שלדים בארון: סיפורו של שחקן הפוטבול ארון הרננדז

רגע לפני שחודש אוגוסט פינה את מקומו לספטמבר, ארון הרננדז הפך למיליונר. ולא סתם מיליונר: מ-2012 ועד 2018 אמור היה להרוויח 40 מיליון דולר. מענק החתימה שלו - 12.5 מיליון דולר על עצם כתיבת שמו בתחתית דף נייר - היה הגבוה ביותר בהיסטוריה לשחקן בעמדתו. רגע לפני שחודש אוגוסט פינה את מקומו לספטמבר, ארון הרננדז היה מאושר. קצת יותר מחודשיים נותרו עד יום הולדתו ה-23, והילד המקועקע עשה את זה: הוא גרם לכל מי שפקפק בו להתחרט, גרם לכל הקבוצות שויתרו עליו להצטער, גרם למרבית הפרשנים האמריקאים להודות שמדובר כאן באחד משחקני הפוטבול הטובים בתבל.

"זה אחד הימים הטובים בחיי, אזכור אותו לנצח", אמר הרננדז הנרגש במסיבת העיתונאים לרגל החתימה על החוזה ההוא. "אני מקווה שאמשיך לעשות את הדברים הנכונים, שאמשיך לקבל החלטות טובות כדי שיהיו לי חיים טובים עם המשפחה שלי. זה סוריאליסטי, וכשאסיים לדבר אתכם יהיו לי דמעות בעיניים, אבל זה גם אמיתי".

ההחלטות הנכונות, הדמעות, הסוריאליזם, האמת - הכל נראה כעת מעוות ומצמרר למדי כשלוקחים בחשבון את ההאשמה החדשה שעומדת כנגדו של ארון הרננדז, ושעל פי לא מעט הערכות תגרום לו לבלות את שארית חייו בבית הכלא: חודש בלבד לפני מסיבת העיתונאים ההיא, כוכב הפוטבול רצח שני אנשים בבוסטון. ובכל זאת, ארון הרננדז קיבל חוזה עתק, ארון הרננדז שיחק למשך עונה שלמה ב-NFL, ארון הרננדז היה חלק גורלי באחת מקבוצות הספורט הגדולות בארצות הברית, ואף אחד מלבדו לא ידע את האמת.

רק בקיץ 2013, החל הרננדז לשלם על פעולותיו האלימות, ולא, אנחנו לא מדברים כאן על הרצח הכפול ההוא בבוסטון - ההאשמה הזו הגיעה רק בשבוע שעבר - כי אם על מקרה רצח אחר. רק בקיץ 2013, החלו אנשים לשאול את השאלה האולטימטיבית, שאלה בה הם ממשיכים להתחבט גם היום, שאלה עליה עדיין אין תשובה ברורה.

איך זה שבנאדם שלכאורה מחזיק בחיים מושלמים הופך לרוצח?

יש לא מעט מיתות בסיפור הזה שלנו, אבל המכוננת ביותר היא גם הראשונה מבחינה כרונולוגית - זו שבלעדיה, אולי כל האחרות לא היו מגיעות: זו של אביו של ארון הרננדז, בינואר 2006. בחייו, היה דניס הרננדז גיבור ספורט מקומי בבריסטול, קונטיקט. ביחד עם אחיו התאום, השיגו הבנים לבית משפחת הרננדז כבוד גם על מגרש הפוטבול וגם ברחוב. כשקריירות הספורט לא ממש הובילו לשום מקום, חלקו של הרחוב הפך משמעותי יותר בחייהם, וכך גם הפשיעה. השניים נעצרו מספר פעמים על מקרי שוד, ועל פי שמועות אף היו מעורבים במקרה רצח, אם כי מעולם לא ישבו בכלא.

כשארון הרננדז נולד, ב-6 בנובמבר 1989, אביו החל בדרך המפותלת בחזרה למוטב. ילדותו של שחקן הפוטבול העתידי היתה נורמלית וחיובית בסך הכל, ללא תקריות כלשהן או סימני דרך על שעתיד להגיע. כל זה השתנה בתחילת 2006, כשאביו נכנס לניתוח בקע פשוט, ולא יצא ממנו. במובנים רבים, גם ארון הרננדז לא יצא מהניתוח ההוא. "זה היה תהליך קשה, ולא ידעתי מה לעשות כדי לעזור לו", תגיד מספר שנים לאחר מכן אימו של ארון, טרי, ל-USA טודיי. "הוא התחיל למרוד. זה היה מאוד, מאוד קשה, והוא היה מאוד, מאוד כעוס. הוא לא היה אותו ילד". אחיו, די ג'יי, השמיע דברים דומים: "ההלם הזה הביא איתו המון כעס. הוא פשוט היה אבוד".

