הפייבוריט של דונגה: על דודו סארנסה, הרכש החדש של מכבי נתניה

אנדרס אינייסטה רגיל לנצח במשחקי הגמר כאשר הוא לובש את חולצת ספרד, אך בדצמבר 2003 הוא הפסיד. "לא ידענו אז שהוא יהפוך לשחקן כה מושלם, ובכל זאת אפשר היה לראות עד כמה הוא בולט על המגרש", נזכר בשנה שעברה דודו סארנסה, שקיבל הנחיה לשמור אישית על כוכב ברצלונה, ועשה זאת על הצד הטוב ביותר בניצחונה של ברזיל 0:1 בגמר גביע העולם לנבחרות הצעירות שהתקיים באיחוד האמירויות.

פרננדיניו, כיום קשר מנצ'סטר סיטי, כבש את השער היחיד, ובאגף הימני להטט דני אלבס עם רעמת שיער גדולה. השניים פותחים ביום חמישי את המונדיאל בסגל סלסאו, בעוד דודו חתם על חוזה במכבי נתניה. ואולם אז, לפני 11 שנה, נחשב דווקא דודו לכשרון הגדול ביותר בסגל. על אף שתופקד בקישור המרכזי, הוא היה הכובש המצטיין של נבחרתו והטורניר כולו עם ארבעה שערים.

בשמינית הגמר מול סלובקיה, כאשר ברזיל היתה על סף הדחה, הפציץ דודו את השיוויון בדקה ה-83, וניצח את המשחק עם שער הזהב 10 דקות בתוך ההארכה. בחצי הגמר, נגד ארגנטינה של חבייר מסצ'ראנו ופאבלו סבאלטה, הפך דודו לגיבור האומה עם נגיחה מכדור קרן שהכריעה את ההתמודדות. אחרי שהציג יכולת נהדרת גם בגמר, הוא נבחר במקום השני בדירוג השחקנים המצטיינים של המפעל, כאשר רק איסמאיל מטאר מהנבחרת המארחת מקדים אותו.

דודו מבטיח: "באתי להצליח במכבי נתניה"

בסוף מאי פרסמנו לראשונה: מכבי נתניה במו"מ עם דודו סארנסה

זה לא הפתיע את הברזילאים. אחרי הכול, כבר היו מאחוריו שלוש שנים בליגה הראשונה במדי ויטוריה. דודו היה היחיד מבין הצעירים שזומן על ידי קרלוס אלברטו פריירה לסגל הנבחרת הבוגרת בגביע הקונפדרציות שהתקיים חצי שנה קודם לכן. הוא היה גם היחיד מהסגל שזכה ב-2003 שנסע לקופה אמריקה בקיץ 2004 בפרו, והתכבד במדליית זהב נוספת, אחרי ששותף בכל המשחקים בשלב הבתים.

השמיים היו הגבול מבחינתו, והרומן שלו עם הנבחרת התחזק במיוחד כאשר דונגה מונה למאמן בתום הכישלון במונדיאל 2006. יש האומרים כי קפטן סלסאו לשעבר, שהיה קשר מרכזי קשוח, ראה בדודו תכונות דומות של עצמו. הוא זימן אותו לכל הסגלים בחצי השנה הראשונה לכהונתו, וכך זכה דודו ליטול חלק במשחק הבינלאומי הראשון שנערך באצטדיון האמירויות, כאשר ברזיל הביסה את ארגנטינה 0:3. "הפרופסור שיחק בעמדה שלי, ולכן האחריות עלי גבוהה במיוחד, אבל אני אוהב את זה, ותמיד מנסה להשתפר כמה שיותר. חשוב לי להיות בסגל כל הזמן, כי אנחנו בונים יסודות של נבחרת חדשה", אמר אז דודו.

