אבל כבד נפל היום (שני) על עולם הכדורגל: אלפרדו די סטפנו, אחד משחקני הכדורגל הגדולים בתולדות המשחק, הלך לעולמו בגיל 88, בבית החולים גרגוריו מראניון במדריד. די סטפנו אושפז בבית החולים במצב קשה מאז עבר התקף לב ביום שבת. בשנים האחרונות כיהן די סטפנו כנשיא הכבוד של ריאל מדריד והוא דמות מוערכת ונערצת בעולם הכדורגל.
די סטפנו נולד ברביעי ביולי 1926 בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה, לאב ממוצא איטלקי ואם ממוצא צרפתי ואירי. הוא החל את הקריירה בריבר פלייט, בגיל 17, שם שיחק בכל שנותיו בארגנטינה, מלבד עונת השאלה אחת להורקאן ב-1946. מריבר פלייט עבר די סטפנו למיז'ונריוס הקולומביאנית, שם שיחק בין 1951 ל-1953, אז נרכש על ידי ריאל מדריד.
מעברו של די סטפנו לבלאנקוס לווה במלחמה גדולה עם ברצלונה על השחקן. די סטפנו כבר חתם על חוזה בברצלונה, אולם ההתאחדות הספרדית סירבה להכיר בהסכם, בניסיון ככל הנראה לסייע לריאל מדריד, הקבוצה מהבירה, שהייתה מקורבת לשלטון באותם ימים. בסופו של דבר, נשיא ריאל מדריד באותם ימים, סנטיאגו ברנבאו, שיכנע את די סטפנו לעבור לקבוצה שלו והשאר היסטוריה.
די סטפנו כבש בכל אחד מחמשת הגמרים הראשונים של גביע אירופה לאלופות, וריאל ניצחה בכל אחד מהם וזכתה בחמישה תארים אירופיים. הקבוצה ההיא של ריאל, עם די סטפנו ופרנץ פושקאש, נחשבת עד היום לאחת הגדולות בתולדות הכדורגל. לשיאו הגיע די סטפנו בגמר החמישי והאחרון בו זכה, ה-3:7 על פרנקפורט, בו כבש שלושער גדול בעוד פושקאש מרשית רביעייה.
לאורך הקריירה, די סטפנו זכה בשתי אליפויות ארגנטינה עם ריבר פלייט, בשלוש אליפויות קולומביה וגביע אחד עם מיז'ונריוס ובשמונה אליפויות ספרד, גביע המלך, חמישה גביעי אלופות וגביע ביניבשתי אחד עם ריאל מדריד. הוא נבחר פעמיים לשחקן השנה בעולם (כדור הזהב), ב-1957 ו-1959 ונכנס לרשימת מאה השחקנים הגדולים בהיסטוריה, אותה הרכיבה פיפ"א. הוא גם היה חמש פעמים מלך השערים בליגה הספרדית, פעמיים בקולומביה, פעם אחת בארגנטינה ופעמיים בגביע האלופות. את קריירת המשחק שלו סיים במדי אספניול, שם פרש בגיל 40. לאורך שנים ארוכות הוא היה מלך שערי גביע האלופות וריאל מדריד, עד ששיאיו נופצו על ידי ראול. די סטפנו סיים את קריירת הקבוצות שלו עם 664 הופעות בכל המסגרות ו-485 שערים.
ברמת הנבחרות, הקריירה של די סטפנו הייתה מאוד מיוחדת. הוא שיחק שש פעמים במדי נבחרת ארגנטינה וזכה עמה בקופה אמריקה ב-1947. הוא שיחק פעמיים נוספות במדי נבחרת קולומביה, משחקים שלא הוכרו על ידי פיפ"א. והוא שיחק 31 פעמים במדי נבחרת ספרד. למרות כל זאת, הוא מעולם לא שיחק בגביע העולמי. ארגנטינה סירבה להשתתף במונדיאל של 1950 ולא שיחקה גם ב-1954. ב-1958 הוא וספרד לא הצליחו להעפיל וב-1962 הוא הוביל את ספרד במוקדמות, אולם פציעה מנעה ממנו לשחק במונדיאל עצמו.
ב-1963, ה-FALN, "הארגון חמוש לשחרור האומות", חטף את די סטפנו בקראקס, בירת ונצואלה, כמחאה על הוצאתו להורג של קומוניסט ספרדי בידי משטרו של הגנרליסימו פרנקו. די סטפנו שוחרר כעבור יומיים ללא פגע.
לאחר הפרישה הפך די סטפנו למאמן ובין 1967 ל-1991 הדריך את: אלצ'ה, בוקה ג'וניורס, ולנסיה, ספורטינג ליסבון, ראיו וייקאנו, קאסטיין, שוב ולנסיה, ריבר פלייט, ריאל מדריד, שוב בוקה, שוב ולנסיה ושוב ריאל. כמאמן, הוא זכה באליפות וגביע עם בוקה, באליפות עם ריבר, באליפות ובגביע המחזיקות עם ולנסיה והוביל את ריאל לגמר גביע המחזיקות.