סט. לואיס ראמס

הסט. לואיס ראמס התחילו את דרכם בלוס אנג'לס, ועזבו את עיר המלאכים לפני שעברו בשנת 95' לעיר המכונה "השער למערב". עונת 99' התחילה רע מאד עבור האיילים, לאחר שגם הקווטרבק הפותח, טרנט גרין, וגם מחליפו נפצעו עוד לפני בעיטת הפתיחה.

בלית ברירה מונה לתפקיד רכז המשחק הפותח בחור בשם קורט וורנר, שצורף לסגל רק לצורך אימונים ועבד לפני כן בסידור מצרכים על המדפים בסופר תמורת 5.5 דולר לשעה.

וורנר הדהים את העולם באחד מסיפורי הסינדרלה הגדולים בתולדות הספורט. יחד עם מרשל פולק - השחקן הטוב ביותר בפוטבול, נקודה - סחף וורנר את הראמס לאליפות היסטורית, תוך שהוא רושם עונה ראשונה (מתוך שלוש רצופות) של חמש-מאות נקודות - שיא ליגה.

אחרי האליפות התפרקה ההגנה, ואף שהראמס הגיעו לפלייאוף, הם הודחו על ידי ניו אורלינס לאחר שוורנר הפצוע זרק שלוש חטיפות.

בעונה שלאחר מכן, אשתקד, תוקנה ההגנה במהלכי פגרה מבריקים, והראמס שוב היו בליגה משל עצמם. הכל דפק כמו שעון עד הסופרבול. אז נתקלו הראמס בתוכנית הגנתית גאונית של מאמן הניו אינגלנד פטריוטס, ביל בליצ'יק, ועד שהבינו איך לפתור אותה, שתי דקות מסיום המשחק, זה כבר היה מאוחר מדי. הראמס חזרו מפיגור של 14 נקודות והשוו, אבל לפטס נותר בדיוק די זמן להגיע לטווח שער שדה ולקחת אליפות שהמלה מפתיעה עושה לה עוול גדול.

השנה מייק מארץ לא מתכוון להניח לזה לקרות. כל הכוכבים חוזרים, וזה מבטיח שהראמס ימשיכו לרמוס את רוב היריבות. נצטרך לחכות עד ינואר כדי לראות אם הפעם יתקנו מרשל פולק והחבר'ה את השגיאה שוברת הלב מאשתקד.

אין תוספות משמעותיות לסגל. ג'יימי דאנקן ינסה להתמודד על מקום בהרכב במקום מארק פילדס ולונדון פלטשר שעזבו. עוד הצטרפו לראמס:

טרנס ווילקינס (תופס, מהקולטס)
מיטץ' ברגר (פאנטר, ממינסוטה)
כריס הת'רינגטון (פול באק, קרולינה)
הית' איווין (קו התקפה, מיאמי)

כאן דווקא יש שינויים. פילדס ופלטשר בליינבקר, טאקר בקו התקפה. האם לראמס יש ג'וקרים שיחפו על האבידות האלה? אלה השחקנים שכבר לא משחקים בסט. לואיס:

רייאן טאקר (תאקל התקפי, קליבלנד)
ג'ף רובינסון (טייט אנד, דאלאס)
לונדון פלטשר (ליינבקר, באפלו)
אז-זהיר האקים (תופס, חתם בדיטרויט)
מרק פילדס (ליינבקר, חתם בקרולינה)
רוברט הולקומב (רץ אחורי, טנסי)
ג'ון בייקר (פאנטר, טקסאנס)

תקצר היריעה, באמת שתקצר, אז נמנה רק את הבולטים:

קורט וורנר: נכון, הוא לא רץ. חוץ מזה, הוא עושה כל מה שקווטרבק אמור, וברמה הגבוהה ביותר. זרוע תותח, דיוק מפחיד, קור רוח של מתנקש, קשיחות מנטלית של לוחם קומנדו, ערמומיות של נחש. הוא האיש שמויא לפועל את מאתיים המהלכים ההתקפיים השונים שממציא המאמן מארץ.

מרשל פולק: שחקן הפוטבול הטוב בעולם, אולי בהיסטוריה. האיש רץ יותר טוב מרוב הרצים, ותופס יותר טוב מרוב התופסים. מי שראה אותו תופס כדורים ביד אחת מאחורי הגב יודע במה המדובר. בגלל פולק, בלתי אפשרי לסגור את התופסים של הראמס ולשתק את משחק המסירה. מי שינסה יקבל 150 יארד על הראש ממרשל.

אייזק ברוס: תופס מהיר, מנוסה ובעיקר ווינר. בסופרבול לפני שלוש שנים, אחרי שהטייטאנס חזרו והשוו והראמס היו צריכים מהלך שיוציא להם קצת אוויר, וורנר ידע למי להסתכל. מסירה לברוס הלכה לשבעים יארד וטאצ'דאון שניצח את המשחק.

אניאס וויליאמס: שמונה שחקני הרכב חדשים היו בהגנת הראמס אשתקד, אבל איש מהם לא היה משמעותי כמו אניאס, מגן הפניה המעולה שחולץ מאריזונה וכמעט לבדו הפך את ההגנה האווירית של הראמס לאחת הטובות בליגה. כל מסירה לכיוון שלו היא חטיפה בפוטנציה.

השלישיה הגדולה של וורנר-פולק-ברוס חוזרת לעוד עונה וזה מבטיח שההצגה הטובה בעולם תמשיך להלהיב. אך יש צרות בסט. לואיס, קו ההתקפה של הראמס איבד כמה שחקני מפתח ונראה כרגע בינוני, מה שלא מבשר טובות לקורט וורנר, אולי הבורג הכי חשוב במכונה, כי בלעדיו ההתקפה של הראמס ממש לא אותה התקפה וכל פציעה שלו יכולה להיות הרת אסון עבורם.

ההגנה, שהשתפרה פלאות בעונה שעברה אמורה שוב להיות יציבה וטובה וזה אמור להספיק לאליפות הבית ובעיקרון גם להגעה לסופרבול - בהנחה שוורנר יישאר בריא.

רואים ורוד: קו ההתקפה מחזיק מעמד, המחליפים של פילדס ופלטשר עושים עבודה ראויה. יותר מזה לא צריך כדי שהראמס יגיעו לסופרבול, והפעם גם ייקחו אותו.

רואים שחור: קו ההתקפה לא מצליח להגן על וורנר, שנפצע. בזאת נגמרות שאיפות האליפות. לחילופין, גם ירידה חדה באיכות הליינבקרים עלולה להפוך את הראמס לפגיעה מול הריצה. יהיו מספיק קבוצות שיידעו לנצל את זה. אם וורנר נפצע בתחילת העונה ולא חוזר, הראמס גומרים רק 7:9 ולא מגיעים לפלייאוף. עניין הליינבקרים לעומת זאת, יביא רק למאזן 6:10 ולהפסד במהלך הפלייאוף.

דעתנו? אם וורנר נשאר בריא, 3:13, אולי אפילו 2:14 וסופרבול.