צפו: משחק מקדים מכינה אתכם למשחק 2 בין מכבי ת"א למילאנו
פסיכולוגיה היא חלק בלתי-נפרד מספורט, אולם בסדרות של פלייאוף הפן המנטאלי אף עולה בחשיבותו על הפן המקצועי. אחרי המשחק הראשון המתמודדות כבר מכירות זו את זו בצורה אינטימית, ולכן בהנחה שהן אינן מגיעות מספרות מקצועיות שונות מקובל לחשוב שניצחונות מהמשחק השני והלאה לא מושגים בזכות הפתעות טקטיות יוצאות דופן (מובן שתמיד ישנן התאמות ממשחק למשחק, אם כי בדרך-כלל מדובר בהתאמות קטנות, בשוליים; קבוצות לא משנות את אופיין וסגנונן בשלב הזה) אלא בזכות רמת הביצוע האישית של השחקנים על המגרש. ורמת הביצוע תלויה ברמת המוכנות הנפשית שלהם.
לסדרות פלייאוף יש קסם מיוחד משום שבניגוד לעונה הרגילה, בה משחקות קבוצות מול יריבות שונות בכל שבוע, נפגשות שתי יריבות למלחמה שמחלוקת לכמה קרבות צפופים ואינטנסיביים. לכן לצופים מן הצד בסדרות ישנה פרספקטיבה שונה וזווית ראייה עמוקה יותר מאשר במהלך העונה - הם יכולים להיווכח ביתר קלות בתהליך הפנימי שעוברות שתי המתמודדות במהלך הסדרה, כפי שהוא משתקף על הפרקט.
אין זה מפתיע, אם כך, שביממה האחרונה מדבר לוקה באנקי בעיקר על הנפש (ולנפש) של שחקניו. "היינו צריכים להתאפס מנטאלית", אמר באנקי אתמול בלילה. השאלה שנשאלת באיטליה היא איך הוא עושה את זה, לעזאזל.
הסדרה בין מכבי ת"א למילאנו, סיקור מיוחד:
מילאנו - מכבי ת"א (ו', 21:45, שידור ישיר בוואלה! ובאפליקציות)
מכבי תל אביב: "מילאנו תבוא לחוצה ופגועה, הסדרה עוד ארוכה"
ריקי היקמן, אולי שחקן הקלאץ' הטוב ביורוליג
אפשרות אחת היא לבצע מיני-מהפכה ברוטציה ולנסות לשנות דברים בסיסיים במשחק של מילאנו כדי למחות את זכר המשחק הראשון ולשדר לשחקנים שמדובר בדף חדש וחלק. הבעיה: כל התוכניות של המאמן עבדו באופן מושלם במשך 38 דקות, ולכן לכאורה מדובר במהלך חסר-היגיון וגם לא באמת אפשרי (גם בהתחשב בפרק הזמן הקצר שעומד לרשותו ממשחק למשחק).
אפשרות אחרת היא לבצע התאמות מקצועיות קטנות ובעיקר לגרום לכך שהשוק הנפשי יומר אצל שחקניו באקסטרה-מוטיבציה. זה, עפ"י דיווחים שמגיעים מאיטליה, מה שבאנקי בחר לעשות. בדקות הראשונות למשחק יתברר האם באנקי עמד במשימה, ואם יגיע המשחק לסיום צמוד יתברר מה למד באנקי ומה למדו שחקני מילאנו מהפארסה של משחק מספר 1. הקהל של מילאנו, מכל מקום, עדיין מאמין: גם הערב יהיה הפורום מלא ב-12,500 איש.
הבעיה של מילאנו היא ההיסטוריה. בתשע השנים האחרונות, מאז הוחזרו סדרות הפלייאוף ליורוליג, רק חמש פעמים מתוך 36 קרה שהקבוצה שהפסידה את המשחק הראשון ניצחה את הסדרה. ובשנתיים האחרונות עומד המאזן על 0 ניצחונות לקבוצה ששמטה את משחק מספר 1.
עד לשנתיים האחרונות התקבעה לדיוויד בלאט תדמית של "מאמן של שחקנים". התדמית הזו נוצרה והתחדדה על רקע אישיותו הגסה והיהירה של הפטרון שלו לשעבר - פיני גרשון: בלאט, סיפרו אלו שעבדו במכבי תל אביב לפני 15 שנה, כשהשניים החלו לשתף פעולה, היה אחראי על ריפוי החבורות הנפשיות שהותיר גרשון בשחקנים. לא פחות ממוני פנאן עליו השלום היה בלאט לדבק שחיבר את השחקנים לכדי אגרוף קמוץ ומלוכד. בכך, לפחות, היה כוחה של השושלת הראשונה, שלא נהנתה מיתרון איכותי מובהק על יריבותיה כפי שהיה לה בימי השושלת השנייה.
