רק שני משחקים מהגביע

קודם אכבוש את אירופה, אחר כך את העולם

האופי הנדיר, הדרישה לשלמות, הדייקנות הכירורגית. היריבות עם אוברדוביץ', המהפך מול מכבי, הזעזוע במדריד. אטורה מסינה מסתער על מה שעשוי להיות הפיינל פור האחרון שלו, בדרך לקריירה פורצת דרך ב-NBA. אוהד גרינוולד על הסודות שהפכו את הילד מוונציה לגאון כדורסל

  • אטורה מסינה
אוהד גרינוולד
אימג'בנק GettyImages

פיינל פור היורוליג מעניין את התקשורת האיטלקית מסיבה אחת: אטורה מסינה חוזר למולדת - אולי בפעם האחרונה כמאמן של קבוצה אירופאית. לפני 12 שנה אירחה איטליה בפעם האחרונה את הפיינל פור. בשנים ההן של ראשית ה-2000 שלט הכדורסל מארץ המגף ביורוליג; ולא היה מקום ראוי יותר לארח את החגיגה הגדולה של הכדור הכתום מאשר בולוניה, שכונתה אז "בירת הכדורסל של אירופה", בשל ההצלחות שרשמו קבוצותיה הבכירות - וירטוס ופורטיטודו.

באותה שנה, 2002, העפילו וירטוס ומסינה לגמר היורוליג, אבל הפסידו לפנאתינייקוס של ז'ליקו אוברדוביץ'. במידה רבה, זה היה המשחק שהגדיר את המשך הקריירה של מסינה: שם החלה מערכת היחסים המיוחדת והמורכבת של מסינה ואוברדוביץ', כשהראשון זוכה להישגים פנומנליים אך תמיד חוסה בצלו של הגנרל הסרבי; שם החל תהליך התנתקותו של מסינה מהכדורסל האיטלקי; שם החל הכדורסל הבולונזי - והאיטלקי בכלל - להיעלם; ומשם יצא מסינה למסע אישי-היסטורי שאולי יסתיים בפסגה אליה לא העפיל אף מאמן אירופאי אחר לפניו. אפילו לא אוברדוביץ'.

מכבי תל אביב בפיינל פור, סיקור מיוחד:

היתרון של צסק”א, הנאחס של בלאט: כל המספרים לקראת חצי הגמר

דיוויד בלאט: "אנחנו באים עם היסטוריה ארוכה, עם חזון ועם מסורת"

כל המספרים לקראת חצי הגמר המרתק מול צסק"א מוסקבה

מי תעפיל מחצי הגמר השני - ברצלונה או ריאל מדריד?

צפו בגיא גודס מתארח בתכנית "משחק מקדים"

טוב לדעת (מקודם)

הטיפול הטבעי שמנצח את כאבי הגב - בלי לצאת מהבית

לכתבה המלאה
כבר מוכן לליגה הטובה בעולם. מסינה (צילום: GettyImages)

באיטליה משוכנעים שמסינה יעזוב את צסק"א בסוף העונה, אבל הסיבות לעזיבה שנויות במחלוקת. "דיברתי עם אטורה לפני כמה ימים והוא אישר שזהו הפיינל פור האחרון שלו", מגלה פלאביו ואנטי, עיתונאי ה"קוריירה דלה סרה". "הוא לא מתכנן לאמן קבוצה אירופאית בזמן הקרוב, אבל עדיין לא החליט לגבי מה יעשה בעונה הבאה". ואנטי מסביר ש"יש לאטורה שלוש אפשרויות: לאמן ב-NBA; לאמן נבחרת אירופאית חשובה, כמו יוון או טורקיה; או לשבת בצד ולנוח. אבל אני לא רואה אותו חוזר ליורוליג", הוא מדגיש.

בארה"ב מדברים בחודשים האחרונים על מסינה כמועמד רציני להפוך למאמן האירופאי הראשון ב-NBA, אולם העיתונאים ממדינתו מסופקים. "אני לא משוכנע שבאמת הבשילו התנאים למאמן אירופאי ראשי", טוען פיירו שיבטה מה"גאזטה דלו ספורט". "זה הרבה יותר מורכב מכפי שאנשים משערים. לדעתי, יש יותר סיכוי שמסינה יתחיל ב-NBA כעוזר מאמן בכיר, ומשם יתקדם. יש לו קשרים מעולים בארה"ב ואולי הקשר החזק ביותר הוא לגרג פופוביץ', שמאוד אוהב אותו ואירח אותו בסן אנטוניו הרבה פעמים. אחרי שמסינה עזב את תפקיד היועץ בלייקרס בקיץ 2012 הוא דיבר על כך שחסרה לו האחריות שכרוכה בתפקיד המאמן, שהוא רוצה להוביל מערכות, אבל אם הוא החליט לנתב את הקריירה לכיוון ה-NBA, לדעתי הוא יספוג שנה או שתיים בתפקיד העוזר, כי הוא מבין שזו דרך חכמה יותר להגשים את החלום ולהפוך שם למאמן ראשי".

