עוד מוקדם לסכם את מורשתו של דיוויד בלאט במכבי תל אביב - את זה נעשה כשנתקרב לסיום העונה - אבל לקראת הסדרה הבאה עלינו (לטובה?) מול ארמאני מילאנו ישנן בהקשר הזה שתי נקודות מרכזיות שראויות לאזכור. ושתיהן, במידה רבה, יקבעו האם מכבי תעפיל לפיינל פור.
הראשונה היא מורשת ניצחונות החוץ של בלאט. המשחקים המונומנטאליים ביותר של מכבי תחת המאמן הישראלי-אמריקאי התקיימו מחוץ להיכל: המשחק הזכור ביותר מהקדנציה הראשונה (2002-2003) היה זה בויטוריה; הניצחון 65:94 במחזור האחרון של שלב הטופ-16 שלח את מכבי לפיינל פור בבולוניה על חשבונם של הבאסקים (לעניות דעתי, אחד מחמשת משחקי החוץ הגדולים בתולדות המועדון).
מהקדנציה השנייה, הנוכחית, נזכור משחק אחר בויטוריה: את הניצחון הדרמטי במשחק מספר 2 של סדרת רבע הגמר 2011, שבדיעבד העניק למכבי את הכרטיס לפיינל פור בברצלונה (האחרון שלה עד כה); ואת הניצחון באתונה במשחק מספר 2 של סדרת רבע הגמר 2012 (שלבסוף לא הוביל את מכבי לשום מקום, אבל עדיין היה ענק).
לא בכדי חתום בלאט על הישג היסטורי במושגים של מכבי: הוא המאמן היחיד שניצח איתה סדרת יורוליג ללא יתרון ביתיות (כאמור, ב-2012 מול ויטוריה).
גם המשחק אמש במינכן, שאומנם כלל אינו מתקרב בחשיבותו ובעוצמתו למשחקים האחרים שהוזכרו - אבל בקונטקסט שבו הושג (אחרי ארבעה הפסדים רצופים, כשהמקום בשלב הבא טרם הובטח, מול יריבה שנלחמה על הישרדותה במפעל), בהחלט מהווה עוד חולייה בשרשרת ניצחונות החוץ.
כך שתחת בלאט השיגה מכבי הרבה ניצחונות חוץ למזכרת, והגראנד פינאלה עשוי להיות במילאנו. במכבי מאמינים שניצחון חוץ אחד באיטליה יחזיר אותם לארץ המגף בחודש מאי, לפיינל פור.
אלא שכדי שזה יקרה בלאט יצטרך לקבל החלטות קשות. בשבועות האחרונים הוא סופג ביקורות קטלניות בתוך המערכת באשר לשיטת המשחק שלו. הקבוצה שרצה, קלעה והתפרעה (בהצלחה) בארבעת המשחקים הראשונים בטופ-16 חזרה לשחק לאט. השיטה שמבוססת על הכנסות כדור לסופו שחורציאניטיס היא אולי יותר סכמתית ואסתטית, אבל הוכחה כפחות יעילה; הרבה מדי שחקנים שבנויים על ריצה, תנועתיות ובלאגן (רייס, היקמן, אוחיון ואחרים) הולכים לאיבוד בשיטה הזו.
"הסגנון האיטי משפיע גם על שמחת המשחק של השחקנים", אומר גורם בקבוצה. "בשבועות האחרונים אנשים שאלו את בלאט למה הוא לא משחק פשוט יותר, למה הוא לא חוזר לרוץ ולשחק מהר, והוא לא מספק תשובות".
אולי הביקורות חלחלו אתמול. ואולי, כמו במשחק ההוא מול הפועל אילת שהחזיר את גיא פניני לחיים - כך הדקות הראשונות למשחק במינכן אילצו את בלאט לשוב לקונספט שהצליח לו מוקדם יותר העונה: סופו לא היה בעניינים, אסף עבירות מהירות ולא הצליח להתמודד עם המהירות והניידות ההתקפית של הגרמנים. בלאט שיגר את היווני לפריזר, ומכבי חזרה לרוץ ולקלוע. אומנם, אלמלא האחוזים הנדירים מבחוץ (72.2%!) זה היה מסתיים בהפסד, אבל גם בהפחתה תיאורטית ל-50% עדיין הייתה מכבי מגיעה למנה של למעלה מ-80 נקודות, מה שעשתה לאחרונה ביורוליג רק בחודש פברואר.
סוגיית המשחק המהיר מתקשרת לחלקה השני של מורשת בלאט: הכישלון החוזר ונשנה שלו עם רכזיו. ב-2002 סיפק אריאל מקדונלד את עונתו הגרועה ביותר במכבי (בעונתו היחידה תחת בלאט); ב-2003 כשל בתפקיד בנו אודריך; ב-2012 התאייד תיאו פפאלוקאס; ב-2013 הלכו לאיבוד רוט ואוחיון; והעונה טייריס רייס מגמגם. יוצאת דופן במובן הזה הייתה עונת 2010/11 עם ג'רמי פארגו - אבל בל נשכח שהבחירה בפארגו גם היא נכפתה על בלאט והייתה מקרית לגמרי; אלמלא דום הלב של מיקאל טורנס פארגו לא היה מגיע להיכל, וכנראה שגם מכבי של אותה עונה לא הייתה מגיעה לשום מקום. כך שגם הרכז היחיד שעשה עונה גדולה במכבי תחת בלאט התגלגל לכאן בזכות כוח עליון ולא כתוצאה של בחירה מושכלת, אבל לשם ההגינות נציין שפרץ תחת הדרכתו.
ואולי כל הנ"ל איננו מקרי: בשתי הפעמים הקודמות שהעפילה מכבי לפיינל פור תחת בלאט (2002 ו-2011) היא עשתה זאת כשהיא מונהגת בידי שני פוינט גארדים מעולים. במכבי יודעים, והפנימו; נספר שבדיונים המקדמיים שכבר ערכה הנהלת מכבי לקראת העונה הבאה הוחלט שלא להמר יותר על מציאות בעמדה הזו. כסף גדול אמור להיות מושקע ברכז בקיץ הקרוב. רייס לא צפוי להישאר, מן הסתם (אלא אם כן יקרה משהו באמת גדול בסדרה מול מילאנו ובהמשך הליגה). מי שסומנו כמחליפים פוטנציאליים הם ג'רמי פארגו מצסק"א, בו מקאלב מפנרבחצ'ה-אולקר וקרטיס ג'ראלס ממילאנו. ייתכנו הפתעות, כמובן, אבל בכל מקרה, רכז מוכר אמור לנחות בהיכל.
ההתפכחות מיוגב אוחיון מהווה גם היא חלק מההחלטה. "בלאט האמין ביוגב, אבל היום במכבי מבינים שה'פריצה' של יוגב ב-2012 הגיעה בזכות ואקום בעמדת הרכז ושחוץ מהפיניש של אותה עונה יוגב לא הוכיח שהוא מספיק טוב כדי להוביל את הקבוצה ברמות הגבוהות", מספר מקורב למועדון. "הרבה אנשים במכבי רואים ביוגב רכז מחליף ראוי - אבל לא מעבר".
פארגו היה ונותר האופציה הראשונה. עד שבמכבי לא ידעו מה מצבו החוזי, הקבוצה לא צפויה לפנות לרכז אחר.
"זה תמיד היה האישיו במכבי: הם צריכים להבין שבדרך כלל אתה מקבל מה שאתה משלם בשבילו", אומר דרק שארפ, בעצמו אחת ה"מציאות" המפורסמות בתולדות המועדון. "במשך שנים הבאנו שחקנים זולים ששיחקו טוב משציפו מהם. הערך שלהם עלה והם הלכו לרדוף את הכסף הגדול. לפעמים זה מצליח, אבל זו לא יכולה להיות שיטה. אם אתה רוצה איכות, אתה צריך לשלם, אלא אם כן אתה מוצא יהלום באדמה, כמו פארגו, אבל זה לא יכול לקרות הרבה פעמים. כל מותג שמגיע עם אחריות וניסיון עולה כסף, בכל תחום. במכבי סמכו בשנים האחרונות יותר מדי על האימון הטוב של בלאט כדי שיסגור את הפערים התקציביים מקבוצות כמו צסק"א, ברצלונה וריאל, אבל ברור שזו לא סיטואציה נורמלית. בלאט נהדר בלהוציא את המיטב מהשחקנים שלו, אבל יש גבול. תביא שחקנים איכותיים - תקבל תוצאות טובות. תהמר - ברוב המקרים תיפול".
בלי בעל בית איכותי בקו האחורי קשה להגיע לפיינל פור; לא כל שכן בלי יתרון ביתיות. השאלה היא כיצד ינהג בלאט במצב העניינים הנוכחי: האם יהמר על הכדורסל המהיר והאינסטינקטיבי כמו זה במינכן, או שישוב בעתות הלחץ אל הכדורסל המסודר, המוכר, שמושתת על הפעלתו של סופו?
"הקבוצה הזאת לא בהכרח בנויה לכדורסל סופר-מתוחכם כמו שדיוויד אוהב לשחק", אומר הגורם במועדון. "אנחנו צריכים לפשט ככל הניתן את המשחק שלנו. פשטות, זה מה שמנסים למכור כל הזמן לבלאט. אבל הוא רוצה להיות בשליטה". הבעיה, מוסיף הגורם, היא שבשיטה המהונדסת של בלאט "יותר מדי שחקנים הולכים לאיבוד. הביטחון שלהם יורד. וככה נוצר כדור שלג".
אפשר לחשוב על הסיבות שבגינן דווקא בלאט הוביל את מכבי לכ"כ הרבה ניצחונות חוץ גדולים. אולי קשור לאופי שלו כמאמן: בלאט תמיד דוחק את שחקניו אל הקצה - ברמה המקצועית והמנטאלית - מה שמעניק לקבוצותיו חוסן מיוחד שבא לידי ביטוי במגרשים קשים ובסיטואציות קשות; ההכנה הטקטית שלו תמיד מושלמת; והקבוצות שלו תמיד נשלטות יותר, מסודרות יותר, דבר שבעתות הלחץ משחק לטובת קבוצותיו.
בלאט אמר שהוא "אוהב את המאץ'-אפ של מכבי מול מילאנו". האם רמז בכך שגם בסדרה הקרובה ישחק את הכדורסל המסורתי, האיטי, עם סופו? האם התכוון לכך שינסה להפתיע עם הרכבים נמוכים ומהירים?
עוד נראה; אבל מה שבטוח הוא שכדי לחזור לאיטליה גם בחודש הבא הוא יהיה חייב לקבל ערבים גדולים מהרכזים שלו - ולפחות לערב אחד של התעלות קבוצתית כללית, כמו באותם משחקים קסומים בויטוריה ובאתונה.
ohad@walla.net.il