קבלת שבת

נוריץ' יונייטד: משחקי סופ"ש באירופה

ההצהרות התבוסתניות, התירוצים והסלידה מהמאמן יחד עם ההתנהלות השערורייתית של ההנהלה, גימדו את מנצ'סטר יונייטד למידות של יריבתה בשבת נוריץ', שפיטרה בדרך ובנסיבות דומות את כריס יוטון. מדור משחקי סופ"ש עם זוית נוספת לסיפור השבוע, והמשימה הכפולה של סביליה

מיכאל יוכין
24/04/2014
התחינות לא עזרו. מויס ביונייטד(צילום: GettyImages)

מצא את ההבדלים (מנצ'סטר יונייטד – נוריץ', שבת, 19.30, ספורט1 ו-HD)

"ההחלטה לפטר את המנג'ר הפתיעה רבים בגלל העיתוי והאכזריות בה התקבלה. היא לא מתיישבת עם תדמית המועדון שנחשב לאחד היציבים והשפויים בליגה, אבל זהו סימן לכך שלא הכול מתנהל בו כפי שמוצג כלפי חוץ", כתב הפרשן ריצ'רד ג'ולי. לא השבוע, אלא ב-8 באפריל. מאמרו לא היה על מנצ'סטר יונייטד, גם אם מילותיו נכונות לגביה. "פיטוריו של כריס יוטון לא יוסיפו לנוריץ' סימפטיה בקרב אוהדים נייטרלים", קבע ג'ולי.

הקנריות זרקו את יוטון, איש עבודה צנוע ושקט, וההדחה שידרה פאניקה, אבל לפחות היתה סיבה טובה מאוד לפאניקה שכזו. הסגל של נוריץ', שהשתדרג משמעותית בקיץ, כולל רכישתו של החלוץ ההולנדי ריקי ואן וולפסווינקל מספורטינג ליסבון תמורת שיא מועדון של 8.5 מיליון ליש"ט, אמור היה לסיים במרכז הטבלה ללא בעיות, אך נקלע למאבקי הישרדות עם סיכויים נמוכים מאוד להישאר בליגה. רוב האוהדים איבדו את הסבלנות, תיעבו את הסגנון הזהיר של יוטון שהצעיד התקפה מוכשרת על הנייר למאזן הכיבושים הנמוך בפרמייר-ליג, וחיכו בקוצר רוח לראות את גבו מתרחק.

זה לא עזר, נוריץ' הפסידה בלעדיו במשחק הגורלי שלה לפולהאם לפני שבועיים, ומצבה אנוש. עם זאת, הצעד שלה מובן. אבל למה יונייטד היתה צריכה לפטר את דיוויד מויס דווקא עכשיו, מבלי לאפשר לו לסיים את המשחקים האחרונים? למה הפגינה הנהלת השדים האדומים אכזריות, ללא סיבה נראית לעין – הרי את העונה הזו כבר אי אפשר להציל, וכל שנותר הוא להילחם על הכובד? העיתוי האומלל בו נחתך מויס ממש לא משרת את המטרה. בדיוק להיפך. הוא לא יוסיף ליונייטד נקודות בקרב האוהדים הנייטראלים. אם נהיה כנים, הוא גורם לה להיראות כמו נוריץ'.

עוד בוואלה!

חביב הסלבס: האי היווני הסודי שכנראה לא הכרתם

בשיתוף לשכת התיירות של יוון
כמה שהמהלך של יונייטד מזכיר את מהלך הפיטורים שלו. יוטון(צילום: GettyImages)

"זו לא הדרך"

הקנריות, אגב, הצליחו לשמור את ההחלטה בסוד עד שפרסמו אותה באתר הרשמי. יונייטד כשלה בכך, וביום שני שטף את אנגליה צונאמי של דיווחים על הדחתו הקרובה של מויס. המנג'ר, שתכנן באותו בוקר את המהלכים בחלון ההעברות בקיץ וניהל משא ומתן עם מגן סאותהמפטון לוק שואו, נדהם לשמוע על גורלו בתקשורת.

