויציאה מהתודעה של הכדורגל הישראלי והנבחרת, ארבייטמן ינסה לחזור לקדמת הבמה, ואולי גם להוכיח משהו למכבי תל אביב ומכבי חיפה, שעל אף הכמיהה שלהן לליגיונרים ויתרו על האופציה לצרפו בשנים האחרונות.
בעונת 2003/4 הגיעה בית"ר ירושלים למשחק חוץ נגד בני יהודה בשכונת התקווה. ארבייטמן היה אז בן 18.5. המשחק הסתיים ב-1:1, כאשר החלוץ לא עשה דברים יוצאי דופן על המגרש. עם סיום המשחק וליד חדרי ההלבשה ניצן שירזי ראה את ארבייטמן, החליף איתו כמה מילים ולאחר מכן סיפר: "אני הרבה שנים בכדורגל, ולא ראיתי שחקן עם כזאת תשוקה ואהבה למשחק. הוא נטו כדורגל, עדיין בשלב של ההנאה של שחקנים בשכונה. הוא נמצא בנקודה שגם אם לא ישלמו לו שקל יאכל כל פיסת דשא, הלוואי שלא יתקלקל כאן בעתיד".
הדאגה של שירזי הייתה מוצדקת. במקרה של ארבייטמן הדברים היו קיצוניים יותר, משום שהוא היה שייך לאריק איזיקוביץ' ולטוברוק. כמה חודשים לאחר אותו משחק ובניגוד לרצונו של השחקן, איזיקוביץ' כבר ניצל סעיף בחוזה ומשך אותו מבית"ר להפועל פתח תקוה. גם לאחר החתימה ארבייטמן סירב למעבר וצוטט באימון הנבחרת הצעירה: "אין לזה משמעות. אני אשאר בבית"ר ירושלים. עם כל הכבוד לחוזה, זאת הבחירה שלי, אהפוך עולמות ואשחק איפה שאני רוצה ואוהב לשחק". כמה ימים לאחר מכן ארבייטמן כבר נאלץ לערוך אימון בכורה בקיבוץ עינת, במהלך שסימן את השלב שבו איבד את התמימות למשחק והתחיל להיות חלק מהביזנס.
לאחר שנה בהפועל פתח תקווה, ארבייטמן עבר למכבי חיפה. חמש עונות העביר בירוק, עם גיחה של חצי עונת השאלה להפועל תל אביב. לאורך רוב הקדנציה בירוק החלוץ לא היה יציב, אך התייצב בעונתו האחרונה, 2009/10, אותה סיים עם 28 שערי ליגה, יחד עם דובדבן: שער מכריע במשחק חוץ נגד זלצבורג במוקדמות הצ'מפיונס, שלמעשה העלה את מכבי חיפה לשלב הבתים. בתום אותה עונה עזב ארבייטמן לארבע שנים בבלגיה, בה נד בין גנט, ווסטרלו ומונס. מאמנו היה אלישע לוי, שזכר היטב מה הוא קיבל ממנו ומה הוא יכול להפיק.
לא מעט פעמים אמרו שאלונה ברקת אוהבת להתייעץ לפני שהיא מאשרת שחקן. גם במקרה של ארבייטמן הדברים היו דומים. שחקן של 200 אלף יורו, שפרט לבאר שבע אף אחת מהגדולות לא נלחמת לשים עליו את היד, העלה אצל הבוסית באדום סימני שאלה. היא שמעה דעות מגוונות מ"הוא שווה 25 גולים בליגה ובמחיר שלו אי אפשר להביא טוב יותר" ועד "אוברייטד", "מעבר לשיא" ו"לא שיחק כמעט בשנים האחרונות".
