ליגה ספרדית - זו היתה העונה שתהיה

בשעה טובה, נפתחת הליגה הספרדית. למי שאין סבלנות לחכות עד לחודש יוני כדי לדעת מי תהיה האלופה, מי יהיו הקבוצות שיעפילו לליגת האלופות ומי ירדו לליגה השנייה, מי יהיה מלך השערים ומה תהיה השערוריה שכל ספרד תדבר עליה, מוגש כאן סיכום מוקדם של עונת 2002/03.

שחקן העונה: אסטבן (צ'וצ'ו) קמביאסו (ריאל מדריד)- ההתחלה של הארגנטינאי בן ה-22, אשר נרכש ע"י ריאל מדריד לפני ארבע שנים אך הושאל עד כה לקבוצות בארגנטינה (אינדפנדיינטה וריבר), לא הייתה מבטיחה כלל וכלל, הצ'וצ'ו בעיקר ישב על הספסל, התחיל להתגעגע לחברים בבואנוס איירס וכמעט הספיק לשכוח איך מריח דשא טרי. אולם לאחר הפציעה הקשה של פרננדו היירו (ראו בהמשך), נאלץ דל-בוסקה להסיט למרכז ההגנה את איבן הלגרה, סותם החורים הלא רשמי של ריאל מדריד, ואילו סנטיאגו סולארי, האופציה הטבעית הנוספת בקישור האחורי (לצדו של מקאללה), כבר היה עסוק בתירגול האיטלקית שלו במועדוני הלילה של מילאנו (לאחר שהועבר לאינטר כחלק מהעסקה שהביאה את רונאלדו למדריד). האחריות בעמדת הקשר האחורי הוטלה אם כן על הכתפיים חסרות הנסיון האירופאי של הצ'וצ'ו, שלא התבלבל וגילה יכולת מצויינת כבר במשחקו הראשון בהרכב הפותח והמשיך בה בעקביות עד לסוף העונה. קמביאסו עשה סדר במרכז המגרש, הוריד לחץ מזיזו ומפיגו, ידע לכבוש הרבה שערים חשובים והצליח לסדר לריאל במו רגליו (וברגע האחרון) את המקום הרביעי בליגה המוליך למוקדמות ליגת האלופות, מה שהציל למעשה את העונה העגמומית והמאכזבת של פלורנטינו פרז וקבוצתו.

פיצ'יצ'י (מלך השערים): חאבייר "הארנבון" סאביולה (בארסה)- 32 שערים בליגה 6 בגביע המלך ועוד 8 בליגת האלופות. הארנבון, אחרי עונה הסתגלות סבירה למדי אך לא מרשימה מספיק, התפוצץ השנה על המגרשים ובעיקר הרשים בעקביות שלו בכיבוש השערים, הוא לא בזבז תחמושת בצמדים ושלישיות, אלא הפגיש את הכדור עם הרשת כמעט בכל משחק שבו השתתף.

זאמורה (השוער המצטיין): ויקטור ואלדס (בארסה)- השוער השלישי של הקבוצה עקף בסיבוב את בונאנו ואנקה במאבק על אפודת השוער והפגין יכולת מצויינת וביטחון רב בעמדה הבעייתית ביותר של בארסה בשנים האחרונות.

תגלית העונה: פרננדו טורס (אתלטיקו מדריד)- ילד הפלא ממדריד, שבשנה שעברה עוד שיחק בליגה השנייה והרחק מאור הזרקורים המסנוור של ליגת הכוכבים, לא התרגש מהשמות הגדולים שהתמודדו עמו על מקום בהרכב הראשון של קבוצתו (חוסה-מארי וחאבי מורנו) ומהשמות הגדולים של הבלמים מולם הוא נאלץ להתמודד. טורס כבש 17 שערים, רובם שערי נגיחה מרהיבים והצליח אפילו להלחיץ את הצ'ילבה העירונית, אחד בשם ראול.

