צפו בתוכנית "משחק מקדים" לקראת משחק מספר 3
מאז הסתיים המשחק השני נגד מילאנו מדברים במכבי תל אביב בעיקר על - ואל - האוהדים. "אנחנו צריכים את הקהל שלנו", אמר/רמז דיוויד בלאט. "אנחנו מגיעים הביתה כדי לשמור על הסדרה, בעיקר בעזרת הקהל", הוסיף גיא פניני. "נקווה שעם הקהל שלנו בתל אביב, נוכל להשלים את המשימה", אמר דווין סמית'. האומנם?
בשני המשחקים הראשונים הוכיחה מילאנו שמבחינה מקצועית טהורה היא עולה על מכבי; השאלה היא האם, ועד כמה, כדאי לבנות על הפקטור של יד אליהו שיאזן את יחסי הכוחות. שהרי בשנים האחרונות, מודים הסובבים את המועדון, מיתוס ההיכל נסדק.
גור שלף הצטרף למכבי בקיץ 98', בתקופה שקדמה למהפכת גרשון ובלאט - בה הידרדר מעמדו של המועדון ברמה האירופאית. בתריסר שנותיו במכבי חווה שלף מבפנים - כשחקן, כקפטן וכמנהל - את תהליך ההתעצמות המקצועית וההתעשרות הפיננסית של מכבי, אך גם תהליך אחר שבא בצידו: התברגנות ושביעת הקהל שלה.
"פעם באמת היה מאוד-מאוד קשה לנצח את מכבי בהיכל, במיוחד ביורוליג", הוא אומר. "אני לא יודע אם ברבות השנים וההצלחות הקהל התברגן, אבל הוא בטח התעייף, התבגר. שלא תבין, נוקיה הוא עדיין אולם מאוד ביתי, אבל אני חושב שפחות ממה שהיה פעם. יש רגעים של טירוף, אבל זה לא המבצר מהעבר. כמובן שהשחקנים שמשחקים היום במכבי לא היו כאן לפני 10-15 שנה והם לא יכולים להשוות, אבל אם פעם זה היה המגרש הכי ביתי באירופה, היום בטח שקיימים מגרשים ביתיים יותר במקומות אחרים".
זה לא רק עניין של תחושה; בדיקה סטטיסטית מוכיחה שבשנים האחרונות קיימת ירידה חדה מבחינת אחוזי ההצלחה של מכבי במשחקי הבית שלה: אם בין 2002 ל-2009 עמדה מכבי על 77.4% הצלחה בהיכל, הרי שמשנת 2010 ועד העונה הנוכחית (כולל המשחקים ששוחקו עד כה) רושמת מכבי 69% הצלחה ביתיים בלבד (כל הנתונים מתייחסים ליורוליג בלבד).
המספרים הללו נמוכים לא רק בהשוואה לעשור הקודם אלא גם ביחס לקבוצות העילית האחרות של אירופה: צסק"א, לשם השוואה - הקבוצה הביתית ביותר באירופה - ניצחה מאז 2010 87.2% ממשחקיה הביתיים ביורוליג; אחריה ברשימה ברצלונה (86.5%), אולימפיאקוס (86.2%) וריאל מדריד (83.6%). אפילו סיינה השיגה אחוזי הצלחה ביתיים טובים יותר ממכבי בחמש השנים האחרונות (73.3%). לזכותה של מכבי ייאמר שפנאתינייקוס, בניגוד אולי למצופה, הצליחה באואקה אף פחות (55.2% בלבד).
ואם מישהו חושב שבמאני-טיים השפעת ההיכל מתחזקת, הרי שבחמש השנים האחרונות מוכח אחרת: מאזן משחקי הפלייאוף הביתיים של מכבי (ביורוליג) מאז 2010 הוא 3:4 (הפסד וניצחון מול פרטיזן ב-2010, שני ניצחונות מול לבוראל ב-2011, ניצחון והפסד מול פאו ב-2012 והפסד לריאל ב-2013) - 57.1% הצלחה בלבד - נמוך אף יותר מאחוז ההצלחה הכללי שלה בבית באותן שנים.
