4 במאי 2008. דייגו סימאונה התלבט לגבי החלוץ שיפתח בהתקפה ריבר פלייט בדרבי הלוהט מול בוקה ג'וניורס. "התקשרתי לאבא שלי כדי להתייעץ איתו לגבי ההרכב, ואמרתי לו שאני מעדיף את רדאמל פלקאו על פני סבסטיאן אבראו בשפיץ, כשמאחוריו השלישייה דייגו בונאנוטה-אריאל אורטגה-אלכסיס סאנצ'ס", חשף המאמן בדיעבד בתכנית רדיו בארגנטינה. "אבא אהב את ההרכב, אלא שאז הפסדנו בסופרקלאסיקו לבוקה והוא מחה: 'למה לא שיחקת עם חלוץ מרכזי פיזי? למה לא אבראו?'. הוא תמיד היה המבקר הכי גדול שלי. הוא שונא להפסיד אפילו יותר ממני".
ארבעה שבועות לאחר מכן, ריבר פלייט חגגה אליפות.
עוד שש שנים חלפו, וריבר סוף כל סוף השיבה לעצמה את אליפות ארגנטינה, כשאחד משחקני הסגל שלה הוא ג'יו סימאונה בן ה-18. הוא חגג יממה אחרי שאבא דייגו עשה את הבלתי ייאמן עם אתלטיקו מדריד ולקח אליפות במגרשה של ברצלונה. הקולצ'ונרוס לעגו לכל התחזיות במשך העונה כולה, התגברו על מכשולים גם במשחק המכריע והשיגו את האליפות העשירית בתולדות המועדון. האליפות הראשונה מאז 1996.
אז סימאונה היה המנהיג על המגרש, הפעם הוא הנהיג על הקווים. אוהדי הבלאוגרנה הריעו, גם שחקני בארסה ניגשו לברך והמאמן שהפך לשלישי בהיסטוריה של אתלטיקו שזוכה באליפות הן כשחקן והן כמאמן, סיים שיחה טלפונית נרגשת עם בניו השוהים בארגנטינה. הבדידות בספרד תמיד הייתה הבעיה הכי גדולה שלו. כאשר ההמולה נרגעה, סימנו לסימאונה היכן נמצא אביו. החיבוק החם והדמעות אמרו את הכול. גם המבקר הגדול ביותר הבין שהבן שלו האיש שמחזיר את הכדורגל לשורשים - ניצב על גג העולם.
סימאונה ברגע המרגש עם אביו
דייגו פאבלו סימאונה הוא השם החם באירופה כיום. מעטים זוכרים שרק לפני שלוש שנים הוא עוד עבד בקטאניה הצנועה וסייע לה להישאר בליגה האיטלקית הבכירה. חצי שנה אחרי ההישרדות הזו, כשבתווך עוד כמה חודשים כמאמן ראסינג קלוב, נקרא סימאונה לדגל. יומיים לפני חג המולד ב-2011, חתם הארגנטינאי על חוזה בקבוצה עמה היה כה מזוהה כשחקן. אתלטיקו הייתה אז רק ארבע נקודות מעל הקו האדום, רגע אחרי שהודחה בבושת פנים מגביע המלך בידי אלבסטה מהליגה השלישית, שהפתיעה במשחק הראשון והכפילה את ההשפלה עם ניצחון גם בוויסנטה קלדרון. סימאונה קיבל קבוצה חסרת אופי, כזו שנשברת בקלות ולא ממצה שמץ מהפוטנציאל שלה. קבוצה ששיוועה לדמות דומיננטית שתעצב אותה מחדש.
לא היה מתאים מסימאונה. שנתיים וחצי לאחר מכן, עם תשעה שחקנים שהיו שם בפיאסקו מול אלבסטה, אתלטיקו העפילה לגמר ליגת האלופות לראשונה מאז 1974 ושברה את ההגמוניה של ברצלונה וריאל מדריד כדי לזכות באליפות. חואנפראן, דייגו גודין, מירנדה ופיליפה לואיס - רביעיית ההגנה שנחשבת כיום לאחת הטובות באירופה - פתחה יחד נגד אלבסטה ב-2011. גם גבי, קוקה, דייגו ואדריאן שיחקו, בעוד טיאגו הפורטוגלי נותר על הספסל באותו ערב. המשחק ששינה את פני המועדון, הביא לפיטוריו של גרגוריו מנסאנו והחזיר הביתה את סימאונה, שנגח לרשת אותה אלבסטה במשחק האליפות כשחקן ב-1996.
