סן אנטוניו ספרס אלופת ה-NBA. כשאמרנו את זה לפני 11 שנה דיברנו על קבוצה אפורה, כדורסל פיזי, על סף האלים, קבוצה שכולם שונאים. השלישייה המובילה והמאמן לא התחלפו מאז האליפות הקודמת (2007), אבל הסגנון השתנה מקצה אל קצה, והקבוצה שכולם שונאים, הפכה לקבוצה שכולם אוהבים. כדורסל קבוצתי, התקפה כמעט מושלמת, בלי אגו, בלי כוכבים, ובלי טעויות. נעבור פה בהמשך בתחנות מתחילת העונה בהן עברה הרכבת של הספרס עד לאליפות, אבל תחילה נפתח בשני מתאבנים שלא מן המניין ונתייחס לשני רגעים מכוננים שקרו מוקדם יותר והובילו לאליפות הגדולה שזכינו לראות השנה:
1. הטרייד שהביא את קוואי לאונרד. את עונת 2010/11 סיימה סן אנטוניו במקום הראשון במערב, אבל הופתעה בסיבוב הראשון על ידי ממפיס, הכוח העולה בליגה. הספרס נחשבו לקבוצה בדרך למטה, קבוצה שנותרו לה עוד עונה-שתיים בפלייאוף. קוואי לאונרד לעומת זאת, נחשב בעיקר לפועל שחור, אתלט טוב, שומר טוב, שחקן התקפה לא בשל. איכשהו הוא הצליח להידרדר מחוץ ללוטרי בדראפט חלש. הספרס הקריבו את ג'ורג' היל כדי לקבל אותו, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. מערכת היחסים הביאה את שני הצדדים לשיא הנוכחי, שיא שאף אחד לא חשב עליו בזמן הטרייד, כנראה למעט ביופורד ופופוביץ'.
2. השלשה של ריי אלן. אלמלא אותה שלשה במשחק 6 של גמר העונה שעברה, הספרס היו אלופים כבר בשנה שעברה, אבל יכול להיות שאם אלן לא קולע אותה, לא היינו מקבלים את הספרס של העונה. הספרס היו מרחק נגיעה (טוב נו, תפיסה של כדור חוזר) מאליפות, כנראה הקבוצה שהייתה הכי קרובה ולא זכתה, וזה כאב לכל הנוגעים בדבר. קבוצות רבות היו נשברות, מתייגות את האירוע ההוא כטראומה, ולא מצליחות להרים את הראש. הספרס החליטו לקחת את זה כחוויה מחשלת, וחזרו חזקים יותר וטובים יותר. הם לעולם לא יצליחו לשכוח את האירוע ההוא (כמו שפופוביץ' אמר בראיון, זכייה השנה תעזור לו לחשוב על אותה שלשה רק פעם בשבוע, במקום כל יום), אבל הם ידעו להפוך את זה למקור הכוח שלהם, במקום המעצור.
ועכשיו לעשר התחנות שהספרס עברו השנה בדרך לאליפות:
1. החתמתם מחדש של מאנו ג'ינובילי וטיאגו ספליטר. בקיץ שעבר שלושה שחקנים סיימו חוזה בספרס. מאנו ג'ינובילי, הכוכב המזדקן, טיאגו ספליטר, הסנטר הברזילאי, וגארי ניל, הקלע מהספסל. לספרס מתפנה המון כסף מתחת לגג (החוזים של מאנו וסטיבן ג'קסון), ואוהדי הספרס רוצים לראות כוכבים. הספרס נותרו נאמנים לדרך ולשחקנים שהביאו אותם עד הלום. מאנו כבר בן 37, לא השחקן שהיה, אבל לספרס זה לא משנה, והם מחתימים אותו על חוזה בסך 14 מיליון דולר לשתי עונות. הרבה יותר ממה שהיה מקבל בכל מקום אחר. מאנו הוא המנוע של ההתקפה מהספסל. בלעדיו, ובלי דיאו, זה לא אותה קבוצה מוסרת ומפרגנת. ספליטר מקבל חוזה של 36 מיליון דולר לארבע עונות. גם כאן יש תחושה שהספרס שילמו יתר על המידה, אבל זה השחקן שהם רצו. ניל משוחרר, ובמקומו מביאים את מרקו בלינלי שסיים עונה טובה בשיקגו.