דברים ברוח דומה אמר מסינה - אדם כריזמטי ובטוח, בדרך כלל - בריאיון שהעניק ל"קוריירה" לפני שנסע ללוס אנג'לס ב-2011. "אני מסוקרן (מהתפקיד החדש בלייקרס), אבל גם מודאג", הוא אמר. "מסוקרן מההזדמנות לעבודה יום-יומית ב-NBA, לצד שחקנים ומאמנים נהדרים, ומודאג משום שאני מקווה שאתקבל שם בידי אחרים. אני מקווה שאני מוכן".

השנה של מסינה בלייקרס חיזקה את רשת הקשרים שטווה באמריקה לאורך הקריירה. העובדה שהוזכר בתקשורת האמריקאית כמועמד לאימון קבוצות רבות - הנטס, הג'אז, ההוקס, אפילו הלייקרס - אינה מקרית; האיטלקי מחובר היטב לג'נרל מנג'רים ולפונקציונרים בכירים בליגה, ובשנה שהעביר בלייקרס הפך אהוד בקרב כוכבי הקבוצה ובראשם קובי בריאנט, שאיתו נהג לפטפט באיטלקית (בריאנט דובר את השפה).

"מסינה תמיד חולם בגדול, וה-NBA זה הדבר הכי גדול", אומר ואנטי. "אנחנו שומעים שהוא 'מועמד' לכל מיני קבוצות, אבל אלה קבוצות שמגיעות אחרי עונות כושלות ולא בטוח שיוכלו להרשות לעצמן להמר דווקא בזמן הזה על דבר שונה, על מאמן אירופאי ראשון. תראה, בתקופה בלייקרס מסינה הוכיח שיש לו מספיק כדורסל בשביל ה-NBA והעיתונאים האמריקאים אמרו שהוא שיפר מאוד את ההגנה של הלייקרס, אבל אני מאוד מסופק, למרות הפתיחות הגדולה ב-NBA כלפי זרים, אם הגיע הזמן למאמן ראשי זר. תפקיד של עוזר מאמן נשמע גם לי ריאלי יותר בתור התחלה".

היחיד שמונע ממסינה להיות מוכתר כגדול מכולם. ז'ליקו (צילום: GettyImages)

אם החלום של כל שחקן מקצועני הוא לשחק ברמה הגבוהה ביותר - ה-NBA, כמובן - הדעת נותנת שכל מאמן חולם לאמן קבוצה באמריקה. המשפט האחרון הוכח כנכון רק באופן חלקי: אולי כל המאמנים חולמים על ה-NBA, אבל זהו חלום שהוא יותר בגדר פנטזיה. הליגה אומנם הופכת גלובלית בכל הקשור לשחקנים, אך התפקידים על הספסל עדיין שמורים למקומיים - שינקו מלידה את סגנון הכדורסל האמריקאי. יש בכך היגיון: שחקן אחד, שלצורך העניין מגיע מאירופה, מסוגל להתאים את עצמו לכדורסל השונה של ה-NBA, אבל מאמן מתווה דרך שאליה צריכים כל השחקנים להתאים את עצמם.

בכלל, המאמנים האירופאים הבודדים עליהם כן דובר שמסוגלים לעמוד בראש קבוצות ששוות מאות מיליוני דולרים - אוברדוביץ', למשל – בדרך כלל ויתרו בעצמם על האפשרות מאחר שטענו שאותו "סגנון" אמריקאי אינו אהוד עליהם ("יש הרבה מאמנים אירופאים שיכולים לאמן ב-NBA", אמר אוברדוביץ' עצמו בראיון עבר, "אני? לא, לא, לא. זה לא בשבילי").

מסינה הוא דמות ייחודית, במובן הזה. הוא אומנם קפדן וחמור סבר כמו אוברדוביץ' אבל איננו רומנטיקן של כדורסל אירופאי. מגיל צעיר - מילדות, למעשה - חלם על קריירה של מאמן. עבורו, אימון ב-NBA הייתה ונותרה פסגת השאיפות.

