קצת פרופורציות בבקשה: לקראת ההעפלה האפשרית של מכבי תל אביב לפיינל פור

בוידאו: התוכנית "משחק מקדים" לקראת המפגש הרביעי בין מכבי תל אביב למילאנו

הידיעות על מועמדותו של אטורה מסינה לאימון יוטה ג'אז בעונה הבאה מגיעות בטיימינג מעניין.

העונה הנוכחית של מכבי – שנראתה, לא מזמן, בדרכה לשום-מקום – קיבלה טוויסט דרמטי, ועוד עשויה להסתיים בפיינל פור. ברוסיה עוקבים בעניין – לא רק משום שצסק"א אמורה להיות היריבה של מכבי בחצי-הגמר, אלא משום שבלאט כבר סומן בחודשים האחרונים כמועמד הבכיר להחליף את מסינה בקיץ, אם זה יעזוב, ומטבע הדברים העפלה לפיינל פור מחזקת עוד יותר את מועמדותו. ואם תתחולל סנסציה רבתי ומכבי לא רק שתחזור לפיינל פור אלא גם תדיח את צסק"א (אם וכאשר) בחצי הגמר, בלאט עוד עשוי להפוך במו ידיו את הסצנריו הזה למציאות.

בלאט הוא האיש המדובר של הימים האחרונים, במכבי ובסביבותיה. כולם מסכימים שברמת מבחן התוצאה העפלה לפיינל פור היא הצלחה אישית אדירה עבור המאמן. אלא שעל מבחן הדרך חלוקות הדעות.

כי מבחן הדרך כולל בתוכו שאלות-משנה שהתשובות עליהן ברובן שליליות: האם העניקה מכבי עונה חווייתית לאוהדיה? האם הפגינה כדורסל טוב ועקבי? האם מיצו השחקנים את עצמם? האם ישנם כישרונות חדשים שפרצו? האם עמדה מכבי ביעדים אסטרטגיים כמו חיזוק הסגל הישראלי שלה לקראת השנים הבאות?

והשאלה הפרדוקסלית ביותר: אם אכן מדובר בעונה מוצלחת, איך ייתכן שבכל מקרה צפוי הסגל הזה לספוג זעזועים רבים לקראת העונה הבאה?

אם, לצורך העניין וכדי לקבל פרספקטיבה, בוחנים את השאלות הללו ביחס לעונה האחרונה שהסתיימה עבור מכבי בפיינל פור – עונת 2010/11 – המסקנה מתחדדת: במבחן התוצאה זו הצלחה; אבל ההצלחה היחסית הזו, לאור ההתפתחויות העונה, לא קידמה ולא תקדם את מכבי כמועדון. שאלה אחרת היא האם לא צריכה הבדיקה להיעצר במבחן התוצאה ולהימשך הלאה. אבל גם נוכל לתהות, אם נתעלם מהמבחנים האחרים, מה משמעות ההעפלה לפיינל פור במובן מבחן התוצאה אם מכבי תודח מכבי בחצי-הגמר, למשל.

לקראת משחק 4 בין מכבי תל אביב למילאנו

20:45, ישיר בוואלה! ספורט ובאפליקציות: מכבי תל אביב - מילאנו

במכבי תל אביב רוצים את טייריס רייס לעוד עונה

ככה נראה משחק 3 בסדרה: צפו במשחק המלא

על דבר אחד אין חולק: כמו ב-2011, גם העונה בלאט מביא את הקבוצה שלו לשיא ברגע הנכון. מכבי שוב מוצאת את עצמה בעמדת העפלה לפיינל פור כשהיא נטולת יתרון הביתיות, משימה שהצליחה להשלים רק בעונה המופלאה ההיא עם שלישיית פארגו-פרקינס-אידסון. איש מקצוע ישראלי בכיר, שהעדיף להישאר בעילום-שם, אומר שבמובן הזה סיגל לעצמו בלאט חלק מהתכונות של ז'ליקו אובראדוביץ' האגדי.

