למרות פער הנקודות הבטוח שיש למכבי תל אביב בפסגה, עדיין פאולו סוזה בחר להציב היום (שבת) בדרבי מערך שמרני. הוא פתח עם ארבעת הקשרים היותר הגנתיים שלו. הוא שיחק ללא שחקן כנף בצד שמאל, הוא הציב את טל בן חיים בכנף ימין, שבה הוא פחות אוהב לשחק, בחירה מוזרה שסוזה מנסה ללא הצלחה כבר הרבה פעמים. בכך ראינו את מכבי תל אביב לאורך כל המחצית הראשונה לא מאיימת, לא מגיעה למצבים, וגם כשהיא ביצעה את הלחץ וחטפה כדורים, עדיין לא היו לה את הכלים ההתקפיים לתרגם את זה לשערים.
גם בפתיחת המחצית השנייה, כשפאולו סוזה עשה חילוף, הוא הכניס את ערן זהבי דווקא על חשבון בן חיים, וזאת במקום להחליף שחקן עם זיקה הגנתית, וכל זאת כשהוא בפיגור 3:0 במחצית. ברגע הזה, זה הזמן לחשוב התקפה, ולהשתמש בכל הכלים שיש לך, אבל סוזה שוב בחר לשמור על הקישור ההגנתי שלו. זהבי אומנם השפיע לטובה על המשחק של קבוצתו, אבל זה עדיין לא הספיק.
כבר תקופה די ארוכה, מאז פציעתו של יצחקי ועזיבתו של דאבור, לא מעט משא יש על הכתפיים של ערן זהבי בחלק ההתקפי של הצהובים. אנחנו רואים את התלות של הקבוצה סביב השחקן הזה. אין ספק שאחרי שמכבי תל אביב תיקח את האליפות, היא תצטרך לחזק את המערך ההתקפי שלה. היא חייבת לתת כלים טובים יותר לערן זהבי ולמאמן, יהיה אשר יהיה, על מנת לסחוב את הקבוצה ליעדים אליה היא שואפת.
אין ספק שמכבי איבדה מהמחץ שלה בתקופה האחרונה, וכשקבוצה מפסיקה להיות מאיימת, היא הופכת להיות מאוימת. נכון שזו רק שאלה של זמן עד שהאליפות תהפוך לרשמית, אבל האוהדים שלה היו מאוד רוצים להגיע לרגע הזה כמנצחים ומאושרים, ולא כפי שהם נראים בשבועיים האחרונים.
מנגד, הפועל תל אביב, שלאורך השנה יצאה די מאוכזבת ממשחקי הדרבי, ראתה היום הזדמנות לגבור על האלופה שבדרך. היא ידעה לעשות זאת בצורה יוצאת מן הכלל. היא הענישה את מכבי תל אביב שלוש פעמים במחצית הראשונה. אבל גם כשעלתה ליתרון שלושה שערים במחצית הראשונה, היא לא חיפשה להיות הרפתקנית. היא כבר הייתה השנה בסרט של יתרון מובטח בדרבי, ולאחר מכן נחלה אכזבה גדולה. הפעם היא רצתה לשמור את המתנה שהיא קיבלה במחצית הראשונה, סגרה היטב את מרכז השדה, וכמעט שלא אפשרה למכבי תל אביב להניע את הכדור ולהעביר אותו לאזור המסוכן שבו נמצא זהבי. אומנם הוא הצליח לעקוץ פעם אחת, אבל הפועל ידעה לשמור על היתרון. ניצחון כזה מעניק תחושה של פספוס להפועל תל אביב, על עונה מאכזבת שהייתה יכולה להיראות אחרת.
היכולת הטובה שמציגה הפועל היא בעיקר בזכות עומר דמארי, שמככב ומשפיע שוב ושוב על חבריו. ראינו היום כמה גרסיה וטיבי, צמד בלמים מצוינים, מתקשים מול היכולת הטכנית שלו. הוא מסוג החלוצים הנדירים האלה, שנהנים מיכולת מגוונת: הוא חלוץ שיודע לשחק גם כפיבוט, עם הגב לשער, לשמור על הכדור ולנהל את ההתקפה - אבל במקביל הוא יודע גם להגיע עם הפנים לשער, ולבצע את המהלכים המסיימים. אין ספק שהוא אחד יהיה אחד השחקנים הכי מבוקשים בקיץ הקרוב, ואפשר להבין למה. אין ספק שעזיבתו הצפויה תהיה מכה קשה לחלק הקדמי של הפועל תל אביב.