המספרים הללו הם חסרי-תקדים בשליליותם, אפילו ביחס לקבוצות הבינוניות שהעמידה מכבי בעשורים הקודמים. בארבע סדרות בהן לקחה מכבי חלק בשנות ה-90' היה מאזנה הביתי 1:3 (ניצחונות מול אסטודיאנטס ב-92', פילזן ב-97' וטים-סיסטם בולוניה ב-98', הפסד לקינדר בולוניה ב-99'); ובשש סדרות בהן השתתפה בין 2000 ל-2009 עמד מאזנה על 1:11 (ההפסד היחיד נרשם מול פאף בולוניה, במשחק הראשון של סדרת רבע-גמר היורוליג 2000 - ומאז ועד ההפסד לפרטיזן ב-2010 ניצחה מכבי תשעה משחקי הצלבה ביתיים ברציפות: המשחק השני מול פאף בולוניה ב-2000, ורוצלאב ופזארו ב-2001, שוב פזארו ב-2005, שני ניצחונות על אולימפיאקוס ב-2006, צסק"א ב-2007, שני ניצחונות על ברצלונה ב-2008).
אם נזכיר שבשנים האחרונות גם איבדה מכבי בהיכל לא מעט תארים מקומיים (גביעים ב-2007 ו-2008, אליפויות ב-2008 ו-2010), הצבעים בתמונה מתחזקים: כפרפראזה על משפטו האלמותי של ארל וויליאמס (שנאמר בתקופה בה התעצב מיתוס ההיכל - בין 1977 ל-1983 לא הפסידה מכבי ביד אליהו במסגרת גביע אירופה אפילו פעם אחת) - בשנים האחרונות Everybody's fucking with Maccabi in the Yad.
אפילו הפועל ירושלים.
אם כך, השאלה המתבקשת היא: מדוע זה קורה?
הירידה המקצועית היא סיבה אחת; אבל אם נזכור שבשנות ה-90' כן הצליחה מכבי להתעלות במשחקי ההצלבה בהיכל מול קבוצות שהיו טובות ומוכשרות ממנה - מה שלא קרה בשנים האחרונות - ראוי לפנות לסוגיית התחושה הביתית שמעניק הקהל לקבוצה ומידת המורא שהוא מטיל על היריבות.
ובעניין הזה, מודים בכנות אוהדים ותיקים ומוכרים של מכבי, חל בשנים האחרונות פיחות דרמטי.
"יש היחלשות אצל הקהל שלנו", אומר ראובן ויסמן, מהאוהדים המוכרים בהיכל ומי שבעשור הקודם נמנה עם מקימי ארגון האוהדים "הלב הצהוב" (שכבר איננו מתפקד). "יד אליהו היה אחד המגרשים הכי ביתיים באירופה, וביחס למה שהיה אצלנו פעם, יגיד לך כל מי שנמצא ביד אליהו ב-10-15 השנים האחרונות, הירידה ברמת האווירה הביתית מורגשת. אני חושב שעדיין ביחס לאירופה ההיכל הוא מגרש מאוד ביתי, אבל כבר לא הכי ביתי".
ויסמן מונה כמה סיבות לכך. "נקודת המפנה הייתה השיפוץ ב-2005", הוא אומר. "השיפוץ הפך את המגרש ללא-אקוסטי מבחינת עידוד, ומהיציעים העליונים רואים עכשיו פחות את היציעים התחתונים ואת המגרש ולהפך. גם בזמנים הטובים היציעים העליונים עודדו יותר מהתחתונים, אבל אז התחתונים היו מצטרפים כשהיו שומעים ורואים את העידוד כמו שצריך. וכמובן שישנו עניין ה'התנוונות'".
כשויסמן מדבר על "התנוונות" הוא מדבר על סוגיה שהיא חיובית עבור מכבי מבחינה כלכלית - אבל שנחשבת עבור חלק מהאוהדים לסרטן שמאכל את האווירה במגרש; הנאמנות - היתירה? - שמגלים המנויים הקיימים.
