אין שום דבר מקרי בעיתוי בו דיאור פישר בחר לחזור לישראל. וודאי שלא מדובר בבחירה הנובעת ממניעי ציונות או אהבת המולדת. גם סנגוריו הגדולים ביותר של הסנטר (הישראלי, מאז שבוע שעבר) יעידו כי מדובר בצעד מחושב ותועלתני.
עוד ב-2011 החל פישר להתעניין באפשרות להתאזרח בישראל, אך כעת בשלו התנאים, ולא רק מכיוונו: בנבחרת ישראל מאסו בגחמות של אלכס טיוס ויצאו מנקודת הנחה כי אלו יצוצו שוב לקראת הקמפיין הנוכחי; לשם כך, התעניינו אצל דיאור פישר כבר לפני מספר חודשים. הפעם, בניגוד לשנים קודמות, הוא לא התלבט. בצד המחויבות להופיע במדים הלאומיים להנפקת אזרחות שכזו יש לא מעט הטבות, שבראשן כמובן האפשרות לשחק כמקומי באחת הקבוצות הישראליות. מדובר בתקופה אידיאלית עבור כדורסלן ישראלי בכיר שכמותו, תקופה בה בזכות הכוח הכלכלי של הפועל ירושלים, המונופול של מכבי תל אביב נסדק לפחות, לפחות בכל הקשור לשוק ההעברות.
וישנו עניין מהותי נוסף: בעוד שבועות ספורים תלד אשתו הישראלית של פישר את ילדם המשותף הראשון. פישר ורעייתו, מספרים בסביבות השחקן, כבר קיבלו החלטה עקרונית להתבסס בישראל בשנים הקרובות ולגדל את הילד בארץ הקודש. לאחרונה אף רכשו הזוג בית בראשון לציון.
אם כן, כל הסימנים מצביעים על כך שדיאור פישר כאן כדי להישאר. רגע לפני שיחל קמפיין מוקדמות אליפות אירופה עם נבחרת ישראל, וכשברקע מכבי תל אביב והפועל ירושלים משקיעות מאמץ כביר כדי לצרפו לסגל על תקן ישראלי, נשאלת השאלה: מה נשאר מדיאור פישר שהכרנו? האם הוא באמת שווה את כל זה?
***
את מכבי תל אביב עזב פישר בשתיקה רועמת. לא היה שם זעם, אף אצבע מאשימה לא הופנתה כלפי אף אחד ולמעשה היו אלה הנסיבות שהפרידו בינו לבין הצהובים ב-2010. ריאל מדריד הציעה חוזה עתק באופן יחסי לזה של מכבי תל אביב (מיליון דולר לעונה) והעזיבה את יד אליהו הייתה נראית בלתי נמנעת. אולם מאחורי הקלעים התנהלה מערכה מעט יותר מתוחה. ראשי הצהובים דחפו לפרידה מהסנטר משלל סיבות, שבראש ובראשונה קשורות לנזק התדמיתי שגרם פישר בעקבות אותה קטטה בתל אביב בה היה מעורב ונפצע כתוצאה ממנה. מן המפורסמות שגם מערכת היחסים עם פיני גרשון, מאמנו האחרון במכבי תל אביב, לא הייתה מי-יודע-כמה. אפילו דיוויד בלאט לא חפץ ולא טרח להסתיר זאת בפני ההנהלה, עם מינויו למאמן הצהובים.
ארבע שנים עברו מאז, ובמכבי תל אביב לא נמצא אחד שמתחרט. אמנם, הצהובים שוקלים מחדש את החתמתו בקיץ הנוכחי כגיבוי לסופוקליס שחורציאניטיס ואלכס טיוס, אך לא מתכוונים בשום פנים ואופן "לשבור את הקופה" עבורו. לכך עוד נגיע בהמשך. אולם אם בוחנים את הקריירה של פישר מאז עזב את ישראל, קשה מאוד להאשים אותם. מריאל מדריד, דרך בילבאו, דונייצק ובאמברג כולם מחמיאים לפישר באשר להתנהלותו המקצוענית ואופיו הנוח, אך באותה נשימה מציינים את תקרת הזכוכית שהייתה ונותרה במקומה. היתרונות אותם יתרונות, החסרונות אותם חסרונות, התקרה אותה תקרה. פישר עדיין מחזיק במוטת ידיים עצומה; הוא עדיין אחד החוסמים הכי טובים בסביבה; הוא עדיין מסיים לא רע ליד הטבעת; עדיין תופר מפעם לפעם זריקה מחצי מרחק; הכל זהה, רק השנים חולפות. פישר כבר לא ילד, ויציין בקרוב 33.