הרננדז נמצא, פחות או יותר, באוניברסיטת פלורידה ב-2007 אצל המאמן אורבן מאייר, בשורותיה שיתף פעולה בין היתר עם טים טיבו והחל לבסס את מקומו כטייט אנד (עמדה שבדרך כלל משמשת לביצוע חסימות, אך לא פעם גם כאופציית מסירה של הקוורטרבק) קשוח, מהיר ומבטיח. כן, היו כמה תקריות לא נעימות – בעיקר חצי שנה אחרי יום הולדתו ה-17, כשהיכה כל כך חזק אדם במסעדה עד שקרע לו את עור התוף – אך במרבית הזמן, הכל היה בסדר. ב-2009 סייע למכללתו לזכות באליפות, תוך שהוא נבחר לטייט אנד המצטיין של השנה ונכלל בנבחרת העונה.

הקרקע הוכנה לקראת השלב הבא - ה-NFL - אולם לא כולם היו בטוחים שלהרננדז יש את הבגרות המנטלית להצליח בדבר האמיתי. אחת הסיבות העיקריות היתה ההתעקשות שלו לשמור על קשר עם חברים מהבית - חברים שלא היוו השפעה מוצלחת במיוחד, ושעזרו לקיים את הקלישאה הישנה על האפשרות להוציא את הילד מהשכונה, וחוסר האפשרות להוציא את השכונה מהילד. "היו סביבו כל הזמן אנשים שלאו דווקא רצו בטובתו", אמר איש צוות של המכללה לספורטס אילוסטרייטד בשנה שעברה, בעוד אחד אחר הוסיף: "ארון היה מאוד אינטליגנטי, וזאת הסיבה שהיה כל כך קוץ בתחת. הוא ידע איך לתחמן את המערכת בכל דבר".

בהערכה הפסיכולוגית שלפני דראפט ה-NFL של 2010, קיבל הרננדז את הציון הנמוך ביותר (1 מ-10) בקטגוריית "בגרות חברתית", ולאט לאט החלו לצוף מעלה עוד ועוד סימני שאלה לגביו. העיקרי שבהם היה קשור במריחואנה: הרננדז נכשל לפחות בשתי בדיקות סמים חשאיות בקולג'ים, ועל פי הערכות המספר הזה גבוה הרבה יותר. "זה לא כאילו הוא נכשל רק בבדיקה אחת. היו לו בעיות רבות, עד נקודה בה התחלנו לתהות האם הוא יוכל להתנתק מכל הסיפור הזה ב-NFL", אמר סקאוט אחד לתקשורת בבוסטון, ואחר הוסיף: "היו הרבה בדיקות חיוביות, אז או שהיו לו בעיות, או שהוא טיפש. פעם או פעמיים? בסדר, אבל ארבע, חמש, שש? זאת התמכרות. הוא לא ילד רע, אבל יש לו בעיות".

טיפש ארון הרננדז לא היה, ובצעד לא שגרתי במיוחד, הוא הודה בפני הקבוצות שהתעניינו בו כי, כן, בעבר היו לו קצת בעיות עם מריחואנה. את מרבית הקבוצות הללו זה הרתיע מספיק כדי להתרחק מהטייט אנד המוכשר כמו מאש, ובו בזמן, מי שאמור היה להיבחר בסיבוב הראשון או השני בהתבסס על הכישרון הרב שלו, צנח ב-2010 עד הסיבוב הרביעי. בדיעבד, זה ככל הנראה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לארון הרננדז: כך, רק כך, יכול היה להגיע לידו המושטת של ביל בליצ'יק, מאמן ניו אינגלנד.

"הופתענו שהיתה לנו הזדמנות לבחור שחקן כמוהו בסיבוב הרביעי", אמר אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה אחרי הדראפט של 2010, דראפט בו בחר גם את מי שיהפוך לשותף הקטלני של הרננדז לקו ההתקפה - רוב גרונקובסקי. בונוס החתימה (200 אלף דולר) היה נמוך יותר מזה של שחקנים אחרים שנבחרו בסיבוב הרביעי אבל סדרה של בונוסים עתידיים אפשרו להרננדז לפצות על כך, כשהמסר שבליצ'יק וניו אינגלנד כולה שלחו לרוקי היה ברור: זו הדרך שלנו, או כלום. הרננדז פתח את העונה ההיא כשחקן הצעיר ביותר בליגה, ובמשחקו השני הפך לשחקן הצעיר ביותר מאז 1960 שתופס מסירות במרחק מצטבר של יותר מ-100 יארד. העתיד, בקיצור, היה מבטיח: גם של ניו אינגלנד עצמה, שצירפה לבליצ'יק וטום בריידי - ה-MVP של אותה עונה - שני טייט אנדס צעירים ומוכשרים, וגם של אחד משני הטייט אנדס הללו, שמצא מערכת מספיק מקצועית וקשוחה כדי להשאירו בדרך הישר.