"בלאט שוב לקח קבוצה של חיילים, ללא כוכבים – שזה מה שהוא אוהב – מביא אותם בכושר הנכון למאני-טיים ויכול להעפיל לפיינל פור על חשבונה של קבוצה שהיא על הנייר ומבחינת רמת הכישרון טובה יותר ופייבוריטית, בטח שעם יתרון הביתיות שהיה לה", אומר איש המקצוע. "אלה דברים שאובראדוביץ' היה עושה בפנאתינייקוס, דברים שגם פיני גרשון לא עשה במכבי, אולי להוציא את שנת 2000. בלאט שרד העונה תקופות שאף מאמן אחר לא היה שורד. הוא הרים קבוצה שהייתה מפורקת פעמיים, בתחילת העונה ואחרי ארבעת ההפסדים הרצופים לפני שלושה שבועות, והחזיר אותה למסלול. וכמובן שאת כל זה הוא עשה עם קבוצה שאין לה אפילו לא כישרון גדול אחד. זו שנת הקאמבק: של בלו, של מכבי ושל בלאט".

2011 הייתה העונה הטובה ביותר של בלאט בכל שנותיו כמאמן ראשי במכבי (לרבות בקדנציה הראשונה) מבחינת בחירת הזרים ומיצוי הסגל. להוציא את פארסת מצ'באן, בלאט פגע במדויק בהחתמות של ריצ'י הנדריקס (נחטף אחרי עונה בגרנאדה הספרדית) וסופו שחורציאניטיס (הגיע כשחקן גמור מאולימפיאקוס); החליט נכון כשבחר בפינצטה את הזרים שהושארו מעונת 2010 הכושלת – דורון פרקינס וצ'אק אידסון; וגם אם ההחתמה של ג'רמי פארגו מיוחסת יותר למזל מאשר להחלטה מושכלת (פארגו הגיע ברגע האחרון במקומו של מיקאל טורנס שעבר דום-לב) – בכל זאת ברמה המעשית פארגו פרץ ברמה האירופאית תחת בלאט והפך לאחד הגארדים המדוברים ביבשת, וכמוהו גם גיא פניני ניפק עונת קריירה. כמעט כל השחקנים, לרבות ליאור אליהו ודיוויד בלו, סיפקו מספרים דומים או טובים מהעונה הקודמת. וכמעט כולם התקדמו ברמה האישית.

והעונה? קשה לזהות החתמה גדולה אחת; ואין אף שחקן שפרץ או התעלה ביחס לעונה הקודמת, למעט אלכס טיוס (שגם הוא כמעט עזב מוקדם יותר העונה) וחזרתו לחיים של פניני. לא בכדי החלו במכבי לפני תחילת הסדרה לתכנן את המהפכה הצפויה בסגל: אינגלס והיקמן (ושון ג'יימס הפצוע ואנדראה ז'יז'יץ') סומנו כעוזבים; רייס וסופו בסימן שאלה; והניתוח הצפוי של דווין סמית', שמחזיק בחוזה לעונה נוספת, עורר חשש ומחשבות. מעמדו של סופו התייצב ובשבועות האחרונים גם סיכויו של רייס להישאר עלו. אבל בקיץ הקרוב תבצע מכבי לכל הפחות שלוש החתמות בעמדות של זרים: היא צפויה להחתים גארד זר, פורוורד זר וזר נוסף בהתאם להתפתחויות.

ההחלטות שנלקחו ביחס לסגל הישראלי (הוויתור על ליאור אליהו, אי-ההחתמה של יותם הלפרין) עלולות להתברר כהרות אסון ברמה האסטרטגית. סילבן לנדסברג, שסומן כפרויקט מרכזי העונה, שוב לא קיבל הזדמנות. יוגב אוחיון לא השתלט על עמדת הרכז כמצופה. הבעיה היא שבהסתכלות עתידית אין למכבי ישראלים שנחשבים לשחקני טופ-יורוליג חוץ מאלכס טיוס, וגם בליגה הישראלית צומצם דרמטית היתרון האיכותי המסורתי שהחזיקה מכבי בסגל המקומי.