אכזבת העונה: רונאלדו (ריאל מדריד)- המספרים הסופיים בעסקה המפלצתית שהביאה אותו למדריד עדיין לא ברורים לחלוטין (מספר לא ידוע של כמה עשרות מליוני אירו בנוסף להעברת סולארי ומוריינטס, ששוים בעצמם עוד כמה מקלות ירוקים), אבל המספרים של רונאלדו בטבלת כיבוש השערים ברורים מאוד: 4 שערי ליגה, 2 שערים בגביע המלך, 0 שערים בליגת האלופות. אז כמה באמת שווה כל שער שלו? תעשו לבד את החשבון.

הקבוצה של המדינה: (בארסה)- אליפות הליגה, גביע המלך וגביע אירופה לאלופות. יש למישהו עוד שאלות?

הקבוצה המפתיעה: (מלאגה)- הקבוצה שהופיעה העונה בפעם הראשונה באירופה (לאחר שהצליחה להשתחל לגביע אופ"א ממפעל האינטרטוטו הנידח), הפתיעה (כמעט) את כל המומחים והתברגה במקום השלישי בליגה, המוביל כמובן אל ליגת האלופות. מלאגה ביססה את משחקה על הדואו הלטיני-הדינאמי שלה בהתקפה (דאריו סילבה ודיילי ואלדז), על היצירתיות של מוסאמפה וזארטה בקישור ועל המנהיגות שנולדה יש מאין בהגנה של פרננדו סאנז (זוכרים אותו מתקופת "אני הבן של הנשיא" שלו בריאל מדריד?).

הקבוצה המאכזבת: (ולנסיה)- אלופת השנה שעברה גימגמה בליגה לאורך כל העונה וגם בליגת-האלופות היא לא הרשימה במיוחד. הסיבות לכך רבות ומגוונות (בעיות כלכליות שמנעו רכש משמעותי, עזיבה של שחקנים מנוסים כמו אנגלומה ואילייה), אך הסיבה העיקרית היא המתיחות הגדולה ששררה ביחסים בין המאמן רפאל בניטז לבין כוכבי הקבוצה, מתיחות שהביאה בסופו של דבר לעזיבתו של קריסטיאן "קילי" גונזלס לדפורטיבו ולסיפסולם הממושך של החלוצים קארוו וסאלבה. בניטז "התפוטר" בסופו של דבר מהמועדון, הלך הביתה וחיכה בסבלנות למעידה של אחד מהמאמנים הבכירים בליגה.

הטבלה: מקומות לליגת האלופות- 1. בארסה 2. דפורטיבו 3. מלאגה 4. ריאל מדריד. היורדות- 18. אוסאסונה 19. ראיו וייקנו 20. רקראטיבו דה-הואלבה.

הרגע המרגש: בסוף העונה הודיע פרננדו היירו, איש הברזל של ריאל מדריד, על פרישתו מכדורגל, זאת אחרי שלא הצליח להתאושש מאותה הפציעה הקשה שספג בשלבים הראשונים של העונה (ודווקא מול מלאגה, הקבוצה שבה התחיל את הקריירה שלו). אבל דקות אחדות לפני הודעת הפרישה, בדקה האחרונה של המשחק האחרון של ריאל בסנטיאגו ברנבאו העונה, מול יציעים גדושי אוהדים לבושים לבן, נכנס היירו אל המגרש, מדדה בקושי על רגלו הפצועה, כשהוא מחליף את ראול, אשר ניגש אליו, חיבק אותו ממושכות והלביש לו על זרועו את סרט הקפטן, בפעם האחרונה.

אף עין לא נשארה יבשה באצטדיון.

השערוריה: (סקס, אלכוהול ואספניול)- לא נחזור על הפרטים המביכים, רק נזכיר את המשתתפים העיקריים: קבוצת המילואים של אספניול, שני ארגזי וודקה ושלושה מביאי כדורים בני שתיים-עשרה. כל מילה נוספת מיותרת.

