פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בתול בן 41: על המסע הלא צפוי של מארק שוורצר

        מארק שוורצר הוא גיבור לאומי באוסטרליה, שהוביל שתי קבוצות לגמרים אירופיים, אבל דווקא בגיל 41 הוא ניצב בפני החלום והאתגר הכי גדולים שלו: ליגת האלופות. אוהדי צ'לסי, שכבר קראו לו "לחזור לבית האבות", פתאום מאמינים בו. האם יצליח לעמוד בציפיות?

        מארק שוורצר שוער צ'לסי (GettyImages)
        אתה מוכן לזה, סופרמן? (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        לא פחות ממיליון אנשים ממוצא גרמני נמנים כיום על אזרחי אוסטרליה, כמעט חמישה אחוזים מסך אזרחי המדינה בכלל. ב-1968 התווספו לרשימה הזו שניים נוספים, האנס ודוריס שוורצר, שהחליטו לנסות את מזלם בארץ הקנגורו. כמו כל משפחת מהגרים, גם משפחת שוורצר נשארה תחילה נאמנה למסורת אותה הכירה במולדתה וכך, הילד מארק, שנולד ב-1972, נשלח לשחק כדורגל כבר מגיל צעיר. אלה היו ימי זוהר עבור הכדורגל הגרמני, אבל באוסטרליה, למרות שהנבחרת הצליחה להעפיל ב-1974 למה שהיה עד לא מזמן המונדיאל היחיד בתולדותיה, הכדורגל היה בעדיפות נמוכה מאוד. כשמארק הצעיר היה בן שש, דאג הקצב המקומי להזכיר לאימא דוריס ש"כדורגל זה לרכרוכיים. בנים אמיתיים משחקים פוטבול אוסטרלי". אלא ששוורצר התעלם מהסביבה, ועד היום באוסטרליה מודים על כך.

        לפני כמה שנים חבר שוורצר לבחור בשם ניל מונטננה וואלאס והשניים כתבו יחד סדרה של חמישה ספרי ילדים. הסדרה, שנקראת "מגס מוריסון", מספרת על ילד שעובר מאנגליה לסידני ומתקשה להתאקלם בסביבתו החדשה, עד שהוא מוצא את הכדורגל. ההשראה לחלק גדול מהסיפורים מגיעה מחייו של שוורצר עצמו כנער צעיר באוסטרליה ונראה שאם מומלץ למישהו בעולם לקרוא אותם בימים אלה, הרי שמדובר בשוורצר עצמו. משום מקום, בגיל 41 וחצי, נדרש לפתע מארק שוורצר לעמוד בימים אלה בפני האתגר הכי גדול בקריירה שלו: מאבק על תואר אליפות הפרמיירליג ובעיקר, מאבק על ליגת האלופות. בצ'לסי מקווים שממש כמו בחייו האמיתיים ובסיפורים שכתב, הוא יידע איך להתרגל לסביבה ולמציאות החדשה אליה הושלך. אם כן, זה יכול להפוך מסיפור אוטוביוגרפי לסיפור אגדה.

        מגס מוריסון ספרו של השוער האוסטרלי מארק שוורצר (צילום מסך)
        עטיפת הספר הראשון בסדרת מגס מוריסון (צילום מסך)

        כששוורצר עלה בגיל 19, אי שם בתחילת שנות ה-90', למשחקו הראשון בקריירה המקצוענית, במדי מרקוני סטאליונס המשחקת בסידני, הוא לבש זוג מגני עצם. מאז ועד היום, במשך למעלה מ-750 משחקים, הוא מעולם לא החליף אותם. כזה הוא, מיוחד ומוזר מעט, אבל עם קריירה שיכולה למלא עשר כתבות שונות. אחרי שעזב את אוסטרליה ועבר לאירופה, הוא שיחק מעט בדינמו דרזדן וקייזרסלאוטרן עד שהגיע לאנגליה. ברדפורד הייתה התחנה הראשונה ובפברואר 1997 נחת במידלסברו.

        במדי בורו הפך שוורצר במשך למעלה מעשור לאחת האגדות הגדולות בתולדות המועדון. בעונתו המלאה הראשונה עזר לקבוצה לעלות לפרמיירליג ולאחר מכן השאיר אותה שם עד שעזב. הוא רשם 445 הופעות בשער הסמאגיס, זכה בגביע הליגה והובס מול סביליה 4:0 בגמר גביע אופ"א של 2006. באותה עונה גם הפך שוורצר לגיבור לאומי באוסטרליה, כאשר שתי הדיפות שלו בדו קרב הפנדלים של הגומלין הביתי מול אורוגוואי בשלב הפלייאוף, שלחו את הסוקרוס למונדיאל הראשון שלהם מזה 32 שנה. "זה היה הרגע שהכי אזכור מהקריירה שלי", הוא סיפר בעבר.

