המהפכה כבר כאן: אתלטיקו מדריד אלופה

חודש וחצי אחרי הניצחון 0:1 על ברצלונה בהארכה בגביע הליגה, אתלטיקו, שהוליכה כמעט לכל אורך העונה, מנצחת 0:2 את אלבסטה במחזור הסיום של הליגה משערים של דייגו סימאונה (אלא מה) וקיקו וזוכה באליפות. זה היה הדאבל הראשון בתולדות המועדון (רק ברצלונה, ריאל מדריד ובילבאו זכו עד אז בדאבלים בספרד) וזו הייתה האליפות הראשונה מאז עונת 1976/77, והאחרונה עד היום.

אתלטיקו עוד הגיעה לגמר הגביע באותה עונה (והפסידה לאספניול), אבל הבעיות הניהוליות היו גדולות עליה. שופט בבית המשפט בספרד שלל מהנשיא השערורייתי חסוס חיל את כל זכויותיו בקבוצה בחשד לאי סדרים כספיים עצומים והקבוצה, תחילה תחת קלאודיו ראניירי ולאחר מכן תחת רדומיר אנטיץ' שהביא את האליפות, התפרקה לחלוטין. תיקו מול אוביידו חרץ את גורלה ולראשונה בתולדות המועדון, אתלטיקו ירדה לליגה השנייה בספרד.

לואיס ארגונייס האגדי והמנוח חזר לקדנציה רביעית ואחרונה כמאמן המועדון ועזר לאתלטיקו לטפס חזרה לליגה הבכירה בתור אלופת ליגת המשנה. שתי העונות בליגה השנייה ידועות בקרב האוהדים כ"שנים שלנו בגיהנום", אבל דווקא מהן יצאה קבוצה חדשה, מחוזקת והרבה יותר נקייה. הדבר הטוב ביותר שיצא מאותן שנתיים בליגה השנייה הייתה הבכורה של פרננדו טורס הצעיר, שבגיל 17 כבר החל להלהיב את הקולצ'ונרוס.

אותו טורס, שכיכב במדי אתלטיקו במשך שש שנים, היה גם אחד הסמלים הבולטים לגישה החדשה יותר של אתלטיקו, כזו שסייעה למועדון להתמודד בליגה הראשונה ולא להיקלע שוב לאותם קשיים כלכליים שגרמו להתרסקות ההיא. הרוחיבלאנקוס פשוט התחילו לייצר חלוצים אדירים בזול, ובדרך כלל גם למכור ביוקר. טורס היה הסנונית ועזב תמורת כ-20 מיליון ליש"ט פלוס לואיס גרסיה. בהמשך אותה רשימה אפשר למצוא את סרחיו אגוארו, דייגו פורלאן, רדאמל פלקאו. בקרוב גם דייגו קוסטה אמור להצטרף.

הקולצ'ונרוס חזרו לליגה הבכירה ואפילו התייצבו בה, אבל לתוצאות לקח זמן להגיע. לאט לאט, אתלטיקו החלה להתקרב לצמרת, אולם בעונת 2008/09, למרות הופעת ליגת אלופות ראשונה מזה 11 שנים (שהסתיימה בשמינית הגמר), היא נזקקה למשקפת כדי לראות את ברצלונה האדירה, שבעונתו הראשונה של פפ גווארדיולה על הקווים כבשה את העולם עם הטיקי טאקה שלה. למרות הכול, לפחות במקרה הזה, במשחק שנערך במסגרת המחזור ה-25, אתלטיקו זכתה להרים ראש ואחרי שנים ארוכות, להביט בעיניים של הגדולות באמת. המשחק בקלדרון היה אדיר. הקטאלנים הובילו 0:2 משערים של תיירי הנרי ומסי כבר אחרי חצי שעה, אבל פורלאן ואגוארו השוו. הנרי קבע 2:3, אלא שפנדל של פורלאן (80) ושער דרמטי של אגוארו (89) השלימו ניצחון ענק.

בעונה הבאה חזרה אתלטיקו לסורה ושוב סיימה במרכז הטבלה. באירופה לעומת זאת, הלך לה הרבה יותר טוב. הקולצ'ונרוס עפו אומנם מליגת האלופות בבושת פנים וללא אף ניצחון בשלב הבתים, אבל נהנו בליגה האירופית. הם עברו את גלאטסראיי, את ספורטינג ליסבון בשמינית, את ולנסיה ברבע ואת ליברפול בחצי אחרי הארכה בה יוסי בניון כבש למייטי רדז, אבל פורלאן הבקיע את שער החוץ היקר כמה דקות לאחר מכן. בגמר מול פולהאם שוב היה זה פורלאן שבדקה ה-116 השלים צמד דרמטי וסידר לאתלטיקו תואר אירופי משמעותי ראשון מאז גביע המחזיקות ב-1962.