לגבי חלק מההגדרות אפשר להתווכח. לגבי ה"לא שיחק כמעט בשנים האחרונות", מדובר בדעה רווחת בציבור, אך הדברים רחוקים מהמציאות. בארבע השנים של ארבייטמן בבלגיה הוא השתתף ב-106 משחקי ליגה, מתוכם 58 כשחקן הרכב. כשמחברים את הדקות שלו גם כמחליף מגיעים לשחקן שראה בממוצע 17-18 משחקי ליגה מלאים בממוצע לעונה. אולי לא מדובר בחלוץ מוביל, אך בהחלט שחקן שהוא חלק מהרוטציה ולא אחד שהתנוון על הספסל. הנקודה בה ארבייטמן הלך אחורה משמעותית היא המספרים שלו: ארבייטמן כבש בארבע עונות בבליגה 26 שערים, שניים פחות משכבש בעונתו האחרונה במכבי חיפה.
ברקת גם שיתפה את אלישע לוי בלבטים, אך המאמן היה נחוש לגבי ארבייטמן. לוי אמר לברקת ולאנשי באר שבע כי גם במכבי חיפה קיבל אותו שחקן חסר ביטחון ועיצב את האישיות שלו כשחקן, והוא משוכנע כי יפיק ממנו לא פחות מבאר שבע. יתרה מכך, לוי הדגיש כי ראה הרבה מאוד משחקים של החלוץ בשנה האחרונה, ומבחינה פיזית הוא היה פעיל והגוף שלו עדיין בשיאו: "עם התשוקה שיש בבאר שבע הוא יחזור להיות אותו שלומי ארבייטמן", אמר לוי לאנשי הקבוצה, "הוא אפילו השתפר בכמה אלמנטים, שיחק בקבוצות שנלחמו בשביל לשרוד ולמד לשחק הרבה יותר טוב עם הגב לשער ועם הגוף ולשמור על הכדור. אנחנו נפיק ממנו הרבה השנה".
על העובדה שבניגוד לכל הליגיונרים הבכירים מכבי תל אביב ומכבי חיפה ויתרו מראש, אמרו בבאר שבע: "אין לנו ספק שג'ורדי קרויף עקב אחריו ואם הוא החליט מהסיבות שלו לוותר, זאת זכותו. לא כל ההחלטות של ג'ורדי, מכבי תל אביב ומכבי חיפה הן נכונות. לא בטוח שבן בסט ייתן תפוקה גדולה יותר מארבייטמן והעלות שלו יחד עם רכישת הכרטיס היא פי ארבעה בכל עונה.
כאשר רושמים ב"גוגל" שלומי ארבייטמן שמו של החלוץ מופיע רק כהגדרה שנייה. ההגדרה הראשונה היא "שלומי ארבייטמן מדבר אנגלית". קרוב ל-600 אלף צפיות יש לאותו ראיון מגומגם של השחקן, אותו קטע בו ארבייטמן בחר להתנסות עם מעט האנגלית שהספיק ללמוד בארבעה חודשים בבלגיה ושילם על כך מחיר של לגלוג, סרטונים ואף גירסאות דאנס פוגעות. בפועל, כאשר בוחנים את זה, ארבייטמן דווקא ראוי להערכה על אותו הניסיון. הוא יצא לבלגיה מבלי שידע מילה בשפה, השקיע לא מעט בנסיון ללמוד ובסך הכול צבר אוצר מילים מצומצם והחל להבין דוברי אנגלית. הוא עשה זאת מתוך אמונה שהוא מתחיל קריירה בחו"ל ומכוון הכי גבוה. זה היה השלב שבו עדיין האמין שגנט היא רק ההתחלה והוא בדרך לרמות הגבוהות ביותר. זאת אולי גם השנה שבה האמונה הלכה לאיבוד ואחריה השחקן החל לחפש את עצמו בבלגיה.
