ניו יורק ג'איינטס

הניו יורק ג'איינטס היא ללא ספק אחת הקבוצות המפוארות ביותר בתולדות הליגה. בשנת 1958 היא הייתה שותפה למשחק גמר אגדי שהסתיים רק לאחר הארכה ועשה יותר מכל משחק בודד להעלאת קרנו של הפוטבול המקצועני.

אבל בשנות ה-60', לאחר האיחוד עם ה-AFL המרדנית ולאחר שדווקא הג'טס היו הראשונים לזכות בתואר של הליגה שחוברה לה יחדיו, נכנס המועדון המפואר לתקופת דעיכה. שנות ה-70' היו כה גרועות, עד שאוהדי הקבוצה נהגו ללבוש שקיות נייר על הראש, מרוב בושה.

בשנות השמונים, עם הגעתם של שני רוקים מבטיחים - קווטרבק ג'ינג'י בשם פיל סימס וליינבקר בשם לורנס טיילור, הרשו לעצמם אוהדי הג'איינטס מידה מסוימת של תקווה.

התקווה התבררה כמוצדקת, ובאה על שכרה בששני תארי סופרבול. סימס עדיין מחזיק בשיא הסופרבול לדיוק במסירה (22 מ-25) וטיילור, הידוע כ"LT", עדיין נחשב כגדול הליינבקרים בהיסטוריה (עם כל הכבוד לריי לואיס), וכמי ששינה לגמרי לבד את תפישת העמדה.

אבל מאז האליפות האחרונה (91') ידעו הכחולים ימים די אפורים, וגם ההעפלה לסופרבול לפני שנתיים התבררה כלא קשורה לכלום. בשנה שעברה שבר מייקל סטרייהן את שיא הפלות הקווטרבק לעונה (עם קצת עזרה לא יפה מברט פארב), אבל הג'איינטס כקבוצה גמרו עם מאזן שלילי.

העונה, אחרי פגרה שפרמה חורים רציניים בהגנה ולא הביאה דבר בתמורה (פרט לרוקי טייט אנד שעוד יהיה כוכב), התקווה היחידה של המאמן ג'ים פאסל היא לא להחזיק את העסק מחובר, ולקוות לחיזוק רציני בפגרה הבאה.

נכון שהוא מוכשר בטירוף וישפיע מיד ולטובה, אבל כשרוקי הוא המשחקן החדש היחיד שראוי להזכיר, המצב קשה. לרוקי המבטיח הזה קוראים ג'רמי שוקי, הוא בא ממכללת מיאמי והוא הולך להיות כוכב.

כאן הרשימה הרבה יותר ארוכה, וזה מסביר למה כוונתנו כשאנחנו אומרים שהקבוצה נפרמת.

הרשימה ארוכה ומכובדת, אז נשתדל לקצר:
ג'סי ארמסטד (ליינבקר, שוחרר וחתם בוושינגטון)
סאם גארנס ( סייפטי, שוחרר וחתם בקבוצה השכנה הג'טס)
ג'ו ג'רווישוס ( תופס, חתם בטמפה ביי)
רון סטון ( קו התקפה, חתם בסאן פרנסיסקו)
לומאס בראון (שוחרר וחתם בטמפה ביי)
גלן פרקר (שוחרר)
גרג קומלה (חתם בטנסי)
מורטן אנדרסון (בועט, חתם בקנזס סיטי)
הווארד קרוס (פרש)

השחקן הכי טוב בניו יורק הוא הקיצוני ההגנתי, מייקל סטרייהן. יש קיצונים שמשחקים נהדר נגד הריצה, ויש כאלה שמשטחים קווטרבקים. סטרייהן הוא אחד מיחידי סגולה שעושה את שני הדברים ברמה הגבוהה באמת, וכל מהלך של התקפת היריב הוא הזדמנות לאחד משחקני ההגנה המעולים בליגה להוכיח זאת מחדש.

טיקי בארבר, הרץ האחורי של הענקים, הוא מין מרשל פולק לעניים. כמו פולק (רק פחות כמובן), הוא מסוכן בריצה ובתפיסה כאחד. אילו היו לג'איינטס תופסים שיורידו ממנו קצת לחץ, הוא יכול היה לרשום 2,000 יארד משולבים (ריצה+תפיסה) באופן קבוע.

ג'רמי שוקי, הרוקי הטייט אנד, הוכיח כבר במשחק הקדם-עונה הראשון שלו למה עיני המומחים בורקות כשהם מדברים עליו. הוא תפס מסירה קצרה, הדף מגן אחד בדחיפת זרוע, ניער מעליו עוד שניים בהטעיית גוף, ולקינוח פשוט רמס סייפטי ותיק וטוב בשם קווין וויליאמס כדי להשלים מהלך של 48 יארד. נכון שזה היה רק משחק קדם עונה, אבל בכל זאת. יהיה כיף לראות אותו, והוא ייתן לקווטרבק קרי קולינס אופציה שפשוט לא הייתה לו בשנים עברו.

מה שבטוח יהיה מאוד מעניין בג'ייאנטס. אנחנו לא מאמינים שהןם יכולים להגיע לפלייאוף, אז השאלה היא רק אם הם יהיו בינוניים או שהם יהיו גרועים.

הכל תלוי בקו ההתקפה הכמעט חדש של הג'ייאנטס, בראש של קרי קולינס ובבריאות של קו ההגנה שאשתקד לא היה בריא, למעט סטרייהן. התוספת של ג'רמי שוקי, שאותו כבר הזכרנו, הולכת ומסתמנת כענקית. ההגנה נפרדה מאחד הסמלים שלה בעשור האחרון, ג'סי אמרסטד ויהיה מעניין מי ימלא את נעליו גם במרכז ההגנה וגם בחדר ההלבשה.

רואים ורוד: הרץ האחורי השני של הקבוצה, רון דיין, מפנים שהוא טנק ולא רקדנית ומתחיל לדרוס מגינים, ההגנה מפתיעה את כולם ומשכיחה את כל הכוכבים שעזבו, שוקי מתברר כטוב עוד יותר ממה שכולם חושבים והקבוצות המיוחדות מבצעות זינוק בכל הפרמטרים. חוץ מזה, דונובן מקנאב וחצי ההגנה של דאלאס גומרים את העונה, והשיטה של סופרייר נכשלת בוושינגטון.

אם ואם ואם כל זה יקרה, אז הג'איינטס יגמרו 7:9, אולי 6:10, ואולי אפילו ישתחלו לפלייאוף.

רואים שחור: ההגנה נגד המסירה הופכת למסננת גמורה, טיקי בארבר נפצע, סטרייהן ממשיך לריב עם ההנהלה ומרעיל את חדר ההלבשה, הקבוצות המיוחדות ממשיכות להיות ביזיון.

ונגיד שכן? אז 11:5, אולי אפילו פחות.

דעתנו? לא צריך להיסחף. עדיין יש שחקני פוטבול מוכשרים בג'איינטס, וג'ים פאסל הוא בכל זאת מאמן טוב. 9:7 נראה לנו כמו מאזן סביר לחבר'ה האלה, אבל זה עדיין מספיק רק למקום אחרון בבית.