סומן כמטאור. מסינה (צילום: יותם רונן)

מסינה, יליד 1959, מעולם לא שיחק כדורסל מקצועני. משפחתו הגיעה מסיציליה, אבל הוא גדל בונציה שבצפון איטליה. הוא התאהב בכדורסל בילדותו וניסה לשחק, אבל ידע שאינו מוכשר דיו ושאינו מספיק גבוה ופנה לאימון. כבר בגיל 16 החל לאמן בקבוצות הילדים של ונציה מסטרה ובשנת 1980, כשמלאו לו 21 בלבד, מונה למאמן קבוצת הנוער ולאחראי על כל מחלקות הנוער באגודה. במקביל למד מסינה כלכלה באוניברסיטת קה-פוסקארי (מבוטאת CAFOSCARI) היוקרתית בונציה.

"המשפחה שלו לא הייתה שמחה עם הרצון שלו לאמן", מספר העיתונאי ואנטי. "הם רצו לראות אותו עובד במשהו מסורתי. כדורסל זה מקצוע לא יציב וקשה להתפרנס ממנו. אבל מסינה דחה את כל ניסיונות השכנוע והלך עם הלב".

הראשון שזיהה את הפוטנציאל ודחף לקידומו היה מאמן הכדורסל המנוח מאסימו מאניינו, אז מאמן הקבוצה הבוגרת של ונציה. בקיץ 1982 עזב מאניינו את ונציה, עבר לאודינה, ולקח איתו את מסינה כעוזר ראשון בקבוצה הבוגרת.

מסינה סומן כמטאור. כעבור שנה בלבד חטף אותו המאמן הגדול אלברטו בוצ'י לוירטוס בולוניה ומינה אותו לעוזרו. מסינה השתקע בבולוניה; הוא עבד חמש שנים נוספות כעוזר מאמן בקבוצה, לצד המאמן האגדי אלסנדרו גמבה, שחקן-העבר היוגוסלבי המפורסם קרסימיר צ'ושיץ' והאמריקאי בוב היל. בקיץ 1989, והוא עוד לא בן 30, החליטה ההנהלה להעניק לו את ההזדמנות.

כבר בעונתו הראשונה, 1989/90, הוביל מסינה את בולוניה לזכייה סנסציונית בגביע אירופה למחזיקות גביע ולזכייה בגביע האיטלקי. בשנתיים הבאות לא זכה בתואר, אבל ב-1993 החזיר את אליפות הליגה האיטלקית לבולוניה, בפעם הראשונה מאז 1984. מסינה הפך ליקיר העיר, אבל עזב במפתיע אחרי שקיבל הצעה להתמנות למאמן נבחרת איטליה. טרם מלאו לו אז 35.

ארבע שנים הקדיש מסינה לנבחרת האיטלקית. הוא זכה במדליית זהב ב"טורניר הים התיכון" (Mediterranean Games, 1993), במדליית כסף ב"טורניר הרצון הטוב" (Goodwill Games) שנערך ברוסיה ב-1994 ובמדליית כסף ביורובאסקט 1997 שהתקיים בספרד. לאחר מכן החליט כי מיצה את עצמו בנבחרת וחזר לביתו בבולוניה.

"והשחקנים שלו מקבלים ממנו כלים שמלווים אותם לאורך כל הקריירה. השאלה היחידה היא האם אתה רוצה ללמוד, כי אטורה תמיד רוצה ללמד. אני, אפילו בשנה העשירית איתו למדתי דברים חדשים". מולין (צילום: AP)

בסוף שנות ה-90' כבר הייתה וירטוס מעצמת על. עם שחקנים כמו נסטרוביץ', ריגודו, יאריץ', ג'ינובילי, סמודיש, שטומברגאס, דנילוביץ', גריפית' ואחרים נחשבה בולוניה לאחת הגדולות שנראו באירופה. בחמש עונות תחת מסינה, בין 1997 ל-2002, העפילה וירטוס לארבעה מעמדי גמר יורוליג: היא זכתה בגביע ב-98', הפסידה בגמר סנסציוני לז'לגיריס ב-1999 (כשבדרך היא רומסת בשלב רבע הגמר את מכבי של פיני גרשון 0:2), זכתה ביורוליג בעונת הפיצול ב-2001 וכאמור הפסידה בגמר לפנאתינייקוס ב-02', בפיינל פור שאותו אירחה ב"פלאמלאגוטי" המפורסם. היא זכתה בשתי אליפויות איטליה (1998, 2001) ובשלושה גביעים (1999, 2001, 2002), ולמעשה בשני טרבלים, ב-1998 וב-2001 - בשנים שבהן נחשב הכדורסל האיטלקי לאיכותי ולחזק ביותר ביבשת.

