וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

לא כזה אמיץ

1.4.2014 / 10:05

המחמאות לנאום החריג של יניב קטן בסיום משחק ההפסד להפועל תל אביב היו מוגזמות. הנאום הדגיש לא פחות את הצד הלא מושלם במנהיגות שלו. חמי אוזן סוגר מחזור, מחדד לבוזגלו את הפער מזהבי, עוזר לטביב עם דילמת רוני לוי ומקווה לסוף טוב בסיפור של קדוסי

one

Like

משחק העונה בין מכבי תל אביב להפועל באר שבע הבהיר בדיוק מה ההבדל בין ערן זהבי למאור בוזגלו. הראשון מצטיין כל העונה ומביא ברוב המקרים אקסטרה למשחקי ההכרעה. השני משחק יפה, לעתים יפה מדי, בכל משחק, ולא מצליח להכניס סכין בין השיניים גם כשהסיטואציה מחייבת ממנו שינוי. שחקנים גדולים עושים שינוי ברגע גדול. בוזגלו, אחד הדברים הכי נפלאים שקרו לליגה שלנו העונה, כבש או בישל במשחקים הפחות מדוברים. במשחקים בהם ניתן להיות יפה ומנצח. בתחילת העונה הוא עוד עשה זאת מול מכבי והפועל תל אביב, כשבאר שבע עוד הייתה סוס שחור, אבל במאני טיים האלמנט היפה מדי במשחק שלו הדגיש גם את החיסרון שלו. כולנו זוכרים מה קרה לבוזגלו כששמנו עליו לחץ כאשר הגיע למכבי תל אביב, וכמה הוא הצטיין כשהתאפשר לו להרפות בסכנין או בבאר שבע. מה ההבדל בין השלב שבו מצפים מאוד ממנו לרגעים שבעיקר מצפים ממנו לא להיכשל. זו סוגיה שבוזגלו יכול וצריך להתמודד איתה.

סטיגמות על שחקנים שלא מגיעים למשחקים גדולים הן ברוב המקרים רק סטיגמות. שימו את בוזגלו במכונה של מכבי תל אביב וגם הוא חוזר עם שני שערי ניצחון. אלא שבוזגלו חייב לקחת את המשחק אתמול בבלומפילד בתור מסר. מסר שמחייב אותו להישאר גם בעונה הבאה בהפועל באר שבע ולא לחלום על אקזיט חדש בחו"ל שיעשיר את חשבון הבנק שלו. בוזגלו נולד להיות שחקן גדול, אבל החיים גרמו לו להתעלם מדרישות חשובות באתגר הזה. הוא למד להיות שכיר חרב, שמביא מספרים אבל פחות עוסק במספרים שמביאים תארים. זה בדיוק הפער בין שחקנים שמביאים סחורה מסוימת לקבוצה לבין שחקנים שנועדו להביא צלחות וגביעים. בוזגלו צריך לקום היום בבוקר ולהגיד לעצמו: תודה לאל, יש לי עוד פסגה חשובה לטפס עליה. אם הוא יכיר בכך שהוא נדרש עדיין לטפס עליה, שהוא צריך לעשות זאת, הוא גם יעשה זאת. כלים יש לו. הוא צריך להגדיר מה בדיוק הוא מסוגל להוציא מהכלים האלה.

הדרך לשם היא לסגור מעגל בעונה הבאה בבאר שבע, ולהפוך לא רק לכדורגלן מצוין, אלא לכדורגלן שמביא תארים. רמת הכישרון שלו מחייבת אותו להיות שחקן משפיע באמת בכדורגל הישראלי. להיות ערן זהבי. ברור שבדרך לשם הפועל באר שבע צריכה לעזור לו. להביא עוד שניים-שלושה עוגנים שיעזרו לו ולברדה, שזעקו לסיוע במשחק העונה. להביא מגנים ראויים לקבוצה צמרת, ולא אשליות של שחקני בית כמו אביתר אילוז. הישארות בפרויקט של באר שבע עד להשלמת המשימה היא לא רק צו שכל שחקן גדול היה קורא הבוקר, היא גם תהיה צעד ענק עבור בוזגלו בהכרה מה עוד חסר לו כדי להיות ערן זהבי. שזה לא הרבה נוכח העונה הנהדרת של בוזגלו, אבל גם לא מעט.

