שיקאגו ברס

אחת הקבוצות הוותיקות והמהוללות ב-NFL, עם פולקלור בכמות שמספיקה לחצי ליגה. לשיקאגו יש רק אליפות אחת בעידן הסופרבול, משנת 86', אז הציגו הדובים את ההגנה הטובה בהיסטוריה (לפחות עד הרייבנס של לפני שנתיים).

מאז סוף שנות השמונים הפכו הדובים למין מכבי פ"ת כזו - לא סמרטוט של אף אחד, אבל גם לא כזו שסופרים אותה כשמדברים על מועמדות לתואר.

הסיפור הזה נגמר. ההגנה של שיקאגו, בראשות בריאן אורלקר המדהים, מתחילה להזכיר לרבים את "מפלצות המידוויי", ובהתקפה יש להם את אנתוני תומאס המוכשר וסוללת תופסים נהדרת.

אשתקד סיימו הברס עם מאזן 3:13, אבל לא נראו באותה ליגה כמו האיגלס, שהדיחו אותם. השנה רוצים שיקאגו להמשיך להתקדם. מה יגידו היריבות? האוהדים של עיר הרוחות מקווים שהם יגידו בעיקר "אאוץ'!"

הדובים, שהגיעו לאן שהגיעו אשתקד בזכות ההגנה, לא נחו על זרי הדפנה וחיזקו אותה עוד יותר. התוספת ההתקפית היחידה היא הקווטרבק הוותיק כריס צ'אנדלר, שיגבה את ג'ים מילר הצעיר. עוד נחתו בשדה התעופה מידוויי:

מייק קלדוול (ליינבקר, מפילי)
קית' מקנזי (קיצוני הגנתי, קליבלנד)
דיימון מור (סייפטי, מפילי)
כריסטיאן פיטר (תאקל הגנתי, מהקולטס)

האבידה המשמעותית היחידה הוא וולט האריס, שישאיר חור בהגנה האווירית. אבל עוד כמה משמעותיים עזבו את מחנה הדובים במהלך הפגרה:

ג'יימס אלן (רץ אחורי, טקסאנס)
טוני פאריש (סייפטי, ניינרס)
בלייק ברוקנמייר (תאקל התקפי, לדנבר)
שיין מת'יוס (קווטרבק, וושינגטון)

הרץ האחורי אנתוני תומאס הוכיח אשתקד, בעונת הרוקי שלו, שיש לו את מה שדרוש כדי להיות רץ של קבוצת צמרת. השנה, עם עונת שפשוף מאחוריו, הוא צפוי רק להשתפר.

חוליית התופסים של שיקאגו היא אחת האיכותיות בליגה. בריאותו של מרקוס רובינסון אמנם מפוקפקת, אבל בשביל זה יש את מרטי בוקר, שיכול לדפוק שלושה טאצ'דאון ו-150 יארד בלי אזהרה, ואת דייויד טרל המוכשר שלקח אליפות במכללות עם מישיגן. אם ג'ים מילר יידע למצוא אותם, שיקאגו תכאיב ליריבותיה גם מהאוויר.

בריאן אורלקר, ליינבקר: אורלאקר הוא הליינבקר המלהיב בליגה. הוא משטח קווטרבקים, מוחץ רצים ותופס מסירות. במילון הפוטבול, לצד המונח "מנהיג ההגנה" יש תמונה של אורלאקר.

אנתוני תומאס, יחד עם הגנה קטלנית, היוו את הבסיס להצלחה של שיקגו אשתקד וכך יהיה גם השנה. ההגנה האימתנית, בראשותו של ברייאן אורלקר הנפלא אמורה להיות חזקה מתמיד והיא כרגיל תיתן את הטון לקבוצה.

בצד ההתקפי, למרות שיש תופסים טובים ושהקווטרבק ג'ים מילר ימשיך מן הסתם להשתפר, הכל מתבסס על משחק ריצה חזק בראשותו של אנתוני תומאס. ככל שהוא ישחק יותר טוב, הסיכוי של שיקגו לנצח יותר טוב, נקודה

רואים ורוד: מילר מבצע קפיצה לדרג הראשון של המוסרים בליגה, אנתוני תומאס ממשיך להשתפר בקצב המצופה. ההגנה נגד המסירה מתגברת על אבדנו של האריס והקבוצה נשארת בריאה.

מה יוצא מכל זה? גמר ה-NFC, אולי סופרבול.

רואים שחור: אורלקר נפצע וההגנה מתפרקת בלעדיו, מילר סובל ממחלת השנה השנייה ומחליפו כריס צ'אנדלר סובל מהיותו כריס צ'אנדלר. מכת פציעות כללית רק מגבירה את הנזק.

העונש על מזל רע שכזה הוא מאזן 8:8 והיעדרות מהפלייאוף.

דעתנו? בהנחה שלא יהיו פציעות בשיעור חריג, הדובים ימשיכו לטרוף במידה לא מבוטלת. השנה הם כבר לא יפתיעו אף אחד, אבל מי שטוב מנצח גם בלי זה. 5:11, סיבוב שני או אפילו גמר ה-NFC.