פילדלפיה איגלס

פילדלפיה היא אחת מערי הספורט הרציניות של ארה"ב. יש לה קבוצה בכל אחת מארבע הליגות הגדולות, אבל יש רק ליגה אחת שבה הם מעולם לא זכו בתואר - ה-NFL.

בשנת 1980 הם הגיעו לסופרבול כפייבוריטים כבדים על פני האוקלנד ריידרס, שבכלל הגיעו לפלייאוף כ"וויילד קארד". מאמן פילי, דיק ורמיל, שמר את השחקנים שלו ברצועה סופר-קצרה והלחיץ אותם כמו רס"ר משמעת. מאמן אוקלנד, ג'ון מאדן (כיום הפרשן המוביל בטלוויזיה, שעבר העונה למאנדיי נייט), נתן לחבר'ה שלו ליהנות מעצם הגעתם למשחק הגדול. אוקלנד ניצחה, וכעברו שנתיים נאלץ ורמיל לפרוש מרוב שחיקה רגשית.

מאז עברו הרבה מים בנהר הדלאוור, וגם ורמיל החכים וזכה באליפות עם סט. לואיס. האיגלס, מצידם, עדיין מחפשים את התואר שלהם.

לפני שלוש שנים החליטו ראשי האיגלס לבחור בסיבוב הראשון של הדראפט קווטרבק זריז בשם דונובן מקנאב. הקהל הפילדלפי, הידוע בכל ארה"ב כבהמי במיוחד, הגבי בקריאות בוז וקללות. הם רצו את אדג'רין ג'יימס, הרץ המצוין שהלך לאינדי.

כיום יודו אפילו השיכורים האלימים ביותר ביציעי ה"וטראנס סטיידיום" של פילי שהבוסים של הקבוצה שלהם צדקו. מקנאב הוכיח את עצמו כמשובח מכל הקווטרבקים הרצים, וכבר שנתיים שהוא מתפקד כהתקפה של איש אחד. אם האיגלס יגיעו לסופרבול - והם יגיעו, אם לא השנה אז בשנה הבאה - זה יהיה בזכותו.

קו ההגנה האחורי של פילי כבר היה אחד הטובים בליגה, אבל האיגלס בונים את עצמם להתמודדות עם הראמס, שחיים על התקםת מסירות, אז הם חיזקו את עצמם בעוד מגינים אחוריים.

בליין בישופ (סייפטי , מטנסי)
שון ברבר (ליינבקר, מוושינגטון)
דורסי לבנס (רץ אחורי, מגרין ביי)
ליבון קירקלנד (ליינבקר, מסיאטל)
ליטו שפארד (מגן פינה, רוקי, ממכללת פלורידה)

כאן יש כמה אנשים ראויים לציון, אבל רק אחד שהיעדרו עלול לפגוע בנשרים באמת

ג'רמייה טרוטר (ליינבקר, וושינגטון)
מייק קאלדוול (ליינבקר, לשיקגו)
ג'ם פין (קו התקפה, לקולטס)
בובה מילר (סנטר התקפי, לניו אורלינס)
דיימיון מור (סייפטי לשיקגו)

דונובן מקנאב כמובן, האיש והאגדה, הצלופח שבשלוש שנים כבר התחמק מיותר הפלות בטוחות מקווטרבקים עם עשר שנות ותק. למי שלא ראה אותו משחק קשה להסביר כמה האיש מהפנט, ומי שראה לא צריך הסברים - זה חקוק לו במוח.

בריאן מיטשל, מחזיר בעיטות. מיטשל מחזיק בכמה וכמה שיאים הקשורים החזרת בעיטות, ולאחר 12 שנים בליגה האיש עדיין מחשמל. אחד המחזירים המלהיבים בכל הזמנים.

ההגנה. יכולנו לציין שחקן זה או אחר, אבל מה שהופך את ההגנה של פילי למשובחת כל-כך זו הכימיה, והעובדה שהיא מצטיינת במידה שווה בכל שלושת הקווים, נגד המסירה והריצה כאחד. בעונה שעברה היו שתי הגנות שעשו לראמס חיים קשים. אחת הייתה של האלופה מניו אינגלנד, השנייה הייתה של פילי.

לאלופת ה NFC מזרח החיים לא אמורים להיות קלים בבית שהתחזק המון במהלך הפגרה. כרגיל בפילי הכל תלוי באיש אחד, דונובן מקנאב הנפלא והמון הגנה. האיגלס לא השכילו להביא עזרה לעמדת הרץ האחורי, שם שוב נפגוש את דיוס סטיילי הלא יציב ואת דורסי לבנס. מהלך חכם שכן נעשה בפילי הוא חיזוק חוליית התופסים באנטוניו פרימן הוותיק והמצוין.

המפתח להתקפה של האיגלס העונה יהיה יותר תפוקה מעמדת הרץ האחורי והמשך ההתקדמות של ג'יימס טראש ופרדי מיטצ'ל. המטרה האהובה על מקנאב תמשיך להיות הטייט אנד הנפלא צ'אד לואיס. וההגנה? היא תמשיך להיות אגרסיבית, למרות שחסרונו של טרוטר יהיה מורגש במרכז ההגנה, אך הניסיון של קירקלנד ובישופ יפצו על כך.

רואים ורוד: דיוס סטיילי ודורסי לבנס חוברים לתת לפילי אופציה של ממש בריצה (מצד שחקן שלא קוראים לו דונובן), דונובן וההגנה נשארים בריאים והתופסים אנטוניו פרימן, ג'יימס ת'ראש וטוד פינקסטון הצעיר מבשילים ליחידה אמיתית.
ואז מה? אליפות. חד וחלק.

רואים שחור: דונובן מקנאב גומר את העונה בשלב מוקדם. ואז אפשר לזרוק את העונה לפח.

דעתנו? אנחנו לא מאמינים במיוחד בסטיילי, ומיטב שנותיו של לבנס כבר מאחוריו. התופסים אינם מהשורה הראשונה. ת'ראש לעולם לא יהיה ופינקסטון עדיין ילד. ועדיין, פילי תיקח את הבית בהליכה (5:11) ותדבר חזק מאד בפלייאוף, וזה נותן לכם מושג כמה טובים מקנאב וההגנה שלו.