2. מפגש ראשון עם הת'אנדר. הספרס פותחים את הליגה בסערה, וכבר בנובמבר הם רושמים רצף דו ספרתי של נצחונות (11). ב-27 בנובמבר הם מגיעים למפגש הראשון נגד הת'אנדר, היריבה הגדולה במערב, כשהם עם מאזן 1:13. ווסטברוק ניסה לעזור לספרס עם 2 מ-16 מהשדה, אבל דוראנט, ג'קסון ואיבקה היו שם כדי לעצור את הרצף של הספרס, ולנצח אותם בפעם הראשונה העונה. פופוביץ' לא התרגש מההפסד, הבעיה היחידה שלו הייתה בחירת הזריקות. בהמשך הוא כבר ידע איך לטפל בבעיה מאותו משחק.
3. סוף שבוע האולסטאר. ב-13 בפברואר, התחיל סוף שבוע האולסטאר. הספרס במאזן 15:38, שניים במערב רק לת'אנדר, אבל כולם מדברים על המאזן השני. כן הספרס עם 38 ניצחונות, אבל רק שניים מהם הגיעו נגד שש הקבוצות הבכירות בליגה: ת'אנדר, היט, פייסרס, רוקטס, בלייזרס וקליפרס. למעשה הספרס במאזן של 10:2 נגד שש הקבוצות האלו. האם הם מסוגלים לעבור אותם במערב? להגיע לגמר ה-NBA? ספקות ראשונים עולים בקשר לספרס. טוני פארקר הוא הנציג היחיד שלהם באירוע האולסטאר, וגם כאן יש כאלו שטוענים שלא בצדק. דרך אגב, אחרי האולסטאר, המאזן של הספרס נגד אותן שש קבוצות היה 1:5. בפלייאוף אתם כבר יודעים לבד.
4. הקאמבק המופלא נגד פיניקס. ב-11 באפריל סן אנטוניו מבטיחה את המאזן הטוב בליגה, ואת יתרון הביתיות לאורך הפלייאוף. היא עושה את זה בסטייל, אחרי קאמבק מ-21 הפרש נגד פיניקס. היא עושה את זה בלי דאנקן ומאנו שמקבלים מנוחה, ועם 33 נקודות מדני גרין שצולף 7 שלשות ומתחמם לקראת הפלייאוף. על הדרך היא פוגעת בשאיפות הפלייאוף של פיניקס, אבל זה רק בונוס.
5. המשחק השביעי נגד דאלאס. הגענו לפלייאוף. הסדרה נגד דאלאס התארכה הרבה יותר ממה שציפו, וב-4 במאי היא הגיעה למשחק שביעי ומכריע באלאמו דום. ריק קרלייל, שלקח את המאבריקס לאליפות ב-2011, הצליח להאט את הקטר בדרבי טקסני. למעט המשחק השני, שבו המאבס הביסו את הספרס בסן אנטוניו, המשחקים צמודים וסן אנטוניו לא הצליחה לממש את היתרון שלה. המעט מתח שנשאר נשלל מהאוהדים כשסן אנטוניו פתחה את המשחק בבליץ, והגיעה ל-31 הפרש במהלכו. טוני פארקר סוף סוף התפוצץ עם 32 נקודות. פופוביץ' מחמיא למאמן היריב, קרלייל, ומסתכל קדימה לסיבוב הבא. אחרי המשחק הזה, אחרי הסדרה הזאת, נדמה שמשהו השתחרר שם אצל הספרס.
6. הרעם לא מכה פעמיים. ב-29 במאי עלו הספרס והת'אנדר למשחק 5 בגמר המערב. הספרס עומדים לפני פלאשבק לפצע מ-2012. גם אז הם שיחקו נגד הת'אנדר, גם אז הם ניצחו בשני המשחקים הראשונים ונראו בדרך הבטוחה לגמר, אלא שאז הם הפסידו ארבעה ברציפות, ונאלצו לראות את הגמר בטלוויזיה. 2014 שונה. הספרס מביסים את הת'אנדר בשני המשחקים הראשונים, אבל חוטפים תבוסות באוקלהומה סיטי, ועכשיו עומדים לפני משחק 5. טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי דואגים שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, וסוחבים את הספרס לניצחון ענק ב-28 הפרש. הספרס שוב בשליטה על הסדרה.
