אולקוס על הקווים

ה-NFL היא הליגה השוחקת בעולם. לא רק לשחקנים שלה יש את הקריירות הקצרות ביותר יחסית לכל ספורט אחר, אלא גם למאמנים. כמות הפרטים האדירה שצריך לזכור, המאבק המתמיד להשתלט על חבורה של עשרות גברים מגודלים שמתוכנתים לתוקפנות כתנאי להצלחה, החשיבות האדירה של כל משחק והאתוס הכמו-צבאי הם מתכון בטוח לאולקוס.

ברבע מהליגה יש העונה מאמנים חדשים, וכמה מהם עשויים לשחק תפקידי מפתח במאבק על הפרס הגדול. המעניין מכולם, למרות שאנחנו לא מאמינים שהקבוצה החדשה שלו תהיה מוכנה כבר השנה, הוא סטיב ספורייר, הגנרל הטרי של הוושינגטון רדסקינס. ספורייר היה לאגדה במכללות, שם הביא את מכללת פלורידה לאליפות היסטורית.

הקבוצות שלו התבססו על שיטת התקפה שכונתה "פאן-נ'-גאן" כלומר כיף ויריות. מה שזה אומר בפועל הוא שספורייר אוהב לזרוק את הכדור, והרבה, וזה אומר שכך או אחרת, יהיה יפה לראות את המשחקים של הקבוצה שלו. כי כששמים את הכדור באוויר מספיק פעמים, מישהו בסוף יתפוס אותו. זה רק לא תמיד יהיה מישהו מההתקפה.

הרבה אנשים מסופקים אם השיטה הזו תעבוד ב-NFL, קל וחומר עם הסגל שיש לרדסקינס, אבל עד כמה שמשחקי קדם העונה אומרים משהו, הם אומרים שלפחות השחקנים קונים את השיטה. לנו לא נראה שיהיה שם פלייאוף השנה, אבל אם זה כן יתחבר, זה יתחבר בענק.

ג'ון גרודן, שהחיה את הריידרס והביא אותם לפלייאוף שנתיים ברציפות, עבר לטאמפה ביי,ששילמה תמורתו מחיר חסר תקדים של ארבע בחירות דראפט בשנתיים ובוחטה במזומן. גרודן יודע לגרום לקבוצה לנפק נקודות,גם אם לה כוכבים ענקיים.

הוא גם הוכיח, עם ריץ' גאנון, שהוא יודע למצות את הפוטנציאל של קווטרבקים שכבר תויגו כאכזבה. אם יעשה זאת עם בראד ג'ונסון (או עם המחליף, רוב ג'ונסון), הרי שהבאקס מועמדים לסופרבול. בינתיים גרודן כבר מקבל יחס של סלבריטי, כולל בובות צ'אקי בדמותו שנחטפות כמו לחמניות.

למאמן שעזב את טאמפה ביי קוראים טוני דאנג'י. דאנג'י הוא מאמן הגנה מבריק, אבל ההתקפות שלו בטאמפה היו אנמיות במקרה הטוב. באינדיאנפוליס, ביתו החדש, לא יהיו לו שום תירוצים. לרשותו עומד משולש ההתקפה הטוב בליגה, עם הקווטרבק פייטון מאנינג, התופס מרווין הריסון והרץ אדג'רין ג'יימס (בהנחה שחזר לגמרי מהפציעה).

הבעיה של אינדי הייתה היעדר כל הגנה הראויה לשם. דאנג'י הוא בהחלט האיש המתאים לתיקון הבעיה. עוד אין לו כל-כך את הסגל, אבל שיפור על פני השנתיים הקודמות הוא יהיה חייב להראות. בכל אופן הממוצע של התקפה עילאית ושיפור כלשהו בהגנה אמור להביא את הקולטס לפלייאוף. אם לא, הכסא של דאנג'י יתחיל להתנדנד.

מייק טייס הוא המאמן החדש של מינסוטה. הוא ייאלץ להתמודד עם היעדרו של רץ מוכח, עם כוכב-על בעייתי שיכול גם להרעיל את חדר ההלבשה (התופס רנדי מוס) ועם הגנה שאמנם תשתפר, אבל לא מספיק. טייס לא ייבחן על פי העפלה לפלייאוף – אחרת הוא יכול היה להתפטר כבר עכשיו – אבל גם הוא יהיה חייב להראות שיפור על פני העונה הקודמת. לאו דווקא במאזן הניצחונות כמו ברמה ובגיבוש.

