לני קוק, פספוס הכדורסל הגדול בהיסטוריה?

בתחילת העשור הקודם, מחנה 'ABCD' היה, מסורתית, המקום הטוב ביותר להוכיח שאתה מספר אחד - שחקן הכדורסל הטוב במדינה בקבוצת הגילאים שלך, היורש-של, המקום בו תקוות מתממשות, דיבורים הופכים למעשים, חלומות הופכים מציאות. לברון ג'יימס נכנס אל המחנה המדובר בשנת 2001, עדיין ילד אלמוני יחסית מאקרון, אוהיו, עם רצון זהה לשאר בני גילו: ליטול את תואר הדבר-הבא.

כדי לעשות את זה, לברון נאלץ להצליח איפה שכרמלו אנתוני, אמארה סטודמאייר וכמעט כל שחקן כדורסל צעיר אחר נכשל באותה תקופה: הוא היה צריך להיות טוב משחקן שלעולם לא ישחק ב-NBA, שחקן שלנצח יוזכר כאחד הכשרונות המפוספסים בתולדות הכדורסל האמריקאי.

שחקן בשם לני קוק, שהיום נראה ככה:

על פי מספר כתבות פרופיל בארצות הברית, לני קוק גדל בחלק הגרוע ביותר של השכונה הגרועה ביותר בבושוויק, ברוקלין, מספר בניינים מבית הקברות. ביחד עם שלושה אחים, אמא ואבא, התגוררה המשפחה בבית מתפרק עם עכברים בקירות וחורים ברצפה. לא פעם, נאלצה אימו של הבוגר מבין שלושת האחים לבקש שיכסה את החורים עם חתיכת בד, כדי שלא ייראו מה הזונות והנרקומנים שבקומה מתחתיהם עושים באותו רגע.

מיותר, אם כך, לציין שלהוריו של לני קוק לא היו את האמצעים לשלוח אותו לבתי הספר הטובים ביותר, אז הוא נדד - נדד, הועף, נכשל - ועבר חמישה בתי ספר תיכון. את הכדורסל לא גילה עד גיל מאוחר יחסית, כשם שהכדורסל לא גילה אותו עד גיל מאוחר יחסית - איפשהו סביב 14-15. זה קרה ברחוב, וכמו כל תגלית מרעישה אחרת, עבר מפה לאוזן במהירות. כבר שנים רבות שסבב ה-AAU מחפש את הכשרונות הבאים, וכשמוצא אותם, דואג לתת להם חסות. לכאורה, מדובר בעסקת חליפין הוגנת לשני הצדדים: הנער מקבל מדים ונעליים ולעתים גם כסף של ממש; החברה או הסוכן יכולים להתגאות בכך שעבדו עם לברון ג'יימס, נניח, להוריד הצידה כמה אחוזים, ולשכנע את הילד הבא להצטרף אליהם ולא אל החברה המתחרה, שמציעה זוג נעליים חדשות יותר. בפועל, היו שהשוו את הפעולות של סבב ה-AAU לשוק עבדים מסוים, ובארצות הברית נעשו בשנים האחרונות מאמצים להסדיר את התנהלות הגוף החשוב שבדרך כלל מהווה את הצעד שלפני הקולג'.

כשהוריו של לני קוק עברו לוירג'יניה, הוא החליט לעבור להתגורר עם דני בורטנר, מורה מקומית ששימשה עבורו כסוג של חונכת ונדבנית. בסיועה, עבר מבחן ללקויות למידה שגילה כי בכל הנוגע לתפיסה מרחבית, מדובר בגאון. "הוא יכול לפרק דברים ואז להרכיב אותם בחזרה", אמרה בורטנר ל-ESPN במאי 2002. "הפסיכולוגית שאבחנה אותו אמרה שזו אחת הסיבות שהוא כל כך מוכשר בכדורסל. הוא יכול לראות את כל הפרקט, להרכיב את הכל בראש שלו, ולדעת איפה כולם נמצאים".