המבחן הראשון של דונגה היה קופה אמריקה ב-2007, וכאן בדיוק ציפתה לדודו הצרה. הוא נפצע בעיתוי אומלל והחמיץ את הטורניר. ברזיל זכתה במדליות הזהב בלעדיו, והמאמן רץ עם ההרכב החדש בלעדיו. דודו נשכח, ומספר הופעותיו בחולצה הצהובה נעצר על 11. במשך שנים ארוכות חלם הקשר שהטלפון יצלצל שוב, אך זה לא קרה. הוא לא הצליח לממש את הפוטנציאל העצום שלו, ויש שיגידו כי גם בקבוצותיו יכול היה להשיג יותר.

מבחינת כושר התאקלמות, נתניה קיבלה את השחקן האולטימטיבי. דודו העיד על עצמו לא פעם כי הוא "אזרח העולם" בשל מסעותיו הרבים ברחבי תבל. הוא מעולם לא היסס לארוז את המזוודות ולנסוע, ותכונה זו באה לידי ביטוי לראשונה כאשר הסקאוטים של ויטוריה זיהו אותו משחק בגיל 17 בקבוצת נוער בעיר הולדתו פורטלזה. לא לקח לו זמן רב לענות בחיוב להצעה, והוא נסע לסלבדור יממה שלמה באוטובוס עם 10 דולרים בכיסו – יותר מאלף קילומטרים.

המרחק ליפן היה גדול הרבה יותר, ודודו עשה אותו ב-2004 כאשר הצטרף לקאשיווה ונהנה מאוד להשתמש בגאדג'טים האלקטרוניים שטרם ראה במולדתו. חצי שנה חלפה, והוא עבר לראן הצרפתית. מתקופה זו הוא זוכר בעיקר את הביקורים בפריז, אבל כעבור חודשים ספורים הוא נדד שוב, ונחת בצסק"א מוסקבה. מועדון הצבא האדום לשעבר בנה אז קבוצה ברזילאית לכל דבר, וחבריו של דודו המליצו עליו בחום. בצסק"א כבר שיחקו דניאל קרבאליו ששיחק אתו בנבחרת הצעירה ו-ואגנר לב שהכיר אותו מהנבחרת הבוגרת. השניים היו הכוכבים הבולטים בזכייתם של הרוסים בגביע אופ"א, ודודו הצטרף לחבורה התוססת.

השחקנים המקומיים לא תמיד סמפטו את הברזילאים ואת ההנחות שהם קיבלו מבחינת משמעת. רולאן גוסב, למשל, הגדיר את דודו כ"שחקן כדורגל חופים", וטען כי היה זה המאמן ואלרי גזאייב שהפך אותו למקצוען. זו היתה הגזמה פרועה, אבל דודו באמת נזקק למספר נזיפות. במשחק מול דינאמו באוגוסט 2006 החליף אותו המאמן במחצית הראשונה בגלל שלא נשמע להוראות הטקטיות ואמר במסיבת העיתונאים: "רציתי להוריד אותו כבר בדקה ה-15". "התבגרתי מאוד כאדם ברוסיה. זו מדינה מורכבת, ויש בה לא מעט גזענות. אני לא שחור, אבל עדיין עם עור כהה, וזה גרם לדעות קדומות", נזכר בדיעבד דודו שזכה בשתי אליפויות ושני גביעים במדי צסק"א, והותיר זכרונות חיוביים אצל האוהדים.

החיים ברוסיה הקרה לא היו פשוטים, וכאשר התווספו לכך הגעגועים לסגל של דונגה ב-2007 הצהיר הקשר על רצונו לעזוב. "אני רוצה לשחק באנגליה, ספרד או באיטליה, כדי לשוב לאור הזרקורים ולחזור לנבחרת", הוא אמר. אולימפיאקוס הגישה הצעה, אבל הוא דחה אותה על הסף וחיכה להזדמנות טובה יותר. היא לא הגיעה. כעבור שנה, כאשר הבין שלא יזכה להגשים את כל חלומותיו, עשה דודו את דרכו לפיראוס, והרוסים שמחו לעשות עליו קופה עם תג מחיר של שישה מיליון יורו.

