העתיד כבר כאן: מארק ברטרה הוא התקווה של ברצלונה

לצערו הרב של מארק ברטרה, את הרגע הכי זכור בקרב חובבי הכדורגל מתוך הקריירה שלו עד כה, הוא דווקא מנסה לשכוח. זה קרה בדקה ה-87 של משחק הגומלין הביתי מול באיירן מינכן, בחצי גמר ליגת האלופות של השנה שעברה. לפני המשחק הראשון בין הקבוצות, שנערך באליאנץ ארינה, הבלם הצעיר של ברצלונה ישב במסיבת העיתונאים ונראה מאוד בטוח בעצמו: "אם יאמינו בי וייתנו לי את המקום בהגנה, אני בטוח שאוכל לעמוד בזה ולהחזיר את האמון", הוא אמר אז. אלא שבמשך 177 הדקות הראשונות של צמד המשחקים הזה, ברטרה ראה בעיקר שחקנים באדום שחולפים על פניו, מצדדיו, מאחוריו ומאיפה לא, בדרך לשבעה שערים ללא מענה מצד אלופת אירופה שבדרך.

שלוש דקות לסיום המשחק השני ובעוד שחקני שתי הקבוצות רק מעבירים את הזמן עד לשריקת הסיום של ההתמודדות ששינתה סופית את מאזן הכוחות באירופה, מצא מאמן ברצלונה, טיטו וילאנובה, את "האשם". בפיגור 3:0 במשחק הזה ו-7:0 בשני המשחקים, הוא החליט להוציא את ברטרה הצעיר ולשלוח במקומו למגרש את מרטין מונטויה. בספרד מאוד לא אהבו את המהלך של וילאנובה, שכאילו ניסה להפיל את האחריות למפלה על הבלם שלו, שזכה למקום בהרכב בשני המשחקים בשל היעדרותם של חאבייר מסצ'ראנו וקרלס פויול הפצועים, למרות שכמות הניסיון שלו ביחס למעמד המחייב הייתה מזערית ולמרות שהקבוצה כולה לא תפקדה כלל בשני המשחקים מול הבווארים: "טיטו שלף את ברטרה מהמגרש וזה נראה היה שהמאמן חושב שזו התוצאה בגלל היכולת של הבלם שלו".

קצת יותר מ-11 חודשים חלפו מאז אותו ערב מדכא עבור ברטרה וחבריו בקאמפ נואו ועכשיו, יש לו הזדמנות מושלמת לסגור מעגל. על הדרך, יש לו גם הזדמנות מושלמת לפתוח מעגל חדש, זה שבמסגרתו הוא יהפוך ביום מן הימים לסמל/קפטן/כוכב של ברצלונה.

מארק ברטרה נולד בקטאלוניה בינואר 1991 והחל לשחק כדורגל דווקא מעבר לכביש, באספניול. אחרי שנתיים בכחול-לבן הכישרון שלו התגלה והוא עשה את המעבר המתבקש עבור ילדים קטאלנים ברמה שלו ונכנס ללה מאסיה. במחלקת הנוער של ברצלונה הוא שיתף פעולה בין היתר עם עוד יליד 1991, גיא אסולין והמאמן הראשון שלו בבארסה, סרחיו לוברה, שמוביל כיום את לאס פלמאס במאבקי העלייה לליגה הראשונה בספרד, סיפר עליו: "כבר אז, כשקיבלתי אותו, ב-2002, הייתה לו טכניקה מצוינת ויכולת לשחרר את הכדור מהרגל בצורה נהדרת. אבל מה שמשך אותי יותר מכל זה המהירות שלו. היא נדירה מאוד לשחקן בכזה גובה".

ואכן, עם 183 הסנטימטרים שלו, ברטרה נראה לפעמים כמו ענק בין השחקנים הקטנטנים של ברצלונה. הוא אומנם לא ג'רארד פיקה (1.92 מטר), אבל הוא כן בטופ 5 של הקבוצה מבחינת גובה. אלא שהוא בכלל לא מיועד להחליף את פיקה בעמדת הבלם, אלא דווקא את קרלס פויול ולשם כך, הדרך עוד ארוכה והמשימה מסובכת.

את הבכורה שלו במדי ברצלונה ערך ברטרה כבר בגיל 19, בהפסד 2:1 בחוץ מול אתלטיקו מדריד (הוא יקווה הפעם לתוצאה קצת יותר טובה). זה קרה בפברואר 2010, אבל מאז ועד העונה, הוא כמעט לא זכה להזדמנויות בקבוצה הראשונה של ברצלונה. חלק מהפרשנים בספרד טוענים שהסיבה לכך היא הרצון של הקבוצה לשמור אותו בצמר גפן. בברצלונה ראו איך פויול התחיל להיכנע לפציעות כבר בגיל 32, מוקדם מאוד בעיקר עבור בלם, וניסו לשמור על היהלום הצעיר שלהם, שאמור להיות עוגן בקאמפ נואו לאורך העשור הקרוב.