או בקיצור: העובדה שמבחן התוצאה נראה כהצלחה דווקא לאור "רמת הסגל/הכישרון של מכבי" מעידה בעצמה על הכישלון החרוץ במבחן בניית הסגל.

"אני חושב שהבעיה המרכזית השנה הייתה שלקח למכבי המון זמן להתחבר", אומר מולי קצורין, לשעבר מאמן מכבי תל אביב וכיום בבני הרצליה. "השינוי קרה לדעתי אחרי שבלאט הפסיק להוריד את רייס אחרי כל טעות, וכמובן כשטיוס התחיל לקבל קרדיט, אפילו שהוא כבר היה בחוץ וחזר בגלל הפציעה של ג'יימס. אני דווקא חושב שיש בסיס של שחקנים שאפשר לעשות ממנו קפיצת מדרגה בעונה הבאה. יש הרבה סימני שאלה, אבל אם תסתכל על הקבוצות האחרות ביורוליג תראה שגם הן לא תמיד חיברו 1 ועוד 1 ל-2. מכבי תהיה בפיינל פור, אז מה נגיד על הקבוצות העשירות ממנה שנפלו בדרך?".

אפי בירנבוים סבור שהבעיה היא כלל אירופאית, כלכלית-עקרונית ולא קשורה בהכרח בצוות המקצועי במכבי תל אביב. "כולם רוצים המשכיות, אבל יש בעיה ממשית של כסף", הוא אומר. "הנה, בלאט רצה שחקנים כמו פארגו ולנגפורד, גם הקיץ, והם בקבוצות אחרות. ב-NBA מחתימים שחקני פרנצ'ייז להרבה שנים, אבל מחוץ לארה"ב זה לא קיים. כולם מנסים למקסם את עצמם מבחינת שכר והרי בלאט לא קובע את גובה התקציב".

שמירת הלחץ – וההגנה בכלל – הייתה הטריידמארק המקצועי של מכבי מודל 2011. הכדורסל הנפיץ של הגארדים הסופר-אתלטים של מכבי והסגנון שהשתנה כשסופו עלה על הפרקט מוטטו את רוב יריבותיה עוד במחצית הראשונה למשחקים. מכבי הפגינה דומיננטיות מוחלטת בליגה הישראלית ולפלייאוף היורוליג העפילה ללא ביתיות רק בגלל השיטה הקודמת של הטופ-16, שחולק לארבעה בתים, וההגרלה שהציבה את ברצלונה הגדולה עם מכבי באותו בית. מכבי אומנם הפסידה פעמיים לבארסה, אבל בהיכל גררה אותה להארכה. מקומה של מכבי ברבע הגמר לא הוטל בספק והעונה בכללותה הייתה כמעט נטולת משברים.

ואילו השנה – הכול ידוע: מפלות בליגה הישראלית, הסתבכות בטופ-16 וכו'. גם העונה לא הצליחה מכבי (עדיין) לנצח קבוצה שנחשבה לטובה ממנה באופן מובהק, כמו ריאל או צסק"א. ואילו ה-DNA המקצועי שלה לא ברור עד השלב הזה: האם זו הקבוצה של סופו או הקבוצה של היקמן? קבוצה של משחק ריצה ואתלטיות או של קליעה מבחוץ? קבוצה של גאנרים כמו רייס או הקבוצה ההגנתית ששיתקה שלשום את מילאנו בהיכל?