ג'ואקים נואה, שחקן ההגנה של העונה ב-NBA וכוכב שיקגו, עזר להפיק את הסרט הדוקומנטרי על קוק ששוחרר בשנה שעברה. כמי שהכיר את העילוי בדימוס עוד כשהיה בסך הכל עילוי, אין טוב מנואה להסביר כמה גדול לני קוק היה בתקופה ההיא - משהו כמו 198 ס"מ שהתחלקו באופן מושלם על גוף של גבר בוגר וידעו לעשות הכל. "אני הייתי ילד צרפתי בן 13 מפריס, ופתאום פגשתי את לני וראיתי אותו משחק בכל מיני טורנירים", אמר נואה בשנה שעברה, והסביר כיצד בזמן שאחרים העריצו את מייקל ג'ורדן, הוא נטה אל עבר הנער השחצן מברוקלין. "לני באמת הפך להיות הגיבור שלי, הדרך בה הוא הצליח לשלוט במשחקים היתה מדהימה מבחינתי. ראיתי אותו קולע 50 נקודות כמה פעמים. הוא שיחק בהרבה טורנירי כדורסל רחוב ותמיד היה הכי טוב, הטביע על אנשים, גרם להם להיראות מטומטמים".

אחד המטומטמים הללו היה כרמלו אנתוני, שקיבל בראש מספר פעמים שונות מקוק. "זה היה הגודל שלו, כמה חזק הוא היה, ואיך הוא היה מסוגל למסור ולשחק כרכז, קצת כמו מג'יק ג'ונסון אני חושב", אמר מלו לפני כשנתיים לניו יורק טיימס. באתר הסקאוטינג Premierball נכתב: "ללני יש אולי את כפות הידיים האצבעות הכי גדולות שראיתי אי פעם, זה נראה כאילו עם הזרועות שלו הוא יכול לגעת באוקיינוס מכל צדדיו. פיזית, לני בורך על ידי אלוהי הכדורסל כמו מעט מאוד שחקנים אחרים. ביחד עם זה, יש לו קילר אינטניסקט שלא ראיתי הרבה שנים והוא תמיד רוצה להיות הכי טוב. כשדוחקים בו, הוא ישפיל אותך בכל מחיר". טום קונצ'לסקי, סקאוט ניו יורק אגדי, היה פואטי יותר כשהתבקש לתאר את סגנון המשחק של קוק: "זה כאילו יש לו חילוף חומרים של יונק דבש. הוא כל הזמן זז, כל הזמן קופץ, כל הזמן יוצר".

באותה תקופה, העולם של לני קוק כולו גוש דבש אחד גדול.

אף שקשה להגיד על ניו יורק שהיא עיר קטנה, עולם הכדורסל שלה יודע להעלות לגדולה אגדות מקומיות באופן די מהיר. הצטיינות במקום הנכון, בזמן הנכון, יכולה להקנות מעמד כמעט מיתולוגי, ולני קוק, עם סגנון משחק אטרקטיבי (לעתים אטרקטיבי מדי, כפי שיעידו שלושה קרשים שבורים אותם ניפץ בהטבעות מהדהדות) אופי ראוותני, וחיוך כובש, היה בדרך הבטוחה לשם.

"קלעתי 24 נקודות למשחק בתיכון לה סאל ולקחתי אותנו למשחק האליפות", אמר לאתר Premierball. "בעונה ההיא עליתי מהמקום העשירי לראשון בדירוג השחקנים הצעירים בעיר. במשחק אחד קלעתי 50, ושמתי לב שאני טוב יותר מכל שחקן אחר בניו יורק. אנשים אמרו שאני הסופמור הכי טוב שהגיע לניו יורק מאז קארים עבדול ג'באר. כשהייתי בן 17 שיחקנו נגד הקבוצה של אמארה סטודמאייר. אמרתי לרכז שלי שאני הולך לקלוע עליו 40 נקודות, כי הוא דורג גבוה ממני, אז הרכז שלי אמר לי - לך תשיג טריפל דאבל". אז קוק השיג טריפל דאבל, ועוד איך השיג: הוא תפר את אמארה סטודמאייר עם 38 נקודות, 13 ריבאונדים ו-10 אסיסטים, ורשם איקס גדול נוסף על אחד המתמודדים הישירים שלו בתואר התיכוניסט הטוב בארצות הברית.