שם, בקדנציה השנייה בוירטוס, שנחשבת לגדולה ולמפוארת בתולדות המועדון, חידד מסינה את הסגנון שהפך לסימן ההיכר שלו - כדורסל כמעט מעבדתי, כירורגי, משויף עד כדי שלמות. הקבוצות של מסינה הציגו הגנות ברזל (בדרך כלל הגנה אישית, בסיסית ויעילה), ובהתקפה שיחקו כדורסל משורטט ממש.

מי שהשפיעו על התפיסה המקצועית של מסינה היו טונינו ג'ורזי, מאמן כדורסל מוכר באיטליה, שאימן בשנות ה-70' וה-80' בונציה; ובעיקר סנדרו גאמבה, אולי גדול המאמנים האיטלקים בכל הזמנים, שכאמור עבד עם מסינה בתחילת דרכו בבולוניה והפך עבורו למנטור. "גם הם היו מאמנים שדגלו בהגנה ובשליטה", מסביר העיתונאי ואנטי. "מסינה אמר בעצמו שהוא לקח מהם הרבה".

בסוף שנות ה-90' חבר למסינה מאמן הכדורסל עמנואל מולין - שהיה צעיר ממסינה בשנה, ועבד תחתיו בקבוצות הנוער של ונציה (בין לבין העביר מולין 15 שנים בטרוויזו, כמאמן נוער וכעוזר מאמן בקבוצה הבוגרת). מסינה ומולין הפכו לצמד בלתי נפרד, כמו אוברדוביץ' ועוזרו המיתולוגי בפנאתינייקוס דימיטריס איטודיס - והיו עתידים לשתף פעולה בעשר השנים הבאות, בכל התחנות בהן עצר מסינה - בנטון טרוויזו (2002-2005), צסק"א מוסקבה (2006-2009) וריאל מדריד (2010-2011). אין אדם שמכיר את מסינה טוב ממולין. דיברנו איתו.

"מה שמייחד את אטורה על פני כל המאמנים האחרים באירופה זה האופי החזק שלו", אומר מולין. "הוא שומר על רמה גבוהה של דרישות - קודם כל מעצמו, ואחר כך מהסביבה. הוא דורש שכל פעולה, מהקטנה לגדולה, תבוצע באופן מושלם. הרף שאטורה מציב יוצר בקבוצות שלו אווירה מקצועית מאוד, וכמובן מאפשר לשחקנים ולצוות שסביבו לגדול בכל יום. הקבוצות של אטורה תמיד משתפרות במהלך העונה והשחקנים שלו מקבלים ממנו כלים שמלווים אותם לאורך כל הקריירה. השאלה היחידה היא האם אתה רוצה ללמוד, כי אטורה תמיד רוצה ללמד. אני, אפילו בשנה העשירית איתו למדתי דברים חדשים. בקיצים הוא מארגן קליניקות של כדורסל והגעתי אליהן כי ידעתי שאטורה יביא לשם עוד איזה רעיון חדש ומעניין. הוא כל הזמן חושב על איך לשפר את הצוות, את הקבוצה, את המועדון. בכל בוקר הוא מסתכל על עצמו במראה ושואל האם הוא עשה אתמול את המיטב. וזה מאמן שזה בכל תואר אפשרי והניף ארבע פעמים את גביע אירופה, ושלכאורה אין לו מה להוכיח לאף אחד".

ייתכן שהעבודה המתמדת הזאת נובעת מצורך פנימי של מסינה שקשור לעובדה שמעולם לא שיחק כדורסל מקצועני. אובראדוביץ' היה רכז גדול; איבקוביץ' ומאליקוביץ' היו שחקנים גם הם; אפילו גרשון ובלאט שיחקו כדורסל בוגרים. מסינה - כמו עוזרו הנוכחי, דן שמיר - גדל והתפתח מאחורי הקווים.

אגב, רצינותו של מסינה איננה שמורה רק למגרש. מחוצה-לו נחשב מסינה לג'נטלמן מושלם, אבל "לא בדחן גדול מדי", לדברי העיתונאי ואנטי. הוא נשוי בפעם השנייה, לאישה בשם לאורה, אותה הכיר במהלך הקדנציה השנייה בוירטוס, כשעבדה במשרדי הקבוצה. יש לו בת, לוסי (18) מנישואים קודמים, ובן, פיליפו (10), מהנישואים הנוכחיים. משפחתו מתגוררת בבולוניה אבל מבקרת אותו במוסקבה לעתים קרובות, ומסינה עצמו חוזר לגיחות מזדמנות לאיטליה. הוא חובב טניס ובעבר נהג לשחק בבקרים, כשהיה יכול. בראיון עבר סיפר מסינה שהוא אוהב את ג'וליה רוברטס, משוגע על ונציה, פאריס וניו יורק, נוהג לקרוא רומנים ובקיצים מבלה הרבה בים.

