עצמאי בשטח: סיפורו של הכדורסלן הפלסטיני סאני סאכאכיני

לפני שבוע בדיוק, נצמדו שחקני נבחרת הכדורסל של פלסטין למסכים כמו כל תושבי הגדה המערבית ורצועת עזה. על המרקע נראו מקביליהם מנבחרת הכדורגל עושים היסטוריה, ומעפילים לראשונה בתולדותיהם לאליפות אסיה היוקרתית אחרי ניצחון על הפיליפינים. אלפים יצאו לרחובות לחגוג את ההישג. חברי נבחרת הכדורסל וודאי שמחו בשמחתם. אולי, רק אולי, הייתה בהם גם קנאה, על מה שהם לא יוכלו לשחזר בעתיד הנראה לעין, אפילו שעל פי רבים יש בכוחם להגיע להישגים לא פחות מרשימים.

סאני סאכאכיני יודע שעכשיו, בזכות ההישג הגדול של נבחרת הכדורגל, הוא נדחק הצידה. בחודשים האחרונים שמו התנוסס על פני העיתונים המקומיים ושמו הוזכר תחת כל עץ רענן. זה עתה סיים את העונה הטובה בקריירה שלו, עונה שעשויה להקנות לו מקום באחת הליגות הבכירות באירופה. בין אם התסריט הזה, שנשמע בדיוני לחלוטין עד לפני כמה שנים, יתממש או לא – סאני סאכאכיני עשה את שלו. הוא כבר נכנס להיסטוריה, כשהפך לכדורסלן הפלסטיני הראשון שיוצא לשחק מחוץ לגבולות של הרשות. הוא כבר עשה לעצמו שם, ונחשב כיום לספורטאי הפלסטיני הבכיר ביותר. הוא בנה את עצמו הרחק מהעין, בסין הרחוקה. כששב לביתו ברמאללה לאחרונה, הפך למרואיין מבוקש במיוחד. עם עיתונאים ישראלים, כפי שנוכחנו לדעת במהלך הכנת כתבה זו, הוא ממאן לשתף פעולה.

בראיונות שכן קוימו הוא סימן שני יעדים מרכזיים: העפלה לטורניר גדול עם הנבחרת ומעבר לליגה הטובה בעולם, ה-NBA. נכון לעכשיו מדובר בפנטזיות פרועות, אך אם לשפוט על פי מסלול הקריירה הפתלתל והארוך שסאכאכיני עבר עד שהגיע הלום, אולי הן לא בלתי מושגות.

סאכאכיני נולד ב-1988 למשפחה נחשבת ומפורסמת ברמאללה. קרוב משפחתו היה ח'ליל סאכאכיני, מחנך ומנהיג פוליטי בירושלים בשלהי השלטון העות'מאני ובתקופת המנדט הבריטי. הוא נחשב ללאומן ערבי שהתנגד נחרצות לציונות, אך בד בבד סלד מאלימות ואף העניק מחסה בביתו לאלתר לוין, שנחשד בריגול עבור ישראל. משפחת סאכאכיני השתקעה ברמאללה זמן קצר לפני מותו של ח'ליל. כשסאני בגר, הוא כבר גדל לתוך בית שכל כולו נשם כדורסל. אביו אימן את אחת מקבוצות הליגה בגדה, אחיו הבכור אף הוא היה שחקן ואפילו אחותו ייצגה בעבר את נבחרת פלסטין. אולם באשר לסאני, כבר מגיל צעיר היה ברור שמדובר בכישרון מיוחד.

"כולם אמרו לי כל הזמן שיש לי עתיד, שאני יכול להיות שחקן מקצוען. בסביבה שבה גדלתי, זה לא נשמע סביר, אבל מתישהו התחלתי להאמין בזה", אמר בראיון בעבר.

