בישראל זה נקרא "גביע המדינה", בהולנד "גביע התאחדות הכדורגל ההולנדית המלכותית", והרעיון הוא אותו רעיון - מפעל פתוח שמעניק הזדמנות אפילו למועדוני תחתית שכוחי-אל לגעת בקצת אבק כוכבים, ולו לרגע. מעצם טבעה נוטה פלטפורמת הגביע לזמן הפתעות, והפעם היה זה תורה של קאוק האנונימית מהליגה השלישית לטפס עד לרבע הגמר, שם נעצרה על ידי פ.א.ק זוולה.
משהסתיים מסעה המופלא של "מעלות תרשיחא ההולנדית" נותרו בהתמודדות רק קבוצות מליגת העל, בתיאוריה לא החזקות ביותר, פרט לאייאקס, אבל את מי מעניינת התיאוריה כשיש משחק על הדשא? בשבוע שעבר יצאו לדרך חצאי הגמר, וברוח ריח המצות שבאופק, כנגד ארבעה מועדונים דיבר הגביע: פייבוריט, אפשרי, בינוני וזה שאינו מצליח לזכות.
פ.א.ק זוולה - נ.א.ק ניימיכן 1:2
המשחק הראשון הפגיש בין זוולה ממרכז הטבלה לניימכן מהמקום הלפני אחרון. למרות הבדלי הדירוג, ההתמודדות האחרונה ביניהן במסגרת הליגה הסתיימה ב-3:3 מהנה, ודווקא במגרשם הביתי של "האצבעות הכחולות".
לחצי הגמר הגיעה האורחת עם שער נקי לחלוטין, וזאת על אף שבדרכה למעמד נתקלה ביריבות הממוקמות צפונה ממנה בטבלת הארדיוויזי, ביניהן פ.ס.וו. איינדהובן הרביעית. ההצלחות של הקבוצה תרמו ללא ספק לביטחון העצמי, אך לא היה בכוחן לחפות על ההרכב החסר שבו שיחקה. ויקטור פאלסן וסרן ריקס המורחקים בלטו בהיעדרם, ובכך חברו אל מרסל שטוטר, סיידינה דיארה וטוביאס הייץ המרותקים לספסל בגין פציעות.
בהגדה נוסח המפעל ההולנדי, בפרפרזה לארבעת בנים - המועדון המזרחי הוא זה שאינו מצליח לזכות. בעברו של ה"אניסה" חמש הופעות בחצי הגמר, מתוכן ארבע העפלות אל המשחק המכריע, ושום טביעת אצבע על הגביע עצמו. תבוסתה האחרונה של הקבוצה בשלב הגמר נרשמה בשנת 2000, ועל אף הדרך המרשימה שעברה הפעם גם בשבוע שעבר לא עלה בידה להתקדם צעד נוסף אל עבר היסטוריה קטנה.
בינוני, מה הוא אומר? בניגוד ל"גאוות חלדרלנד", עבור זוולה היתה הדרך אל חצי הגמר קלה בהרבה ונטולת מפגשים עם יריבות מליגת העל. נכון להיום תופסת קבוצתו של רון יאנס את המקום התשיעי בטבלה, כשהדירוג הגבוה ביותר בו הצליחה לסיים עונה בארדיוויזי הוא המקום השמיני. זה קרה ב-1979, וגם השנה לא נראה שהשיא יישבר.
אל השלב האחרון של מפעל הגביע הגיעו ה"אצבעות הכחולות" פעמיים בעבר, בשתי ההזדמנויות הפסידו. האחרונה היתה ב-1977, אז הובסו על ידי טוונטה אנסכדה 3:0 בהארכה (!), וזו שלפניה בעונת 1927/28, אולי סבא רבא זוכר משהו.
מנגד, למרות שרק לפני שנתיים שב המועדון לליגה העליונה לאחר היעדרות של שמונה עונות, בשנה שעברה כבר רשם חצי גמר במירוץ לגביע, והפעם לכל הפחות הופעה בגמר. בהנחה הסבירה שאייאקס תסיים את העונה בראש הטבלה ותזכה במקום בגביע האלופות ההעפלה אל השלב האחרון כבר מסדרת לזוולה כרטיס אל הליגה האירופית, לראשונה בתולדותיה.
אז איזה משחק הניב הסלט הזה? 29 דקות לאחר שריקת הפתיחה מגיעה אל רגליו של יספר דרוסט מסירה של בארט ון הינטום מתוך רחבת היריב. דרוסט, שנמצא קצת מאחורי קו ה-16, שולח פנימה כדור שטוח ומעלה את המארחת ליתרון. עשר דקות לאחר מכן מוצאים חניכיו של אנטון יאנסן את השוויון, ממהלך שהחל בבעיטת עונשין. ריאן קולוויק, קפטן ה"אניסה", מגביה אל תוך הרחבה כדור שפוגש בראשו של מייקל היגדון האנגלי ומנתר אל עבר קווין קונבוי. הדני, שעומד ממש בסמוך לשער, מפגיז מן האוויר הישר אל תוך הרשת וקובע 1:1.