מצד שני, היו כאלה שטענו שברטרה לא משחק בגלל בעיות טכניקה. הסגנון של ברצלונה דורש מהבלמים שלה להיות מסוגלים לעשות עם הכדור את אותם דברים שהקשרים נדרשים לעשות, כדי שהטיקי-טאקה יתקדם במעלה המגרש, מחוליה אחת לשנייה. פיקה הוא הדוגמה המושלמת לכך ולמרות שפויול היה פצוע כמעט לכל אורך ארבע העונות האחרונות (רק ב-2011/12 הוא רשם יותר מ-27 משחקים רשמיים בעונה), ברטרה רשם באותן ארבע עונות רק 24 הופעות במדי ברצלונה והעביר את רוב זמנו עם קבוצת המילואים, שם היה אחד השחקנים הטובים ביותר בליגה השנייה בספרד.

פפ גווארדיולה אומנם היה זה שנתן לו את הופעת הבכורה, אבל הוא ואחריו גם וילאנובה וג'ורדי רואורה, במשחקים בהם עמד על הקווים, כמעט תמיד בחרו להחליף את פויול הפצוע (או את פיקה, אם לא יכול היה לשחק) בקשר אחורי דוגמת חאבייר מסצ'ראנו, אדריאנו שנשלח לעמדה זרה לו, או אפילו אלכס סונג. בתחילת העונה שעברה פגשה ברצלונה במסגרת ליגת האלופות את סלטיק. ברטרה עלה בהרכב, שיחק היטב וברצלונה ניצחה 1:2 משער בתוספת הזמן של ג'ורדי אלבה. הסוכן של ברטרה, מחיקו דיאס, אמר בסיום אותו משחק: "הוא פי 25 אלף יותר טוב מאלכס סונג בתור בלם. זו העמדה שמארק משחק בה לאורך כל החיים שלו. סונג הוא בכלל קשר ואין לו ניסיון כבלם. אבל טיטו וילאנובה הוא המאמן, וצריך לכבד את ההחלטה שלו".

מה שמחזיר אותנו להחלטה ההיא של טיטו, להוציא את הילד ברגעי הסיום של המשחק מול באיירן. זמן קצר מאוד לאחר מכן, ברטרה ארז מזוודה ונסע יחד עם כל החברים שלו לאליפות אירופה לנבחרות צעירות, שנערכה כמובן בישראל. במדי ה"לה רוחיטה", מקומו של ברטרה בהרכב היה מובטח והוא נהנה מטורניר מופלא. ספרד לא ספגה באף אחד מארבעת המשחקים הראשונים (עד לגמר), ברטרה נכנס לנבחרת הטורניר וכמובן, זכה להניף את הגביע. רגע לפני אותו גמר, אי אפשר היה לטעות לגבי הדברים שהוא אמר: "אני במצב אישי ופיזי מצוין וזה עונג אמיתי להיות חלק מהנבחרת הזו. חבל שהטורניר עוד רגע נגמר, אבל אני מקווה שהזיכרונות מכאן ילוו אותי לנצח". ב"מארקה" נכתב אז: "החיים של ברטרה היו מושלמים אם לה רוחיטה הייתה מועדון כדורגל ולא רק נבחרת".

העונה הנוכחית כבר הביאה עמה שינוי קיצוני. טיטו וילאנובה נאלץ להתפטר בפתאומיות ביולי וברטרה, למרות שהביע צער אמיתי ואיחל למאמנו לשעבר את כל הבריאות שבעולם, גם הפיק מכך רווח מקצועי גדול מאוד. אחרי ההשפלה ההיא מול באיירן, שהתחברה ל-3:1 המהדהד שחטפה ברצלונה בביתה בגביע המלך מריאל מדריד, כל העולם כמעט הפציר בקטאלנים לרכוש בדחיפות בלם חדש. שמות גדולים עלו ללא הרף וטיאגו סילבה כבר נראה בדרך לקבוצה, אבל המאמן החדש, טאטה מרטינו, סירב להתרגש או לשמוע והחליט שהוא לא מחתים אף שחקן הגנה, אלא שומר על הסגל הקיים. ברטרה מצידו, כבר היה בדרך החוצה. העובדה שהחוזה שלו אמור היה להסתיים בסוף העונה הנוכחית גרמה לרבים להאמין שבארסה תמכור אותו למרה במחיר כאשר צ'לסי, ליברפול, ארסנל וטוטנהאם עמדו בתור.