(אגב, זו תיאוריה שהיא בהחלט לא מופרכת: ב-2009 ו-2010, לראיה - שתי עונות שהעביר גרשון במכבי בלי בלאט - כשלה מכבי באופן קולוסאלי).
בשנתיים האחרונות עובר בלאט תהליך אחר. במכבי לא יודעים האם לשייך אותו לחספוס שצבר בשנים הרבות שעשה בחו"ל, או לעונת 2010/11 המפתיעה, אך בכל מקרה הטענה המרכזית של ההנהלה הצעירה כלפי בלאט היא שגם הוא החל להתנהל ביהירות ובקפריזיות. את מקומו של הג'נטלמן החביב מהעשור הקודם תפס ישראלי נרגן ועצבני שמאבד את קור רוחו. בעיקר כשהוא מפסיד.
בסדרה של העונה שעברה, אחרי התבוסה במשחק הראשון מול ריאל מדריד, כינס בלאט את השחקנים לאסיפת וידאו (כפי שעשה אתמול). זה היה, כפי שמעיד אחד השחקנים שנכחו בה, "מופע אימים של שלוש שעות". בלאט, סיפרו, פירק את המשחק לקטעים ואת שחקניו לגורמים.
"הוא שחט את כולם", נזכר השחקן, "אפילו את דווין ושון. כשהגיע לאוחיון הוא השווה אותו לאחד מהגארדים של ריאל ואמר לו: 'אתה חושב שאתה כוכב? מי אתה בכלל?', ועוד דברים אכזריים כאלה. אולי בלאט חשב שזה יכול לאפס את הקבוצה, אבל זה ריסק אותנו נפשית. כשיצאנו מהחדר היה לי ברור שמדבר כזה אף אחד לא יכול להתרומם". השטיפה הזו, במלים אחרות, הסתיימה בטביעה.
הדבר נעשה בהשראת תרגיל דומה שעשה בלאט ב-2012, אחרי התבוסה במשחק הפלייאוף הראשון נגד פנאתינייקוס. "אז הקבוצה יצאה והתפוצצה", מאבחן אותו שחקן, "בשנה שעברה כנראה היה לקבוצה DNA אחר".
צפו בנאום הניצחון של דיוויד בלאט אחרי הנס מהמשחק הראשון
ב-2012 השלימו שלושה חוקרים מבית הספר למדעי הספורט באוסלו, נורווגיה, מחקר ייחודי על השפעות התוצאות שהשיגו קבוצות ספורט בעבר על ביצועי שחקניהן בהווה; אפשר לראות זאת כניסיון לתת תוקף אמפירי ראשון למושג אמורפי וכללי כמו "מסורת". החוקרים ניתחו את אחוז ההצלחה של קבוצות שהגיעו לקרבות דו-קרב בפנדלים במונדיאלים ובמשחקי ליגת האלופות לאורך שנים וגילו שיש קשר מובהק בין כישלון של קבוצה במעמד הזה בעבר לבין ביצועי הקבוצה בשנים שלאחר מכן, אפילו מקום בו השתנה הסגל ובקבוצות שיחקו שחקנים שונים לחלוטין.
בנתונים: קבוצות שניצחו את דו-קרב הפנדלים הקודם שלהן כבשו 85.1% מבעיטות הפנדלים בדו-קרב הבא, לעומת 65.7% הבקעה בלבד לקבוצות שהפסידו את דו-קרב הפנדלים הקודם (קבוצות שהשתתפו בדו-קרב פנדלים ראשון רשמו 76.4% הבקעה).
זה אפשרי, כתבו החוקרים, ששחקנים שמשחקים בקבוצות עם היסטוריה של הפסדים חווים יותר "לחץ שלילי" ברגעי הכרעה.
המחקר הזה, אבחן העיתונאי טום ג'ייקובס מהמגזין "פאסיפיק סטנדרט", שחשף את תוצאות המחקר בסמוך למועד פרסומו, עוסק בעיקר בהשלכות קצרות-טווח של כישלונות קבוצתיים, והוא לא באמת יכול להעריך או להסביר "מסורת" שלילית או חיובית של קבוצות שנבחנת על פני עשרות שנים. עם זאת, הדגישו החוקרים, בהחלט ייתכן כי הסטריאוטיפים שרודפים קבוצות מסוימות, לחיוב או לשלילה - שנוצרים, כמובן, על רקע של בחינה תוצאתית ארוכת-שנים של הישגי הקבוצות - משפיעים על ביצועי שחקניהן בהווה. "תוצאות המחקר", כתב החוקר גייר ג'ורדט, "תומכות בקיומו של קשר היסטורי שכזה".
