משחק העונה שנערך הערב (שני) בבלומפילד היה שייך אך ורק למכבי תל אביב. האלופה עלתה ליתרון כבר בשניות הראשונות של המשחק והיא אומנם נהנתה מטעות שיפוט, לאחר שברק בדש נעזר בידו על מנת לכבוש, אבל גם הייתה הקבוצה הטובה במגרש, ללא צל של ספק. השער המהיר החדיר המון מוטיבציה וביטחון בקרב שחקניו של פאולו סוזה והחל מאותו רגע ראינו קבוצה אחת על כר הדשא. מכבי תל אביב לחצה ללא הרף על הפועל באר שבע, הניעה את הכדור היטב, יצרה מצבי כיבוש ובדקה ה-27, גם הגדילה את יתרונה משער נוסף של בדש, שהבטיח לה ניצחון מאוד חשוב מול הקבוצה היחידה שרודפת אחריה לכל אורך העונה הזו.
אסור לטעות. לא רק השער המהיר של מכבי תל אביב הוא מה שהכריע את גורל ההתמודדות הזו. אני חושב שמי שהיה אחראי הערב יותר מכל ליכולת הטובה שהציגו הצהובים הוא המאמן שלהם, פאולו סוזה. רוב הבחירות שסוזה עשה בתקופה האחרונה היו הגנתיות והוא הרבה לתת משמעות למערך הטקטי המסודר. המהלכים הללו פגעו ביכולת ההתקפית של מכבי תל אביב במשחקים הקודמים והקבוצה נשענה על יכולת אישית של כמה משחקניה. אלא שהפעם סוזה הפתיע ובגדול והוא הפתיע את כולם, כולל את באר שבע. הפורטוגלי ויתר בהרכב שלו על קשר הגנתי במרכז השדה והציב במקומו שחקן התקפי יותר, כך שלצד בדש פתחו גם ערן זהבי, דור מיכה וטל בן חיים.
במשחק הזה יכולנו לראות עד כמה חשוב למאמן להציב שחקן בעמדה הנכונה שלו. הדוגמה לכך היא כמובן ההבדל העצום בין טל בן חיים של השבוע שעבר, זה ששיחק בכנף ימין של ההתקפה במהלך הדרבי התל אביבי, לבין טל בן חיים של המשחק הזה, בו תופקד בכנף שמאל. הקלות בה בן חיים ביצע את המהלכים שלו עזרה למכבי תל אביב להכריע את המשחק והוא סחף אחריו את כל ההתקפה הצהובה. כמעט בכל הרכב בו סוזה ייבחר לעלות יהיה לו יתרון מול שאר קבוצות הליגה, אבל תסכימו איתי שהרבה יותר כיף לראות את מכבי תל אביב הזו לעומת הקבוצה שראינו בתקופה האחרונה, למרות שגם אז וגם היום היא השיגה את הנקודות.
המשמעות של הניצחון הזה ברורה. שלוש הנקודות, כמו גם העליונות שהפגינה מכבי תל אביב מול הפועל באר שבע, העבירו מסר ברור לאדומים: גם אם תמשיכו להתאמץ, לא תצליחו לקחת את האליפות מקרית שלום העונה.
באר שבע בוודאי שלא ציפתה לפתוח את המשחק בצורה הזו. השער המהיר השאיר אותה המומה למשך דקות ארוכות ושחקניה מאוד התקשו להגיב. חסרונו של וויליאם סוארס, מעוז ההגנה באדום לאורך העונה כולה, הורגש ביותר. אפשר היה לצפות מהקבוצה מבירת הנגב, למרות השער שספגה בפתיחה, שהיא תדע להחזיר את עצמה למשחק. היו לה מספיק דקות להגיב כמו קבוצה שלא רוצה לוותר ויודעת להמשיך להילחם מול יריבה חזקה יותר ועיקשת, אבל משום מה, ראינו דווקא סף שבירה נמוך ולא מעט שחקנים בבאר שבע נראו כנועים. האדומים למעשה ביטלו את עצמם כמעט לכל אורך המשחק ובשל כך נוצר גם פער היכולת הגדול בין שתי הקבוצות.
במחצית השנייה, האורחים ניסו ליזום פה ושם ולייצר איום כלשהו, אבל ברגע בו סוזה הבחין בכך, הוא ביצע שני חילופים טקטיים והגנתיים וביטל כל אפשרות לדרמה. לקראת הסיום, המאמן של מכבי תל אביב רק רצה לסיים את המשחק ללא טעויות מיותרות ועם מלוא שלוש הנקודות. הדבר היחיד שבאר שבע יכולה להתנחם בו אחרי ערב כזה הוא שאוסטין אג'ידה עמד בין הקורות שלה, כי בלעדיו משחק העונה הזה יכול היה להסתיים בתבוסה.
לסיום, אי אפשר שלא לדבר קצת על השיפוט. הייתי רוצה לומר כמה מילים על ההחלטה של איגוד השופטים לשבץ שופטי רחבה למשחקי ליגת העל. עסקנו כבר לא מעט בנושא הזה ואם מישהו מבין את תפקידם של אלה, אשמח לשמוע. אני מתאר לעצמי שההחלטה להציב אותם שם נועדה לשפר ולייעל, אבל מה שנותר לבסוף זו רק ביקורת קשה כלפי התפקוד של אותם שופטים, שאינם משפיעים כלל על מהלכי המשחק ועל האירועים השנויים במחלוקת. מדובר בתפקידים מיותרים, שפוגעים בשופטים עצמם ויהיה נכון אם יבטלו את שופטי הרחבה, גם בארץ וגם בעולם.