בפתיחת העונה ברטרה עדיין היה על הספסל, בעוד פויול מנסה לשחק מדי פעם ומסצ'ראנו עדיין זוכה לעדיפות לצד פיקה, אבל הצ'אנס הגדול הגיע לקראת סוף ספטמבר וברטרה לא שמט אותו. מסצ'ראנו נפצע בדקה ה-35 של המשחק הביתי מול ריאל סוסיאדד וברטרה נכנס במקומו. הוא סיפק משחק פנטסטי ולקינוח, גם כבש את השער האחרון של בארסה והשני בלבד בקריירה, בדרך ל-1:4 בסיום. שבוע לאחר מכן הקטאלנים יצאו למשחק חוץ באלמריה ושם ברטרה כבר עלה בהרכב והיה נהדר מתמיד. הוא נבחר ל"שחקן המשחק", בעוד הקבוצה מנצחת 0:2. לאחר אותו משחק, נערך בעיתון הקטאלני "ספורט" סקר. 66 אחוזים הצביעו "לא" לשאלה האם ברצלונה צריכה לקנות בלם חדש. מיד לאחר המשחק הזה הוא סיפק עוד משחק אחראי, כאשר ברצלונה ניצחה 0:1 בחוץ את סלטיק, במגרש בו הפסידה שנה קודם לכן. ב"אל מונדו דפורטיבו" נכתב שברצלונה "התבגרה" במשחק הזה ועבור הקבוצה, ההתבגרות של שחקנים כמו ברטרה היא חלק קריטי מהעתיד, כבר החל מהעונה הבאה.

בארסה ניצבת בפני שינוי גדול לקראת העונה הבאה, שינוי קיצוני כמוהו לא עברה הקבוצה אולי מאז נכנס גווארדיולה לתפקיד וזרק כמעט בבת אחת את רונאלדיניו ודקו. ויקטור ואלדס עוזב, פויול עוזב ואם לא די בכך, הקבוצה צריכה להתמודד כעת עם העונש שספגה מפיפ"א. אם הערעור לא יתקבל, הסגל הקיים יצטרך להחזיק את כל העונה הבאה ובעוד הקישור וההתקפה נראים במצב טוב, ההגנה מעלה הרבה סימני שאלה. ברטרה, שכאמור היו דיבורים על עזיבתו הצפויה, חתם לבסוף על חוזה חדש, שישאיר אותו במועדון עד לקיץ 2017 עם סעיף שחרור של 25 מיליון יורו. באופן סמלי, החתימה על החוזה הגיעה שבוע אחד בלבד לאחר הודעת העזיבה של פויול ואם בארסה באמת לא תוכל לרכוש עוד בלם, הכול יהיה כנראה על הכתפיים הצעירות של הספרדי.

"פויול הוא אחד ויחיד. לא היה ולא יהיה עוד מישהו כמוהו", אמר ברטרה לאחרונה, כאשר נשאל לגבי העונה הבאה ובכלל, המשך הדרך, "אבל אני לא לחוץ בכלל מכך שאצטרך להיכנס לנעליים שלו. אם כבר, אני נרגש מהעובדה הזו. מדובר בכבוד גדול עבורי ואני מבטיח לנסות לגרום לכך שחסרונו לא יורגש יותר מדי. הוא המנהיג והקפטן שלנו, כך שכולנו עצובים מהעזיבה שלו. באופן אישי, הוא נתן לי המון עצות ותמיכה לאורך השנים האחרונות. נשארו לי עוד כמה חודשים ללמוד ממנו כמה שיותר".

למרות הקידום במעמד, כשהגיע המאני טיים הייתה תחושה שברטרה חזר צעד אחורה. לאורך החודש החולף מרטינו כמעט לא ספר אותו, אבל בדקה ה-11 של המשחק הראשון מול אתלטיקו מדריד ברבע גמר ליגת האלופות בשבוע שעבר, הכול שוב השתנה בפתאומיות. פיקה נפצע וברטרה נשלח אל כר הדשא. לאחר המשחק, כאשר נודע שפיקה ייעדר בערך חודש, העיניים הופנו לברטרה: "זו לא הייתה התוצאה הכי טובה שאפשר היה לבקש", הוא אמר בביטחון מלא, "אבל הגבנו טוב לשער שספגנו. ניתן הכול בויסנטה קלדרון ואני מאמין שאפשר יהיה לעשות שם את הניצחון". כדי שזה יקרה, בארסה צריכה קודם כל לא לספוג. כדי לא לספוג, היא קודם כל צריכה שמארק ברטרה יעשה חיקויים של קרלס פויול כבר מעכשיו. אחרת, הוא עלול שוב למצוא את עצמו מוחלף בבושת פנים בדקה ה-87.