בין אם זה היה יפה או לא - מסינה הי זה ששם קץ לשושלת של פיני גרשון. פארקר (צילום: GettyImages, Friedemann Vogel)

חודשיים לפני פיינל פור 2002 בבולוניה הובסה וירטוס בידי פזארו בליגה האיטלקית. נשיא המועדון, מרקו מדריגאלי, הודיע במפתיע על פיטוריו של מסינה. אוהדי וירטוס - שראו במסינה אליל - פצחו במחאה שאילצה את מדריגאלי להתקפל ולהחזיר למסינה את תפקידו. כאמור, העונה הזו הסתיימה עבור וירטוס בזכייה בגביע האיטלקי ובמקום השני באירופה. בסיום העונה הבין מסינה כי עליו לעזוב את המועדון בו החל את קריירת האימון בסוף שנות ה-80'.

גם האוהדים החלו לנטוש את היציעים בשל היחס למסינה ומדריגאל הוגלה מהמועדון בלחצם - אבל הנזק כבר נעשה: וירטוס נקלעה לבעיות כלכליות קשות ולסכסוך משפטי עקוב עם שחקנה לשעבר סאני בצ'ירוביץ', פשטה רגל והורדה לליגות התחתונות. קללת מסינה עדיין ממשיכה לרחף מעל פורטיטודו, שעולה ויורדת מאז בין הליגות השונות אך איננה מהווה פונקציה משמעותית בכדורסל האיטלקי, הבינוני ממילא.

מסינה לא הסתכל לאחור. לאחר שעזב את בולוניה התמקם בטרוויזו, שבראשית העשור הראשון של המילניום השלישי נחשבה גם היא לעיר כדורסל חשובה ביבשת. עם טיוס אדני העפיל לפיינל פור 2003 (על חשבונה של מכבי תל אביב של דיוויד בלאט), אבל לא הצליח ללכת עם בנטון עד הסוף. זו הייתה העונה הגדולה ביותר של מסינה ובנטון, שהסתיימה בדאבל מקומי באיטליה. גם ב-2004 וב-2005 זכה עם בנטון בגביעים, ואז קיבל על עצמו את הג'וב שבדיעבד העניק לו מעמד מיתי באירופה ושדרג אותו לרשימת הגדולים בכל הזמנים: מאמן צסק"א מוסקבה.

מסינה קיבל במוסקבה קבוצה ברמת כישרון שלא נפלה בהרבה - אם בכלל - ממכבי הגדולה של גרשון, ששלטה ביבשת בשנים ההן; עם קו אחורי שכלל שמות כמו תיאו פפאלוקאס, ג'יי.אר הולדן, מרכוס בראון, טרייג'אן לנגדון ודיוויד ואנטרפול, ושחקנים כמו מתיאז' סמודיש, דיוויד אנדרסן ותומאס ואן דן שפיגל בחלק הקדמי, מסינה נדרש רק להוסיף את הטאץ' שלו. ב-ב-2005, תחת דודה איבקוביץ' הגדול, עשתה צסק"א את אחת העונות הגדולות שנראו אי פעם באירופה והייתה הפייבוריטית הברורה להניף את גביע היורוליג בפיינל פור שנערך אצלה במוסקבה, אבל הוכתה בחצי הגמר בידי לבוראל (שהפסידה בגמר למכבי). ב-2006 לקח מסינה את אותו הסגל כמעט, ניער אותו מהטראומה, ושם קץ לשושלת של פיני גרשון. היה זה התואר האירופאי הראשון בו זכתה צסק"א מאז 1971.

"זו הייתה קבוצה מושלמת ששיחקה כדורסל מושלם", אומר אלכסיי בז'ייז'יצני מ"ספורט אקספרס" הרוסי. צסק"א אולי לא הייתה ספקטקולרית כמו האלופה שקדמה לה מתל אביב, אבל הייתה יעילה לא פחות. היא ניצחה את מכבי בזכות שליטה וקשיחות, ואולי בלמה את הפופולריות של הכדורסל המהנה והמהיר שהנחילה מכבי לאירופה. גם אלופות אירופה הבאות, למעט אולי ברצלונה ב-2010, לא שיחקו כדורסל פנטזיסטי כמו מכבי ההיא.

