רבות כבר דובר על אותו משחק יורוליג בבלגרד, שבו צירוף מקרים נדיר הותיר את אלכס טיוס במכבי תל אביב. ובגדול. רבות כבר סופר על אותו משחק ליגה ביתי מול הפועל אילת, שם לחישה פזיזה של שמעון מזרחי על אוזנו של גיא גודס הפשירה את גיא פניני והחזירה אותו לחיים. ובגדול. המכנה המשותף של שתי החלטות אלו, מטבע הדברים, הוא הכוכב האמיתי של מכבי תל אביב מודל 2013/14, דיוויד בלאט. אבל אם כבר דנים במשחקים שסימנו מפנה, יכול להיות שצריך לתת התייחסות מיוחדת למשחק מס' 1 בסדרת רבע הגמר מול מילאנו. נסביר.
בין יתר ההאשמות אשר הוטחו בקואץ' של מכבי לאורך הקריירה שלו, זו הבולטת ביותר מייחסת לו קבעון מחשבתי. איך אמר הפרשן הבכיר של ערוץ הספורט לאחר ההעפלה לפיינל פור האירופי? יש לי (כלומר לו) לא מעט השגות על הכדורסל שבלאט משחק, אבל בסופו של דבר הוא הצליח ובדרך שלו. ואכן, אי אפשר להתעלם מכך שקונטרול פריק כמו מאמנה של סגנית האלופה הנוכחית עשה רושם בדרך כלל כמי שמעדיף להפסיד יפה מאשר לנצח מכוער. כמי שמריץ תרגיל באק קאט מתוחכם בפוזשן אחרון של משחק, במקום ללכת על אלמנט בסיסי ופשוט כמו בידוד או פיק אנד רול ללא התחכמויות. אבל משהו השתנה באותו לילה קסום במילאנו, ולהשלכות יכולות להיות השפעות מעניינות על המשך הקריירה של בלאט. המשהו הזה הוא טייריס רייס, והיכולת שלו לעשות סל בכל פעם שהוא מחליט.
מכבי תל אביב גברה 77:81 על מכבי חיפה במשחק הראשון בגמר
בלאט: "רייס נתן את אחת ההצגות הגדולות שראיתי"
במשחק הגמר הראשון מול מכבי חיפה אמש (ראשון) ראינו מכבי תל אביב שמעולם לא הכרנו קודם לכן בעידן בלאט. הפעם האחרונה בה ניתן היה לראות משחק התקפה שהולך בצורה כל כך אלימה לכיוונו של גארד אחד הייתה כנראה בעידן וינקו ילובאץ ועודד קטש. רייס אומנם עלה, בנוהל, מהספסל, אבל מרגע שדרך על הפרקט, מכבי עברה לשחק כדורסל של אחד על אחד. התקפה אחר התקפה. פוזשן אחר פושזן. בידוד מהאמצע ומיד לאחר מכן מהצד. פיק אנד רול עם גבוה (ובידוד) ומיד לאחר מכן פיק אנד רול עם גארד (ובידוד). מחפשים את המיסמאץ' על מורן רוט. מאתרים על אי ההתאמה ההגנתית על דגן יבזורי. על הרגליים הזקנות של קוז'יקרו. על בן רייס.
כל התרגילים המולחמים והמתוחכמים נזרקו הצידה ופינו את מקומם למשחק התקפה פרימיטיבי, אלים, ומנצח לפחות אתמול. עם גארד דומיננטי אחד ששדרג מעמדו מהרכז השני בחשיבותו בקבוצת יורוליג בינונית לתואם ואסיליס ספאנוליס או ניקוס גאליס באלופת היורוליג. מסתבר שכאשר יש לך שחקן שמסוגל לעשות דברים כאלו, לפעמים צריך פשוט לתת לו את הכדור, להזיז את החיילים הצידה ולהמתין שהוא יביא אותך אל הארץ המובטחת. מי היה מאמין שבלאט יסיק מסקנה שכזו ויישם אותה באופן נחרץ כל כך. שלא לומר מוגזם.
ידיעות שפושטות כאש בשדה קוצים מייחסות לבלאט הצעות אטרקטיביות מקבוצות NBA שונות לעונת המשחקים הבאה. בין אם אוהבים את כל הקדנציות שלו במכבי ובין אם לאו, אין ספק שבלאט ראוי ומעלה לקבל את הג'וב הנכסף. הוא ודאי שלא איכותי פחות ממרבית עוזרי המאמן בליגה ההיא, וגם לא מחלק משמעותי מהמאמנים הראשיים. ולא רק בגלל המנטליות האמריקאית (למרות שהיא משמעותית מאוד). ואולי אולי, עם או בלי כוונה, מתחיל בלאט את ההתמחות שלו לקראת המעבר מעבר לים כבר במכבי תל אביב. הקבוצה שלו, מונהגת בידי סופרסטאר בדמותו של טייריס רייס ולו רשיון לירות, נראתה אתמול כמי שקיבלה על עצמה את הכללים הבסיסיים והנוקשים של חלק לא מבוטל מקבוצות ה NBA, לטוב ולרע. יש פרנצ'ייז פלייר? לא מבלבלים לו את המוח. המפתחות בידיים שלו, ולרוב נותר רק לקוות לטוב ולחשוש מרע. במכבי גרסת משחק מספר 1 לקחו את העניין הזה לקצה.
עם הבדל אחד בולט. בליגה ההיא הסופרסטאר לא יעלה מהספסל ולא ימתין חצי או שני שליש עונה לקבל את המפתחות. סדרות חינוך כאלו מתאימות בעיקר ללבנט.