עונתו הראשונה של דודו ביוון היתה נהדרת. עם ארנסטו ואלוורדה על הקווים, הוא הרגיש כמו דג במים בהרכב, והיה אחד הבולטים בזכייה החלקה באליפות ובגביע. שכרו האמיר מ-1.5 מיליון ל-2.2 מיליון יורו לעונה, אולם דווקא אז, אחרי שהמאמן הבאסקי עזב, השתנה מעמדו לרעה, ופציעות לא הועילו. המשבר הגדול הראשון הגיע בדצמבר 2009, כאשר הברזילאי קיבל חופשה כדי להחלים, נסע למולדתו ללא אישור, השתתף במשחק ראווה שאורגן על ידי רונאלדיניו והחמיר את הפציעה. "כאשר קיבלתי הזמנה, לא חשבתי פעמיים, כי זו דרך נהדרת לשמור על קשר עם החברים", הוא אמר אז. אולימפיאקוס לא ראתה זאת בעין יפה בלשון המעטה, והעיתונאי כריס פראסקבאס טוען: "זו היתה תחילת הסוף".

אוהדים בפיראוס לא אהבו אותו יותר וראו בו שכיר חרב שמעוניין רק בהעשרת חשבון הבנק – דעה שהתחזקה כאשר דודו סירב בתוקף להוריד ממשכורתו למרות המשבר הכלכלי הקשה שפקד את יוון. אולימפיאקוס איבדה את האליפות, ואפילו חזרתו של ואלוורדה לא תרמה יותר לדודו. בעונתו השלישית העמיק הסכסוך עם האוהדים בתום הדרבי החם נגד פנאתינייקוס. ג'יבריל סיסה, החלוץ הצרפתי של הירוקים, קרא לאולטראס של אולימפיאקוס "ברברים", הברזילאי הסכים אתו, ולמרות ההתנצלות הפומבית זכה לשריקות בוז. כאשר אתלטיקו מיניירו הגישה הצעה להחתימו באפריל 2011, באולימפיאקוס נשמו לרווחה והשתחררו מהחוזה השמן שהיה תקף עד 2013. "זו היתה מתנה משמיים עבור המועדון", אומר פראסקבאס.

"הוא הגיע אלינו לא בכושר", מספר פליפה ריביירו, עיתונאי מקומי המסקר את אתלטיקו מיניירו, "כאשר נכנס לעניינים, הוא קיבל הזדמנויות מהמאמן דוריבאל ג'וניור, אבל לא ניצל אותן. לטענת המאמן, שהעדיף אחרים על פניו, דודו לא השקיע מספיק במשחק ההגנה, והעניק לשחקני היריב חופש פעולה בקישור. לעתים הוא גם סבל ממתיחות בשרירים. לדעתי הוא שחקן טוב, שניחן בחוכמת משחק ויודע לכבוש שערים, אבל לא היה לו מזל". במהלך 2012, כאשר ראו הצדדים שהעסק לא הולך לשום מקום, הם ביטלו את החוזה בהסכמה הדדית, ודודו החל לחפש קבוצה חדשה.

השאיפה לחזור למקורות הובילה אותו, באופן תמוה למדי, חזרה לצסק"א – הוא הגיע לאימונים של הקבוצה במוסקבה לפני שנתיים, ונבחן על ידי המאמן לאוניד סלוצקי, שהחליט בסופו של דבר בשלילה לגבי צירופו. דודו חזר על עקבותיו, חתם בגויאש בברזיל, הפגין יכולת לא רעה והרשית בליגה המחוזית. הדבר יצר ציפיות לא רציונליות, ודודו אמר בראיון לתקשורת המקומית: "ברור שאני חולם לחזור לסגל ברזיל וללבוש שוב את החולצה הצהובה, גם אם ידוע לי שהתחרות קשה מאוד. סקולארי הוא האיש שמחליט". מיותר לציין שפליפאו לא בדיוק חשב בכיוונו.