את חצי העונה הראשונה שלו ניצל סימאונה כדי להנחיל את האידיאולוגיה שלו. הוא חזר על מנטרות וגרם לשחקנים להאמין בהן. הוא ליכד את כולם למען מטרה אחת. פרק הזמן הזה הסתיים עם המקום החמישי בליגה (מרחק נגיעה מהכרטיס למוקדמות הצ'מפיונס ליג) וזכייה בליגה האירופית. בעונה המלאה הראשונה שלו, סימאונה הניף את הסופרקאפ האירופי והיה חתום על פתיחת העונה הטובה בהיסטוריה של המועדון (הישג ששופר מאז). למרות הנסיגה בחלקה השני של העונה, הוא הצליח להשיג את הכרטיס לליגת האלופות ולשבור את קללת הדרבי עם ניצחון 0:1 על ריאל מדריד בגמר גביע המלך ב-17 במאי. ועוד בסנטיאגו ברנבאו. שלושה תארים בשנה וחצי למועדון שנודע כ"מקולל". אפשר לבקש יותר? מתברר שכן. שנה אחרי, שוב ב-17 במאי, בקאמפ נואו.
בתחילת העונה הנוכחית, אמרו שתסמונת העונה השנייה (המלאה, במקרה הנ"ל) תשפיע על סימאונה. הרי עם אסטודיאנטס הוא זכה באליפות בעונה הראשונה, אך כשל אחריה ועזב. כך היה גם בריבר פלייט, ממנה נפרד אחרי הדחה מגביע ליברטדורס וכשהקבוצה במקום האחרון בליגה. שם החלה הקריסה הגדולה של ריבר. הצרות של המיז'ונריוס דבקו בסימאונה, שמניותיו המשיכו לצנוח בעקבות אפיזודה קצרה ומאכזבת בסן לורנסו. התקופות בראסינג וקטאניה חישלו אותו. מאז הוא התבגר. סימאונה הבטיח לאוהדי אתלטיקו שלתסמונת העונה השנייה לא יהיה זכר. "אני לא חושב על זה בכלל, אין לי כוונה לוותר או להפסיד", הבהיר. כמה שהוא צדק.
כדי להבין את התיעוב העז להפסדים, אין ברירה אלא לחזור לקריירת המשחק של סימאונה. קשר קשוח ואגרסיבי, אבל כזה שגם ידע לכבוש שערים. 106 הופעות במדי נבחרת ארגנטינה, דאבל מרגש עם אתלטיקו, גביע אופ"א עם אינטר, אליפות עם לאציו והצגה אחת שגרמה להרחקתו של דייויד בקהאם. הכול ידוע. בכל תחנה בקריירה שלו, סימאונה חיפש רק דבר אחד: ניצחון. "אני חי כדי לזכות בדברים. בלי לדרוך על אנשים אחרים, אבל בכוונה לזכות". זה היה המוטו שלו. "במשחקי אימון הוא שיחק עם כל הלב והיה חוגג שערים כאילו מדובר בגמר גביע", נזכר אלחנדרו מאנקוסו, ששיתף עמו פעולה בוולס סארספילד ובנבחרת. "זה הרגיז הרבה שחקנים. רצו לבעוט בו, אבל הוא היה מנהיג מגיל צעיר ובסוף הדביק את כולם. משוגע אמיתי". במהלך החתונה שלו ב-1994, לקח סימאונה את המיקרופון והתוודה בפני אשתו הטרייה: "רציתי להביא לך את הגביע העולמי. אני מתנצל שלא הצלחתי לעשות את זה". מיד לאחר מכן פרץ בבכי.