ביל קאלהאן מונה למאמן הריידרס לאחר חמש שנים כעוזר מאמן בקבוצה. הוא יצטרך להוציא עוד עונה של מצויינות מקבוצה שעשתה דרפאט טוב, שיש לה שני תופסים שמקומם בהיכל התהילה מובטח, ובכל זאת אנחנו צופים שהוא יתרסק. הקבוצה שלו פשוט זקנה והעונה זה ייחשף.

ג'ון פוקס, המאמן החדש של קרוליינה, הוא אחד המוות ההגנתיים המשובחים בליגה. מעניין לראות מה הוא יוציא מהכישרון הענק ג'וליוס פפרס, שנבחר שני בדראפט.

מרטי שוטנהיימר הוא מאמן מצוין, ומה שקרה לו בעונות האחרונות בוושינגטון זה בעיקר אשמת הבעלים האנטיפת והמעיק דן סניידר. בסן דייגו, עם גרעין צעיר ומוכשר, הוא צפוי להראות מה הוא יודע.

יש גם לא מעט מאמנים שהמלה "לשעבר" תתווסף לתואר שלהם אם לא יראו גרף התקדמות ממשי כבר בסוף העונה הקרובה. בין אלה ניתן למנות את ג'ים האסלט מהניו אורלינס סיינטס, שלפני שנתיים היה הגאון התורן של הליגה ובעונה שעברה הקבוצה התפרקה לו בידיים.

השנה, עם הגנה שנחלשה קשות בפגרה, ניצב האסלט בפני אתגר חד משמעי: לקחת את הקדושים עמוק לתוך הפלייאוף או להתחיל לעלעל במודעות דרושים. הערכה שלנו? שיתחיל לארוז.

גם מצבו של ג'ים פאסל בג'איינטס לא יציב במיוחד. פאסל לא השכיל לבנות על ההעפלה לסופרבול לפני שנתיים כדי למשוך שחקנים חופשיים מובילים, וכשכבר השיג אחד כזה (הקיצוני ההגנתי קני הולמס) התברר שהוא לא יודע איך להשתמש בו, ובמקום צמד מפחיד בקצות קו ההגנה יש לו סתם עוד שחקן ממורמר בחדר ההלבשה, שמהווה פרסומת מהלכת למה לא לבוא לג'איינטס.

אמנם כישלון הקבוצות המיוחדות הוא אשמתו הישירה של מאמן היחידה הזו, שאכן הוחלף בפגרה, אבל אם גם האיש החדש לא יתפקד תגיע ההנהלה למסקנה שאולי חלק מהבעיה נעוץ בראש פירמידת האימון. מכיוון שצפויה לג'איינטס עוד עונה מאכזבת, טובים סיכוייו של ג'ים פאסל להיות פנוי להובלה החל מסוף העונה.

את סטיב ספורייר הזכרנו כבר, ודווקא בהקשר חיובי. אבל בגלל שהוא עובד אצל בעלים אנטיפת, לא לגמרי מאוזן וחסר כל מושג בפוטבול (דן סניידר), לא נתעלף אם כבר אחרי עונה אחת יחליט סניידר שאין לו סבלנות לחכות ויפטר את האיש שכל קבוצת קולג' וחצי מקבוצות הליגה היו ממשכנות את נשמת אמם כדי להחתים.

המאמן האחרון שצריך להזכיר בהקשר הזה הוא מייק מארץ, מאמן הסט. לואיס ראמס. מארץ הוא האיש שתכנן את המערך ההתקפי של הראמס, שהוא אולי הטוב בהיסטוריה. רוב המומחים מסכימים שהאיש הוא גאון התקפי, אבל רבים עוד יותר מסכימים שהוא שחצן ושהוא תופס מעצמו יותר מכפי הראוי.

הוא עשה כמה מהלכים מאד תמוהים בעונה שעברה שלא עלו לו ביוקר רק בגלל שכוכבי העל שלו חילצו אותו, ובסופרבול הוא הפסיד בענק בקרב המוחות. אם העונה של הראמס שוב תיגמר באכזבה בגלל שמייק הזחוח נפל בפח של מאמן אחר, עלולה הבעלים של הראמס, הגברת ג'ורג'יה פרונטייר, לחפש מישהו אחר שיאמן לה את החבר'ה.

פוטבול הוא המשחק המתוחכם בעולם, מה שאומר שתפקיד המאמן כאן חשוב יותר מאשר בכל ספורט אחר – וניצחונה של ניו אינגלנד בסופרבול האחרון יוכיח. אז נכון שאנחנו צופים במשחק הזה בגלל האתלטים המופלאים על המגרש, אבל בפעם הבאה שאתם מבלים שלוש שעות מול משחק פוטבול, תנו דעתכם גם על האנשים עם האוזניות שמסתובבים על הקווים ורבים עם השופטים. גם הם חלק חשוב מההצגה.