ארבייטמן דווקא שידר בעונתו הראשונה בגנט, 2010/11, כי הוא עדיין בשנת התאקלמות, אך הפוטנציאל גדול ועתידו במועדון לפניו. בינואר של אותה העונה הצטרף לקבוצה בלמה של בית"ר ירושלים ססאר ארסו, מי שהיה לאחר מכן גם לקפטן הקבוצה בשלוש השנים שאחרי. ארסו סיפר השבוע: "כשאני הגעתי בסביבות דצמבר-ינואר 2011, שלומי היה בתקופה מצויינת. הוא הבקיע כמה משחקים ברציפות והיה מאוד משמעותי. גם בפלייאוף הוא כבש הרבה שערים, ונראה היה שהוא עומד להיות אחד השחקנים המשמעותיים בקבוצה בשנים הבאות".
ארסו מדבר על שלושה שערים שארבייטמן הבקיע ברצף במשחקים נגד ווסטרלו, גנק ואופאן במחזורים 16-18, אך אלה היו שערי הליגה היחידים של ארבייטמן בליגה הסדירה. במשחקי הפלייאוף הדברים היו דומים. ארסו זוכר שארבייטמן הבקיע הרבה, אך החלוץ למעשה שיחק 62 דקות בלבד בששת המשחקים הראשונים בפלייאוף. בשלושה משחקים לקראת סיום העונה הוא פתח והבקיע ארבעה שערים - צמד נגד לוקרן ושערים לרשת אנדרלכט וגנק. עדיין, שבעה שערים בעונתו הראשונה בבלגיה, מרביתם בחלק השני של העונה, שידרו שהחלוץ בדרך לעשות את קפיצת המדרגה. ואז המאמן פרנקי דיורי שדווקא האמין בארבייטמן סיים את דרכו בתום העונה, ובמקומו הגיע טרונד סולייד.
סולייד לא האמין בארבייטמן והחלוץ רשם חמש דקות בלבד במהלך חצי עונה תחתיו. בינואר 2012 החלוץ הושאל לווסטרלו מהתחתית, שם שיחק עד לתום העונה. ארבייטמן פתח טוב עם ארבעה שערים בששת המשחקים הראשונים, אך לאחר מכן פציעה השביתה אותו לכמעט חודשיים והוא חזר למחזורי הסיום והבקיע שער נוסף. בתום העונה שב השחקן אוטומטית לגנט.
עונת 2013\2012 הייתה גם היא מורכבת. סולייד אימן את הקבוצה עד לסוף אוקטובר וארבייטמן לא זכה לדקות משחק תחתיו. בשני המשחקים הראשונים הוא פתח בהרכב ולשחק 90 דקות, במחזורים 3 ו-4 נכנס כמחליף ולאחר מכן, במשך יותר מחודשיים, החלוץ לא ראה מגרש והתנדנד בין היציע לספסל עם עדיפות ליציע. לקראת סוף אוקטובר מונה בוב פיטרס למנג'ר והדברים החלו להשתנות. המאמן נתן לארבייטמן הזדמנות והוא עלה כמחליף במרבית המשחקים תחתיו. לקראת ינואר ארבייטמן איבד גם את מקומו כמחליף ושוב החליט ללכת לשחק. הפעם הוא עבר למונס.
פיטרס, שמאמן היום את צ'רלטון וטל בן חיים, סיפר לוואלה! ספורט: "אני דווקא חשבתי שהוא יכול להיות חלק לגיטימי מגנט, אבל הוא מאוד רצה לשחק. זה שהוא ירד לספסל ולא שיחק במשך חודשיים נגרם בשל אילוצים טקטיים של אותה התקופה, אך בחצי השני של העונה הוא יכול היה לשחק יותר. הוא בחר ללכת למונס, שם יראה יותר דקות בוודאות, ואני מבין את השיקול שלו. בסך הכול, הוא הוא שווה יותר ממה שנתן בליגה הבלגית, הוא יכול היה להיות שחקן משמעותי שם, אך גם חלק מהבחירות וההחלטות שלו לא היו נכונות".