אותו הסגל של צסק"א, עם חיזוקים קבועים (בדרך הצטרפו רמונאס שישקאוסקאס, ניקוס זיסיס, ארזם לורבק, ויקטור חריאפה, טרנס מוריס וזוראן פלאניניץ'), העפיל לגמר היורוליג גם בשלוש השנים הבאות - דבר שעשתה רק וארזה הגדולה בשנות ה-70'. צסק"א ומסינה הניפו עוד גביע אחד (2008, שוב מול מכבי המפתיעה של צביקה שרף), אבל בין לבין נכנעו פעמיים (2007 ו-2009) לאוברדוביץ' ופנאתינייקוס. מסינה השלים קדנציה מדהימה, כמעט מושלמת, עם זכייה בארבע אליפויות רוסיה ובשני גביעים מקומיים. מאזן היורוליג הכולל שלו בשנים ההן עם צסק"א עמד על 18:77 – 81 אחוזי הצלחה. נדמה שבכל תקופה אחרת בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי היו מזכים הישגים כאלו את מסינה בתואר מאמן העשור, אלא שלרוע מזלו נולד בתקופתו של אוברדוביץ' החד פעמי. מסינה הניף ארבעה גביעי יורוליג בפחות מעשרים שנות אימון, אבל אוברדוביץ' זכה בשמונה תארים ב-18 שנים.

מסינה, כך מתברר, תמיד היה במקום הנכון, בזמן הנכון. דנילוביץ' (צילום: GettyImages)

אלא שאם אוברדוביץ' נחשב למאמן שהצליח גם עם קבוצות קטנות - הוא זכה ביורוליג עם פרטיזן (1992) ובדאלונה (1994) הקטנות, לפני שהפך את פנאתינייקוס לקבוצת הכדורסל האירופאית המצליחה ביותר במילניום השלישי - מסינה, לטענת גורמים מסוימים, הצליח בגדול רק כשאימן סגלים גדולים.

"אין ספק שאטורה שדרג כל קבוצה שעבד בה, אבל גם היה לו הרבה מזל בקריירה. הוא תמיד הצליח לקבל את הקבוצה הנכונה ברגע הנכון", אומר העיתונאי ואנטי. "הוא עזב את וירטוס אחרי הקדנציה הראשונה ברגע הנכון, וחזר אליה מנבחרת איטליה ברגע הנכון, כשהקבוצה הגדילה את ההשקעה והביאה כוכבים כמו דנילוביץ', ג'ינובילי ובצ'ירוביץ' שבדיוק פרץ, ובצסק"א כמובן הוא קיבל קבוצה כמעט מוכנה מאיבקוביץ'".

"קשה לי להסכים עם האמירה הזו", משיב מולין בשמו של מסינה. "טיימינג תמיד חשוב, אבל מאמן נמדד ביחס לשאלה האם הוא מצליח לשפר את הקבוצה שקיבל, וזה לא קשור לרמת השחקנים הספציפית. מאמן טוב משפר קבוצה, ואטורה הוא לא סתם מאמן, אלא מורה. גם בוירטוס וגם בצסק"א היו שחקנים מוכשרים אומנם, אבל היו הרבה קבוצות מוכשרות באירופה שלא הגיעו לשום מקום. מה שייחד את וירטוס וצסק"א זה שהשחקנים שלה רצו ללמוד. במוסקבה, בעיקר, הגענו אחרי מאמן נהדר, אבל השחקנים היו מוכנים לקבל מאמן חדש עם גישה שונה. מכאן הגיעה ההצלחה, וזו גם הסיבה לכך שלא הצלחנו במדריד".

הרים ידיים. מסינה הרגע לא אופייני בריאל מדריד (צילום: רויטרס)

אחרי ההפסד לפאו בגמר 2009 הודיע מסינה על עזיבת צסק"א. החיים במוסקבה אינם קלים ומסינה החליט שהוא מעוניין לשנות אווירה אחרי שהוביל את צסק"א לתקופתה המוצלחת ביותר בעידן המודרני. אם מסינה טוען שהוא תמיד שואף להתקדם, באירופה היה רק מועדון אחד שיכול היה לענות על השאיפה הזו - מועדון אחד גדול, חזק ועשיר יותר מצסק"א - ריאל מדריד.