גארי נוויל, המשמש כיום פרשן מוביל ברשת סקאי, היה בהלם, והביקורת שלו היתה חדה ונוקבת כבר ביום שני. הוא דרש לשמוע את תגובת המועדון לדיווחים בתקשורת, אך זו לא הגיעה עד יום שלישי בבוקר. "אני לא אוהב את 15 השעות האלה, זו לא הדרך בה המועדון צריך להציג את עצמו", קבע נוויל, "במשך יותר מ-20 שנה המועדון הזה הצליח לנהל את המידע. זהו אירוע חריג". המגן הנאמן צודק, ודאגותיו הן דאגותיהם של אוהדי יונייטד כמוהו. הפיאסקו הניהולי שהתרחש השבוע חמור לא פחות, ואולי אף יותר, מהטעות שבמינוי מויס. המנג'ר הכושל הלך, אבל ההנהלה הכושלת נשארה.

"זו לא הדרך שבה המועדון הזה צריך להציג את עצמו". נוויל(צילום: GettyImages, Shaun Botterill)

הבגידה של פרגוסון

נוויל היה בין הבודדים שסבר כי היה צורך לאפשר למויס להמשיך בתפקידו גם בעונה הבאה. בקרב אוהדי יונייטד טוענים רבים שהמועדון שלהם שונה מכל היתר בכך שאינו ממהר לפטר מאמנים. מבחינה תדמיתית זה היה נכון, אך מעשית לא ניתן לומר זאת מהסיבה הפשוטה כי במשך יותר משני עשורים שלט במועדון מנג'ר אשר מעמדו לא הוטל בספק. מאז הזכיה באליפות הראשונה שלו ב-1993, אלכס פרגוסון היה יונייטד, ויונייטד היתה פרגוסון. מה היה קורה לו היה ממש הסקוטי את כוונתו לפרוש בקיץ 2002? איש אינו יודע כמה מאמנים היו מפוטרים באולד טראפורד בשנים שחלפו מאז. בשורה התחתונה, המנג'ר הראשון בתור שהחליף את פרגי לא סיים את העונה. גורלו היה כגורל מחליפיו של מאט באזבי.

מויס חש כיום נבגד, בצדק רב, מהדרך השערורייתית בה הועזב. הוא בהחלט רשאי לדרוש הסברים מאנשים רבים במועדון, ובראשם פרגוסון שביקש בנאום הפרידה המפורסם מהאוהדים לתמוך במנג'ר החדש גם ברגעים הקשים, אך היה בסופו של דבר שותף בכיר להחלטה להיפטר מהאיש שהוא עצמו בחר, כאן ועכשיו. עם זאת, מויס היה נאיבי מאוד אם סבר שהוא חסין לחלוטין לאור ההתרחשויות.

זה הזמן לתת הסברים. פרגוסון(צילום: GettyImages)

מויס כמו יוטון

התוצאות של הפיאסקו המהדהד, שכוללות מספר מטורף של שיאים שליליים, דוסקסו רבות. המדהים ביותר שבהם הוא העובדה כי יונייטד לא צברה אפילו נקודה במפגשים מול מנצ'סטר סיטי, ליברפול ואברטון, והפסידה לשלוש היריבות האזוריות בתוצאה המצטברת 14:1. 14:1! זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה רשמה יונייטד הפסד כפול לשתי הקבוצות מליברפול גם יחד. אלא שכעת, כאשר מויס כבר לא במועדון, זה לא הזמן למנות את התוצאות, אלא לנתח את הסיבות.

הסגל הלקוי הוא לא הסיבה העיקרית, כי פרגוסון לקח אליפות עם סגל כמעט זהה, והזדקנותם של השחקנים הוותיקים במספר חודשים בקושי רלוונטית. העזבת צוות האימון שעבד עם פרגוסון היתה קריטית, והמאמץ הפיזי הגדול לו נחשפו השחקנים בטרום עונה השפיע לרעה, כפי שאפשר לראות בבירור ממקרה רובין ואן פרסי. אולם הסיבה המרכזית, החשובה באמת, היא המנטליות שבאה לידי ביטוי בשפת הגוף של המאמן ובאמירותיו. באופן ביזארי, אולי חסר תקדים, הצליח מויס להעלים תוך שבועות ספורים את הרוח שאפיינה את יונייטד. יסלחו לי אוהדי השדים האדומים על הבוטות, אבל השפה של מויס במשך כל הקדנציה היתה שפה של כריס יוטון. הוא הפך את יונייטד לנוריץ'.