הקולצ'ונרוס נכנסו לעונת 2011/12 עם ציפיות גדולות, אבל נראו רע מאוד וסיימו את 16 המחזורים הראשונים שלהם עם 19 נקודות בלבד. יממה לאחר הדחה מביכה כבר בסיבוב הראשון של הגביע מול אלבסטה, פוטר המאמן גרגוריו מנסאנו. 24 שעות חלפו ודייגו סימאונה, הקשר הארגנטינאי הפנטסטי שכיכב בדאבל ההיסטורי ושהוביל כמאמן גם את אסטודיאנטס וגם את ריבר פלייט לאליפות במולדתו, חתם. "סימאונה הסכים להצעת המועדון והוא ישמש כמאמן הקבוצה עד לסיום העונה וכן בעונה הבאה", נכתב אז בהודעה לקונית באתר הרשמי של אתלטיקו. אם הם רק היו יודעים...

אל צ'ולו נכנס לעניינים במהרה. התוצאות עדיין צלעו פה ושם, כולל תבוסה 4:1 בדרבי הביתי מול ריאל ועונה שהסתיימה רק במקום החמישי (סימאונה מונה כאשר אתלטיקו הייתה עשירית בטבלה) ובלי הכרטיס לליגת האלופות, אבל באירופה שוב הכול הלך חלק, בפעם השנייה בשלוש עונות. סימאונה הגיע מיד לאחר שהקבוצה העפילה משלב הבתים וניצח את כל תשעת המשחקים בנוקאאוט, כל הדרך אל התואר. אתלטיקו גברה בסיכום 1:4 על לאציו, 1:6 על בשיקטאש, 2:4 על האנובר ו-2:5 על ולנסיה, נתנה הצגות ופירקה בגמר 0:3 את בילבאו בדרבי ספרדי מצמד של פלקאו ושער נוסף של דייגו.

בזירה האירופית אתלטיקו אולי הצליחה, אבל בספרד היא לא גרפה שום תואר מאז אותו דאבל גדול ועד ללילה המרגש שלה, דווקא באצטדיון של היריבה העירונית, הסנטיאגו ברנבאו. זה היה הגמר הראשון בין הקבוצות מאז ה-0:2 של אתלטיקו ב-1992. הבלאנקוס הרשימו עם ניצחון חוץ על ברצלונה בחצי הגמר והיו פייבוריטים ברורים מול הקבוצה שלא הצליחה לנצח אותם ב-14 השנים שקדמו למפגש הזה. אלא שבאותו ערב בבירה, הכול התחבר לאתלטיקו ולמרות שער מהיר של רונאלדו, דייגו קוסטה איזן והבלם מיראנדה נגח בהארכה את שער הניצחון היקר. רונאלדו הספיק להיות מורחק, גם ז'וזה מוריניו במשחקו האחרון כמאמן ריאל ואילו טיבו קורטואה, עם עוד הצגה הרואית בין הקורות, סיפק רמז לעונה הנוכחית המדהימה שלו.

ב-24 במאי תתייצב אתלטיקו בגמר ליגת האלופות בליסבון, שוב מול אותה ריאל מדריד, בניסיון להניף את התואר האירופי בפעם הראשונה בתולדותיה. התהליך הארוך, מאוד ארוך, שעברה הקבוצה, מהדאבל, דרך ההתפרקות והירידה, החזרה לליגה הראשונה, אל צמרת הליגה הספרדית, ההצלחה בזירה האירופית והזכייה בתואר מקומי ראשון מזה כמעט שני עשורים, יוכל להגיע לסוף המושלם שלו באצטדיון האור. שיאו של התהליך הזה, נכון לרגע זה, היה התחולל בחודשים האחרונים במסגרת ליגת האלופות. שם, במפעל הכי גדול שיש לכדורגל להציע כיום, אתלטיקו הוכיחה שהיא לא סתם עוד כוח עולה ומפתיע, אלא אחת הקבוצות הטובות בעולם. והיא הוכיחה זאת פעם אחר פעם.

בשמינית הגמר היא החלה עם ניצחון חוץ גדול על מילאן 0:1 והמשיכה ל-1:4 עוצמתי בגומלין בויסנטה קלדרון. נכון, הרוסונרי של העונה הם לא מה שהיו פעם, אבל בכל זאת, מילאן. בשלב הבא כבר חיכתה ברצלונה, מחסום פסיכולוגי עצום נוסף. לא עבור סימאונה. דייגו כבש שער מדהים במשחק החוץ שהסתיים ב-1:1 והקולצ'ונרוס פתחו בטירוף את הגומלין, עלו ליתרון משער של קוקה בדקה החמישית ולא שמטו אותו עד לסיום. אחרי ה-0:0 הביתי מול צ'לסי ההגנתית בחצי הגמר, מעטים נתנו לאתלטיקו צ'אנס בסטמפורד ברידג' המאיים. הבלוז אפילו עלו ליתרון במחצית הראשונה משער של טורס, שוב הוא. זה נראה כמעט אבוד, אבל אדריאן, דייגו קוסטה וארדה טוראן קבעו מהפך בלתי ייאמן ועם 1:3 בסיום שלחו את אתלטיקו להמשיך את העונה החלומית שלה. איפה זה ייגמר?