בשישה משחקים במונס ארבייטמן כבש שלושה שערים, ובמועדון החליטו להחתים אותו בתום העונה לשנתיים נוספות. עונת 2013/14 הייתה הפורייה שלו ביותר בבלגיה בכל הקשור לדקות משחק. ארבייטמן שיחק ב-28 משחקים, מתוכם פתח בהרכב ב-20. הוא הבקיע חמישה שערים ובישל אחד. כשחוזרים להגדרה של "לא שיחק כמעט בשנים האחרונות", מבינים עד כמה היא מופרכת ומנותקת מהמציאות. אולי המספרים של ארבייטמן לא דומים למה שהיה בישראל, אך הפועל באר שבע מקבלת אותו אחרי שנת משחק מלאה, בה היה חלוץ מרכזי בקבוצה מהליגה הבלגית, על אף שירדה ליגה.
כאשר פיטרס דיבר על הבחירות וההחלטות של ארבייטמן, צריך להבין שהחלוץ עבר לגנט ולבלגיה כשהוא מתקרב לגיל 26. אלה השנים שבהן הכדורגלן הישראלי כבר מתחיל להתקרב לנקודה בה הוא מפסיק לחשוב ממקום של התלהבות, תשוקה ורצון לדקות משחק, ומרחרח לכיוון חוזה ארוך טווח שיסדר אותו בחיים. ארבייטמן יכול היה בשנתיים האחרונות לחזור לארץ, ליהנות יותר מכדורגל ולהיות שחקן משמעותי יותר, אך לוותר על חוזה שמבטיח לו 270 אלף יורו בעונה לא היה מוכן ואף קבוצה לא הציעה סכומים שהתקרבו לזה. זה מחזיר אותנו לתחילת הכתבה. אותו שלומי ארבייטמן, עליו שירזי אמר כשחקן צעיר כי "יסכים לשחק אפילו בחינם", כבר הפך להיות הישראלי הממוצע, שחושש לסיים את הקריירה ולא להיות מסודר כלכלית.
מי שעבר תהליך דומה לארבייטמן הוא סלים טועמה, שבשיא ההצלחה בהפועל תל אביב יצא לשחק בסטנדרד ליאז' ובלריסה מיוון. באחת הפעמים ביקרו את דודו דהאן על כך שהוא מוציא שחקנים לקבוצות לא מתאימות והם הולכים אחורה. דהאן הסביר את השיקול הכלכלי: "עם כל הביקורת, טועמה חוזר לישראל עם ארבע דירות, משהו שלא היה מתקרב אליו כאן".
טועמה מסכים: "אין מה לעשות עם זה, בסופו של דבר אף אחד לא ידאג לך ואתה צריך לקבל החלטות קרות, גם אם מקצועית זו לא ההחלטה הכי נכונה ואתה פחות נהנה. היה ברור לי שאיהנה פחות מאשר בהפועל תל אביב, אבל עדיין, אם אתה בן 21 אתה יכול לחשוב עדיין על הרגש וההתלהבות. כשמגיעים לגיל 26-27 אתה חושב כבר על העתיד ומבין שעוד מעט זה יכול להיגמר. מעבר לזה, גם כששחקן לא משחק, אני אומר מניסיון שבליגה הבלגית אתה מתאמן ברמה גבוהה וחי כמקצוען, כי אין לך יותר מדי במה להתעסק שם, יש לך הרבה שקט וזמן ואתה מנטאלית מתבגר שם. שחקנים ימשיכו לקבל החלטות דומות גם בעתיד, כי הם יודעים שאף אחד אחר לא באמת ידאג להם".
אז זהו, ארבייטמן חוזר לישראל והערב בספליט הוא צפוי לפתוח בהרכב ולהתחיל רשמית את הקדנציה בבאר שבע. במועדון מספרים כי השחקן בהתלהבות גדולה ומאוד רוצה ליהנות מכדורגל ומהטירוף סביב הקבוצה ולחזור לתודעה, גם לזאת של המאמן הלאומי לקראת משחקי הנבחרת בספטמבר. בואו נאמין שהכדורגל הישראלי מרוויח את שלומי ארבייטמן בגרסה חדשה וטובה יותר.