מנג'ר מנצ'סטר יונייטד דייויס מויס. GettyImages
העלים לחלוטין את הרוח של יונייטד. מויס(צילום: GettyImages)

ליברפול פייבוריטית, ניוקאסל מפחידה

כאן המקום להזכיר שאפילו לאוהדי נוריץ' נמאס מהתבוסתנות של יוטון, ומציטוטים בנוסח "אנחנו לא מספיק טובים במשחקי החוץ", אחרי הפסד חוץ מספר 12. במועדון בסדר גודל של יונייטד, הדבר פשוט בלתי נסלח. לעתים קשה היה להאמין כי מויס, אדם אינטליגנטי ופיקח, לא הצליח לעשות את השינוי המנטלי המתבקש והטבעי, ונותר עד יומו האחרון באולד טראפורד עם מנטליות מובהקת של אנדרדוג.

הדוגמאות לא פחות ממדהימות. עוד לפני המשחק הראשון התלונן מויס על לוח משחקים קשה מדי בתחילת העונה, והמסר היה ברור – במקום להתמודד עם אתגרים כמו קבוצה ווינרית, אנחנו מכינים תירוצים מראש. לפני המשחק הביתי מול ליברפול הכריז הסקוטי כי האורחת היא הפייבוריטית: "הם מדורגים לפנינו בטבלה, וכנראה עדיפים עלינו". ברנדן רוג'רס, שעשה את השינוי המנטלי המתבקש כאשר קיבל את הג'וב באנפילד לפני שנתיים, העיר על כך: "לא הייתי מעלה בדעתי להגיד דבר כזה גם אם היינו במקום האחרון". אחרי התבוסה הביתית 3:0 בדרבי מול סיטי, אמר מויס: "שיחקנו מול יריבה איכותית, וזו הרמה שאנחנו שואפים להגיע אליה". לפני המשחק הביתי מול ניוקאסל, הצהיר הג'ינג'י: "הם השיגו ארבעה ניצחונות רצופים, ואנחנו נעשה את המקסימום כדי להקשות עליהם".

אפילו הוא נדהם מההכרזות של מויס. רוג'רס(צילום: GettyImages, Michael Regan)

מי האנדרדוג עכשיו?

זו רשימה חלקית בלבד, ואפשר למלא מחברת נאה בציטוטי מויס/יוטון מסוג זה. אתם מוזמנים לבחור בעצמכם את האמירה האומללה ביותר. העדפתי האישית שייכת כנראה לנכונות האמיצה להקשות על ניוקאסל באולד טראפורד. זה לא הצליח, אגב – המאגפייז ניצחו 0:1. יכול להיות שהאסימון היה צריך ליפול כבר אז, כי אף קבוצה בליגה אינה רשאית להרגיש אנדרדוג לפני משחק ביתי מול ניוקאסל. לא ברור מדוע השחקנים נגררו אחרי המנג'ר, אך זו עובדה מוגמרת. ליונייטד היתה העונה מנטליות של נוריץ', וההנהלה התנהגה השבוע גרוע יותר מהנהלת נוריץ'.

כעת הן נפגשות לקרב ישיר, ללא מויס וללא יוטון. מצאו את ההבדלים.