המנויים מחזיקים בזכות לחדש את כרטיס המנוי מידי שנה, וכפי שמספר לנו המנכ"ל המשותף אלי דריקס, "בשמונה השנים שלי במועדון, כ-85% מהמנויים בממוצע בוחרים לחדש". זהו נתון שאין לו אח ורע בכדורסל האירופאי. המנויים מהווים את הבסיס הכלכלי של המועדון, ויציבותה הפיננסית של מכבי מיוחסת לנאמנותם - אולם העובדה שבכל שנה מוזרם להיכל מעט מאוד דם חדש, צעיר, היא קטלנית מבחינת הרוח שנושבת מהיציעים.
"אין כמעט תחלופה ביד אליהו, וההנהלה מודעת לבעיה הזו", מוסיף ויסמן - שמנסה, יחד עם אוהדים אחרים ובשיתוף הנהלת מכבי, למצוא פתרון כלשהו. "בשיחות איתנו הם כן שואלים איך להחזיר את הצעירים. אבל קח אותי, למשל - אני מנוי במקום שלי 25 שנה ולא זז. יש הרבה אנשים שהגיעו בתחילת העשור הקודם ולא זזים. אנשים שלפני 10-15 שנה היו בני 20, וצרחו כמו משוגעים, הם היום בני 30-35, והם פחות עומדים על הגדרות, אז בטח שאנשים בני 50 כמוני צורחים פחות. הם ראו כ"כ הרבה הצלחות עם מכבי, והם פחות מתרגשים היום. הבעיה היא שאתה לא יכול לבוא אליהם ולהגיד: 'הלו, חבר'ה, מיציתם את עצמכם, לכו הביתה'. יש להם זכות לחדש את המנוי, הם מגלים נאמנות, אז מה, תזרוק אותם הביתה?".
זה הפרדוקס: הקהל, במובן הפיזי, הוא אותו קהל; אבל במובן המהותי הוא כבר לא אותו הקהל הרעב והנרגש שהיה בימי האנדרדוג העליזים.
י', היום בשנות השלושים לחייו, נחשב בעשור הקודם לאחד ממנהיגי שער 11. כעת הוא מחזיק בתפקיד מרכזי בצה"ל ומשתדל להגיע לפחות למשחקי היורוליג. גם הוא חווה את ההידרדרות בווייב הכללי.
"פעם אמרו על שערים 9 ו-3 שהם הרולקסים והחליפות, ויתר השערים היו מעודדים, אבל בשנים האחרונות היחס השתנה דרמטית", הוא מוסיף ואומר. "אני זוכר שבפיינל פור בתל אביב הייתי צריך לצעוק על אנשים בשער 9 שיעודדו, והיום כמעט כל השערים הפכו לכאלה. היום רוב הקהל בא ליהנות מהסושי ומהחוויה האמריקאית, למעט שערים 11 ו-7. ואם פעם שלוש שעות לפני המשחק שער 11 כבר היה מלא לגמרי, היום אני מגיע 10 דקות לפני תחילת המשחק ומוצא מקום לעמוד. אבל זו לא הבעיה: אם בעבר שערים 9 ו-3 היו השערים ה'שונים', היום 11 ו-7 הם השונים".
גם י' מאשים, בין היתר, את השיפוץ בהיכל, אבל לא רק. "תראה, 70-80 אחוז מהקהל לא השתנה בעשור האחרון. אנשים מתבגרים ופחות קופצים ושרים. מידי פעם מישהו מגיע עם הילד שלו, ולפעמים אחד הילדים עולה ל-11 ונשאר שם. אבל אם הילד הזה ירצה אחר כך להצטרף לגוש המעודד יהיו לו שתי אפשרויות: למצוא מנוי ל-11, דבר שהוא כמעט בלתי-אפשרי אחרי השיפוץ, או לעלות למעלה עם כרטיס יותר יקר. ואגב, גם אם יתפנה מנוי ב-11, לא בטוח שיהיה לילד הזה כסף לקנות מנוי, כי המחירים עולים כל שנה".