הטירוף הזה לניצחונות לא עזב את סימאונה גם כמאמן. אלא שכאן המשימה שלו הייתה קשה יותר. האיש שתיאר את סגנון המשחק שלו כ"מישהו שמשחק תמיד עם הסכין בין השיניים", נדרש לשבת בצד ולסמוך על השחקנים שלו שלא ירפו מהסכין. את תקופת ההתמחות שלו עבר באסטודיאנטס. לפני משחק האליפות מול בוקה ג'וניורס (בדומה לזה מול בארסה), פנה לאוהדים והודיע: "מי שלא מאמין שיש אפשרות לזכות באליפות, שלא יגיע בכלל לאצטדיון". לאחר מכן ניסה לתדרך את אגוסטין אלאז'ס, בלם לא מהיר במיוחד, שיש לו את היכולת להצר את צעדיו של רודריגו פלאסיו. "לא ידעתי בדיוק איך לגשת אליו", סיפר באוטוביוגרפיה "אפקט סימאונה" (סנטי גרסיה בוסטמנטה). "פלאסיו היה הרבה יותר מהיר, אבל לא הייתה לנו ברירה אחרת. לקחתי את אלאז'ס ואמרתי לו: 'אתה תשיג אותו, עוד תראה. אתה לא תיתן לו אפילו להסתובב". אלאז'ס אכן הצטיין באותו משחק ואסטודיאנס חגגה אליפות ראשונה אחרי 23 שנה. אז נולד למעשה ה"צ'וליסמו".
מהו אותו צ'וליסמו?
בגיל 14, כאשר התאמן בקבוצת הנערים של ולס, קיבל דייגו הצעיר את הכינוי צ'ולו ממאמנו ויקטוריו ספינטו. ספינטו זיהה בילד את התכונות שאפיינו את שחקן בוקה ג'וניורס בעבר, כרמלו סימאונה. למרות שם המשפחה הזהה, לא הייתה קרבה משפחתית בין השניים. התשוקה למשחק, הרצינות התהומית והמלחמה הבלתי מתפשרת יצרו את הדמיון. הכינוי תפס. שנים אחרי, כמאמן, סימאונה לקח את כל הכלים שקיבל במהלך הקריירה ואיגד אותם לתורה אחת הנקראת על שמו. הוא שאב מהמנטור מרסלו ביילסה, למד רבות מסוון גוראן אריקסון, עשה שימוש מתבקש בז'רגון הצבאי ויצר מנטרות המאפשרות לו להוציא את המקסימום מהקבוצה שלו. המונח צ'וליסמו כבר הוכר על ידי האקדמיה בספרד. "צ'וליסמו זו דת. דרך חיים", הצהירו אוהדי אתלטיקו.
המשפט שמאפיין יותר מכל את הגישה הזו הוא "משחק אחרי משחק". בכל פעם שסימאונה נשאל לגבי הסיכוי של אתלטיקו להשיג משהו, הוא ענה שהוא חי ממשחק למשחק. כך הוא הודה למעשה שהוא מתאים עצמו תמיד ליריבה ולסיטואציה, בלי להיות מקובע על סגנון מסוים. במקביל, הוא הפך את הגישה שלו לנשק יעיל נגד הקבוצות העשירות, הנוצצות והמדושנות יותר. "אנחנו נלחמים, יום אחר יום", הסביר את התיאוריה. "אנחנו השתקפות של החברה, אנשים מזדהים איתנו. אנחנו מהווים תקווה עבורם כי הצלחנו להתחרות בקבוצות גדולות יותר, למרות המשאבים הצנועים שלנו. אם נפסיק להילחם, לא יהיה לנו סיכוי". מהרגע שהגיע, סימאונה הבהיר שכל משחק הוא גמר וחזר על הקלישאה של "משחק אחרי משחק". עד שהמשפט הפך למותג. "תמיד האמנו במשפט הזה", הודה לאחר הזכייה באליפות. "עבורכם זו קלישאה, אנחנו האמנו באמת ובתמים שזה יעבוד לנו".
הנה עוד כמה משפטי צ'וליסמו:
"אנחנו יכולים להפסיד, אבל לעולם לא ניכנע".
"תמיד תאמין ותשאף. המאמץ לא פתוח למשא ומתן".
"אם תיתן לי 20 דקות טובות, מחר תקבל ממני חצי שעה".
"שחקנים טובים לא משפרים קבוצות; שחקנים שרוצים לנצח משפרים קבוצות".
"כמו שההיסטוריה לימדה אותנו: "לא תמיד מנצח מי שהכי חזק, אלא זה שמשוכנע יותר בדרך שלו".