7. הספרס מכים פעמיים. הספרס חזרו לאוקלהומה סיטי ב-31 במאי. הם עדיין לא ניצחו שם השנה. בשני משחקי הפלייאוף ששיחקו שם הם ספגו הפסדים ללא תנאי. בוריס דיאו מחליט שהגיע הזמן לגלות את עצמו לעולם, וביחד עם עזרה ממאנו ג'ינובילי במשחק מעולה הם סוחבים את הספרס לניצחון בהארכה, וניצחון בסדרה בשישה משחקים. דיאו מסיים את המשחק בקלע המוביל של הספרס עם 26. דוראנט ו-ווסטברוק הולכים הביתה מאוכזבים. הספרס חווים קתרזיס ראשון בדרך לקתרזיס שני שעוד יגיע מול מיאמי.
8. משחק המזגן. 5 ביוני, משחק 1 בגמר ה-NBA, והאולם רותח פיזית. המזגן באלאמו דום מתקלקל, והשחקנים נאלצים לשחק בתנאי חום ולחות. המשחק צמוד, הכדור מחליק, ולאף אחד לא כיף. ללברון ג'יימס הכי פחות כיף. המלך נכנע להתייבשות והתכווצויות שרירים, ומסיים את המשחק שלוש דקות לפני הבאזר. כשהוא יוצא הספרס מובילים ב-2, אבל עם כל המומנטום מנצחים את המשחק ב-15. זהו ניצחון הבית השמיני רצוף בפלייאוף, ב-15 הפרש או יותר. שיא NBA חדש.
9. המשחק המושלם. ב-10 ביוני הסדרה סן אנטוניו חזרה למיאמי אחרי שלברון עצר את הרצף וגנב את יתרון הביתיות במשחק 2. הציפייה היא שעכשיו הדרך לגביע פנויה למיאמי. הספרס מסתכלים פנימה, וחוזרים במשחק 3 עם אחת המחציות הטובות שנראו אי פעם במשחק כדורסל, על אחת כמה וכמה בסדרת גמר. פופוביץ' מכניס את דיאו לחמישייה, והספרס יוצאים לדרך עם 19 קליעות מ-21 הזריקות הראשונות שלהם. את המחצית הם מסיימים עם 75.8% מהשדה, ו-71 נקודות, נגד אחת ההגנות הטובות בליגה. הספרס נותנים קונצרט של כדורסל עם מסירה ועוד מסירה, עד שבסופו של דבר זה נגמר בליי אפ או שלשה פנויה. על הכול מנצח קוואי לאונרד שקולע 10 מ-13 ל-29 נקודות. מיאמי עוד הרימה את הראש בחצי השני, והצליחה לצמצם את ההפרש לשבע בלבד, אבל ביום כזה, אי אפשר לקחת מסן אנטוניו את הניצחון. אם מישהו פקפק האם הספרס אלופים ראויים, המשחק הזה סיפק תשובה סופית.
10. משחק, סדרה, אליפות. אם תרצו, ההקבלה של גיים, סט, מאץ' מהטניס. משחק 4 הוא משחק חובה למיאמי, וכולם בטוחים שאנחנו נראה את מיאמי נחושה וחזקה כתמיד. הספרס לא מצליחים לשחזר את המספרים ממשחק 3, אבל ההתקפה שלהם ממשיכה לשחק נפלא, וגם ההגנה. מיאמי נראית שבורה על הפארקט. הספרס נראים חזקים מתמיד. למשחק 5 מיאמי עולה נחושה יותר, אבל זה מחזיק מעמד 6 דקות, ושוב הספרס שוטפים את המגרש וחוזרים מיתרון 16 של מיאמי עד יתרון 20. המשחק והאליפות היו גמורים הרבה לפני השריקה האחרונה. קוואי לאונרד, התחלנו איתו, ונסיים איתו: MVP פיינלס. אחרי שני משחקים ראשונים חלשים, הוא רושם שלושה משחקים מעולים, וסן אנטוניו מביסה בכל אחד מהם. בשלושת המשחקים האחרונים של הסדרה הוא קולע 71 נקודות ב68% מהשדה, ומוריד 28 ריבאונדים. את התרומה הזו הוא רושם תוך כדי שהוא שומר על השחקן הכי טוב בעולם.