הפעם שני המאמנים שפתחו את העונה לא יהיו על הקווים. קגאווה מול סנודגראס במפגש הקודם(צילום: GettyImages, Michael Regan)

סביליה האדומה (בילבאו – סביליה, ראשון, 22.00)

ז'וזה מוריניו מתלונן על לוח המשחקים ושוקל לשלוח הרכב של מחליפים למשחק הקריטי באנפילד. מעניין מה יהיה למנצ'סטר סיטי להגיד אם וכאשר זה יקרה, אבל בינתיים כדאי לו להסתכל על סביליה שנלחמת ללא תלונות בשתי החזיתות. הערב היא פוגשת את ולנסיה בחצי גמר הליגה האירופית, וביום ראשון ממתין לה קרב ענק בבילבאו. רק ניצחון ישאיר לקבוצתו של אונאי אמרי, באסקי שהתחיל את הקריירה כשחקן בסוסאידד, סיכוי אמיתי לסיים לפני הבאסקים במקום הרביעי ולהעפיל למוקדמות ליגת האלופות. הכושר שלהם פנומנלי – הצגות זירה האירופית עם רביעייה לרשת פורטו, ותשעה ניצחונות ב-10 המשחקים האחרונים בליגה, כולל 1:2 המפורסם על ריאל מדריד מצמד של קרלוס באקה. מוזר לחשוב שלסקורר הנפלא הזה ממש לא מובטח מקום בהרכב נבחרתו גם אם רדאמל פלקאו לא יהיה כשיר, וזה רק מצביע על איכות החוד הקולומביאני. גם בילבאו מציגה יכולת נהדרת, ושתי הקבוצות היו ראויות לשחק בצ'מפיונס-ליג.

הדרבי הפרטי שלו. אונאי אמרי(צילום: רויטרס)

סביליה הירוקה (בטיס – סוסיאדד, שבת, 23.00)

יום לפני הביקור בבילבאו, תהיה לאוהדי סביליה סיבה למסיבה כאשר הירידה של בטיס תובטח באופן רשמי. למען האמת, לא כדאי להם לשמוח כי החיים בעיר יהיו משעממים יותר ללא הדרבי. חוץ מזה, בטיס סבלה העונה מכמויות נדירות של חוסר מזל. הסגל שלה טוב מספיק כדי להיות במרכז הטבלה לפחות, ובעונה שעברה היא באמת סיימה במקום השביעי. מישהו זוכר את המחזור הראשון? בטיס הובילה בברנבאו מול ריאל בבכורה של קרלו אנצ'לוטי, והפסידה רק בדקה ה-86 במשחק שקול למדי. במחזור הרביעי היא פירקה ללא תנאי את ולנסיה. במחזור שביעי היא גברה על ויאריאל. ההחלטה הגרועה לפטר את המאמן פפה מל עלתה לירוקים-לבנים ביוקר, אבל זו היתה גם עונה של החמצות מול שער ריק, פנדלים שהלכו החוצה, שערים עצמיים, ספיגות בדקות האחרונות, כרטיסים אדומים ומספר עצום של טעויות שיפוט לחובתם. הליגה הספרדית השניה תובענית ושקולה, אבל בטיס אמורה לחזור בכל זאת תוך שנה. ביי בינתיים.

כמויות אדירות של חוסר מזל שוות ירידיה. פאולאו על הרצפה(צילום: GettyImages)

נוסטלגיה (אינטר – נאפולי, שבת, 21.45, ספורט1 ו-HD)

"מעולם לא פוטרתי", הצהיר השבוע בגאווה ואלטר מצארי. הבעלים החדש של אינטר, אריק טוהיר, דאג להבטיח שהרקורד המרשים הזה לא יופר, והמאמן ימשיך לבנות את נראזורי. יתרה מזו, הוא עשוי לזכות בחוזה חדש. זו ההחלטה הנבונה, אבל בכל זאת קצת חבל שזה ההישג היחיד של מצארי העונה. אף מאמן לא יכול לעזוב את נאפולי בלב שלם, והגעגועים לתקופתו באצטדיון סן פאולו יהיו חזקים במיוחד כאשר חניכיו לשעבר יגיעו לסן סירו. בסיבוב הראשון היה זה מפגן של כדורגל התקפי כייפי שהסתיים ב-2:4 לנאפולי. יש לקוות שגם הפעם החגיגה תהיה גדולה.

ההישג הכי גדול שלו: שלא פוטר גם העונה. מצארי(צילום: רויטרס)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully