הדרבי הוא מעל הכול: סוף שבוע באצטדיון המושבה

לרווחת הצופה: עזבו את האצטדיון הבאמת יפה הזה, מבחוץ ובפנים. ליד שער 3 מחכה לכם פאב, ?סטלמך? שמו. יופי של פאב, יופי של שם, יופי של לוקיישן. לחיים.

קהל הפועל פתח תקוה: המראה, העוצמה, הווליום. כ-8,500 כחולים הגיעו להעלות את קבוצתם לליגת העל. וגם כשעל הדשא לא היה מעניין, ביציע תמיד היה. ציון: 9

קהל מכבי פתח תקוה: כ-1,500 איש בלבד מגיעים למשחק ?על החיים?. וזה שזה מפתיע אותנו - שמכבי פתח תקוה הצליחה לגרד 1,500 איש - זה הדבר העצוב באמת. לפחות בסיום היה להם שמח, והאמת, הם אפילו חגגו כמו שצריך. ציון: 6

בפינת האנקדוטה: רועי דיין - 8 שערים ב-5 המשחקים האחרונים. מאמץ קבוצתי ובלה-בלה-בלה, אבל רועי דיין השאיר את מכבי פתח תקוה בליגת העל. הוא ולא אחר.




מכבי פתח תקוה ניצחה 1:2 את הפועל חיפה ונשארה בליגת העל

הפועל פתח תקוה ניצחה 0:3 את נצרת עילית וחזרה לליגת העל

אסף בילגורי על הקאמבק של הכחולים

בני יהודה ירדה לליגה הלאומית

כל שערי השבת בליגת העל בקליפ אחד

שישי בצהריים, אצטדיון המושבה, החניון מופצץ, התורים עמוסים, הכול שמח.

כמו מתוך סרט רומנטי על ליגה שנייה או שלישית באנגליה, הוא נגלו לנגד עיניך. היציע הגדוש, החי, הבוער. אלפי אוהדים כחולים עם דגלים לבנים, שרים ורוקדים מתחת לשמש. כמה שמש. כאילו אצטדיון המושבה כולו הוכנס לתוך פילטר מרגש באינסטגרם. בקושי דקה עברה ופתאום הקהל הזה, הנעים והנוסטלגי, השמיע רעש. זה היה רעש מוזר, רעש חזק מדי, רעש בלתי צפוי. היו השנה הרבה תצוגות טובות של קהל, ובטח שהרבה רועשות. אבל הבום הזה, ברגע שהפנדל נשרק לזכות הפועל פתח תקוה, היה אחד הרגעים הרועשים של השנה. כאילו עשרות שנים של תסכול וסגנויות ופספוסים וירידות נכנסו לתוך הגרונות של אלפי אנשים, שרובם אפילו לא נולדו כשסטלמך היה כוכב ולא פאב. ועשרות השנים האלה צרחו כדי שלא תבין אחרת - הפועל פתח תקוה שוב כאן.

הפועל פתח תקוה זו קבוצה אפורה עם הרבה בעיות. השחקנים נתבקשו לקצץ, הקבוצה עמדה על סף סגירה, ליאור אסולין טס לריאליטי רק כדי לחזור להרכב, בעלים חדש, בקרה, צ?קים ומה לא. הפועל פתח תקוה זו לא קבוצה שתפתח טלוויזיה כדי לראות משחק שלה. כל מני שחקנים שכאילו היו כבר ב-43 קבוצות, כל מני שחקנים שהם שמות גנרים לתיאור המילה ?אלמוני?.

והקבוצה הזו, כך, לא מועמדת אפילו למקום 12 בליגת העל. ירידה ודאית. אפילו בלאומית היא התקשתה מאוד. והמאמן - ניסן יחזקאל, מעלה קבוצה ליגה ולא ידוע אם ימשיך. ויחזקאל חייב להוריד מהלב, ופוצח במונולוג שמתאים לצד השני של העיר: ?היו לי בינואר הצעות מליגת העל, הייתי עם רגל וחצי בחוץ אבל המשפחה אמרה לי ?אבא, תישאר, אתה לא זז?. לא הבאתי כסף הביתה במשך חמישה חודשים, ועוד הוצאתי כסף על ימי גיבוש ועל טכנולוגיות. העלייה הזו עלתה לי כסף. אמרתי כבר - חוזה יש לי. נשב, נדבר, אני צריך לנוח. הרבה זמן כדי לחשוב. יש פה קהל של אלפים שהיה בגב שלי. וקומץ קטן אינטרסנט, ועיתונאים מקומיים שמלבים את היצרים. לקח לי זמן לקלוט מי הם ואני חייב להודות שהם עשו פה עבודה טובה. מ-30 התרבו ל-100 ול-200, אבל ראית שהם התאדו פתאום בסוף העונה. אני האיש היחיד שנשאר פה שפוי בחודשים האחרונים. כולם התרסקו ורק אני נשארתי על הרגליים".

אם נהיה ריאלים, העתיד של הפועל פתח תקוה עדיין בתחום הקודר. אבל הפעם לא צריך לדבר על בעלים או כסף או מאמנים או סגל. הפעם צריך לדבר על הקהל. זה קהל שחייב להיות בליגה הבכירה, ומסורת שחייבת לגרור איש אמיד שישקיע וידאג שכל אוהד ואוהד שהיו ביום שישי במושבה - ימשיכו להגיע גם בעונה הבאה. גם כשיהיה קשה. וכל מה שהקהל הזה היה צריך כדי להשלים סוף שבוע מושלם, זו ירידת ליגה של היריבה העירונית. ?פתח תקוה של הפועל?, הם שרו, עודדו את בני יהודה וקיללו את יו?ר ההתאחדות. רק ירידה היתה חסרה להם. אבל אז הגיע מחר.