מתיכון לה סאל עבר קוק לתיכון אולד טפן בניו ג'רזי, והמשיך להצטיין. האולם בו ערך את משחקו הראשון התמלא שלוש שעות לפני כדור הביניים הראשון. בתשעת המשחקים שהספיק לשחק לאחר המעבר, העמיד ממוצעים של 33 נקודות ו-16 ריבאונדים, כולל משחק של 52 נקודות ו-16 ריבאונדים, בו נח למשך כל הרבע האחרון. בטורניר ABCD הראשון שלו - טורניר תיכונים יוקרתי בו שיחקו בעבר שמות כגון קובי בריאנט וטרייסי מקגריידי - כיסח את כרמלו אנתוני וזכה בתואר ה-MVP. בליגת כדורסל הרחוב המיתולוגית של 'ראקר פארק' - המקום בו אגדות רבות נוצרו, המקום בו אגדות רבות נעצרו - סיים בשנת 2000 כקלעי השני בטיבו, כשמסביבו שלל גיבורים מקומיים וכוכבי NBA כגון סטפון מארבורי, ריי אלן ואחרים. מאוד, מאוד מהר, לני קוק הפך לשם דבר בניו יורק. הוא התרועע עם ג'יי זי, פוקסי בראון ודי ג'יי קלו, ונראה לא פעם יושב על הפרקט במדיסון סקוור גארדן במשחק של הניקס כמו סלב מהשורה.

ואז הגיע לברון.

ההתחלה דווקא היתה טובה: קובי בריאנט הגיע לדבר עם נערי המחנה היוקרתי, ובסיום ההרצאה שלו לני קוק אמר שהוא רוצה לשחק מולו אחד-על-אחד. כוכב הלייקרס צחק ולחץ את ידו. שנה לאחר מכן, יקבל קוק הצעה מאביו של קובי להצטרף לסקורר הגדול באימונים אישיים שקיים בפגרת האולסטאר בפילדלפיה. כל ליטוף תמים של האגו הגדיל את האגדה שהיתה לני קוק, אך בו בזמן הפך את ההתרסקות הבלתי נמנעת לכואבת יותר. כך גם היה בפתיחת המפגש עם לברון ג'יימס - אז עדיין לא התיכוניסט הטוב בארצות הברית. "אנשים דיברו על המשחק הזה כל השבוע, כאילו הוא משחק העשור. אני פשוט רציתי לתת לכולם שואו טוב", אמר לברון בביוגרפיה 'לברון ג'יימס: מלך על המגרש ומחוצה לו'". הסקאוט טום קונצ'לסקי אמר לניו יורק דיילי ניוז: "זה היה כמו קרב מהמערב הפרוע - האקדוחן בא לעיר ומנסה ליצור לעצמו שם".

באחד המהלכים הראשונים במשחק, לני קוק כדרר את הכדור בין הרגליים מספר פעמים, ותפר ג'אמפ אופייני על הראש של לברון. הקהל השתולל. ואז הגיע דאנק, ואז עוד אחד, ובאותה נקודה בקרב הישיר בין שני הנערים שלבשו גופיה עם המספר 23 על הגב, לני קוק היה נראה כמו השחקן הטוב יותר. "זה היה המשחק הכי מדובר של השנה", אמר לפני כמה שנים קוק למגזין 'סלאם'. "כל אחד שהיה משהו נמצא באולם ביום ההוא. בכל פעם שלברון עשה מהלך וקלע, הקהל היה בטירוף. בכל פעם שאני עשיתי מהלך וקלעתי, הקהל גם היה בטירוף".

לברון נכנס לעניינים במחצית השניה, לקח את המשחק על עצמו, ובפיגור נקודה, 6.2 שניות לבאזר, קיבל את הכדור מתחת לסל שלו ורץ אל עבר קו מחצית המגרש. הזריקה הכי חשובה בקריירה של לני קוק אפילו לא נזרקה על ידיו: היא נזרקה על ידי היריב הגדול ביותר שלו, הרבה מאחורי קו השלוש, ונכנסה, כמובן שנכנסה. הקבוצה של לברון ניצחה 82:84. בדו-קרב האישי קינג ג'יימס ניצח גם כן - 9:25. אחד מיוצרי הסרט הדוקומנטרי שעקב אחר קוק עוד מהימים ההם כינה את הסל ההוא "הרגע שסימן את ההתחלה של לברון ואת הנפילה של לני קוק". הסוכן המפורסם ומארגן הטורניר סאני וקארו אמר לניו יורק טיימס: "לברון ניצח את לני במגרש שלו. אפשר להגיד שזו רק זריקה אחת, רק משחק אחד, אבל לני מעולם לא התאושש".

בערך מהנקודה ההיא, הפער בין מה שלני קוק חשב על עצמו והמציאות הלך וגדל. "אם קובי בריאנט קפץ ישר מהתיכונים ל-NBA, למה אני לא יכול? אני לא אומר שאני יותר טוב ממנו, אבל אם אני יכול להתמודד עם הרמה, למה שלא אלך על זה?" תהה בפני ספורטס אילוסטרייטד בקיץ 2001.

בשנה שתחלוף, זו תהיה הסוגיה החשובה ביותר על סדר יומו: האם להמשיך מהתיכון ישירות ל-NBA - כמו קובי, כמו מקגריידי, כמו קווין גארנט ולאחר מכן גם לברון - או לעצור לתחנת ביניים במכללות, כפי שיעשה חברו משכבר, כרמלו אנתוני. על שולחנו היו הצעות לשחק בכמה קולג'ים יוקרתיים כגון צפון קרולינה, סינסינטי, מיאמי, סט. ג'ון, אוהיו סטייט ואחרים, אך לימודים לא ממש היו בראש מעייניו. "הוא היה ילד והיה לו כסף בכיס, ואני לא מדברת על 200 או 300 דולר", אמרה אימו לניו יורק טיימס. "הוא קיבל מה שרצה, כאילו העולם שייך לו, אז הוא ניצל את זה. הוא עשה הרבה טעויות". בורטנר, ששימשה פחות או יותר כאמא שניה עבורו, נשאלה במרץ 2002 האם קוק היה הולך לקולג' אם לא הכדורסל, והשיבה: "אם לא כדורסל, הוא לא היה הולך לתיכון".

העילוי הצעיר עבר לפלינט, מישיגן, בניסיון לסיים את בית הספר התיכון, אך עבר בדרך גם על חלק מהכללים של כדורסל התיכונים בארצות הברית, ולא הורשה לשחק עוד בעונה ההיא. זה לא הפריע לו להמשיך לעשות חיים, לנהוג במצרדס חדשה ולחגוג בלי סוף. אחד החלקים המעניינים ביותר בסרט הדוקומנטרי שנעשה עליו מתרחש כשלני נוסע למחנה בלאס וגאס, ומצולם בלימוזינה עם בחורה בלונדינית ששואלת אותו: "אז אתה משחק כדורסל?" קוק משיב בצורה חיובית, וכשנשאל עבור איזו קבוצה, עונה: "מי שתבחר אותי ותשלם לי הכי הרבה כסף".

"הכל הגיע כל כך מהר", הוא יגיד רק בדיעבד למגזין 'סלאם' - מגזין שהקדיש לו כתבה עוד לפני שסיים את בית הספר התיכון. "ראיתי את הכסף ואמרתי - זה מה שאני הולך לעשות. אנשים ניסו להיות לידי רק בגלל שהייתי לני קוק". כאמור, זוהי רק חכמה בדיעבד: באותו רגע, לני קוק הביט על הנוף והחליט לוותר על שנה או יותר במכללות לטובת הדבר האמיתי. "אני רוצה ללכת לקולג', אבל אם מישהו מה-NBA יגיד לי שאני יכול להיות בחירה גבוהה, אי אפשר לסרב. אני בר מזל, קיבלתי אפשרות לברוח מכאן, ואני רוצה לתת לבן שלי את אותה אפשרות, אז למה שמישהו יגיד לי שזה לא בסדר?"

כן, בגיל 19 לני קוק היה אבא לתינוק בן שנה. בגיל 19 הוא הביט על דראפט 2001, הביט על קוואמי בראון - התיכוניסט הראשון בהיסטוריה שנבחר ראשון; הביט על התיכוניסט טייסון צ'נדלר שנבחר שני, התיכוניסט אדי קרי שנבחר רביעי, והחליט שלטובתו, לטובת בנו, לטובת משפחתו ולטובת הכלל, הוא יירשם לדראפט של 2002 - דראפט שבדיעבד, התגלה כאחד הגרועים בעשור הקודם.

דראפט בו לני קוק לא נבחר. לא בעשירייה הראשונה, לא בסיבוב הראשון, לא בסיבוב השני. אם בקיץ של 2001 הוא היה התיכוניסט הטוב באמריקה, בקיץ 2002, כך התברר, הוא לא היה אחד מ-58 השחקנים הצעירים הטובים בעולם.

את הערב ההוא ה-26 ביוני, 2002, קוק אמנם סיים במסיבת הדראפט, אך העובדה כי שמות כגון ריאן האמפרי, כרטיס בורצ'ארדט, פרנק וויליאמס, סטיב לוגן, טיטו מדוקס, רוד גריזארד, כריס אואנס, רנדי הולקומב, קורסלי אדוארדס ורבים, רבים אחרים נבחרו לפניו, לא ממש היתה סיבה למסיבה. קרנו, שירדה לפני הדראפט בשל פציעה, לא ממש התרוממה גם אחרי שסיאטל הציעה לו לבוא להיבחן בשורותיה למשך מספר ימים. בלית ברירה, חזר לליגה של ראקר פארק בניו יורק, והעביר חלק מהעונה ההיא גם בליגות ה-NBDL וה-USBL.

בקיץ של 2003 בוסטון היתה מוכנה להעניק ללני קוק את ההזדמנות האחרונה שהוא יקבל בקריירה, כשצירפה אותו לקבוצת ליגת הקיץ שלה בתקווה שירשים את דרכו לחוזה מקצועני. הכישרון הצעיר - אז עדיין בסך הכל בן 21 - גילה יכולת לא רעה במרבית משחקיו, אך עיניו היו מכוונות על משחק נקודתי אחד: קליבלנד קאבלירס, לברון ג'יימס. אף שמדובר היה בליגת הקיץ, לני קוק חיפש נקמה, חיפש סגירת מעגל, פתיחה של אחד חדש, פתיחה של קריירה חדשה.

זה היה המשחק היחיד בליגת הקיץ בו לא קיבל ולו דקה אחת, ככל הנראה משום שמאמן הסלטיקס דאז ג'ים אובריאן הבין לאן נושבת הרוח, ולא היה מוכן לתת לאף אחד להתעסק עם פילוסופיית הכדורסל הטהורה שלו. לברון סיים את הערב ההוא עם 25 נקודות, 9 ריבאונדים ו-5 אסיסטים. אחרי המשחק, הלך לחבק את יריבו השבור.

התחנה הבאה היתה הפיליפינים. "הוא בחור חביב", אמר מאמנו, כריס דלאו. "חבל שאי אפשר להחזיר אותו קצת בזמן. אפילו כשהוא לא היה בכושר אפשר היה לראות שיש לו את הכלים. הוא עדיין לברון ג'יימס - רק גולמי". התקוות על קאמבק הירואי, על ליטוש ומימוש וחוזה ב-NBA נמוגו באופן סופי בדצמבר 2004, כשקוק היה מעורב בתאונת דרכים קשה בבברלי הילס במהלכה שבר את השוקית ואת עצם הירך. בסיום ניתוח בן חמש שעות שמנע את כריתת רגלו, הרגיעו הרופאים את כוכב התיכונים לשעבר ובישרו לו כי יוכל לחזור ללכת, ואולי אפילו לשחק כדורסל, בתנאי שינוח שנה.

אז הוא נח, ושיחק קצת בליגת ה-CBA ב-2006/07, עד שתלה באופן סופי את הנעליים. בשנה שעברה חזר לכותרות בארצות הברית בזכות הסרט הדוקומנטרי המדובר, סרט אותו, כאמור, עזר ג'ואקים נואה להפיק. לפתע, אחרי הקרנות, נואה הוא זה שנאלץ לעמוד, מחויך ומבויש, ולחתום לילדים נלהבים. כיום, לאחר שעלה למעלה מ-40 ק"ג, יש לקוק בעיקר זכרונות, זכרונות אותם הוא מנצל כדי לנסות ולמנוע מהדור הבא לחזור על הטעויות של הדור הקודם.

"ניצלו אותי", אמר לפני כשנה למגזין 'סלאם'. "הלוואי שהייתי יודע את זה באותו רגע. אולי אם הייתי מבין איך עובד העסק, דברים היו קורים אחרת. אבל אם לא הייתי משחק כדורסל, אף אחד לא היה יודע מי אני. 13 שנה עברו, ועדיין כולם רוצים לדעת מה לני עושה. למה? מה אכפת לאנשים לדעת מה לני קוק עושה 13 שנים אחרי שלא שיחק ב-NBA? זה משוגע". אבל בראיון ההוא, כמו כל אותם אנשים שממשיכים להתעניין בו 13 ו-14 שנה אחרי, גם לני קוק בעצמו לא הצליח שלא לתהות מה היה קורה אילו. "תדמיינו מה היה קורה אם הייתי עובד קשה - אולי אני הייתי מרוויח עכשיו 90 מיליון דולר. לפחות אני יכול להגיד לילדים שלי ששיחקתי עם הכדורסלן הטוב בעולם, שהוא עלה לגדולה מולי. אם לברון היה מחטיא את הזריקה ההיא והיינו מנצחים בנקודה, איך הקריירה שלי היתה מתפתחת? מי יודע?"

לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"

לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il