        שוורצר נפרד מבורו ב-2008 והמשיך "לגמור את הקריירה" בפולהאם, שם שמר על מעמדו כשוער ראשון וניצב בין הקורות 218 פעמים נוספות. הוא היה חלק מרכזי בריצה של הקוטג'רס אל ההישג הגדול בתולדותיהם, גמר הליגה האירופית ב-2010, שם הפסידו לאתלטיקו מדריד משער בדקה ה-116. כנראה שהריצה האירופית השנייה הזו הציתה משהו בשוורצר, דווקא בשלהי הקריירה שלו, והוא רצה עוד. הוא רצה לטעום את טעמה של ליגת האלופות, לשמוע את ההמנון המפורסם, לזכות בתארים עם מועדון גדול. הגיל לא היווה מחסום עבורו.

        מארק שוורצר שוער נבחרת אוסטרליה (רויטרס)
        גיבור לאומי באוסטרליה. שוורצר (צילום: רויטרס)

        ארסנל גיששה/רדפה אחריו לאורך שנתיים בערך, אבל פולהאם דחתה הצעה אחר הצעה ושוורצר עצמו אמר: "זה לא עניין של כסף. אני פשוט רוצה לשחק בכל שבוע". בסופו של דבר, בקיץ האחרון החוזה שלו בפולהאם הסתיים ואחרי כמעט שני עשורים של קריירה, הוא בחר לשנות את עמדתו. טלפון מז'וזה מוריניו עזר בנושא עזר ובין כל הרכש המפוצץ שערכה צ'לסי בקיץ, שוורצר חתם בתור מחליפו של פטר צ'ך היציב ועם הבטחה לכך שהוא יקבל מספיק הזדמנויות על מנת להראות שהוא עדיין בכושר. באותם ימים, שוורצר עדיין הצהיר שהשאיפה הגדולה שלו היא לשחק עם אוסטרליה במונדיאל בקיץ, בפעם השלישית אחרי שעמד בשער הנבחרת בשני הטורנירים האחרונים. אלא שצ'ך לא זז מעמדתו בשער, שוורצר בילה בעיקר על הספסל ובנובמבר החליט להודיע על פרישה מהנבחרת, שתפגוש בברזיל בבית המוות את ספרד, הולנד וצ'ילה.

        הסיטואציה החדשה שנוצרה הייתה מאוד מוזרה עבור שוורצר, והוא לא הכחיש זאת. בכל זאת, מדובר בשחקן הלא-בריטי עם הכי הרבה הופעות בהיסטוריה של הפרמיירליג, 506 נכון לרגע זה, מקום שמיני ברשימה מבין כל השחקנים. לצערו של שוורצר, גם כשהוא קיבל את ההזדמנות, הוא לא ממש ניצל אותה. זה התחיל במשחק הכנה באוגוסט, מול רומא, שנערך בוושינגטון. בדקה ה-21 החזיר ריאן ברטרנד כדור פשוט לעברו, אלא שהכדור קפץ על גבשושית, הטעה את שוורצר, הלך לקורה וגרם לו להסתבך עוד יותר. אריק לאמלה, אז עדיין עם הג'אלורוסי, הגיע מאחור, אמר תודה, כבש והפך את השוער האוסטרלי הוותיק לכוכב יוטיוב בעל כורחו.

        שוורצר חימם את הספסל לאורך רוב העונה, עד שלפני שבוע וחצי צ'ך סבל ממחלה לפני המשחק מול סנדרלנד והוא נקרא אל הדגל. צ'לסי עלתה ליתרון מהיר, אבל בדקה ה-18, הדיפה גרועה של שוורצר חזרה היישר אל הרגל של קונור וויקהאם, שקבע שוויון. בדקות הסיום סנדרלנד זכתה לפנדל, ביצעה מהפך מדהים והנחילה לז'וזה מוריניו הפסד ליגה ביתי ראשון אי פעם כמנג'ר צ'לסי. שוורצר הפך באותו משחק לשחקן המבוגר ביותר ששיחק עבור צ'לסי בפרמיירליג ובסיום, אוהדים רבים זעמו על יכולתו וברשתות החברתיות קראו לו "לחזור לבית האבות", האשימו אותו בכך שהוא לקח מהקבוצה את הסיכוי לאליפות וקיוו "שזו תהיה הפעם האחרונה שאנחנו רואים אותו במדי צ'לסי".