שבת בערב, אצטדיון המושבה, החניון ריק, התורים דלים, הכול עצוב.

כמו מתוך סרט שאחרי מלחמה, הוא נגלה לנגד עיניך. היציע הריק, היתום, הקר והמסכן. רק אתמול הוא היה מלא וגועש, והיום נראה כמו בית קברות, מהצד הלא נכון של האדמה. והחושך. כמה חושך. כאילו אוהדי הפועל לקחו איתם את השמש ואת הנועם ואת החום. כאילו אצטדיון המושבה כולו הוכנס לתוך ארון והמסמרים היו דפוקים חזק. אבל בסופו של ערב דוקר כמו סכין, גם 1,400 אוהדים עשו רעש חזק מאוד - מכבי פתח תקוה עדיין כאן.

יו?ר ההתאחדות ואבא של ייטב, אבי לוזון, התיישב בשורה הרביעית. אחרי כמה דקות הוא מרים יד עם אייפון לבן וגוער לעבר קו מחצית המגרש. ?רועי, תתעורר!?, צווח היו?ר, ובגלל ששם עמד השופט ריינשרייבר ולא החלוץ דיין, אפשר לנחש לעבר מי צעק. אבל דווקא החלוץ התעורר. נגיחה שכולה עירנות ופנדל שכולו לב, ומכבי פתח תקוה עושה לבני יהודה את מה שבני יהודה עשתה לבני יהודה כל העונה הזו - קוברת את הזהובים בתוספת הזמן.

הפנדל של דיין עוד לא פגש ברשת, כשקובי רפואה כבר היה מזמן מחוץ לכיסא שלו בספסל. הנה הוא בקו מחצית המגרש, והנה בקו הרחבה, והנה הוא בתוך תיבת ה-5. גיא לוזון ביורו? פאולו סוזה בדרבי? זה היה פי 70. זו היתה אחת מריצות המאמנים הכי מופרעות שהיו כאן, ולרפואה היה הסבר מצוין בסיום: ?מה אתם רוצים? אני בעטתי את הפנדל וידעתי שזה בפנים אז רצתי לחבק את עצמי?. האמת, עם ציטוט כזה, הוא גם פטור מעונש.

בחדר ההלבשה, כשהם על בוקסרים לבנים בלבד, השחקנים היו בעיצומה של החינגה. כמה מטרים משם, המאמן השני, ייטב, התחפש קצת לאבא ושיגר: ?קרה נס היום באצטדיון בן דרור. זה השם שלו, ולא שום שם אחר. להרבה אנשים זהו יום אבל, הם תכננו לפתוח מנגלים, כמו שקרה לפני שנתיים. השתקנו את כולם!?.

והיו?ר? ברגע שהכרוז צרח לתוך המיקרופון שבני יהודה הצליחה לא לנצח את אשדוד, כל האצטדיון קפץ באוויר אבל אבי לוזון הלך לכיוון ההפוך. הוא ירד לתוך הכיסא שלו, כמעט נעלם, הצמיד את האייפון לאוזן והזיל דמעה. כשהידיים זזו מהראש ראית כמה הוא סגול. הוא החזיק בקבוק מים ביד, האנשים באו לחבק אבל הצבע הסגול לא זז מהפנים. היה נראה שהוא הזדקן בעשור תוך שנייה אחת. הוא לא צרח למיקרופונים, הוא לא דיבר על מנגלים, הוא לא ירה את פילוסופיית כל העולם נגדנו. הוא פשוט אמר שלום, ירד במדרגות ונעלם. על אפנו ועל חמתנו.

הכדורגל הישראלי סופג הרבה חבטות, ולא מעט מהן בצדק. אבל אתמול היה ערב נפלא לכדורגל הישראלי. לא, לא בגלל הספורטיביות שמנסים להדביק להפועל עכו (הפסידה), הפועל חיפה (ברור שהקבוצה הכי גרועה בפלייאוף התחתון הפסידה) ולמ.ס. אשדוד (סחטה תיקו מהקבוצה הכי חלשה בליגה, ואוו). זה היה ערב נפלא לכדורגל בגלל התוצאות, והמתח, והשעה האחידה בתחתית. כל העונה הזו היתה נהדרת, ואחרי אלופה נהדרת קיבלנו גם תחתית נהדרת.

ובתחתית הזו, מכבי פתח תקוה יצאה מנצחת. בזכות עצמה. לא בזכות אשדוד ולא בזכות הפועל חיפה ולא רמת השרון ולא בני יהודה. בסופו של דבר, ובזה צודק ייטב לוזון, התוצאה מדברת. ועל זה מגיעות מחמאות.

בכך הסתכמו 32 שעות באצטדיון המושבה. 32 שעות שהציגו שתי קבוצות כל כך שונות. כמו שהאצטדיון נראה אתמול, חשוך וקר, כך מכבי פתח תקוה נתפסת. וכמו שהאצטדיון נראה שלשום, מואר וחם, כך הפועל פתח תקוה נתפסת. וכששתי קבוצות נמצאות על צד כל כך שונה של הסקאלה, יש רק דרך אחת ליישב את העניין.

דרבי.

בקרוב אצלכם.

לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il