"דיאור פישר הגיע לשיא במכבי תל אביב. מאז חלפו כמה שנים, והוא נמצא רק במגמת ירידה. אם בזמנו הוא הרוויח פחות מ-750 אלף דולר ועכשיו הוא דורש סכום כזה רק בגלל שהוא ישראלי, זו דרישה מוגזמת מאוד", אומר פראן מרטינס מ"סולובאסקט", שעקב מקרוב אחרי פישר בריאל מדריד ובתחנה הבאה שלו, בילבאו. "אטורה מסינה מאוד התלהב ממנו בזמנו והתעקש להחתים אותו בריאל מדריד, אבל כעבור זמן קצר הבין עם מי יש לו עסק. ככל שהעונה התקדמה, פישר קיבל פחות ופחות דקות. אני חושב שאז, בעונה ההיא, כולם באירופה הבינו שבעצם מכבי תל אביב זו שעשתה את דיאור פישר, ולא להיפך. שפישר לא באמת ברמה של סנטר פותח בקבוצה שמכוונת גבוה ביורוליג".
אחרי האפיזודה הקצרה בשורות הבלאנקוס, עבר פישר לבילבאו. גם שם לא הרשים יתר על המידה. בתווך כמעט הגשים חלום ילדות ומצא חוזה ב-NBA, אך וושינגטון החליטה לחתוך אותו לאחר תקופת מבחן בטרום העונה. כבר אז התברר שהקבוצות הגדולות באירופה מתייחסות לפישר במשנה זהירות. לכאורה, היו לו כל הנתונים הטבעיים להפוך לסנטר יורוליג מהשורה הראשונה: מעטים החזיקו בשילוב של גובה, אתלטיות, יד טובה ויכולת חסימה משובחת כמו זו של פישר. ובכל זאת, ידידינו מצא עצמו פעם אחר פעם בקבוצות יורוקאפ.
דווקא השהות האחרונה בבאמברג הפיחה חיים בקריירה המדשדשת. ככל שהעונה התקדמה, פישר בנה לעצמו מעמד מיוחד בקבוצה הגרמנית. זה אמנם הסתיים בהדחה מפתיעה כבר ברבע גמר הפלייאוף, אך העונה כמכלול הותירה רושם טוב בהחלט. "פישר הצטרף לבאמברג בדצמבר וחולל שינוי מיידי. הוא הרים את הקבוצה לגבהים חדשים", מספר העיתונאי הגרמני מנואל שוסט. "בסך הכל, הוא היה השחקן הכי טוב ובעיקר הכי יציב של באמברג בעונה שעברה. הוא הגיע אליה במצב לא קל ושיפר אותה מאוד, בעיקר הגנתית בזכות יכולת החסימה המפורסמת שלו. הוא גם הראה שיפור באלמנטים אחרים שלא ראינו ממנו במכבי תל אביב, כמו יכולת מסירה די מרשימה. לצערו, הסגל לצידו היה אחד החלשים ביותר של באמברג בשנים האחרונות. הכישלון לא באשמתו, בכל אופן".
***
תעודת הזהות הכחולה פתחה חלון הזדמנויות עבור פישר. יותר מזה: נראה שהליך ההתאזרחות המהיר הרים לו מחדש את הקריירה לגבהים שבשניםהאחרונות הלכו והתרחקו ממנו. מכבי תל אביב וירושלים הפכו בין רגע למחזרות אובססיביות, אבל פישר לא ממהר לחתום באף אחת מהן, כל עוד לא יענו דרישותיו בין 700 ל-750 אלף דולר לעונה (לשם השוואה, בבאמברג הרוויח כ-680 אלף דולר מחודש דצמבר, משמע דרישותיו כמעט זהות).לעת עתה, יוכל להקפיץ את ערכו באמצעות תצוגות טובות במדי נבחרת ישראל, שם בהיעדר אלכס טיוס מובטחות לו דקות משחק רבות ואשראי נרחב. אם גם אז מכבי תל אביב וירושלים לא תשתכנענה, תמיד יוכל למצוא חוזה בגובה דומה במקום אחר באירופה, אף שישראל, כאמור, נמצאת בעדיפות ראשונה לאור ההתפתחויות המשפחתיות.
רבים טוענים כי בחלוף השנים הפך פישר לגרסא מהוהה וחיוורת של השחקן שהיה בעבר, אך הוא וסוכנו, דייב גזמן, משוכנעים שדיאור פישר מודל 2014 הוא מודל משופר. שאלות על דריכה במקום וגיל מתקדם? אל תטרידו אותם עם זה. "דיאור הרבה יותר טוב בהשוואה ל-2010. הוא צבר ניסיון והתבגר, אינטליגנציית המשחק השתפרה פלאים", מעיד גזמן. "תשאל כל אחד בגרמניה בכל פעם שדיאור החטיא הם הסתכלו אחד על השני בפליאה. אין לי ספק שהוא יכול לשחק ברמות הגבוהות ביורוליג, אפילו ב-NBA. הוא אולי הסנטר שקולע הכי טוב מרחוק באירופה, והוא בטח החוסם הכי טוב. איפה הוא ישחק בעונה הבאה? נחכה ונראה איזו קבוצה תדע להעריך את זה".
דבר אחד בטוח: התעודה שהונפקה לדיאור פישר היא הרבה יותר מתעודת זהות. ביותר ממובן אחד, זו בכלל תעודת לידה.