כבר כשהיה בן 15 הצטיין בליגה הפלסטינית - ליגה חובבנית שבלשון המעטה לא מתהדרת ברמה גבוהה ובמתקנים איכותיים. הוא היה מוכשר, גבוה וחזק פי כמה וכמה ביחס ליריביו. כבר אז התנשא לגובה של מעל שני מטר, אותם שילב יחד עם יד רכה מבחוץ. אילו רק היה נולד בצידו האחר של הגבול – מי יודע – אולי מסלול הקריירה שלו היה שונה לחלוטין. אולי, כמו ערביי-ישראל שקיבלו צ'אנס להראות את יכולותיהם ואף ייצגו את הנבחרות הצעירות של ישראל בעבר, היה הופך לשחקן בליגת העל. אולי היה פותר את כאבי הראש של ארז אדלשטיין בעמדות הפנים לקראת הקמפיין הנוכחי. לו רק היה מפתח ומהקצע את יכולותיו בתוך שטחי ישראל, שני הצדדים היו יוצאים נשכרים. אבל סכאכיני נולד אל תוך הלב המדמם של הסכסוך הישראלי-פלסטיני וחומה פיסית ומנטאלית הפרידה בינו ובין המדינה. על כל פנים, בהיעדר מסגרת ותחרות רציניות, לא היה חסר הרבה כדי שהכישרון המזהיר שגילה יתמסמס וייעלם.

נקודת המפנה הגיעה בגיל 16. סאכאכיני, שכבר אז לבש את מדי נבחרת פלסטין הבוגרת, השתתף עימה בטורניר ידידות בקטאר מול נבחרות אחרות מארצות ערב. למזלו, הוא הצליח לצוד את עיניהם של הירדנים. שם, באופן יחסי, מתנהלת ליגה מסודרת וברמה מספקת, עם לא מעט אמריקאים שמעלים את הרף. כמה חודשים לאחר מכן סאכאכיני מצא את עצמו באל ריאדי עמאן, מצמרת הליגה, עם חוזה ארוך טווח. בעונתו האחרונה בחוזה, כשהיה בן 22, הוביל את הקבוצה בנקודות ובריבאונדים ונבחר לסנטר הטוב בליגה. וכמו לא מעט שחקנים מצטיינים בליגה הירדנית, נסללה לו דרך לא לאירופה – לשם תכנן להגיע מלכתחילה – אלא דווקא לסין.

המזל שוב היה לצידו של סאכאכיני. החוק המונהג בליגה הסינית, לפיו ארבע האחרונות בטבלה רשאיות להחתים שחקנים אסייתיים כמקומיים בעונה העוקבת, הביאו אותו לצ'ינגדאו, מתחתית הליגה של המחוז הצפוני. בליגה שבה שחקנים זרים מועברים מיד ליד כסחורה בשוק, החוזה שהוענק לסאכאכיני היה נראה כמו הרפתקה שעלולה להסתיים בצורה לא נעימה. כל שכן כשמדובר בליגה משופעת ביוצאי NBA ובכישרונות עצומים, כישרונות שספק אם סאכאכיני התמודד אי פעם ברמתם. אבל סכאכיני עמד בלחץ. ובגדול.

"כשסאני הגיע לסין הוא היה בעשר רמות פחות טוב מכל האמריקאים ששיחקו שם, הוא היה שחקן ממוצע", נזכר אילן קובלסקי, ששימש כמאמן נבחרת פלסטין וייעץ לרשות בנוגע לבניית הליגה המקומית. "מה שהשאיר אותו שם, מה שעזר לו לשרוד – זה קודם כל משמעת. בסין זורקים שחקנים בקלות על עניינים משמעתיים, אפילו אם מדובר בשחקני NBA לשעבר. כל בילוי, כל מצב שכרות יכול להוביל לשחרור. סאני, גם בגלל ההקפדה בדת, לא היה מעורב בכל הדברים הללו. זה עזר לו להתאקלם ולקבל חסדים מהמאמנים ובעלי הקבוצה".