ב-2011 הרוויחו שני הצדדים - גם הפטריוטס, גם הרננדז - מהחיבור הלא לגמרי מתבקש בצורה כמעט שווה: למשך העונה ההיא, חוללו שחקן השנה השניה וחברו למחזור הדראפט של 2010, גרונקובסקי, סוג של מהפיכה בצורה בה המשחק שוחק. בליצ'יק הרכיב את שניהם יחד במערך חדשני יחסית של שני טייט אנדס, והצמד ניפץ שלל שיאים היסטורים - נניח, הכי הרבה תפיסות (169), יארדים (2,237) וטאצ'דאונים (24) בעונה אחת לעמדה הנ"ל. לשם השוואה, שיא התפיסות הקודם (163) היה שייך לסן דייגו של 1984, בשורותיה שיחקו אז ארבעה טייט אנדס שתרמו כולם למאמץ - כפול ממה שהיה לפטריוטס להציע.

"שני החבר'ה האלה משנים את המשחק", אמר בריאן ווטרס, שחתם בניו אינגלנד ב-2011. "קשה לעמוד מול גרונקובסקי בגלל יכולת החסימה שלו, והרננדז חתיכת אתלט. הידיים של שניהם מגוחכות. שני החבר'ה האלה הם יחידים במינם, והם שלנו. איך שומרים על דבר כזה? אני חושב שהרבה קבוצות הולכות לעשות סקאוטינג שונה על טייט אנדס מעתה והלאה. אם בעבר חשבו עליהם כבחירת סיבוב רביעי או חמישי בדראפט, עכשיו אולי יסתכלו עליהם אחרת".

הרננדז, בליצ'יק, בריידי וחבריהם הגיעו עד הסופרבול של 2011, שם הפסידו 21:17 לג'איינטס, אך הכישרון הצעיר סיים עונה אישית נפלאה מבחינת - במהלכה נבחר גם למשחק האולסטאר (הפרובול) של הליגה - עונה שלמעשה ניסחה עבורו את חוזה המיליונים עליו יחתום ב-2012. "הוא שחקן אדיר ובחור ממדרגה ראשונה", התמוגג בעלי המועדון רוברט קראפט. "אנשים אולי רואים את כל הקעקועים שיש לו וחושבים משהו. אולי לפני עשר שנים גם אני הייתי ככה, אבל היום אני פשוט חושב - וואו, הבחור הזה טוב".

הקעקועים עליהם קראפט מדבר הם פחות או יותר הדבר הראשון שרואים בהרננדז כשהוא לא מכוסה בציוד משחק: כמעט כל גופו מצויר בכתובת כזו או אחרת. פעם הסביר חלק מהמשמעויות, ואמר שבצד הימני הכל חיובי - הידיים של אלוהים, שמש, עננים, גשם, מלאכים. בצד השמאלי מתחילים להיכנס למקומות מעט חשוכים יותר, של כאב: ישו על הצלב, קורי עכביש, "תשנאו אותי עכשיו", וממש מעל פרקי האצבעות, המילה "דם" באדום בוהק. על אף השמועות השונות, הרננדז יכחיש כי מדובר בהצהרת שיוך לכנופיה בעל השם הזהה, אך דבר אחד הוא לא יכחיש, כי באותה תקופה אף אחד לא שאל: שהוא חלק מכנופיה אחרת לגמרי.

ב-2:12 בלילה של ה-16 ביוני, 2012, אדם כלשהו פוצח בירי מתוך מכונית ספורט כסופה והורג במקום שני אזרחים בשם ספירו פוטרדו (28) ודניאל אבראו (29). בשבוע שעבר, אחרי חקירה של קרוב לשנתיים, הודיעה המשטרה כי האדם הזה כנראה היה ארון הרננדז. חודש לאחר הירי, כאמור, הרננדז קיבל חוזה חדש מהפטריוטס, אך עונת 2012 לא היתה חיובית במיוחד עבורו, מלאה בפציעות ויכולת מאכזבת. בדיעבד, אי אפשר שלא להניח שחי בפחד מסוים.