עבור אלעד חסין כל זה לא משנה. "אתה שואל מה הבשורה מהעונה הנוכחית? הבשורה היא צוות האימון של מכבי", הוא טוען. "מכבי בדרך לפיינל פור למרות כל התלאות. היו נפילות העונה, הכישרון לא גדול, לא כל ההחתמות היו מוצלחות, שחקן מרכזי כמו שון ג'יימס גמר מוקדם את העונה, ולמרות הכול מכבי מתעלה במאני-טיים והולכת לעשות את זה. וזה בזכות צוות המאמנים שלה ובראשו דיוויד בלאט, שהוא בעיני היום אחד משלושת המאמנים הפעילים הטובים באירופה, אם לא הטוב שבהם. בלאט נאלץ לשרוד בתנאים מאוד קשים והוכיח שגם כשיש את הקבוצה שהיא לא הכי נוצצת, עם צוות אימון טוב אפשר למצוא יהלום. ולכן לדעתי הוא חייב להישאר ולהמשיך".

יניב גרין, היום בהפועל ירושלים וב-2011 חלק ממכבי המוצלחת, אומר ש"אז ההגנה הייתה הכוח שלנו והיום למכבי יש לדעתי יותר שחקנים שיכולים לעשות נקודות. פארגו, פרקינס ואידסון לא נתנו לאף קבוצה להעביר מסירות בהתקפה אבל היקמן ורייס ואינגלס הם סקוררים גדולים יותר לדעתי, ועם סמית' וטיוס רמת הכישרון של הקבוצה הנוכחית לא רחוקה לדעתי ממכבי ההיא. אל תשכח שגם ג'יימס נפצע ואיתו זו הייתה יכולה להיות קבוצה לא פחות טובה מכפי שאנחנו היינו אז".

מוזר: איך מעונה שבה מוסכם שמכבי לא הציגה כדורסל טוב, הפסידה בליגה יותר מאי-פעם, רשמה בעיקר שיאים שליליים (ארבעה הפסדים ברציפות בכל המסגרות, מינוס 28 הפרש בבית מול הפועל ירושלים, המקום הראשון בליגה הסדירה בישראל בסכנה), כשלה ברוב ההחתמות שלה ושעממה באופן כללי – עשוי המאמן לצאת כמנצח הגדול?

"האויב של הטוב הוא הטוב מאוד", מסביר קצורין. "עזוב את ההשוואות לשנים קודמות. אין למכבי איזה קאדר נוצץ כמו לריאל, צסק"א או ברצלונה ופתאום היא פייבוריטית להצטרף אליהן. נכון שמילאנו זו הגרלה נוחה יותר לדעתי אפילו מאשר פנאתינייקוס או אולימפיאקוס, קבוצה שיש להן הרבה יותר מסורת שגם לוקחות עכשיו את ריאל וצסק"א למשחק רביעי לפחות, אבל מכבי עושה דבר יפה. היקמן משחק עכשיו ברמה הגבוהה ביותר וגם רייס נראה כמו שחקן מסוג שמכבי צריכה. כמשקיף מהצד נוטים לגמד את ההצלחה של מכבי. כשהם מצליחים אומרים שהיריבה גרועה, וכשמפסידים שואלים איך הם הפסידו. תזכור איך כולם הספידו את הקבוצה הנוכחית. פיינל פור זו הצלחה בלתי-רגילה".

"גם לגנוב פיינל פור צריך לדעת", מחזק אפי בירנבוים. "למדתי שבספורט לא צריך לעשות השוואות אלא לדעת להשתמש בחומר הקיים – ודיוויד יודע לעשות את זה. הוא מתאים למכבי ומכבי מתאימה לו, ובכל מובן הוא נמצא בטופ של המאמנים באירופה. עם החומר שיש לו ועם כל התלאות שמכבי עברה, אני חושב שבינתיים הוא עושה עונה יוצאת מן הכלל".

ואולי זה הדבר היחיד שבאמת מחבר בין מכבי של 2011 למכבי של 2014: המאמן שלה. מרוט, מיוזע, אבל (בינתיים) מצליח. במבחן התוצאה.

ohad@walla.net.il