        הטעות מול רומא:

        אלא שלגורל היו תכניות שונות. מאוד שונות. שלושה ימים בלבד חלפו בין ההפסד לסנדרלנד למשחק החוץ בויסנטה קלדרון הגועש, מול אתלטיקו מדריד, בחצי גמר ליגת האלופות. שוורצר שב למקומו הטבעי העונה, על הספסל ופטר צ'ך, שהחלים מהמחלה, חזר אל בין הקורות. כל זה היה נכון עד לדקה ה-18, בה צ'ך התעופף להציל כדור, נפל רע ופרק את הכתף. הצ'כי מיד סימן לחילוף ושוורצר נכנס במקומו.

        בדצמבר האחרון הוא כבר ערך את הבכורה שלו בליגת האלופות, ב-0:1 הביתי על סטיאווה בוקרשט. "היה אדיר. אשתי תמיד אומרת שאין לי רגשות, אבל הייתי באקסטזה. זו הייתה השאיפה הכי גדולה בקריירה שלי והגשמתי אותה", סיפר אז על תחושותיו אחרי המשחק הראשון במפעל. אלא שהפעם, מול אתלטיקו, כבר לא מדובר היה במשחק לפרוטוקול והמעמד היה מאוד מחייב. שוורצר, שעם כניסתו אל המגרש במקום צ'ך הפך לשחקן המבוגר ביותר בהיסטוריה של שלב הנוקאאוט בליגת האלופות, הראה מה החשיבות של שקט וניסיון.

        הוא לא נבהל לרגע מגודל האירוע, מהקהל או מההתקפה האדירה שעמדה מולו והיה בורג מרכזי ב-0:0 שסחטה צ'לסי. הוא לא טעה אפילו פעם אחת וההגנה שלו נראתה רגועה מאוד כשהוא ניצב מאחוריה. בסיום הוא אמר: "להיות שוער שני הייתה חוויה חדשה עבורי לאורך העונה. לא אכחיש, זה לא היה קל, אבל מתרגלים. המשחק עצמו היה נהדר ונהניתי מאוד מהחוויה. אפילו בגיל שלי אפשר לחוות דברים חדשים ולשחק בחצי גמר ליגת האלופות זה משהו פנטסטי. כשראיתי את פטר נופל, לא חשבתי שזה משהו רציני ועדיין הייתי עסוק בחלוקת מסטיקים לחברים על הספסל. פתאום החבר'ה אמרו לי שפטר מבקש חילוף והמנג'ר ביקש שאתכונן. התחממתי קצת על הקווים וחשבתי לעצמי 'זה הולך להיות מעניין'. בהתחלה הייתי עצבני, אבל אחר כך הכול זורם, כמו בכל משחק רגיל. התאכזבתי מאוד מההופעה שלי מול סנדרלנד ורציתי לתת פיצוי".

        שוורצר נשאל על העובדה שהוא "נכנס כמו סופרמן, להצלה" וענה משועשע: "נו, לא ראיתם אותי תולש את המכנסיים?". הוא הוסיף: "רגע לפני שנכנסתי, מוריניו אמר לי להאמין בעצמי ולהאמין ביכולות שלי. הוא עזר לי המון לאורך העונה כולה, דיבר איתי כל הזמן ושמר אותי מוכן לכל מה שיכול לקרות. מוריניו יודע לייצר מנטליות מנצחת בקבוצות שלו וזה מתחיל כבר במתחם האימונים". גם ל"מיוחד" היו מילים חמות להחזיר: "יש למארק ניסיון, הוא שיחק המון לאורך הקריירה שלו והוא יודע כל מה שצריך על שליטה בשער שלו ועל שליטה ברחבה שלו. כשבוחרים שוער שני, חייבים ללכת עם מישהו שיכול להיות מוכן מנטלית לשחק בכל רגע נתון".

        ונגר ומוריניו - ארסן ונגר מאמן ארסנל, ז'וזה מוריניו מאמן צ'לסי (GettyImages)
        שפע מחמאות. מוריניו (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)

        אחרי המשחק בקלדרון, הגיע המשחק באנפילד. ליברפול הדוהרת עמדה מנגד, מוריניו הודיע שהוא עולה עם הרכב מלא במחליפים ואפילו שקל לתת להילאריו לעמוד בשער, כדי לא לסכן את שוורצר לקראת גומלין ליגת האלופות. הדיבורים היו על רביעייה או חמישייה של המייטי רדז, אבל לשוורצר וחבריו היו תכניות אחרות ובמשחק טקטי מושלם הם תסכלו את המארחים בדרך ל-0:2 ענק, שפתח מחדש את כל מרוץ האליפות בפרמיירליג. לפני המשחק עוד נכתב באנגליה: "ליברפול מלקקת את השפתיים בהנאה מכך שהיא תצטרך להתמודד מול שוורצר בשער ולא מול צ'ך", אבל על כר הדשא אי אפשר היה להבחין בשינוי וזו אולי המחמאה הכי גדולה ששוורצר יכול היה לקבל. כשמשהו כן נבעט לעברו, הוא סיפק סדרת הצלות מרשימה, שמונה בסך הכול, הכי הרבה בפרמיירליג במחזור האחרון.