ריאל הפכה את מסינה למאמן היקר בתולדות הכדורסל האירופאי, עם שכר שהוערך בלמעלה מ-2.5 מיליון אירו בעונה. מסינה קיבל סגל מפוצץ בכישרון, עם צעירים כמו אנטה טומיץ', סרחיו יול ונוביצה וליצ'קוביץ'. מרקו יאריץ', פאבלו פריג'יוני, דאריוש לברינוביץ', פליפה רייס, חורחה גארבחוסה, לואיס בולוק, טראוויס האנסן וסרחי וידאל השלימו סגל שיועד לשבור את הבצורת האירופאית של ריאל ולזכות ביורוליג, לראשונה מאז 1995 ובפעם השנייה (בלבד!) מאז 1980.

אבל במדריד נתקל מסינה בבעיה משולשת, כפי שמסביר ללה מולין. "אפשר לחלק את הבעיות לפנימיות ולחיצוניות. קודם כל, ברצלונה הייתה קבוצה נהדרת. העובדה הזו הביאה ללחץ אדיר של התקשורת, שכל הזמן השוותה בינינו לבינם - תמיד לחוץ בריאל, אבל זה הפך את הנסיבות לבלתי נסבלות. והבעיה הפרטית שלנו הייתה שלא הצלחנו ליצור את הכימיה הנכונה. לא הצלחנו להעביר לצעירים את הכדורסל שלנו".

מסינה אמר בעצמו בראיון שהעניק לנו בעבר ש"השחקנים התנהגו בילדותיות, היו כבויים, אדישים, לא רצו ללמוד. הרגשתי שאני חייב לזעזע אותם, בפעם הראשונה בקריירה הרגשתי שאני חייב ללכת לפני שהספקתי לסיים את העבודה". ב-2010 פגשה ריאל את ברצלונה בסדרת רבע גמר היורוליג והודחה בארבעה משחקים כואבים. בארסה המשיכה לרקוד כל הדרך אל הפודיום. מסינה החליט לנסות עונה נוספת, צמצם את הסגל הארוך והימר על ניקולה מירוטיץ' בן ה-20 וסרחיו רודריגס בן ה-25 שוויתר על קריירת NBA, אבל שוב לא הצליח להדביק את המדרידיסטה בכדורסל המחויב והמחייב שלו. ריאל גמגמה לאורך כל העונה, ולמרות שלבסוף העפילה לפלייאוף היורוליג 2011 עם יתרון הביתיות - רגע לפני הסדרה מול ולנסיה הרים מסינה ידיים. מולין החליף אותו וסחב את ריאל לפיינל פור, אבל בחצי הגמר נמחצו הספרדים בידי מכבי המלהיבה של פרקינס, פארגו ואידסון. גם מולין עזב בתום אותה עונה (כיום מאמן את קאזרטה האיטלקית).

"אני רק יכול להצטער על מה שקרה. הפרויקט שהתחלנו אני ואטורה אז מגיע להבשלה היום", אומר מולין. "עשינו שם הרבה שינויים, וכשעושים הרבה שינויים אפשר לעשות הרבה טעויות. אם בארסה לא הייתה אז כל כך גדולה היה לנו אולי יותר קל לעבור את התהליך, אבל הם פשוט הרגו כל ניסיון להשוואה איתם". גם למסינה, מתברר, יש גבולות.

גם הוא כבר הספיק להתרשם ממסינה, שטווה קשרים. קובי (צילום: GettyImages, Harry How)

מסינה נח עד תום 2011 ואז קיבל (או ארגן לעצמו, תלוי את מי שואלים) הצעת עבודה מלוס אנג'לס לייקרס. הוא מונה ל"יועץ מיוחד" למאמן מייק בראון. כאמור, העונה הזו סיפקה לו ניסיון, פרספקטיבה וקשרים, אבל בסיומה קיבל הצעת ענק מצסק"א והחליט לשוב למקום שהפך אותו למגה אייקון.

"השלמתי את המטרות שלי", אמר מסינה לאחר שחתם מחדש במוסקבה בקיץ 2012. "הצלחתי להפוך לחלק אינטגרלי ממערכת כמו הלייקרס. זה אמור להיות קשה, לעזוב קבוצה מהרמה הגבוהה ביותר בעולם - אומנם; ה-NBA היא ליגה נהדרת, מבחינת האווירה והארגון", ואולם מסינה טען ש"מבחינתי, צסק"א היא מועדון אירופאי ברמת NBA. יש לו את הסטנדרטים הגבוהים ביותר כמועדון, מבחינת מטרות, איכות השחקנים והמנטליות הכללית".

