המפתחות של סן אנטוניו
לא לנוח על זרי הדפנה: אחרי ההפסד במשחק השני, התחושה הייתה שסן אנטוניו עם הגב לקיר, שהיא איבדה את הסיכוי בגמר, שלברון גדול עליה. היא חזרה בגדול, ומעבר לתצוגה המופלאה, עשתה את מה שהייתה צריכה לעשות: ניצחון חוץ במיאמי, והחזרת יתרון הביתיות. היא הגיעה למשחק השלישי בפוקוס גבוה ותפקוד מיטבי, כאילו זה היה משחק של להיות או לחדול. עכשיו, כשהיא החזירה לעצמה את יתרון הביתיות, יכול להיות שהפוקוס ירד, יכול להיות שהשחקנים ירגישו שעשו את שלהם, ובסך הכול, משחק 4 הוא לא חובה. הספרס צריכים להמשיך ללחוץ על הגז, ועל מיאמי. להמשיך את המשחק מאותו מקום שמשחק 4 נעצר, בכדורסל התקפי בלתי עציר. ניצחון במשחק 4 במיאמי, ישאיר לספרס 2 הזדמנויות לסגור את הסיפור בבית, ואם יש משהו שהם למדו משנה שעברה זה שאם יש לך הזדמנות לסגור את הסיפור נגד מיאמי, אל תפספס אותה, כי יכול להיות שזו תהיה ההזדמנות היחידה שלך.
לתת לטוני לנצח: במשחק 3 קוואי לאונרד ודני גרין היו כל כך טובים, שלא היה ממש צורך בשלישייה המובילה של הספרס. פארקר סיים את המשחק עם 15, דאנקן עם 14, ומאנו עם 11. משחק 4 יהיה שונה לגמרי. קשה לי לראות את קוואי לאונרד משחזר את היכולת שלו ממשחק 3 פעם נוספת, באותה מידה שקשה לי לדמיין את לברון נותן לו לעשות את זה. טוני פארקר עד כה היה בינוני בסדרה, ויצטרך לקחת יותר על עצמו. כשלברון ודוויין וייד נאלצים להישאר עם לאונרד וגרין, לפארקר יש יותר חופש פעולה בהתקפה, והוא צריך לנצל אותו כדי להגיע עד לטבעת. אנדרסון בקושי משחק, ובוש לא אמור להפחיד אותו. זה הזמן של הרכז הצרפתי לפרוח ולהזכיר לכולנו שהוא אולסטאר לכל דבר ועניין.
שימו לב ל: דני גרין. בין המשחק העילאי של הספרס, לבין המשחק המעולה של קוואי לאונרד, יכול להיות שפספסתם את המשחק המעולה לא פחות של דני גרין. גרין קלע 15 נקודות ב-21 דקות, אבל רק 1 מ-2 לשלוש. הקלעי שמרבה לזרוק מטווח השלוש ניצל את ריצת האמוק של שחקני מיאמי לחסום לו את הזריקה, ופעם אחרי פעם נכנס לסל וסיים בפלוטר. למד מפארקר?
המפתחות של מיאמי
פתיחה חזקה: לפני משחק 3 קראתי לזה אגרסיביות, למשחק 4 דרושה פתיחה חזקה. מיאמי שיחקה מצוין ברבע השלישי, והצליחה להוריד את ההפרש ל-7, אבל האינטנסיביות של החזרה למשחק גמרה לה את הכוחות, לרבע המכריע היא הגיע בלי כוחות, והספרס ברחו שוב. המנטליות של הספרס היא מנטליות אחרת ממה שמיאמי פגשה עד עכשיו. הם לא יישברו מאיבוד יתרון, והם ימצאו את הכוחות לשמור על המשחק. מיאמי לא יכולה להרשות לעצמה ליפול שוב לבור כזה. זה אומר שהיא חייבת לפתוח בהגנה חזקה מהרגע הראשון, ובהתקפה לברון חייב להכניס את כריס בוש, ורשארד לואיס למשחק. לגבי צ'אלמרס אני כבר הרמתי ידיים, שלושה משחקים שהדבר היחיד הקבוע שהוא עושה הוא כניסות פראיות בשחקנים החוסמים של הספרס. וייד כבר יכניס את עצמו. לברון לא יכול לסחוב את ההיט מהרבע הראשון כי זה יתיש אותו, הוא צריך לשמור כוחות לזמן ההכרעה. אם מיאמי היו משחקים טוב יותר בחצי הראשון, רבע שלישי כמו שנתנו היה סוגר את המשחק לטובתם. כמו שהחצי הראשון נראה, הרבע השלישי בסך הכול הוריד את ההפרש. משחק 4 הולך להיות משחק הצהרה, וההצהרה של מיאמי חייבת להיות: מה שאתם יכולים לעשות, אנחנו יכולים לעשות טוב יותר. כדי שזה יקרה, זה צריך לקרות כבר מכדור הביניים.
בחר את הרעל שלך: מיאמי כרגע לא מוותרת לסן אנטוניו על כלום בהגנה, ומשלמת על זה. הבעיה של מיאמי היא שהספרס מתחילים את ההתקפה שלהם מוקדם, הכדור נע מהר, שחקנים זזים ממקום למקום, המון חסימות, ויש צורך בהמון רוטציות. רוב הקבוצות נשברות 10 שניות לסוף ההתקפה ועוברות לבידוד כזה או אחר, אבל אצל סן אנטוניו זה יכול להמשך כל ה-24 שניות. בסופו של דבר ההגנה נשברת, וסן אנטוניו מוצאת זריקה נוחה. מיאמי חייבת להגדיר על מה היא מוותרת ולמי. דיאו אמנם מוגדר כסטרץ' 4 אבל לא באמת זורק וקולע שלשות בקצב גבוה. כשהוא מקבל כדור על קשת השלוש, ושחקן מיאמי רץ אליו, פעם אחרי פעם הוא יעבור אותו, ייכנס לצבע ויוציא אסיסט נהדר לשחקן אחר. למיאמי עדיף להמר על השלשות שלו. עם בונר זה הפוך, את בונר הם צריכים להכריח לשים את הכדור על הרצפה. אלו רק דוגמאות, הנקודה היא שמיאמי לא יכולה לקחת הכול מההתקפה של הספרס, כיוון שהם לא ראו עדיין התקפה כזו. עדיף להם להמר על המהלכים הפחות יעילים של הקבוצה הסופר יעילה הזו.
שימו לב ל: המספרים של החמישייה הראשונה של מיאמי. 26 מ-42 מהשדה ב-62%. תחסירו את צ'אלמרס בעוד משחק מזעזע ותגלו שלברון, וייד, בוש, וראשרד (הרביעייה הגדולה?) קלעו 26 מ-37 ב-70%. שאר השחקנים של מיאמי עשו 6 מ-25. בסך הכול מיאמי קלעה היטב, אבל ביום כזה של סן אנטוניו זה לא הספיק. אז או שמספר הזריקות של הרביעייה הראשונה יגדל (בוש רק עם 4 זריקות), או ששאר השחקנים יתחילו לפגוע.