קית' לנגפורד וריקי היקמן - שחקני הקלאץ' הבולטים במילאנו ובמכבי - חולקים, במובן הזה, היסטוריה דומה. לנגפורד היה לחלק מהקבוצה של בלאט שכשלה ב-2012 מול פנאתינייקוס, למרות אותו ניצחון זכור במשחק מספר 2.
(אגב, במשחק החמישי של הסדרה כמעט היה לנגפורד בעצמו חלק מקאבק אגדי - אבל הוא נבלם בזכות קליעת עונשין מוצלחת של דימיטריס דיאמנטידיס. המהלך של לנגפורד בשניות הסיום של הזמן החוקי במשחק מספר 1 מזכירות מאוד את אותו מהלך של דיאמנטידיס, שגם כן קלע זריקה אחת והחטיא את השנייה; אם כי אז הספיקה נקודה אחת מהקו כדי לנצח עבור פאו את המשחק ולשלוח אותה לפיינל פור).
היקמן היה חלק מהקבוצה שהובסה אשתקד מול ריאל. גם הוא זכה לשטיפה מכובדת באותו תדריך וידאו של בלאט. שניהם עדיין לא טעמו ניצחון בסדרת יורוליג.
לנגפורד והיקמן הם חלק ממועדונים שונים, לכאורה. בעונה שעברה נכשלו לנגפורד ומילאנו ולא הצליחו להעפיל אפילו לטופ-16. למעשה, זו ההופעה הראשונה של מילאנו ברבע-גמר היורוליג במילניום הנוכחי. מכבי העפילה לכל סדרת הצלבה מאז ששונתה שיטת המשחקים ב-2005 למעט שנה אחת (2009). אבל מכבי דומה למילאנו במובן הזה שבשנים האחרונות היא לא מצליחה לעמוד בציפיות, לפחות לא ברמה האירופאית (פיינל פור אחד בלבד מאז 2008). ואם לנגפורד הפסיד עם מכבי לפאו ב-2012, הוא לפחות לקח באותה עונה את האליפות בישראל - מה שהיקמן לא עשה אשתקד.
גם אתמול ערך בלאט תדריך וידאו ארוך. לא סוער כמו בעונה שעברה, אבל מקיף לא פחות. בפעם הראשונה בקדנציה הנוכחית שלו במכבי הוא מגיע למשחק מספר 2 בסדרה כשהוא בעמדת יתרון, וההיערכות המנטאלית הנדרשת ממנו כעת ואופן ניהול הקבוצה הם שונים לגמרי. גם המאמן בעצמו הודה אתמול שכשתי דקות לסיום כבר החל לתכנן את המשחק הבא. ב-2011 הצליח להפוך את הסדרה ולנצח. ב-2012 גרר אותה לחמישה משחקים. ב-2013 הובס 3:0.
אחרי רצף ההפסדים שנקטע במינכן נקלעה מכבי למשבר נפשי קשה. הקבוצה, אמרו בכירים, איבדה כיוון. זה טיפוסי למכבי של בלאט בשנתיים האחרונות: כשהמצב טוב, הוא בדרך כלל מצוין; כשהמצב רע, הוא בדרך כלל רע מאוד. אחרי הניצחון שלשום מצב הרוח מרומם. אולם הפסד במשחק השני עלול להפוך את כל הסדרה. ולפחות בשנים האחרונות, בהן בלאט יותר מכה את שחקניו מאשר מלטף, ההתמודדות של מכבי עם משחקים לחוצים איננה אופטימלית. ב-2012 הפסידה מכבי את המשחק החמישי מול פאו. ב-2013 הובסה בבית מול ריאל ולא הצליחה להאריך את הסדרה, ולאחר מכן הפסידה את האליפות בישראל.
לכן מעניין יהיה לראות כיצד יגיבו שתי הקבוצות הערב. כיצד יתמודדו עם הסיטואציה המקצועית והנפשית המוזרה הזו. כיצד תתמודד מכבי עם ההצלחה המפתיעה, ובעיקר מה תעשה במשחקים בתל אביב, אם אכן תפסיד הערב; והאם יצליח באנקי להוציא את שחקניו מהטראומה. אומרים שאחרי טראומות כמו תאונות דרכים רצוי להחזיר את הנפגעים לתפקוד מהיר, לכביש. במובן הזה אולי טוב למילאנו שהמשחק השני נערך כבר בתוך 48 שעות ולא בעוד שבוע.
ויהיה מעניין לראות איך יתמודדו שתי הקבוצות - והשחקנים שלהן - עם השלכות המחקר של ג'ורדט וחבריו. מי מהשחקנים שהשתייכו לשתי קבוצות לוזריות כמו מילאנו ומכבי (לפחות בשנים האחרונות) ישבור את הסטטיסטיקה?
ohad@walla.net.il