בדיעבד תמיד קל לראות דגלים אדומים. אחד מחבריו של הרננדז לקבוצה יגיד לספורטס אילוסטרייטד כי לטייט אנד המצליח היה קל מאוד לנתק את עצמו מהקבוצה, אך קשה מאוד להתנתק מחייו הקודמים - חיי הרחוב, אם תרצו - ובשלב מסוים הוא החל להסתובב עם אקדח לאן שרק הלך. על פי כתבה מרתקת ברולינג סטון, בפרברואר של אותה שנה אמר לבליצ'יק כי חייו בסכנה, וכי הוא מנסה להימלט מהגנגסטרים איתם התחבר. בתקופה ההיא הסם האהוב עליו היה "אבק מלאכים" - PCP - סיפור אחר לגמרי ממריחואנה. "הוא היה מאוד פרנואיד, אבל האם זה בגלל ההתמכרות שלו או משום שניסה לעזוב את הכנופיה?" תהה מקורב לשחקן בפני הרולינג סטון.

הפראנויה הזו, או כל סיבה ארעית אחרת, היא שהובילה, ככל הנראה, לכך שבינואר 2013, ירה בפרצוף של חבר בשם אלכסנדר בראדלי, לאחר שהשניים שבו ממועדון חשפנות במיאמי. בראדלי נמצא על ידי שני עוברי אורח מדמם, זרוק בצד הכביש, אך כשהחובשים הגיעו ושאלו מי ירה בו, השיב: "אני לא יודע". כחלק מקוד ההתנהגות הנהוג בכנופיות מסוימות, החבר בעל הפרצוף המפוצץ שיאבד עין מכל הסיפור הזה לא הגיש תלונה במשטרה נגד הרננדז (אך, כפי שציינו ברולינג סטון, "אין אף קוד-רחוב שאומר שלא מגיע לך תשלום על כך; הוא הגיש נגד הרננדז תביעה בבית משפט אזרחי").

אבל אם מאירועי הירי הראשונים בחייו ארון הרננדז איכשהו הצליח לחמוק זמנית, זה שעתיד היה להגיע לא הותיר לו סיכוי.

אודין לויד היה שחקן פוטבול חצי-מקצועי בבוסטון ובן זוגה של אחותה של שאיינה ג'נקינס, ארוסתו של ארון הרננדז. השניים היו מיודדים ונהגו לבלות יחד מספר פעמים, כפי שקרה בלילה של ה-16 ביוני, 2013. בערך סביב השעה 01:00, מצלמות האבטחה בביתו של הרננדז מראות את כוכב ה-NFL פוסע בסלון, מחזיק אקדח ומדבר עם שני חברים נוספים. השלושה יוצאים החוצה, נכנסים לניסן כסופה. ב-02:09 המכונית עוצרת בתחנת דלק. ארון הרננדז קונה מסטיק. ב-02:33 הניסן מגיעה לביתו של אודין לויד, שנכנס אליה אחרי שלל שיחות והודעות טקסט, ובשלב מסוים ככל הנראה מתחיל להבין לאן נושבת הרוח. מ-03:07 ועד 03:23 הוא שולח הודעות לאחותו ובהן כתוב: "ראית עם מי אני. NFL. שתדעי".

כמה דקות לאחר מכן, על דרך אפר נטושה בפארק תעשייתי בצפון אלבורו, מסצ'וסטס, אודין לויד נורה חמש פעמים ומת במקום. ב-3:30 הניסן שבה לביתו של ארון הרננדז. אחר הצהריים, כוכב הפוטבול ניגש להחזיר את הרכב השכור לסוכנות, מתנצל על כך שאחת המראות שבורה, ושוכר אחד אחר. פחות או יותר במקביל, גופתו של אודין לויד נמצאת ולצידה חמישה קליעים, מגבת לבנה, טלפון סלולרי, רשיון נהיגה ומפתחות לשברולט שחורה. בדיקה מהירה מראה שהאחרון ששכר את השברולט הוא - נו, בטח כבר ניחשתם - ארון הרננדז, שמתגורר פחות מ-2.5 ק"מ מהפארק התעשייתי בו נמצאה הגופה.