כאשר לא הגיע דודו לסיכום כספי עם גויאש על הארכת החוזה, נכנסה לפתע לתמונה אופ"י כרתים שהעניקה לו את החולצה מספר 10 וחוזה לחצי עונה תמורת 40 אלף יורו, עם אופציה לעונה נוספת. הפתיחה היתה לא פחות ממדהימה. בהופעת הבכורה אחרי החזרה לליגה היוונית, נכנס דודו כמחליף בדקה ה-60 במשחק נגד פנתראקיקוס, ותוך שניות ספורות שלח כדור נהדר לרשת בנגיעתו הראשונה והעניק לקבוצתו ניצחון 0:1.

השער נבחר ליפה ביותר במחזור כולו, וכעבור שבוע עשה זאת דודו שוב, עם בעיטה מרהיבה אפילו יותר מול ארגוטליס. הפעם הטיל הלך לחיבורים, ועוד ברגלו השמאלית החלשה. אופ"י ניצחה 0:1. עד לסיום העונה העלה הברזילאי את מאזנו לארבעה שערים, ויכולתו הטובה סייעה לקבוצה הצנועה להיחלץ ממאבקי התחתית ולסיים במקומם השישי.

כל האוהדים בכרתים רצו לראות את דודו בן ה-31 מממש את האופציה, והברזילאי הביע נכונות לעשות זאת, אולם לקח פסק זמן למחשבה. ויטוריה, הקבוצה בה החל את הקריירה, רצתה להחזיר אותו הביתה, ואז הגיעה גם ההצעה מנתניה. אופ"י לא יכולה היתה אפילו להתקרב לשכר שנתי של 250 אלף יורו שקיבל הקשר בעיר היהלומים, והכסף הוא שהכריע את הכף.

"אני רוצה להגיד תודה מקרב לב לכל אנשי אופ"י. קיבלתי המון אהבה ונהניתי מאוד. ליבי רצה להישאר בכרתים, אבל הייתי צריך לחשוב על משפחתי. קיבלתי החלטה הגיונית. אני מאחל רק טוב לחבריי לקבוצה, ואני בטוח שיצליחו מאוד כי זה מגיע להם", הסביר דודו בראיון האחרון לאתר האוהדים של המועדון היווני. בכך, הוא ויתר על עבודה משותפת מרתקת עם ג'נארו גאטוזו, הכוכב האיטלקי לשעבר שמונה השבוע למאמן אופ"י. במקום זאת, הוא יזכה לקבל תדרוכים מיוסי מזרחי.

בשורה התחתונה, מקבלת נתניה חתול בשק. מבחינת הפוטנציאל הטהור, מדובר באחד הזרים הטובים ביותר ששיחקו בליגת העל אי פעם. דודו נוחת בנתניה אחרי חודשים חיוביים מאוד, ובגילו יש לפניו מספר שנים טובות. מנגד, מדובר בשחקן שנוטה להיפצע, מגלה חוסר יציבות קיצונית ביכולתו לאורך השנים האחרונות, ומושפע מאוד מהאווירה ומהיחס כלפיו. אם תבנה את הקבוצה סביבו, עשויה נתניה ליהנות ממנהיג שמצדיק את עלותו, ועל סמך ניסיון עבר, סיכויי התאקלמותו הראשונית טובים מאוד. עם זאת, אם ירגיש בשיאו, עשוי דודו להרהר שוב על אריזת מזוודות בחיפוש אחרי מקום עבודה נוצץ יותר שמשלם צ'קים שמנים יותר – כי זה מה שהוא רגיל לעשות. המשימה היא למצוא את שביל הזהב, וזה לא יהיה פשוט.