יוקר המנויים הוא עניין שמעורר זעם גדול בקרב האוהדים. אחרי השיפוץ הגדול צומצמו השערים הזולים, 11 ו-7, שבעבר התפרשו על כל היציע העליון שמאחורי שני הסלים. שני החלקים הקיצוניים-פינתיים בכל שער קוצצו והובדלו ממנו והמושבים בהם נמכרים במחיר גבוה יותר, משום שהראות מהזוויות הצדדיות טובה יותר. שערים 11 ו-7, היחידים בהיכל שאינם מסומנים ומיועדים לכאורה לאוהדים צעירים יותר, מכילים ביחד פחות מאלף מושבים. וגם מחירי המנויים הללו עלה.
"פעם היית קונה מנוי כזה ב-700-800 שקל", אומר י', "והיום מנוי שם יעלה לך 1,300 שקל. לבחור צעיר זה הבדל משמעותי".
בכלל, מחירי המנויים של מכבי תל אביב הם היקרים באירופה. צסק"א, לשם השוואה, מוכרת את המנוי היקר ביותר, לכיסאות שנמצאים על הפרקט מאחורי הסלים, בכ-2,700 ש"ח לעונה - מחיר שבהיכל היה מספיק בקושי למנוי בפינות שערים 11 ו-7; והמנוי הזול ביותר למשחקי צסק"א נמכר בפחות מ-200 שקל, לעומת כ-1,300 במכבי.
בוילנה נמכרים מנויים עונתיים במחירים שנעים בין 30 ל-170 אירו; בבלגרד, עיר חולת כדורסל, עולים מנויים בין 120 ל-600 אירו; פנאתינייקוס מוכרת מנוי במחירים של בין 150 ל-720 אירו (מנויי VIP ב-2,000 אירו); פנרבחצ'ה-אולקר מוכרת מנויים למקומות מובחרים, מקבילים ליציעים התחתונים 9 ו-3 בהיכל, בכ-2,000 ש"ח (לעומת 10,000 ש"ח למנוי ב-3 או ב-9 בהיכל); וכן הלאה.
גם המושבים הבודדים שמחויבת מכבי להקפיא (עבור אוהדי הקבוצה האורחת) ושמוצאים למכירה לפני משחקים, בהיעדרו הקבוע של הביקוש מצד האורחות, נמכרים במחירים אסטרונומיים. לקראת המשחקים מול מילאנו הוציאה מכבי דרך אתר האינטרנט שלה כמה עשרות (ייתכן שמאות, הכמויות אינן מצוינות באתר) כרטיסים בשלוש קטגוריות של מחירים: 350 ש"ח, 400 ש"ח ו-700 ש"ח; מחירים שכמעט משתווים למחיר של מנוי עונתי זול בקבוצת הכדורגל של המועדון, לשם הדוגמא. ברצלונה, לעומתה, מכרה כרטיסים לשני המשחקים במסגרת סדרת ההצלבה הנוכחית מול גלאטסראי במחירים שנעו בין 18 ל-49 יורו.
מדובר במחירים עבור משחק כדורסל בודד שהם מהגבוהים בעולם בכלל, לרבות ה-NBA: רוב קבוצות הליגה הטובה בעולם - 22, ליתר דיוק - מוכרות כרטיס למשחקיהן הביתיים במחירים ממוצעים שנעים בין 30 ל-60 דולר. רק הקליפרס (65), הסלטיקס (72), הבולס (77), ההיט (78), הלייקרס (102) והניקס (129) מוכרות כרטיס במחיר ממוצע גבוה יותר מ-60 דולר. מכבי תל אביב עומדת בשורה אחת איתן.
"לא מזמן אמר לי אוהד אחד שהיה בכדורסל ועבר לכדורגל: במקום לקנות ארבעה מנויים לכדורסל ב-20 אלף שקל, קונה ארבעה מנויים לכדורגל ב-6,000 שקל", מספר גור שלף.