        איאן סטראכן מהאתר GOAL כתב לאחר המשחק מול ליברפול: "הבאתו של שוורצר לקבוצה התגלתה כעוד הברקה של מוריניו. הקבוצה אולי הוציאה המון כסף על שחקנים, אבל ההחתמה שהשאירה אותה במרוץ לאליפות ובליגת האלופות הייתה זו הבלתי מוערכת מספיק של שוורצר. הדרך לניצחון של צ'לסי באנפילד התחילה בהחלטה האמיצה לתת חוזה לזוג הידיים הכי וותיקות ואמינות בפרמיירליג".

        באוסטרליה עדיין חולמים ששוורצר ישנה את דעתו ויודיע על קאמבק לקראת המונדיאל, למרות שהמאמן אנגה פוסטקולו שלל את האפשרות הזו. בינתיים, כמעט משום מקום, מחכות לשוער הוותיק עד לסיום העונה שתי המשימות הכי גדולות בקריירה שלו והוא ינסה להיות חלק מזכייה של צ'לסי לפחות בתואר גדול אחד. "מה הסוד בשביל להמשיך לשחק בגיל הזה? אשתי בטח תגיד שזה קשור לאנוכיות מסוימת שאתה חייב שתהיה לך ככדורגלן. אתה צריך את המסירות, ההתמדה, היכולת להקריב. אין דרך מדעית ללמד את זה. אם אתה מפסיק לנסות להשתפר, אתה מתחיל לצלול".

        שחקן צ'לסי ראמירס חוגג (AP)
        בקאמפ נואו לא ישכחו אותו. ראמירס (צילום: AP)

        הגיבורים הבלתי צפויים של ליגת האלופות:

        1996/97: לארס ריקן (דורטמונד). ילד הפלא עוד לא היה בן 21 בגמר של אותה שנה, בו נכנס כמחליף מול יובנטוס וכבש אחרי 16 שניות בלבד את ה-1:3 שהבטיח את התואר ההיסטורי לשוורצגלבן. זה היה השער הרביעי שלו במפעל באותה עונה. אחרי זה כבר לא יצא ממנו יותר מדי.

        2003/04: קושטיניה (פורטו). האיש שגרם למוריניו לדהור באולד טראפורד אחרי השוויון בדקה ה-90, שהעיף את יונייטד בשמינית הגמר. קושטיניה כבר כבש בחצי הגמר, עם מונאקו ב-1998, אבל כאן הוא שדרג את עצמו והיה חלק מרכזי מהזכייה המפתיעה של פורטו. משם הוא כבר נעלם לחלוטין.

        2005/06: רודולפו ארואבארנה (ויאריאל). המגן השמאלי הארגנטינאי העביר שנים בבוקה ג'וניורס ומשם הגיע לויאריאל וכל העונה המופלאה של הצוללת הצהובה, שנעצרה רק בחצי הגמר, לא הייתה מתממשת לולא שער השוויון שלו בגומלין מול ריינג'רס בשמינית ושער הניצחון שלו בגומלין מול אינטר ברבע הגמר, כאשר את שני השלבים עוברים הספרדים בזכות שערי חוץ.

        2007/08: וולקן דמירל (פנרבחצ'ה). בשבוע בו פנר מחזירה את האליפות אחרי שלוש שנים, טוב להיזכר ברגע הגדול האחרון שלה בזירה האירופית, שהגיע לא מעט בזכות השוער הטורקי הססגוני. בגומלין שמינית הגמר מול סביליה, טעויות גדולות שלו שלחו את המשחק לפנדלים, אבל שם הוא כבר כיכב עם שלוש הדיפות, האחרונה שבהן מרגלי דני אלבס.

        2011/12: ראמירס (צ'לסי). הקשר הברזילאי לא נוטה לכבוש יותר מדי, אבל את חצי הגמר של אותה עונה לא ישכחו לו. אחרי שספג צהוב במשחק הראשון מול ברצלונה, הוא ראה צהוב גם בגומלין בקאמפ נואו וידע שלא יוכל לשחק בגמר. זה לא הפריע לו לכבוש בצ'יפ גאוני מעל ויקטור ואלדס בתוספת הזמן של המחצית הראשונה את השער שהחזיר את צ'לסי לעמדת יתרון למעשה בזכות שערי חוץ. הסיפור הזה זכה להשוואות לקאמבק שהוביל רוי קין בחצי גמר האלופות של 1999 עם מנצ'סטר יונייטד מול יובנטוס, תוך שהוא יודע שהוא מושעה מהגמר.