ב-22:30 הרננדז יוצא מביתו אל השוטרים, מסרב לשתף פעולה ובשום שלב של החקירה המאולתרת לא שואל את השאלה המתבקשת ביותר: מי מת? במקום זאת הוא שב לבית אותו רכש ב-1.3 מיליון דולר, נועל את הדלתות, יוצא שוב החוצה ונוסע בלית ברירה לתחנת המשטרה הקרובה. למחרת בבוקר, עובדת בחברת ההשכרה אליה החזיר הרננדז את הניסן מוצאת במכונית עטיפת מסטיק שמאוחר יותר תשמש כדי להצליב DNA וכדור שמאוחר יותר יתברר כזהה לאלה שפילחו את גופו של אודין לויד. בשעות הצהריים הרננדז אומר לארוסתו לרדת למרתף ולסלק מהבית קופסה עם כלי נשק, כולל, אולי, האקדח בו השתמשו הוא ושני חבריו כדי לרצוח את אודין לויד. בערב נערך החיפוש הראשון בביתו של כוכב ה-NFL, ובו מוחרמים מספר טלפונים סלולריים - אחד מהם שבור לגמרי, אך לא נקי ממידע - וקלטות ממצלמות האבטחה. זמן מה לאחר מכן, משיגה המשטרה צו חיפוש גם לדירה נוספת אותה השכיר הרננדז - דירה ששימשה אך ורק כמחסן נשק, ובה נמצאים חמישה ארגזי תחמושת של אקדח, וחמישה ארגזי תחמושת של רובה.

בניו יורקר הגדירו את הנסיונות של הרננדז לכסות את עקבותיו כ"גמלוניים", ובפוקס ספורטס הגדילו לעשות כשתהו: "האם זה התכנון הגרוע בהיסטוריה? המעשים שלו מלמדים שהוא ידע שיגיעו אליו, אז מה הוא חשב? שבלי כלי הנשק או הודאה, הוא ייצא מזה? שהיה לו מספיק כסף כדי לנצח בתיק ולחזור לשחק פוטבול?"

בנקודת הזמן ההיא, מדובר היה אולי באחד מסיפורי החדשות הסנסציונים ביותר בארצות הברית, שהזכירו למספר אנשים את סיקור פרשת הרצח של או ג'יי סימפסון. גדודי צוותי טלוויזיה ועיתונאים חיכו מחוץ לביתו; מסוקים חגו מעל; והיו כמה ילדים עם חוש יזמות מפותח ביותר, שניצלו את ההמולה כדי להקים דוכן לימונדה לאנשי התקשורת. ב-10:20 בבוקר של ה-26 ביוני, הרננדז נאזק ונלקח לתחנת המשטרה. ב-14:40 שוחרר מקבוצתו, והואשם בשישה סעיפים, כולל רצח מדרגה ראשונה.

ואם גם אתם תוהים באשר לסיבת הרצח, ובכן, קשה לדעת. בשבוע שעבר, אחרי שהרננדז הואשם באופן פומבי גם ברצח הכפול שהתבצע ב-2012, הועלו השערות שלויד אודין חוסל משום שידע יותר מדי על הפרשה ההיא. זה נשמע כמו מניע הגיוני, אבל ייתכן שלהגיון אין כאן מקום, כפי שאמר חבר של המשפחה לרולינג סטון: "הסיבה לא משנה; ארון היה כל כך מסובב מהסמים למשך שנה, הוא פשוט השתגע".

בעת כתיבת שורות אלה, עדיין לא נקבע תאריך לצמד משפטי הרצח שמצפים לארון הרננדז. בארצות הברית מעריכים כי ישנן מספיק ראיות כדי להרשיעו במקרה רצח אחד, לכל הפחות, ולהשאירו בכלא עד סוף חייו. כרגע הוא עדיין בחזקת נאשם, נאשם שממשיך לטעון כי הוא חף מפשע, אך נאלץ לעשות זאת מתוך תא כלא קטנטן בו הוא נמצא למשך 21 שעות ביממה. הרננדז רשאי לצאת את התא שלוש פעמים ביום, ואם הוא מעוניין לחלץ איבריו, הוא יכול לעשות זאת רק ב-17:00, בתא מעט גדול יותר, בו יש מקום רק לאסיר אחד. ומשום שמדובר בכוכב ספורט ענק, ראשי מתקן הכליאה בבריסטול מקפידים להרחיק אותו מאסירים אחרים. גם זה לא תמיד עובד: לפני כשלושה חודשים היה מעורב בתגרה בכלא, וזו לא היתה התגרה הראשונה שלו. סביר להניח שזו גם לא היתה האחרונה.

בתחילת החודש חגגה ביתו של ארון הרננדז שנה וחצי בעולם הזה. בנובמבר 2012, כשנולדה, היא היתה הדבר הטוב בחייו. "בכל פעם שאני חוזר מהאצטדיון, אני כבר לא יכול לחכות להביט בה", אמר אז. "אני כבר לא צעיר ופרוע, אני לא יכול להיות ארון חסר המעצורים יותר. אני מאורס, יש לי תינוקת, אני רוצה לעשות את הדברים כמו שצריך. אני להיות אבא טוב ולגדל אותה כמו שגידלו אותי".

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il