אטלנה פלקונס

מה כבר אפשר להגיד על האטלנטה פלקונס? מאותן קבוצות שהיו שם, ויהיו שם, וחוץ מפוקסים עולמיים, כמו ההעפלה לסופרבול לפני ארבע שנים, לא קורה בהן שום דבר מעניין.

אבל עכשיו יש סימנים שהדברים הולכים להשתנות. את אטלנטה רכש בעלים חדש, ארתור בלאנק שמו, שלמרות שהוא מבצע טעויות של טירון (שבאו לידי ביטוי בדארפט בינוני ופגרה חלשה באופן כללי), לפחות עושה רושם שאכפת לו לנצח.

לקבוצה יש גם מנהיג לעתיד. קוראים לו מייקל ויק, והוא בקושי בן 20. ה-NFL היא לא ה-NBA, שבה ילדים מהתיכון נבחרים בדראפט. המשחק הזה מורכב מדי, והילדים צריכים את כל השפשוף שהם יכולים לקבל, מול תחרות גבוהה מזו שיש בתיכון, כדי להוכיח שהם מוכנים לליגה האמיתית. נדיר מאד ששחקן עוזב למקצוענים ונבחר בדראפט אחרי שנתיים בלבד במכללה.

מייקל ויק הוא אחד הנדירים האלה, והוא כל-כך נדיר בכישרונו שהוא נבחר ראשון. למזלו הרב, הוא לא הרבה לשחק בעונת הבכורה שלו, ואיש לא ציפה ממנו להוביל את הקבוצה לשום מקום. כך היה לו זמן להחליק וללטש את הברק הגולמי.

היכרות קצרה: ויק הוא הדור הבא של הקווטרבק הרץ. הוא כל-כך מהיר, כל-כך חזק, עד שלפני עשר שנים איש לא היה חולם לתת לו את עמדת הרכז. הוא היה הופך לרץ אחורי ומצטיין בזה. בעונה שעברה היו לו בעיות בדיוק, אבל יש לו תותח בזרוע, ומספיק אימונים שיפרו גם את הבעיה הזו. השנה הוא מוכן לעמדת ההנהגה, ורוב המומחים חוזים שהוא גם יעשה עבודה טוב.

זה לא צפוי לקחת את אטלנטה לשום מקום, שכן קווטרבק טוב לא ממש עוזר אם אין לו למי למסור, ולויק יש רק מטרה וחצי. אבל עונה טובה של ילד הפלא תגרום לתופסים טובים לרצות לשחק איתו, ואולי בעונה הבאה יטופל הצורך הזה של הפלקונס. העונה הזו היא בגדר ניסוי כלים באטלנטה, וליותר ממקום שני בבית, הרחק ממאזן של פלייאוף, אין מה לצפות מהם.

הפלקונס עשו עבודה יפה בחיזוק ההגנה בלי לשפוך הון, אבל עדיין נותר לראות איך יתחברו המרכיבים בעוגה. וילי ג'קסון ייתן למייקל ויק מטרה מנוסה, והרץ האחורי טי.ג'יי. דאקט צפוי להיות שחקן לא רע בכלל. אלה שמות תושבי אטלנטה החדשים:

טוד ויינר (תאקל התקפי, מסיאטל)
קיאון קרפנטר (סייפטי, מבאפאלו)
ווריק דאן (רץ אחורי, מטאמפה ביי)
ג'ון תיירי (קיצוני הגנתי\ליינבקר, מגרין ביי)
פרד ווירי (מגן פינה, מניו אורלינס)
קית' לייל (סייפטי, מוושינגטון)
וילי ג'קסון (תופס, מניו אורלינס)
טי.ג'יי דאקט (רץ אחורי, רוקי ממכללת מישיגן)

הרץ המשובחג'מאל אנדרסון שוחרר, אבל ברכיו גמורות. צ'אנדלר הפך מיותר עם העברת המושכות לויק. שאר השחקנים שעזבו משמעותיים, אבלהובאו תחליפים שווי-רמה. אלה השחקנים שנפרדו מהפלקונס:

כריס צ'אנדלר (קווטרבק, הלך לשיקאגו)
טרנס מאתיס (תופס, לפיטסבורג)
הנרי קרוקט (ליינבקר, למינסוטה)
אפרים סלאם (תאקל התקפי, לדנבר)
ג'מאל אנדרסון (רץ אחורי, שוחרר)

מייקל ויק כמובן. הוא רץ כמו וירטואוז, מפציץ כמו תותחן ויקבל את כל ההזדמנויות האפשריות להוכיח שהיה שווה את הבחירה הראשונה בדראפט, ואתה הבחירה בסיבוב השני שאטלנטה שילמה תמורתו לסן דייגו.

וילי ג'קסון הוא תופס מלהיב, שלא תמיד מצא את מקומו בניו אורלינס. עכשיו, כשהוא ללא ספק התופס הבכיר בסגל, הגיע זמנו להוכיח שהוא גם ראוי לעמדה זו.

הרץ הרוקי טי.ג'יי דאקט ייהנה ממיקוד תשומת הלב ההגנתית במייקל ויק, ואם משחק המסירה יהיה סביר מספיק כדי למנוע מהגנות יריבות לצופף את הקו הקדמי, הוא עשוי לשפשף את ה-1,000 היארד בעונת הרוקי שלו.

מייקל ויק ילהיב, ואולי גם יוכיח שהיה שווה את הבחירה הראשונה. הוא יודע לרוץ ויש לו זרוע חזקה, אבל הדיוק וקבלת ההחלטות עדיין מוטלים בספק.

וילי ג'קסון המנוסה יהפוך למטרה המועדפת על ויק, אבל מי יפתח בעמדת הרץ – ווריק דאן, שמעולם לא מיצה את ההבטחה הגלומה בו, או הרוקי דאקט? ההגנה, שהייתה אחת הגרועות אשתקד, לא צפויה להשתפר יותר מדי, וזה אומר שגם בבית בינוני, הפלקונס יראו את הפלייאוף רק על המסך הקטן.

רואים ורוד: ויק מתגלה כיותר טוב ממקנאב, דאן מוכיח שהבעיה הייתה בטאמפה ביי ולא בו, ג'קסון תופס לאלף יארד.

גם אם כל זה יקרה, קשה מאד להאמין שאטלנטה תגיע לפלייאוף עם ההגנה שיש לה. מקסימום 7:9 ונקודת פתיחה טובה לפגרה אינטנסיבית.

רואים שחור: ויק זורק חזק, אבל לא לכתובת. דאן מאכזב עוד יותר מכפי שעשה בטאמפה ביי וההגנה מצדיקה את ציפיות כולם.

במקרה כזה יגמרו הפלקונס 11:5 ויצטרכו להתחיל את תהליך הבנייה מאפס.

דעתנו? ויק יהיה בסדר, ואם לא דאן אז דאקט ימלא את תפקיד הריצה. תופסים אין, הגנה אין, אז מזל שיש יריבות חלשות בבית. 7:9 ומושג ברור בהרבה לאן פניהם מועדות.