שחקן הפועל באר שבע מאור בוזגלו. קובי אליהו
צריך לעשות עוד צעד קדימה. בוזגלו/קובי אליהו

Comment

נאום ה"אני כבר לא יכול להוביל יותר את מכבי חיפה" של יניב קטן, בסיום התבוסה להפועל תל אביב, גרר מיד מבול של מחמאות. איזה אומץ, נאמר ונכתב בלא מעט מקומות, איזה יושר, איזו לקיחת אחריות, כמה שונה מכל התגובות שאנחנו רגילים לשמוע בסיום משחק וכמה אנחנו צריכים להעריך. האמנם? לא בטוח. אחרי שמקלפים את המילים והסיסמאות, מגלים מציאות יותר מורכבת.

קודם כל הטיימינג. הטיימינג שבו יניב קטן הרשה לעצמו להיפתח הוא טיימינג של כניעה. של חולשה. טיימינג של – לא נותרה עוד ברירה. אם היה מדבר כך באמצע העונה, אם היה מדבר כך כשהיה עוד על מה לשחק ואת העונה הזו באמת ניתן היה לשנות, אז לנאום החריג הזה היה באמת תוקף רציני יותר. שנה שלמה יניב קטן בקושי מדבר. עכשיו נזכרת?

כמו כן, אל תמהרו ליפול במלכודת של משפטים כמו – אל תבואו לאף אחד בטענות חוץ ממני, אני אשם. אלו משפטים ריקים שלא באמת עומד מאחוריהם משהו. אלו משפטים קלים, מכניים, קלישאות של התנצלות. בטח כשבאותו משפט אתה אומר שהשחקנים שנמצאים כאן לא מתאימים לאתגר הזה שנקרא מכבי חיפה. כמה לא יפה זה להכליל כל כך הרבה שחקנים במשפט אחד, בטח כשכולם צמאים לדם שלהם. אם אתה מגן עליהם, אז תגן עליהם עד הסוף.

משחקן ברמתו של יניב קטן – מגדולי מכבי חיפה בכל הזמנים – אתה מצפה שלא ימהר להרים ידיים ויגיד שהוא כבר לא אותו שחקן. אין ספק, זה היה המשפט הכי אמיץ של קטן. במקום להאשים את המאמן, הוא האשים את עצמו. סחתין. אבל גם המסר כאן הוא בעייתי. קטן בקושי בן 33. שחקן ברמתו סוחב עד גיל 35, 36. יש לו עוד המון מה לתת. אם אתה נכנע כך, פלא שאתה מסיים עונה עם אפס שערים?

שלא תטעו. קטן הוא באמת אחד הגדולים של מכבי חיפה. רק שהנאום האחרון שלו הוכיח שהוא רחוק מלהיות מנהיג מושלם. העובדה שהוא לא מצליח להעביר לדור הצעיר את מה שבנאדו, חרזי, רוסו ובני דורם העבירו לו, לא רק נזקפת לגנותם של בני הדור הנוכחי. אתם יכולים לתאר לעצמכם את יעקב שחר אומר שזה גדול עליו? את יוסי בניון? את אייל ברקוביץ'? את אבי נמני? ספורטאי גדול יודע שמחר בבוקר הכול יכול להשתנות, וצריך להיות מוכן לרגע הזה. זו לא לקיחת אחריות. זה יותר דומה לבריחה מאחריות. לסיפוק זול של דעת הקהל. לא הרבה מעבר לכך.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו
שחקן מכבי חיפה, יניב קטן. טל לוי
רחוק מלהיות מנהיג מושלם. קטן/טל לוי

Share

האם רוני לוי מבין היום את הטעויות שעשה העונה בבית"ר ירושלים - זאת השאלה שצריכה להנחות את אלי טביב לפני שהוא מחליט האם להעניק לו חוזה חדש. העובדה שבית"ר שיחקה כדורגל סביר מול מכבי פתח תקווה היא לא דבר שנכון לשכוח בקלות. זו עובדה שמלמדת שמהשכונה שירש בתחילת העונה הוא העמיד קבוצה. עדיין קבוצה חלשה, אבל קבוצה. קבוצה שלא הובסה בקרית שמונה, כפי שניתן היה להבין מתגובת האוהדים. זאת קבוצה שהפסידה בקרית שמונה בגלל הפרטים הקטנים שעושים את ההבדל, ההבדל בין קבוצה שרק קמה מהקרשים לקבוצה שרצה כבר שנים. את ההבדל ראינו כאשר בית"ר שיחקה עם הרבה פחות לחץ מול מכבי פתח תקווה. למה בית"ר הכניסה את עצמה ללחץ כזה בעונה שבה היא צריכה להיבנות בסבלנות – זו חידה שגם רוני לוי אחראי לה.

קודם כל, הדחף הלא מבוסס הזה להגיע לפלייאוף העליון הטריף את בית"ר, ובמידה רבה הרס לה את העונה. הוא לא עזר למאמן שלה להגיע למסקנות הנכונות – לקדם צעירים, לפתח כישרונות, להחזיר את השמחה לפני התוצאות. ושאיציק כהן, טל כחילה ועומר אצילי הם הרבה לפני כולם. העובדה שרוני לוי נגרר להרפתקה לא לו, היא גם באשמתו. הרבה באשמתו. הוא שיחק כדורגל עצור, כדורגל ציני, כדורגל שלא מאפשר התפתחות, ומול קרית שמונה נטרל את הסיכוי האחרון של בית"ר להפתיע את כולם – המסורת. וכי איזה סיכוי יש לבית"ר לנצח בקרית שמונה אם לא המסורת? אבל ברגע שאתה כל הזמן נסוג ולא מנסה להפחיד את היריבה מהשם הגדול שעומד מולה, בטח עם כזו כמות של קהל ביציעים, זה לא מפתיע שקרית שמונה תקלוט מהר מאוד שהשם הגדול הזה בעיקר שייך לעבר.

אלי טביב אחראי לא מעט להרפתקה המוזרה הזו, לחוסר הסבלנות, אבל אם יירגע מעט יבין גם מה השיג העונה. ספק רב אם יש מישהו שמבין את הטעויות האלה טוב מרוני לוי. ספק רב אם יש מישהו שיכול לתקן את הטעויות של רוני לוי טוב יותר מרוני לוי. די להחלפות המאמנים בבית"ר. אם לוי לא משדר לטביב משהו חריג, עליו לאפשר לו לתקן את הכול כבר עכשיו. ככל שיקדים לעשות זאת, כך יגדיל את הסיכוי שבעונה הבאה הוא יסתכל על כל מה שקרה לעונה לבית"ר ויאמר: הפרטים הקטנים תמיד הולכים עם הטובים, עם אלה שעובדים לאורך זמן ולא ממהרים לנוסחאות פלא.

רוני לוי, מאמן בית"ר ירושלים. אדריאן הרבשטיין
צריך להישאר. רוני לוי/אדריאן הרבשטיין

המחזור הבא: בני יהודה – בית"ר ירושלים

אוהד קדוסי הוא חלוץ מפוספס. עד כמה, זאת כבר שאלה אחרת. מדובר בסקורר נהדר, חיית רחבה מהסוג הישן והטוב, שאולי עם נחישות אחרת ורצינות אמיתית היה מגיע למקומות אחרים. לאן? לא ברור. למכבי חיפה, כפי שהוא מיטיב לבטא את החמצת העבר במספר ראיונות? אולי. דבר אחד אפשר לומר בוודאות. קדוסי, שבסתיו יהיה רק בן 30, לא קשר את יכולתו עם סיפור של קבוצה מסוימת. סכנין הייתה יכולה להיות אחת כזו. בפנטזיה גם מכבי פתח תקווה. אלא שקדוסי נדד, אבל הוא לא מצא בית קבוע שיישא את הסיפור שלו וייתן לו כוח אמיתי.

בני יהודה יכולה להיות אחת כזו. עוד כמה שערים שישאירו את הקבוצה בליגה יכולים לחבר לקדוסי קהל ומסורת שהסיפור שלו כל כך צריך. הקשר שלו עם בני יהודה צריך להית אתגר עבורו. זאת הזדמנות אמיתית לתתן לשערים שלו מסגרת. למעט הפועל באר שבע, קדוסי לא נותר יותר מעונה אחת באף קבוצה בה עבר. בני יהודה, בואך גיל 30, היא הזדמנות לשנות. למחוק את החיוך התמים שלו (שגם פולט משפטים תמימים כמו "אנחנו הכי טובים בתחתית" שכדורגלן במצבו אומר רק אחרי השלמת המשימה ולא באמצע). החיבור בין הצדדים נהדר: בני יהודה צריכה מכונת שערים שתשכיח את עזיבת גלבאן ותדגיש את היתרון שלה על שאר קבוצות התחתית, קדוסי צריך מסגרת קבועה. מאבק ההישארות צריך להיות התחלה של ידידות מופלאה לא רק בגלל צרכי הקבוצה, אלא גם בגלל החלוץ.

אוהד קדוסי שחקן בני יהודה מול ריף פרץ שחקן הפועל ניר רמת השרון. ברני ארדוב
מצא בית בשכונה? קדוסי/ברני ארדוב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully