"רוזי רואיז יכולה להתחיל קו ביגוד חדש. 'נעלי רוזי רואיז' - כל כך נוחות שכשהמרתון נגמר, הרגליים שלך מרגישות כאילו רצו רק מייל או שניים"
(דייויד קינדרד, וושינגטון פוסט)
הפעם הראשונה היתה בניו יורק, ואף אחד לא חשד. לתקשורת רוזי רואיז אמרה שהחלה לרוץ בפברואר של 1979, שגמאה 100 מיילים בשבוע בניסיון להתכונן למרתון ההולך וקרב. כיאה לחובבנית שהיתה אז, העריכה שתגיע לקו הסיום בסנטרל פארק בחלוף ארבע שעות ועשר דקות - שזה בדיוק שעה, 13 דקות ו-31 שניות יותר מהזמן הרשמי שקבעה ב-21 באוקטובר.
קשה לדעת מתי הגתה את הרעיון. קשה לדעת האם חשבה עליו מבעוד מועד. קשה לדעת את המניע המדויק, כמה מדוקדקת - אם בכלל - היתה תכנית הפעולה שלה. קשה לדעת המון דברים בסיפורה של רוזי רואיז, זולת כמה עובדות: נניח, שב-21 באוקטובר, 1979, היא ירדה אל מתחת האדמה, לקחה רכבת תחתית, ורימתה את דרכה לקו הסיום של מרתון ניו יורק.
הזמן הבהחלט ראוי - 2:56:29 שעות - הספיק לה למקום ה-11 בסך הכל מבין כל הנשים, ואיתו כרטיס כניסה למירוץ היוקרתי בתבל: מרתון בוסטון.
ובמרתון בוסטון, רוזי רואיז לקחה את הטריק שלה עשרה צעדים קדימה, נכנסה לספרי ההיסטוריה כאחת הרמאיות הגדולות בתולדות הספורט, ועל הדרך גם שינתה ענף כולו.
***
"רוזי רואיז נפסלה ממרתון בוסטון היום. ראשי התחרות החלו לחשוד כשהיא חצתה את קו הסיום בסנדלים, מעשנת סיגריה"
(תכנית הטלוויזיה "Friday")
רוזי רואיז נולדה בקובה ב-1953. בגיל תשע עברה עם משפחתה למיאמי, ובגיל 11, אחרי כאבי ראש והתעלפויות חוזרות ונשנות, התגלה בראשה גידול "בגודל קלמנטינה" שהוסר באמצעות ניתוח. חמש שנים לאחר מכן, הליך רפואי נוסף החדיר לגולגולתה לוחית מפלסטיק. כשתעלה לגדולה, תספר רואיז לתקשורת שרצתה להיות שחקנית בילדותה. חבר יגיד ב-1980 ל'ספורטס אילוסטרייטד': "אם היית מבקש ממנה לבכות חמש דמעות, היא תבכה בדיוק חמש דמעות". כשהיתה בת 24, הוגשה נגדה תלונה במשטרת ניו יורק מצד אחד ממכריה המבוגרים, שטען כי גנבה כרטיסי אשראי מדירתו ומיהרה לבזבז מתוכם 1,500 דולר.
אל מרתון ניו יורק, איתו פתחנו את הכתבה, נכנסה כשהיא בת 26, ככל הנראה ללא כל ניסיון ריצה שהוא. באותה תקופה עבדה בחברה שייצרה וסחרה במתכות, ומעסיקיה כל כך התרשמו שהחליטו לממן לה נסיעה ודמי כניסה למרתון בוסטון, המרתון העתיק בתבל. אם לא היו עושים כך, ספק אם מישהו בארצות הברית היה שומע על רוזי רואיז. יום לפני המרתון התקשרה לאימה במיאמי ואמרה, כך על פי ספורטס אילוסטרייטד, "תתפללי עבורי. אני חייבת לנצח". "אני תמיד מתפללת עבורך, יקירתי", אמרה לה אימה.
5,364 רצים התייצבו על קו הזינוק ב-21 באפריל, 1980, כדי להוציא לדרך את מרתון בוסטון ה-84. 448 מהן היו נשים. מתוך ה-5,364, מתוך ה-448, אף אחד, אף אחת, לא היתה רוזי רואיז. מזג האוויר הפריע לכולם בצורה שווה, ובכל זאת, ז'קלין גארו, שנולדה באותה שנה כמו רואיז רק בקוויבק, תפסה בעלות על משבצת המובילה בין הנשים. גארו, שהחלה לרוץ באופן מקצועני רק שלוש שנים קודם לכן, ונכנסה למרתון של 1980 כמדורגת 22, ידעה שהיא מובילה פחות או יותר מאמצע המירוץ וכמעט עד קו הסיום. "לקראת קו הסיום, אחד הצופים צעק "את במקום השני!"", אמרה גארו ל'איגל טריביון' לפני 14 שנה. "הסתכלתי עליו כאילו שהוא משוגע, והמשכתי לרוץ. ואז סיימתי והסתכלתי על דוכן המנצחים, וראיתי את ביל רוג'רס ולידו אישה אחת לובשת את כתר הפרחים. פתאום זה היכה בי: לא ניצחתי".
איך זה קרה? על פי מרבית העדויות, בסמטת קומונתוולת', בערך קילומטר מקו הסיום, פילסה בנונשלנטיות רוזי רואיז את דרכה בין הקהל, זינקה למסלול ורצה את המרחק הנותר בשיא המהירות שלה. מספר שנים לאחר מכן, יטען כי רואיז לא רצתה לנצח - לא היה לה מושג באיזה מקום תסיים - כי אם בסך הכל לחצות את קו הסיום של המרתון המפואר ביותר בעולם בלי הקטע המטריד הזה של ממש לרוץ אותו. באותו רגע, לא ידעה שהזמן שייזקף לזכותה יהיה 2:31:56 שעות - הזמן הנשי הטוב ביותר בתולדות מרתון בוסטון, והשלישי הכי מהיר לנשים אי פעם, בכל מרתון שהוא.
ג'ון פולקנר, תלמיד הרווארד באותה תקופה, טען שהיה עד לרגע המכונן ההוא בו רואיז עלתה למסלול. "פתאום ראיתי אישה בחולצה צהובה, מתפלחת מהקהל למסלול", אמר ל'איגל טריביון' "הידיים שלה היטלטלו, כאילו היא שוחה, והיתה לא יציבה. חשבתי שהיא בטח תקפוץ חזרה החוצה לפני קו הסיום, או שמישהו יעצור אותו". אבל אף אחד לא עצר, ובאותו ערב ידידה התקשרה לפולקנר כדי לשאול אם שמע על השערוריה הגדולה במרתון. "אמרתי לה - אני ממש מקווה שזו לא האישה ההיא".
***
"אצן מתוסכל אחד אמר לרוזי רואיז שהיא לא נראתה עייפה מספיק יחסית למישהי שרצה 26 מייל - אז היא היכתה אותו עם הגלגיליות שלה!"
(מארק ראסל, רדיו WRC)
לשונאי המתמטיקה שבינינו, נבהיר שהזמן המופרע של רוזי רואיז היווה אז שיפור של למעלה מ-25 דקות לתוצאה אותה "קבעה" במרתון ניו יורק פחות משנה קודם לכן - הישג חסר תקדים, כמעט בלתי ניתן להסבר. כנגד המשימה הבלתי אפשרית הזו ניצבה רוזי רואיז מול גדודי עיתונאים המומים מרחבי ארצות הברית, שהאמינו באמת ובתמים כי חזו כעת באחד הסיפורים הגדולים בכל הזמנים, בכל ענפי הספורט: בחורה אלמונית, שכלל לא נראית כמו אצנית, קובעת את אחת התוצאות הגדולות בהיסטוריה על הבמה הגדולה מכולם? הכיצד?
ביל רוג'רס, האלוף המכהן, שזכה במרתון בפעם השלישית ברציפות, נזכר בכך לא מזמן: "אני זוכר שחשבתי לעצמי - אוי ואבוי, מישהו עשה כאן טעות גדולה. אני לא מאמין לזה, לא מאמין שהאישה הזאת רצה מרתון. היא לא נראתה מספיק עייפה". אחיו, שגם כן נכח במקום, היה נחרץ הרבה יותר: "התחלתי לקבל בחילה. רוזי נראתה כמו עקרת בית עם שני ילדים, לא מרתוניסטית ברמה עולמית". רואיז וביל רוג'רס ישבו בשולחן המנצחים וחיכו למסיבת העיתונאים, ומרגע לרגע האיש שחצה ראשון את קו הסיום הבין שמשהו כאן לא בסדר עם האישה הראשונה שחצתה את קו הסיום. כששוחחו ביניהם, שאל רוג'רס את רואיז כיצד קיצצה זמן רב כל כך בהשוואה למרתון הקודם, על משטר האימונים שלה, על אינטרוולים. רואיז לא ידעה מה זה אינטרוולים, ולא הספיקה ללמוד את משמעות המושג שבוודאי היה ידוע לחמשת אלפים הרצים האחרים באותו יום עד הראיון המצולם הבא:
"כשקמתי בבוקר היתה לי הרבה אנרגיה", אמרה לעיתונאים, בהסבר שמודפס עד היום על מספר חולצות משעשעות בארצות הברית, אבל לא כולם היו מוכנים להאמין לסיפור האגדה הזה. על אף ששבו וחיפשו, לא הצליחו למצוא מארגני התחרות אפילו עדות מצולמת אחת להימצאותה של רוזי רואיז בנקודות הביקורות השונות של המירוץ (זולת הקילומטר האחרון); בניגוד לרצים אחרים שחצו את קו הסיום נוטפים מזיעה, רואיז היתה יבשה; וכל ניסיון להוציא ממנה מידע טכני הסתיים בלא כלום.
למחרת, רואיז וביל רוג'רס היו מתוכננים להופיע בתכנית בוקר בארצות הברית. רוג'רס סיפר ל'איגל טריביון' שמאחורי הקלעים, מספר דקות לפני שעלו לשידור, אמר: "רוזי, אם משהו השתבש שם, עכשיו זה הזמן לתקן אותו. היא היססה, כאילו רצתה להגיד משהו. חשבתי שהיא הולכת להודות, אבל אז היא התחילה לבכות ולצרוח - ניצחתי! ניצחתי! אמרתי לה, אוקיי, רוזי, בואי נשכח מזה".
החקירה של מארגני התחרות נמשכה מספר שבועות. "אין לי דרך לדעת האם היא מתחזה או לא", הודה כשבוע מנהל המרתון וויל קלוני לספורטס אילוסטרייטד. "אף אחד לא אמר שראה אותה מצטרפת למירוץ אחרי נקודת ההתחלה. נסתכל על הרבה קלטות טלוויזיה, כשיינתנו לנו. לא תהיה החלטה - אם אכן תתקבל החלטה - בשבוע הקרוב, או בשבועיים הקרובים".
בשעות, בימים, בשבועות שחלפו, היעדר העדויות השונות שימשו כעדויות. מארגני המרתון לא היו מוכנים לבצע ברוזי רואיז משפט שדה ולקחת ממנה את מדליית הזהב עד אשר החזיקו בכל האינפורמציה שהיו יכולים. האינפורמציה המכרעת הגיעה בדמות שני אזרחים שטענו שראו את רוזי רואיז פורצת למסלול, וצלמת ניו יורקית בשם סוזן מורו, שלפתע החליטה לשתף את כולם בחוויה שעברה עליה מספר חודשים קודם לכן בתפוח הגדול, אז חלקה רכבת תחתית עם רוזי רואיז, וראתה כיצד היא מתפלחת לקו הסיום.
"ראיתי אישה בבגדי ריצה וראשה מושפל. המושב לידה היה פנוי, אז התיישבתי", מורו תספר ל'איגל טריביון' בשנת 2000. השתיים החלו לדבר, והצלמת הניו יורקית שמעה שהבחורה הצעירה שיושבת שלצידה נקעה את הקרסול שלה אחרי בערך 16 ק"מ מנקודת הזינוק. רואיז סיפרה למורו את סיפורה, והשתיים ירדו באותה תחנת: קולומבוס סירקל, משם צעדו יחדיו אל עבר קו הסיום בסנטרל פארק. "בכל פעם שהגענו למחסום של המשטרה, רוזי שמה את ידה על הכתף שלי, כאילו היא נשנעת עלי, והמשטרה נתנה לנו לעבור". באחד המחסומים רואיז לקחה פחית מיץ ושפכה אותה על ראשה. "אני זוכרת שחשבתי שזה קצת מוזר", תגיד מורו, "אבל חשבתי שזה מה שכל האצנים עושים".
100 מטר לפני קו הסיום אמרה רוזי רואיז שהיא אצנית שנפצעה וזקוקה לטיפול רפואי. בנקודת הזמן הזו, ככל הנראה, נקבע זמן הסיום שלה - זמן שהספיק לה כדי להעפיל למרתון בוסטון. וכשסוזן מורו ראתה את התמונות ממרתון בוסטון, היא היתה בהלם. "כמעט נפלתי מהכיסא. זו היתה האישה שראיתי ברכבת. אני זוכרת שהתחלתי להרגיש מאוד בלחץ, לא ידעתי מה לעשות". מה שהיא עשתה היה ללכת עם עורך מדור הספורט של ניו יורק טיימס לאחת ממסיבות העיתונאים הראשונות של רוזי רואיז אחרי הזכיה, כדי לוודא שאכן מדובר באותה בחורה. "החרטה היחידה שלי היא שלא היה לי את המצלמה איתי ביום ההוא", אמרה לפני כמה שנים מורו. "תמונה של רוזי ברכבת התחתית היתה בטח שווה היום 25 אלף דולר. אולי יותר".
בזכות העדות של מורו, החלו מארגני המרתון של ניו יורק בחקירה משלהם, בסיומה החליט מנהל המירוץ פרד ליבו לפסול את השתתפותה של רוזי רואיז במרתון של 1979. בהמשך אותו שבוע, אנשי מרתון בוסטון עשו את אותו הדבר בדיוק.
"שמעתם על הבובה של רוזי רואיז? מותחים אותה והיא לוקחת את הרכבת התחתית"
(דייויד קינדרד, וושינגטון פוסט)
בתקשורת האמריקאית היו שבורים מסיפור הסינדרלה שהתנפץ, ושניפץ, על הדרך, את טוהר הענף. "זה היה סוף התמימות של הענף", אמר לפני מספר שנים גיא מורס, מנהל מרתון בוסטון לשעבר. "הענף הזה תמיד התנהל בשיטת ההגינות. האנשים בענף הזה הם הנחמדים בעולם, אבל רוזי רואיס שינתה את הכל. יותר צלמים ונקודות ביקורת הוכנסו בשנה שאחרי רוזי. ב-1996, במרתון בוסטון ה-100, הוצמד לנעל של כל אחד מ-40 אלף הרצים שבב אלקטרוני לנעל. מצלמות נסתרות הוכנסו גם כן כגיבוי".
ז'קלין גארו הוכרזה כמנצחת החדשה של מרתון בוסטון גרסת 1980, והוטסה בחזרה לקו הסיום, שם הצטלמה עם 3,000 צופים כסוג של חוויה מתקנת. סגירת המעגל הושלמה 25 שנה לאחר מכן, ב-2005, כשגארו שימשה כאורחת הכבוד המרתון. רכב מיוחד הסיע את האצנית הקנדית עד קו הסיום. "אני מרגישה קצת מוזר, כי רצתי רק 100 מטר", היא אמרה. "עכשיו אני כמו רוזי, לא?"
המשך חייה של רוזי רואיז לא היו מלאים בסגירות מעגל, במבטים רטרוספקטיביים מלאי אירוניה והומור. כשהמנהל של מרתון בוסטון דרש ממנה להחזיר את המדליה, סירבה. "היא אמרה לי - היית מבקש דבר כזה מהבנות שלך?" סיפר לניו יורק טיימס ב-1981. "בהתחלה ריחמתי עליה, אבל אחרי שהיא הגזימה עם זה, לא הרגשתי צער. הרגשתי כעס כלפיה".
אחרי שהפכה לרמאית הגדולה ביותר בארצות הברית באותה שנה, פוטרה מעבודתה, החליפה משרות ודירות וקיבלה מספר שיחות טלפון מאיימות. ב-1981 הציעו לה 10,000 דולר כדי לרוץ 60 מטר, ממסעדה אחת לשניה, כחלק ממסע פרסומי, אך היא סירבה, כשם שסירבה להצעות מעליבות אחרות בסגנון מירוץ נגד סוסים. "חייבים להימנע מאנשים שמנסים לנצל אותה", אמר עורך דינה לניו יורק טיימס. "בגלל מה שקרה, אנחנו לא רוצים הרבה פרסום". בכתבה ההיא, דובר על מירוץ שנקרא "מרתון רוזי רואיז", שתוכנן להיערך באילנוי, במסגרתו יוכלו המתחרים לקפוץ הישר ל-26.2 המטרים האחרונים של המירוץ, ועדיין לסיים ולקבל חולצות בחינם. עורך דינה הצליח למנוע את קיומו.
רואיז ניסתה לשוב להתחרות, אך לא נרשמה לאף תחרות בטענות חוזרות ונשנות על פציעות - טענות אותן העלתה גם כשקיבלה הזמנה מיוחדת לשוב ולהתחרות במרתון בוסטון שנה לאחר הפיאסקו.
ב-1982, החלו חייה להתפרק במובנים פרקטיים יותר. חברת הנדלן בה הועסקה גילתה שהאצנית לשעבר גנבה ממנה כ-60 אלף דולר, מה שהוביל את רוזי רואיס לבית הכלא בפעם הראשונה בחייה. היא שוחררה בחלוף שבוע (בצירוף עונש מאסר על תנאי של חמש שנים), ושבה לכלא שנה לאחר מכן, כשנעצרה עם שתי בחורות אחרות בנסיון למכור שני קילו קוקאין לסוכנים סמויים בשדה התעופה של מיאמי.
***
"במקום לבכות בטלוויזיה, רוזי רואיז היתה צריכה ספר - קיצור הדרך לתהילה. הוא יתחיל מפרק 20"
(דייויד קינדרד, וושינגטון פוסט)
"לנסות להתחקות אחר חייה זה כמו ללכת במבוך", נכתב לפני כארבע שנים ב'איגל טריביון'. "היא עברה הרבה, החליפה תיבות דואר כמו שאחרים מחליפים בגדים". בעת פרסום הכתבה ההיא, דווח כי רואיז - כיום כבר בת 61 - גרה בפאלם ביץ', ועובדת בחברת תרופות. ולכל אורך הדרך, היא המשיכה לדבוק בחפותה, המשיכה לטעון בראיונות הרבים שהעניקה אחרי המירוץ ההוא, בראיונות המעטים שהעניקה בשנים שחלפו, שכן רצה את כל מרתון בוסטון.
כך היה באחד הראיונות האחרונים שהעניקה, בשנת 2000, אז אמרה ל'פאלם ביץ' פוסט' כי יש ברשותה שלל ראיות המוכיחות כי הניצחון שלה היה כשר וראוי, ויותר מזה - הוא היה "ניצחון לכל הנשים בספורט. כואב לי לדעת שעשיתי משהו טוב, אבל שעברתי כל כך הרבה בעיות. יכול להיות שהתסרוקת שלי הפריעה לאנשים לזהות אותי במרתון. אני מבטיחה לעצמי ולציבור האמריקאי שמאמין בי שאחזור לרוץ שוב. אולי לא אנצח, אבל אהיה שם, והפעם אהיה יותר מוכנה. איראה כמו כל אצנית אחרת, ואני בטוחה שהפעם לא יטעו לגבי". בסרטון דוקומנטרי קצר שעסק בה לפני מספר שנים סיפרה שהיא עדיין רואה את מרתון בוסטון מדי שנה ב"קטע מזוכיסטי", וכי "יש לי רגשות מעורבים, כי לא יכולתי ליהנות מהזכיה. אני לא מוכנה להודות שרימיתי, כי רצתי את כל המרחק".
בין אם רוזי רואיז דוברת אמת או לא, על דבר אחד להתווכח: דרכה לתרבות האמריקאית, לשיח, להיסטוריה, היתה עניין של ספרינט, לא מרתון, וגם היום שמה עולה פעמים רבות כסוג של קוריוז, אנקדוטה, סיפור מעשיה שהיה באמת. "תמיד נאהב את רוזי", נכתב ב-ESPN ב-2006. "בואו נודה בזה: היא הדבר הכי טוב שקרה למירוץ המפורסם בניו אינגלנד, ואולי, לרמאי ספורט בכל העולם. רואיז אחראית למתיחה הגדולה בהיסטוריית הספורט. היא עשתה משהו שלעולם, לעולם לא היה אמור לעבוד, ואיכשהו זה עבד. למשך כמה ימים, היא היתה הסיפור הכי מדהים שעולם הספורט אי פעם ראה".
גם ביל רוג'רס, שניצח את המירוץ ההוא, שישב לידה במסיבות העיתונאים השונות, מהראשונים להעלות חשדות, חושב כך. "כל הציבור והתקשורת יודע מי זו רוזי רואיז", אמר לפני מספר שנים לבוסטון גלוב. "היא האצנית המפורסמת בכל הזמנים".
לכתבות קודמות ב"מגרש השדים"
לתגובות:
nimrodofran@walla.co.il