אחד עשר הנבחרים: (לפי שיטת המשחק הנהוגה ברוב הקבוצות בספרד: 2-4-4).

שוער- ויקטור ואלדס (בארסה)- בתור קינוח לעונה מתוקה במיוחד, ויקטור עצר את הפנדל המכריע בגמר ליגת האלופות והביא את כלי הכסף הנכסף בחזרה לארון הגביעים הקטאלוני.

בלמים- פאבריסיו קולוצ'יני (אתלטיקו)- הילד עם רעמת השיער הבלונדיני ומשחק ההגנה האלגנטי הרשים בשקט הבטוח שלו, שהקנה לו מקום של קבע בהרכב הנבחרת הארגנטינאית וחוזה פרסום שמן למרכך שיער חדש ("פאבריסיו, השיער שלך נראה נפלא!").

אבלארדו (אלאבס)- הגרזן הותיק המציא את עצמו מחדש אחרי עונה מקוללת ופצועה בבארסה. המנהיגות והקשיחות שלו סייעו לאלאבס להתברג במקום שמוביל לגביע אופ"א.

מגינים- קרלס פויול (בארסה)- הקפטן, הלב והמנוע של בארסה ונבחרת ספרד באגף ימין.

רוברטו קרלוס (ריאל)- גם בעונה שחונה של ריאל, אין תחליף ליהלום השחור של ברזיל, שהצליח להרשים כתמיד במשחק המהיר וההתקפי שלו.

קשרים- אדוארדו "צ'אצ'ו" קאודט (סלטה ויגו)- פצצת האנרגיה מריבר-פלייט, שהגיע לסלטה ברגע האחרון לפני פתיחת העונה, חרש תלמים בצד הימני של הבלאידוס וגרם להרבה כאבי ראש וברכיים אצל מגני היריב במשחק האגרסיבי והבלתי מתפשר שלו.

טיקו (אתלטיק בילבאו)- הבאסקי עם רגל ימין האימתנית היווה איום מתמיד על השער מחוץ לרחבת השש-עשרה והכניס הרבה דמיון לקבוצה הכבויה והמשעממת של יופ היינקס.

חבאקין (בטיס בלומפי)- אחרי הפריצה שלו לתודעה הציבורית במונדיאל האחרון (זוכרים את הבישול שלו לשער מול דר' קוריאה, שנפסל שלא בצדק?) הפך הכישרון הצעיר להיות המנהיג הבלתי מעורער של בטיס במרכז השדה והצליח אפילו להתגבר על המשחק הסוליסטי עד כדי תסכול של דנילסון וליצור שפע של מהלכים קבוצתיים חכמים.

אסטבן קמביאסו (ריאל)- בישול וכיבוש שערים, מלחמה על כל כדור ורוח מנצחת גם בקבוצה שהייתה על סף יאוש, הם שהקנו לצ'וצ'ו את המקום במרכז המגרש של נבחרת החלומות.

חלוצים- רז'ס (מתחרז עם כבש) (סביליה)- שחקן צעיר וכובש מחונן שבשנה הבאה עוד נראה אותו מככב באחת הקבוצות הגדולות של ספרד.

חאבייר סאביולה (בארסה)- מעבר ליבול השערים המרשים, הארנבון הצליח לשמור על מערכת יחסים מפרגנת ופורה עם קלויברט (20 שערים, תודה ששאלתם) וכצ'ופר, בזכות הדיוק הכירורגי של רגליו הקצרות, הוא גם סידר לרומי ריקלמה את תואר מלך המבשלים.

ומה עם הישראלים? אילן בכר- דווקא הפתיע וגילה יכולת טובה למדי, אבל בעיקר בחצי השני של העונה ודווקא במדים האדומים של הפועל ת"א. בניון- עונה לא מזהירה של יוסי לא תעלה אותו עדיין מדרגה באירופה, אך היא בהחלט סייעה לראסינג להשיג את מטרתה ולהישאר עוד עונה בליגת הכוכבים.