מה שהיה בתחילה חסד, מה שנראה כהישרדות על רקע אישיותי בלבד, הפך תוך זמן מה למוצדק. סאכאכיני עמד בכל המבחנים המקצועיים ועלה על הציפיות. במהלך שנותיו בצ'ינגדאו סאכאכיני שיתף פעולה והתמודד נגד שחקני-על. הוא בילה עונה אחת לצד טרייסי מקגריידי ואף חלק את אותו קו קדמי גם עם אקס מכבי תל אביב, צ'ארלס גיינס. הוא התמודד בכבוד מול כוכבים כמו סטפון מארבורי, גילברט ארינאס, בובי בראון, יי ז'ינליאן ועוד. בעונה האחרונה, כאמור, הגיע לשיאו, אף שקבוצתו סיימה את העונה במקום האחרון בליגה. הוא קלט 19.3 נקודות והוריד 13.3 ריבאונדים (שני בליגה) בממוצע. אמנם, המספרים המנופחים נפוצים למדי בליגה הסינית, שבדרך כלל מציגה הגנות מחוררות לחלוטין, אך עובדה היא שסאכאכיני זכה להכרה בסיום העונה: הוא נכלל בחמישייה השלישית של העונה, לצד כישרונות מעניינים ומוכרים באופן יחסי, סבסטיאן טלפייר וקווינסי דובי.

עכשיו הוא זוכה להתעניינות רבה מצד קבוצות אירופיות, אף שלדבריו "בסין מחכות לי הצעות הרבה יותר טובות מבחינה כספית". על פי שמועות, קבוצות בליגה הבכירה בספרד כבר פנו לסוכנו ומתכננות להגיש לו הצעה בקרוב. השד יודע איך ולמה, אבל סאכאכיני מחזיק בדרכון פולני שיקל עליו להשיג חוזה. בספרד כבר עורכים השוואות בינו לבין סלאח מג'רי הטוניסאי, שגם כן החל את דרכו בספרד בקבוצה קטנה (אוברדוירו) והגיע לריאל מדריד, אף שסאכאכיני נמוך יותר (2.03) ומשחק לעיתים בעמדה מספר 4. פעם הוא השתחל בקושי לכדורסל מקצועני. והיום? היום הוא רק צריך לבחור.

את הקריירה המוצלחת שלו הוא רואה כשירות לעם הפלסטיני ומצהיר כי "בזכותי, אפשר לראות שאין אצלנו רק מלחמות ופגזים, אלא גם חיי פנאי שוקקים וספורטאים מוצלחים". מדי פגרה הוא מתייצב כדי לשחק בנבחרת פלסטין, אף שבניגוד למקבילתה מהכדורגל שקיבלה הכרה מפיפ"א לפני 16 שנה, היא כלל אינה מוכרזת כנבחרת רשמית. סאכאכיני, שכבר צבר מעמד גבוה למדי, משתף פעולה בנבחרת עם סטודנטים, שחקנים סמי-מקצוענים או חובבים לחלוטין. חלק גדול מזמנו מוקדש לאימונים אישיים שהוא מעביר ליתר השחקנים בנבחרת.

במהלך השנים פעל סאכאכיני לצירופם של כמה שחקנים מרצועת עזה לנבחרת, אך נתקל מן הסתם בהתנגדות של השלטון הישראלי. "הכל הרבה יותר קשה בגלל ישראל", אמר בראיון לאחרונה. "הנבחרת לא יכולה לקיים אימונים בסגל מלא, כי בשביל להתאמן עם השחקנים מרצועת עזה, צריך להיפגש בירדן והם צריכים לעבור לשם דרך מצרים. ברגע שבישראל מסמנים מישהו, הוא לא יצא לעולם מרצועת עזה. כשניסינו להביא שחקנים מארצות הברית כדי לחזק את הליגה, הם הקשו עליהם לעבור במחסומים. אילולי הם, היינו יכולים להיות נבחרת הרבה יותר טובה היום. הכדורסל כאן היה אחר לגמרי".

בימים אלה הוא שוהה עם הנבחרת בטורניר לא רשמי בו מתחרות כל מדינות ערב. אחרי שסיים את העונה בסין, הוא הצטרף לזמן קצר לקבוצה מהליגה הלבנונית, אך השאיפות שלו נוסקות כעת לשמיים.

"אני חולם יום אחד לייצג את פלסטין ב-NBA. אנשים חושבים שאולי זו פנטזיה רחוקה, אבל עד עכשיו הגשמתי את כל החלומות בקריירה", הוא אומר, וכשזה יוצא מפיו, קשה לפקפק.