המנכ"ל דריקס שולל את האמור מכל וכל.
"מיום שהגעתי למכבי אנשים עוזבים את ההיכל כשהמשחק גמור, זה לא משהו חדש", הוא אומר. "גם במילאנו ראיתי שאנשים עוזבים 2-3 דקות לסיום כשהמשחק גמור. ירידה באווירה? אולי אלו תחושות של עיתונאים שלא אוהדים את מכבי ומנסים לייצר עניין. המנויים אצלנו מתחדשים ברובם, אבל לא בהכרח אותם אנשים מגיעים. יש הרבה מנויים שעוברים מאב לבן, למשל. יש הרבה משפחות שקונות מנוי משפחתי. להערכתי כ-40% מהאוהדים בהיכל הם צעירים. מחירי כרטיסים בודדים? באסטרטגיה אני מעוניין למכור מנוי. מי שמלווה את הקבוצה בצורה עקבית ונאמנה מקבל יותר הטבות מאשר בנאדם שמחליט בשלב כלשהו של העונה לרכוש כרטיס בודד".
- ומה לגבי המחירים?
"בספורט הישראלי אין הופעה שמתקרבת ברמתה למכבי, ואפילו לא הרבה בארה"ב. לפני עשרה ימים הייתי במשחק של הניקס ולא נהניתי. ובמילאנו שילמתי 150-200 יורו לכרטיס בודד".
למרות דבריו של דריקס, בשבועות האחרונים שוקלת הנהלת מכבי את אפשרות הרחבת השערים הלא-מסומנים - גם כדי להוציא למכירה יותר מנויים במחיר זול, וגם כדי להילחם בתופעת הזדקנות ההיכל ולאפשר לאוהדים צעירים להצטרף למעגל.
אבל מכל מקום לא יהיה מדובר ביותר מכמה מאות בודדים של מושבים במקרה הטוב. הבעיה, לדברי האוהד י', תיפתר רק בדרך אחת: עונה קטסטרופלית שתוביל לנטישה של המנויים השבעים ותגרור איתה הורדת מחירים.
"החלום שלי הוא שתהיה עונת זוועה רק פעם אחת", הוא אומר. "עם כמה שזה כואב לי, אני רוצה שנה אחת של כישלון טוטאלי, כדי שכל האנשים שבאים היום להצגה ימצאו מקום אחר. אולי הם ילכו לבלומפילד, לראות את מכבי בליגת האלופות. ואז נכניס דם חדש במקום האנשים שמגיעים לראות בהיכל הצגה מתוך מסורת, ולא תמיד מתוך רצון לתמוך בקבוצה".
השאלה היא מה תעשה מכבי בצמד המשחקים מול מילאנו.
"אני לא רוצה לעשות הכללות, אבל אולי בכדורסל יש אנשים יותר מבוגרים, שראו דבר או שניים בחיים שלהם והם לא בקטע של לקום ולצרוח", אומר הכרוז שי סידי. "עם זאת אני בטוח באלף אחוז שברגעים המכריעים, אפילו עורכי הדין ורואי החשבון ואנשי העסקים בגושים המרכזיים, שאליהם מופנות רוב הטענות, יקומו על הרגליים ויעשו רעש. אי-אפשר ש-11,000 איש יצרחו כל המשחק".
לפחות סידי מבטיח שיתרום מחר את חלקו להגברת האווירה. "אני מתכנן כמה טקסטים מרגשים כדי לגרום לקהל להבין עד כמה המשחקים האלו חשובים וקריטיים", הוא מסכם. "אגיד משהו בסגנון של: 'אנחנו צריכים לתפוס את ההזדמנות שיש לנו להעפיל לפיינל פור לא בשתי ידיים, אלא ב-22 אלף ידיים ו-11 אלף גרונות'. ותראה שגם מי שמכונים 'הרולקסים' יבינו עד כמה המשחקים הקרובים משמעותיים וחזקים. בשני הם יבואו לעבודה".
ohad@walla.net.il
