4: סגור או פתוח?
גם הגורמים המקורבים ביותר לאלי טביב התקשו במהלך השבוע להעריך מי יאמן בעונה הבאה את בית"ר ירושלים. הבעלים מתייעץ, מתלבט, אבל שומר את הקלפים קרוב לחזה. כל יום מתיישב שם אחר מהרשימה בכיסא החם של המועמד המוביל. מנחם קורצקי קיבל מסרים, מרקו בלבול חזק על הכוונת וגם השם של ניר קלינגר עלה בשיחות בין טביב ואנשי סודו. במסגרת אותם דיונים, נזרקו לאוויר גם שמם של ניסן יחזקאל וכמה מאמנים צעירים. במקביל, סוכנים שונים הציעו לבעלים מאמנים זרים. ראוי להדגיש שטביב הגיש לרוני לוי הצעה כספית נדיבה, אך הפערים היו גדולים מדי. עכשיו הוא חושב בקטן יותר. את הכסף הוא מעדיף להשקיע בשחקנים ולא במשכורת מפוצצת למאמן. לא בטוח שזה נכון.
מעט מאוד מאמנים בכדורגל הישראלי (וגם בעולמי, ע"ע דייויד מויס) צלחו בשנים האחרונות את המעבר מקבוצה קטנה לגדולה ועברו תהליך איטי של התבשלות. אלישע לוי הוא החריג. יובל נעים, אלי כהן, פרדי דוד, ראובן עטר, מוטי איוניר ואפילו רן בן שמעון מהווים את הכלל. בבית"ר ירושלים, קבוצה בה בלשון המעטה לקהל יש דעה מגובשת על כל דבר, התהליך הזה אפילו יותר בעייתי. הרי זה לא הצליח עם נעים ואפילו לא עם סמלים כמו אלי אוחנה ואורי מלמיליאן וגם העונה זה לא עבד. כי הקהל של בית"ר תמיד מחפש שעיר לעזאזל. טביב עדיין מוגדר ביציע כמושיע אז בתחילת העונה נטפלו לאלי כהן וקיללו אותו מהדקה הראשונה. כשרוני לוי, שם יותר גדול, נחת במועדון, התוצאות לא השתפרו משמעותית, אבל הפעם השחקנים הפכו להיות האשמים וספגו את האש. מסקנה: בית"ר צריכה פיגורה על הקווים.
קורצקי (יחד עם חיים שאבו) הוא השם החם בענף המאמנים העונה. בקדנציה ברמת השרון עוד התייחסו אליו כגימיק, מנהל קבוצה שנכנס לנישה נוכח הקרבה להנהלה. ברעננה הוא כבר עשה לעצמו שם של מאמן לגיטימי. עלייה עם 100 אחוז הצלחה בפלייאוף, בניית קבוצה למופת בתקציב נמוך עם רכש מדויק והישרדות בליגה נגד כל הסיכויים. קורצקי נהנה ממעמד האנדרדוג, התעלם מהביקורת על סגנון, התגבר על משבר גדול במהלך העונה ורשם הישג ענק, אבל איך הוא יתמודד עם המעבר ללחצים של טדי? קשה לדעת. בלבול לעומתו הוביל את בני סכנין לצמרת תוך הצגת כדורגל אטרקטיבי לפרקים. הוא איש כדורגל מנוסה יותר שחווה קבוצות גדולות כשחקן ואיש צוות, אבל נתפס כטיפוס שקט וקצת ונטול כריזמה. בדיוק החומר ממנו לה פמיליה מכינים מטעמים. קלינגר מנוסה משניהם, אבל גם כאן נושא החיבור עומד בסימן שאלה גדול.
ואולי אנחנו מתסכלים על זה לא נכון. על פי כל ההערכות בקרב גורמים המקורבים לטביב, הבעלים ישקיע בעונה הבאה 5-6 מיליון שקל שיופנו ברובם לכיסוי הגירעון, התחייבויות עבר והפיצויים לאיציק קורנפיין. כלומר, בית"ר תתקיים מקצועית מההכנסות שלה ובשכר שחקנים של 11-12 מיליון שקל, שלא שונה מזה שמתכננת מכבי נתניה ונמוך משמעותית מבאר שבע וקרית שמונה. גם המטרות בהתאם. אחרי ארבע שנים בפלייאוף התחתון, המטרה הריאלית של בית"ר היא מקום נמוך בשישייה הראשונה לצד בניית יסודות לטווח ארוך בסגל (ניסיון שלא צלח העונה). היא לא תיאבק על האליפות ולא יכולה להרשות לעצמה לדבר שוב על מטרות לא ריאליות כמו בקיץ האחרון. אז תשאלו את עצמכם: האם זו קבוצה גדולה? אם התשובה היא לא, אולי טביב בעצם צודק. למה להשקיע משכורת עתק במאמן על חשבון בנייה נכונה? למה הוא צריך פיגורה ולא מאמן שמתמחה בקבוצות קטנות?
התחזית לשבת: טביב רכש בקיץ את אצילי, זיקרי, איציק כהן, אך הם נדחקו הצדה מחשש להסתבכות בתחתית. זה הזמן להריץ אותם לקראת העונה הבאה.
שימו לב: בעקבות השלישייה של רעננה, בית"ר הפכה לקבוצת ההתקפה הגרועה ביותר בליגת העל.
4: סגור או פתוח?
בפלייאוף התחתון העניינים תמיד טיפה יותר מורכבים ממה שהם נראים והכול תלוי על בלימה. קחו את השבת הקרובה לדוגמה. ניצחונות של מכבי פתח תקוה (על בני יהודה) רמת השרון (בטדי) והפועל עכו (על הפועל חיפה) יסגרו את הסיפור וישלחו את הזהובים מעשית ללאומית לצד הקבוצה של הלוזונים. לעומת זאת, אם בני יהודה תנצח במושבה לצד הפסדים של הפועל חיפה והפועל רעננה, בשני המחזורים האחרונים הלוהטים חמש קבוצות עדיין יהיו בסכנה. מתמטית, מכבי פתח תקוה זקוקה לנס ואילו הפועל חיפה ורעננה צריכות ניצחון אחד כדי להבטיח את ההישארות. מה לגבי השאר?
הפועל עכו (30 נקודות): על הנייר, ורק על הנייר, לקבוצה של יובל נעים יש הגרלה נוחה יותר מאשר יריבותיה. בשבת היא תארח הפועל חיפה הרגועה ובשבוע הבא תעלה לטדי לפגוש את בית"ר המנומנמת שכבר מזמן חושבת רק על העונה הבאה. שש נקודות יבטיחו את ההישארות לפני המפגש עם רמת השרון במחזור האחרון. אז למה רק על הנייר? כי עכו לא ניצחה כבר שמונה משחקים ברציפות, זרקה נקודות גם מול קבוצות שלא היה להן על מה לשחק וברקע הכיסא של נעים התנדנד. עכו כבר מזמן הייתה צריכה להיות מחוץ למירוץ ולכן, מנטאלית, היא במצב פחות טוב מהיריבות. במחזורים האחרונים, יותר קשה להיות זה שנשאב למטה מאשר זה שמחפש לעלות וחוסר השקט מסביב למאמן וההנהלה בטח לא תורם. סיכויים להישארות: 60 אחוז.
רמת השרון (30 נקודות): הקבוצה החמה של הפלייאוף התחתון השיגה 10 נקודות מ-12 אפשריות ומגיעה למאני טיים במומנטום הכי טוב שיכול להיות. עכשיו קחו עוד מספר. 27 מ-30 הנקודות של רמת השרון העונה הושגו מול קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה. יש לכך סיבה עיקרית: רוח הווינריות של חיים שאבו שמחזיק לבד מועדון רקוב מהיסוד ומנהל ביד רמה חדר הלבשה חזק ומאוחד. רמת השרון מחפה על פער באיכות ועומק הסגל וכדורגל מלא הקרבה והיכולת להגיע למשחקים הגורליים במוכנות שיא. בנוסף, היא קבוצת החוץ הטובה מבין הארבע ועד סוף העונה מחכים לה שני משחקי חוץ, הראשון בטדי, שם יש מי שישמח להיות שותף בשליחת אויב הקהל יוסי אבוקסיס לליגה הלאומית. סיכויים להישארות: 70 אחוז.
בני יהודה (27 נקודות): בפלייאוף התחתון אסור למעוד ואסור למצמץ. למשחק עם רעננה הזהובים הגיעו עם הפסד ליגה אחד בשלושה חודשים ודווקא אז נכנעו לרגע אחד של שאננות שסיבך אותם כהוגן. למעשה, אם בני יהודה תרד היא תוכל לסמן את ההפסד לרעננה כגורלי כמעט כמו השערים בדקות הסיום. ואולי בכלל בשכונה בסך הכול חיפשו קצת דרמה. סצנות הישרדות סוחטות דמעות כמו ב-2000 או ב-2008. כי כרגע, נראה שהקבוצה תתקשה לשרוד בלי להשיג תשע נקודות מתשע אפשריות במשחקים הקרובים: מפגש קריטי במושבה מול קבוצה שעל פי הצהרות ראשיה הרימה ידיים, קרב לחיים ולמוות בגרונדמן ולקינוח בלומפילד צבוע בכתום במשחק הביתי נגד אשדוד. הכינו את הממחטות. הסיכויים להישרדות: 40 אחוז.
התחזית לשבת: לא כל מה שעל הנייר צריך לקרות, אכן יקרה.
שימו לב: אשדוד ובית"ר עשו מה שצריך בשביל לסגור עונה בינונית עם הישארות ללא דרמה. האם הן יצליחו להתעלות ולהפגין ספורטיביות עד הסוף?
2: רמה או תחרותיות?
התחזית: חלון ההעברות המתקרב הולך להיות חם. מכבי תל אביב, שבסגל שלה מקום לזר נוסף אחד בלבד, תנסה להתחזק במטרה להסתער על שלב הבתים של ליגת האלופות (ולמנוע מהיריבות להתקרב), הפועל באר שבע כבר חולמת על שמות גדולים, מכבי חיפה תעבור מהפכה בסגל ואפילו מכבי נתניה הולכת להיות שחקן מרכזי. ההערכה: בגזרת השגרירים צפוי בקיץ עומס תנועה בכיוון חזרה לליגת העל. בכיוון ההפוך התנועה תזרום. והצפי: שוק עם יותר היצע שיספק עסקאות מרגשות ומאבקים מסקרנים על שמות מעניינים. קחו מנהל ספורטיבי הולנדי עם פטיש לשגרירים, נשיא מבוגר שנחל מספיק אכזבות ובעלים שנחלה הצלחות עם עסקאות של ישראלים מעבר לים - וקיבלתם אופציה של ממש לקיץ עם קצת אקשן. כי העונה האחרונה הביאה עמה שתי תובנות: מרבית השגרירים נחלו אכזבה מעבר לים ומנגד, החזרה הוכחה כצעד נכון ועשתה רק טוב לאליניב ברדה, מאור בוזגלו וכמובן ערן זהבי. ואם התובנות יהפכו לתופעה, הולך להיות פה ממש מעניין הקיץ. הגיע הזמן לא?
יש לא מעט שגרירים שצריכים לחשוב ברצינות על ליגת העל. שלומי ארבייטמן ויובל שפונגין ירדו ליגה, מאור מליקסון בדרך, טל בן חיים כמעט לא משחק, דודו ביטון ובן שהר עברו עונה קשה, עדן בן בסט פלרטט עם חזרה כבר בינואר ויוסי בניון מסיים חוזה ואולי ישקול עונת פרישה. כל השמות הוזכרו לקבוצות שונות בליגת העל. איך תשפיע החזרה שלהם? היא תוסיף עניין, צבע ולא מעט סיפורים פיקנטיים ותעלה את הרמה, אבל גם תגדיל את הפער בין הגדולות לקטנות ותחזיר את הליגה לימים של תחילת שנות האלפיים, כשרוב הישראלים הבכירים שיחקו בליגת העל לפני היציאה ההמונית לבלגיה והסביבה. הרמה הייתה גבוהה יותר, התחרותיות פחות. אחרי גל העזיבות, כשכולן נשארו להילחם על הפירורים, קמו גם תופעות כמו האליפות של עירוני קרית שמונה. רמה נגד תחרותיות. מה אתם מעדיפים?