מסינה שוב קיבל במוסקבה סגל סופר מוכשר. אל מילוש תאודושיץ' הפרחחי צירף את אהובו תיאו פפאלוקאס, שנפלט ממכבי, ועם ארון ג'קסון, ננאד קרסטיץ', סוני ווימס, סאשה קאון, ולדימיר מיצוב, ויקטור חריאפה ואנטון פונקראשוב בנה קבוצה שפירקה את היורוליג. עד לרבע הגמר החזיקה צסק"א במאזן 4:20, ובפלייאוף טאטאה את לבוראל בארבעה משחקים. אף אחד לא נתן סיכוי לאולימפיאקוס שפגשה אותה בחצי הגמר, אבל החבורה העיקשת של גיורגוס ברצוקאס הדהימה את צסק"א ועצרה אותה על 52 נקודות. כמו ב-2005, שוב כשלה צסק"א ברגע האמת. היא סיימה את העונה עם זכייה בליגה הרוסית וב-VTB, אבל התחושות מאותה מפלה ריחפו לאורך כל הקיץ.

העונה חזרה צסק"א בכוחות מחודשים. בניגוד לשנים עברו, העונה לא הפגינה דומיננטיות מוחלטת כבר מהשלב המוקדם - אבל הלכה והתחברה ככל שהתקדמה העונה. הבסיס מהעונה שעברה נשמר כמעט במלואו ובשוליים חוזקה צסק"א בשמות על כמו ארון ג'קסון וג'רמי פארגו (אף שהאחרון לא הצליח להתאקלם). את השלב הראשון ביורוליג סיימה עם 3:7, בטופ-16 התקדמה ל-2:12 אבל ברבע הגמר נאלצה להזיע מול פנאתינייקוס בחמישה משחקים. במשחק החמישי, במוסקבה, הציגה הגנת ברזל, כמיטב המסורת המסינאית, ועצרה את הירוקים על כמות מדהימה של 44 נקודות בלבד (צסק"א ניצחה ב-30 הפרש). כעת, אולי בדומה לעונה שעברה, פוגשים הרוסים קבוצה שהם אמורים לעבור בדרך לגמר. אמורים.

הגביע כל כך קרוב, אבל כל כך רחוק. בלאט (צילום: GettyImages)

מסינה, כפי שנכתב ודובר, יעזוב את צסק"א בקיץ. אולי זו הסיבה לרפיון המסוים של צסק"א בתקופה האחרונה ולשני ההפסדים בפתיחת סדרת רבע-גמר ה-VTB לקובאן. מסינה, מכל מקום, ביקש משחקניו, כך לפי דיווחים ביוון, לסיים את הקדנציה שלו במועדון - ואולי כמאמן יורוליג בכלל - עם גביע חמישי. אומנם הוא עדיין רחוק מאוברדוביץ', ובכל זאת - למספר הזה הגיע רק הגנרל הסרבי.

"אני חושב שמשימת ה-NBA היא ריאלית מבחינת אטורה", אומר חברו מולין. "אני חושב שמאמן כמותו או כמו אובראדוביץ' יכולים לרכוש את אמונם של השחקנים האמריקאים מהר מאוד. מצד שני, אף פעם לא דיברתי עם אטורה לעומק על אספירציות ה-NBA שלו. אני מניח שאם תהיה לו הזדמנות הוא בוודאי יפעל בכיוון. ואם לא? אני לא דואג לו, הוא ימצא מה לעשות".

יסתיים עם גביע נוסף או לא, מסינה משאיר אחריו מורשת אמיתית באירופה. הסגנון המתוכנת שלו השפיע על דור שלם של מאמנים איטלקים צעירים, ובכלל על הדור הצעיר של מאמני היורוליג. הוא אומנם פחות תיאטרלי מאוברדוביץ', אבל הכריזמה של מסינה הפכה אותו לאייקון לא פחות גדול מהגאון הסרבי בקרב אנשי מקצוע ועכברי הכדורסל.

"פיאניג'אני, באנקי, כל מאמן איטלקי משנן את התורה של מסינה: הגנה, שליטה, חשיבה בהתקפה", אומר העיתונאי האיטלקי פאביו קאבניירה. "זה הכיוון שמסינה לקח אליו את הכדורסל, אחרי השנים הגדולות והמשוחררות של מכבי של גרשון".

"איידול איטלקי (Italian Idol)", מסכם העיתונאי ואנטי. "מסינה לא מאמן באיטליה כבר עשר שנים, אבל ההשפעה שלו עדיין מורגשת. מעניין אם בעוד 10 שנים - אם וכאשר - נדבר על ההשפעה שלו על הכדורסל האמריקאי, ב-NBA", הוא מוסיף ותוהה.

ohad@walla.net.il

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully