דקויות כמו הודעה רשמית או חתימה על חוזה לא עושות רושם על איל ברקוביץ'. הוא יותר טיפוס של לרוץ לספר לחבר'ה. "אני הולך על זה בכל הכוח... סגרתי תוך דקה", צוטט באחד מכלי התקשורת דקות אחרי שיצא מהפגישה עם ראשי הפועל תל אביב. מבחינתו, אם הוא רוצה ועידו חג'ג' רוצה, זה סגור. מה זה משנה אם לא ישבו על אורך החוזה או על כסף, הרי באימפולסיביות ובחוסר הסבלנות שלו, ברקוביץ' מזכיר ילד שהולך עם אמא לסופר ולא מרפה ממנה עד שהיא קונה לו קרמבו. לצורך ההשוואה, אגב, אי שם לפני שנתיים ולמרות שהתקיימו שלל שיחות ופגישות בנושא, עיתונאים ישראלים שהתקשרו לג'ורדי קרויף ושאלו על מכבי תל אביב שמעו ממנו ש"הוא מתכונן לעונה הבאה בלרנקה". זה ההבדל בין הולנד לישראל. בין מכבי להפועל תל אביב.
בהנחה ולא יצוצו בעיות של הרגע האחרון שיגרמו לקוסם לחזור בו מהצהרותיו, הפועל תל אביב תאמץ את המודל הניהולי של יריבתה העירונית. תאמץ עם טוויסט מעוות. כשהצהובים החליטו לנקות את המערכת ולהעלות את הסטנדרטים הניהוליים, הם חיפשו אדמיניסטרטור ברמה גבוהה, שם גדול עם קשרים שיוכל להוות סמכות מקצועית, ניהולית וארגונית כאחד, לעמוד בפרונט ולקחת את המועדון קדימה. מה עשו האדומים?חשבו על אותם פרמטרים והכניסו ראש חולה למיטה חולה. אלא שעל פי ההיגיון הפשוט, איש שמייצר כאוס אמור להסתדר יופי במועדון שכאוס חרות על דגלו.
איל ברקוביץ' סגר בהפועל תל אביב, ישמש מנג'ר
ולפני כן: רן בן שמעון סיכם על עזיבתו
חשוב להדגיש, ברקוביץ' כמנג'ר זה רעיון לא רע שנולד מתוך סיטואציה לא נכונה. משהו בהחלטה של הפועל תל אביב מעורר אי נעימות. שימו לב להודעת הפרידה שהוציא המועדון מהמאמן רן בן שמעון: "בשיחתם אמר (חיים) רמון לבן שמעון 'הסיבה היחידה שאינך ממשיך הינה תקציבית ולא מקצועית, לו היו להפועל תל אביב המשאבים המתאימים היית ממשיך לאמן את הקבוצה'. הבעיה המרכזית היא שבעונה הבאה התקציב יקטן משמעותית ואין למועדון המשאבים המתאימים לעמוד בהסכם השכר המקורי עם רן". ישאל השואל: כיצד מועדון שלא יכול לעמוד בעלות המאמן שלו יצליח לשלם שכר לשני אנשי מקצוע שונים? לרמון הפתרונים.
יתרה מזאת, אם התקציב יקטן משמעותית, עתידו הכלכלי של המועדון לא ברור ורמון עצמו כבר הצהיר לא פעם שהוא מחפש פתרון קבוע בדמות רוכש שייקח את הקבוצה, מדוע לבצע שינוי כל כך דרסטי? במועדון מתוקן, מנהל ספורטיבי הוא פונקציה שתפקידה לעבוד לטווח ארוך, לראות לנגד עיניו את מדיניות המועדון וליישם אותה בכל הקשור לרכש, בניית הקבוצה, בחירת המאמן ולפעמים עבודה גם במחלקת הנוער. אבל כשאין יציבות ניהולית וההווה לא ברור, איך אפשר בכלל לחשוב על העתיד? וחוץ מזה, הפועל תל אביב היא הכול חוץ ממועדון מתוקן.
מהצד של בן שמעון, התחושה היא ששני הצדדים רצו להיפרד בשל חוסר שביעות רצון הדדי. המינוי המסתמן של אסי דומב מלמד על קו הצמצום החדש. האדומים רצו מאמן זול, אבל מישהו שלא יצטרך לעבור טקס חניכה ארוך ומבחני קבלה מהשחקנים שיישארו בסגל והקהל הסקפטי. דומב, גם שחקן עבר וגם עוזר מאמן, ענה על הקריטריונים. מדובר במינוי מוזר, יש שיגידו הזוי, אבל אם רמון היה בוחר מאמן מנוסה עם קונוטציה לתחתית. נגיד שלומי דורה, התגובות היו נעות בין הפתעה, ציניות ו"חחח". והמינוי של ברקוביץ'? לא פחות מוזר, הרבה יותר הזוי. קח איש מקצוע לא מנוסה, שים מעליו איש מקצוע לא מנוסה. אולי זה יעבוד, בטוח שיהיה מעניין.
ברקוביץ' ודומב מייצגים דבר והיפוכו. אחד מוחצן, מושך אש, בוטה ולא דופק חשבון והאחר שקט, אפרורי ומשעמם. אסי דומב הצטייר תמיד (גם כשחקן וגם בחייו האישיים) כמספר 2 האולטימטיבי, כשחקן המשנה. עכשיו הוא ימשיך להיות כזה רק עם שחקן ראשי אחר. בחלוקת העבודה ביניהם, דומב יעבוד מול השחקנים וברקוביץ' יהיה הפנים האמיתיות, הכתובת של אנשי התקשורת. הוא ידבר, ייתן הסברים, ידבר, ייתן עוד כותרת ושוב ידבר. ייצר אש, ימשוך אש ויסיט את האש מדומב וחדר ההלבשה. מנהל ספורטיבי זה תפקיד עם פרסטיז'ה ולכן יותר ויותר כוכבי עבר מעדיפים אותו על פני ג'וב כפוי טובה כמו אימון. על אחד כמו ברקוביץ' זה תפור וטיפוס שקט כמו דומב לא יפריע למופע.
אוהדי הפועל תל אביב יחגגו לעד את נס ה-15 במאי 2010. ארבע שנים ויום אחד לפני כן, ב-14 במאי 2006 אוהדי מכבי נתניה התעוררו לבוקר שלא ישכחו לעולם. יממה לאחר סיום העונה, סגרו בקבוצה אחד אחרי השני לירן שטראובר, אבי סטרול, אופיר חיים, אבישי ז'אנו וכפיר אודי (שוחרר לפני פתיחת העונה) ושיחות התקיימו עם אדריאן פיטו, ראובן עובד ואייל בן עמי. זה היה יום העבודה הראשון בעידן הבעלים דניאל יאמר שרכש את המועדון מאשר אלון, ומיד הספיק לפטר את ראובן עטר ולצרף את ברקוביץ', כמנג'ר שביצע את ההחתמות לפני מינוי המאמן. ההתרגשות הייתה בשיאה. עיתונאים החלו להתגודד מחוץ לביתו של יאמר בכפר שמריהו וזה יצא אליהם בליווי המנג'ר. "נבנה קבוצה שתרוץ למעלה ותשחק כדורגל התקפי. דני ביקש שאני אעזור לו ויש בינינו כימיה גדולה. אנחנו עובדים קשה, אנחנו ווינרים ונצליח", הצהיר הקוסם.
האידיליה נמשכה חודשיים, אבל בחודשיים הללו ברקוביץ' לא הפסיק לעבוד. הוא מינה את טון קאנן ופיטר אותו, החזיר את אלי גוטמן מקפריסין, החתים את ערן לוי, מזואה אנסומבו ואיתי שכטר, אבל גם הצליח לגרום להרבה בלגן. כי ברקוביץ' שיחק לפי החוקים שלו. הוא פנה למספר גדול שחקנים ובליגה לא הצליחו לעכל את התופעה. בעלי קבוצות פנו לאנשיו של יאמר, טענו לניסיונות מחטף והתלוננו על המהלכים האגרסיביים של המנג'ר. אותם מקורבי יאמר טפטפו את הדברים לאוזניו של הבעלים, מערכת היחסים החלה להתפורר עד שהתפוצצה במחנה האימונים בגרמניה. ברקוביץ' לא פתח את העונה בנתניה, אבל עזר לה לבנות שלד ששירת אותה במשך שלוש שנים.
אנשים מסוגו של ברקוביץ' לעולם לא נעלמים, הם חיים במקום שנותן להם במה. ומאז 2006, ברקוביץ' הריץ קמפיינים למינויו למאמן נבחרת, המשיך לירות לכל עבר ובעיקר הופיע בתקשורת. הוא הקים מועדון בנשר, אבל ייצר את הכותרות בעיקר בגלל הפה הגדול וחסר המעצורים שלו. עמוק בפנים הוא רצה לעבור צד, בער בו להיות חלק מההצגה, אלא שסופסטארים כמוהו, כידוע, לא מסתפקים בתפקיד שולי. בשביל קבוצה קטנה הוא לא הסכים לעזוב את הכסא הנוח בפריים טיים של רדיו תל אביב וערוץ הספורט. הפועל תל אביב זה משהו אחר.
החודשיים בנתניה הם סיבה לאופטימיות ונורה אדומה מהבהבת בעת ובעונה אחת. ברקוביץ' תמיד היה איש כדורגל מבריק, יש לו טביעת עין לשחקנים, ידע גם בעבודה עם צעירים ואחרי שנים באנגליה הוא מבין היטב את משמעות וחשיבות התפקיד. על הנייר, יש לו את כל הנתונים להיות מנהל ספורטיבי נפלא. השם שלו אמור לעזור לאדומים לשכנע שחקני רכש פוטנציאליים להגיע בפחות כסף או צעירים מוכשרים להעדיף את חודורוב על פני הצעות מקבוצות גדולות אחרות, כשגם שיתוף פעולה אפשרי עם נשר עשוי לעזור למחלקת הנוער האדומה לטווח הארוך. הוא לא אחד שיחשוש מאתגר או מרצון של בעלים להמר על סגל צעיר והוא בטח לא אחד שיחפש תירוצים או יקטין ציפיות.
אז למה נורה אדומה? כי ברקוביץ' תמיד יישאר אותו ברקוביץ'. אחד שלא מסוגל להסוות את מה שהוא חושב. זו כנראה הסיבה שהוא לא קיבל ג'וב בכיר בכדורגל הישראלי. הישירות שלו היא משהו שקשה להתמודד איתו. זה עובר ואף משעשע בטלוויזיה וברדיו, אבל לא כשמדובר בדמות ייצוגית שאמורה להיות פנים של מועדון. לכן כדי להצליח בהפועל תל אביב ברקוביץ' יצטרך לא רק להבין שימי פנקס הצ'קים הפתוח בנתניה לא יחזרו, אלא גם לדעת לווסת את עצמו ולהתמתן. לא להשתנות, אבל קצת להרגיע. בהפועל תל אביב כל אחד מחבר דירקטוריון עד אחרון האוהדים אוהב להתערב ולהביע דעה. זה מקום לחוץ ומלחיץ וברקוביץ' יצטרך לא לתת לו להשפיע עליו. פיצוצים, חיכוכים והשתלחויות חסרות רסן כמו בנתניה יחזירו אותו במהרה לתקשורת. והפעם לצמיתות.
ולמרות הכול, כיף שברקוביץ' חזר. בכדורגל המודרני, תאהבו את זה או לא, התקשורת היא חלק מרכזי מהמשחק. והתקשורת לא אוהבת את הבנאלי והמשעמם ולעד תעדיף טיפוסים צבעוניים ומוטרפים כמו ז'וזה מוריניו, יורגן קלופ ודייגו סימאונה. ימי הקלישאות עברו מהעולם. מי שלא מספק את הסחורה לא מקבל זמן מסך ונעלם לאטו. אפילו אברהם גרנט הבין את זה, וגם כשהוא מחוסר עבודה, התקשורת האנגלית משתמשת בו כפרשן. תחשבו על זה רגע, את מי אתם מעדיפים לשמוע מדבר? את אוסקר או סוזה? את קשטן או אבוקסיס? את לוזון או איצ'ה? את טיבי או את זהבי?
ידידי אורן יוסיפוביץ כתב לאחרונה שהעונה בליגת העל סימלה את חזרת הסופרסטארים. זה נכון לא רק לגבי מספרים, אלא גם בכל הקשור להתנהלות מחוץ למגרש. בוזגלו הוא סופרסטאר, זהבי הוא מגה סטאר, סוזה הוא רמה בפני עצמה וברקוביץ'? תוספת אדירה של עניין, זריקת אדרנלין לענף שיותר מדי אנשים משמיצים באופן אוטומטי. כי בשורה התחתונה, לכדורגל הישראלי אין פריבילגיה לא למצוא מקום לכוכבי עבר מסוגו של ברקוביץ'. וכמה זה סמלי שזה קורה דווקא ביום שעידן בראון, מאמן נוער אלמוני משום מקום, מקבל לידיו קבוצה בליגת העל בגלל אותו שיקול היעדר משאבים.