סימאונה מודה לאמהות של שחקניו
שחקני אתלטיקו נשבו בקסם של צ'ולו ונשאבו לצ'וליסמו. כסמל של המועדון, סימאונה זכה לגיבוי נרחב יותר מההנהלה והאוהדים שהאמינו בו מהרגע הראשון. בנוסף, הייתה לו היכולת לאחד את השורות ולהשפיע מבחינה מוראלית על כולם. מרגע שהשחקנים התמסרו, הדרך להטמעת הרעיונות הטקטיים הייתה קצרה. לא פלא שאחרי ההעפלה לגמר האלופות ביקש סימאונה להודות ל"אמהות שילדו שחקנים עם ביצים כאלה גדולות", תוך כדי המחשת הגודל בעזרת הידיים. פיליפה לואיס תיאר את התהליך שעברה הקבוצה: "סימאונה סחף אותנו. הוא פשוט לא מוכן לקבל הפסד, והגישה הזו הציבה אותנו היכן שאנחנו היום. שלב אחר שלב, הוא שתל את הרעיון הזה במוח שלנו. הוא לימד אותנו שאם לא נציב לעצמנו גבולות, נוכל לכבוש כל יעד. לזכות בלה ליגה עם קבוצה צנועה כמו שלנו, זה מדהים. עשינו את זה עם עבודה קשה, אמונה ומאבק".
סימאונה דרש משחקניו טוטאליות מוחלטת ומחויבות עד אין קץ ("לא מתחבר לשחקנים שלא מוכנים לתת את כל כולם. עבודה זה הכול. אם אני רואה בוץ, אני מיד צולל לתוכו"), אך הוא ידע שלא חשוב רק איך לדבר עם השחקנים, אלא מתי. "הזמן הטוב ביותר לדבר עם הילדים שלך זה בלילה, לפני שהם הולכים לישון. זה הזמן בו הם הכי רגועים ומסוגלים להקשיב וללמוד. אני אוהב להתייחס לשחקנים שלי כאילו הם הילדים שלי", אמר פעם. ובתור אבא שנמצא הרחק מילדיו האמיתיים, הוא מצפה מהשחקנים שלו להתייחס לעצמם כמשפחה אחת. "אצלנו כולם יושבים בשולחן אחד גדול. ככה אין סודות. כולם ביחד, כולם מדברים ולא יכולים להימנע מלהביט זה לזה בפנים. זה מעביר את המסר שכולם שווים".
הילדים של סימאונה מברכים על הצטרפותו לרשתות החברתיות
הרעיונות של סימאונה יושמו הלכה למעשה על כר הדשא. למרות התקציב המצומצם והמכירה של הכוכב פלקאו, אתלטיקו התקדמה בעקביות והפכה לכוח אמיתי באירופה. לא הקבוצה הכי מלהיבה, אבל בלי ספק הכי מרגשת. כזו שהבינה את המגבלות שלה ולא ניסתה להיות משהו שהיא לא. עם הרבה לחץ, מתפרצות קטלניות, שימוש בעוצמה של דייגו קוסטה וניצול מצבים נייחים. הרי סימאונה אמר בעבר שרק ברצלונה וספרד יכולות לשחק בסגנון של החזקה בכדור. "לאחרות אין טעם לנסות", טען. "זה יותר יזיק מאשר יועיל. אני מעדיף להגיע למצב אחד ולנצח 0:1 מאשר להגיע ל-15 מצבים ולא לכבוש".
ולנסיה, אלופת ספרד הקודמת שהיא לא ברצלונה או ריאל, זכתה באליפות ב-2004 עם 77 נקודות. עשור חלף, ואתלטיקו שברה את הרצף עם שיא מועדון של 90 נקודות. בניגוד לשלושת התארים הקודמים, שהושגו בטורנירי נוקאאוט, הפעם סימאונה ושחקניו עשו זאת בליגה מתישה, על גבן של שתי האימפריות השולטות. כנגד כל הסיכויים. הקולצ'ונרוס עברו עונה מפרכת של 60 משחקים עם סגל יחסית קצר. 60 משחקים שנפתחו כולם עם לחץ גבוה, אינטנסיבי, לאורך דקות ארוכות. 60 משחקים בהם כל שחקן, ללא יוצא מן הכלל, רץ ונלחם כדי להיות שותף לעבודה הקשה. אף אחד לא קיבל פטור. הם נעצרו בחצי גמר הגביע על ידי ריאל, זכו באליפות והעפילו למשחק ה-61 - גמר ליגת האלופות - ללא הפסד. סימאונה סיפק השראה לשחקני אתלטיקו. סיפור ההצלחה המשותף שלהם יכול לספק השראה למועדונים אחרים בעלי אפיון דומה. כמו שאומר הבן ג'יו: "אבא שלי שינה את אתלטיקו. עכשיו הוא משנה את הכדורגל".