בדקה ה-81 מגנה של זוולה מייקל ון דר וורף מקבל מסירה מטנאסיס קראגוניס היווני ומכריע את המשחק בגול נהדר, כאשר הוא מנצל חוסר עירנות של רגע ויורה משלושים מטר. השוער דניס חנטנאר נמצא במקום ועט על הכדור, שבאורח פלא חומק מתחתיו, מתגלגל אל תוך השער, ושולח את המארחת אל משחק הגמר. זוהי ההתמודדות השלישית ברציפות שבה מעדיף יאנסן לפתוח עם חנטנאר במקומו של קארל-יוהן יונסון השוודי.
זוולה ממשיכה הלאה אל עבר יריבה איכותית בהרבה בדמותה של אייאקס אמסטרדם, וכבר זכאית ללא מעט קרדיט. ניימכן, מצידה, יכולה להתנחם בהישג נפלא עבור קבוצה מתחתית הטבלה, וכעת יהיה עליה למחוק מראשה את פנטזיית הגביע ולהתרכז בניסיון להיחלץ בעור שינייה מירידה לליגת יופילר.
א.ז. אלקמאר - אייאקס אמסטרדם 1:0
פנדל שהוחמץ, שתי קבוצות שנותרו בעשרה שחקנים והחלטות שיפוטיות שקשה לחתום עליהן; מדד השעמום במשחק הזה עמד על אפס. להתמודדות השניה במסגרת חצאי הגמר הגיעה אייאקס עם ארסנל מרשים של 23 הופעות בשלב האחרון של המפעל, ושיא הולנדי של 18 הנפות גביע. המארחת, לעומתם, העפילה חמש פעמים למשחק על הפרס הגדול, ורשמה ארבע זכיות. לא כוחות? לאו דווקא.
על פניו המועדון מעיר הבירה הוא הבן הפייבוריט בהגדת הגביע, אך בעוד שזכייתם האחרונה של ה"יהודים" אירעה ב-2010 תחת הנהגתו של מרטין יול, "איכרי הגבינות" לקחו את השלל הביתה ממש בעונה הקודמת. על אף העובדה שאלקמאר מאיישת את המקום השביעי בטבלה לעומת המקום הראשון של "בני האלוהים", הקבוצה נמצאת בכושר מצויין, ובפברואר האחרון העפילה לרבע גמר הליגה האירופית. אייאקס, לעומת זאת, הודחה מאותו מפעל בשלב 32 הגדולות, והגיעה למפגש לאחר ששבועיים ברצף רשמה בארדיוויזי תיקו מול מועדונים חלשים יחסית. כאילו שזה לא מספיק, הקפטן סים דה יונג מקורקע לספסל בגלל קרע ברצועת הברך, ובזמן הקרוב אין לאמסטרדמים מה לבנות עליו.
נתון מעניין נוסף הוא שלמרות שטמפרטורת הגביע מוכרת לפרנק דה בור היטב מתקופתו כשחקן - זהו התואר הלאומי היחיד בו טרם זכה כמאמן. בעוד שלפני שלוש עונות הצעיד את קבוצתו לגמר אך הפסיד את הפרס לטוונטה, בשתי העונות האחרונות הודחו ה"פרשים" כבר בשמינית ובחצי הגמר בהתאמה, על ידי אחת, אלקמאר שמה...
מנגד, גם בחצרו של דיק אדווקאט, הבן האפשרי במשל הפסח שלנו, התגלע קושי. בעקבות הצלחותיה בליגה האירופית ובגביע המקומי, נוצר מצב בו הקבוצה נאלצת להשתתף בחמישה משחקים בתוך פרק זמן של שבועיים. משום שמשחק הליגה של אייאקס במחזור שקדם להתמודדות נדחה בעטייה של ועידת הגרעין בהאג - זכו חניכיו של דה בור לעשרה ימי מנוחה. כל נסיונותיה של מחזיקת הגביע הנוכחית להזיז את מועד המפגש שנקבע לה למחזור ה-29 עלו בתוהו, ובקבוצה החלה לתסוס תחושת מרמור.
צרות בשני המחנות, ומה הוליד רגע האמת? למרות מיעוט הגולים, הקבוצות בהחלט הופיעו למשחק ונלחמו על כרטיס לגמר. הדרמה הגדולה הראשונה התרחשה בדקה ה-33?, במהלכה קיבל יואל פלטמן שני כרטיסים צהובים על שתי עבירות שונות, ראה אדום, ואייאקס נותרה בעשרה שחקנים. אלא שלא כאן הסתיים העניין. העבירה השנייה, שגם ככה לא ברור אם היתה או לא היתה, בוצעה לכאורה על ויקטור אלם בתוך הרחבה, והשופט מיהר להורות על הנקודה הלבנה. ארון יוהנסון, המדורג שלישי בטבלת המבקיעים של הארדיוויזי, לקח את הבעיטה והפגיז ימינה, אך קנת ורמייר הימר נכון והצליח להדוף את הכדור.
שתי דקות אל תוך המחצית השנייה נשרק למתיאס יוהנסון מה"איכרים" צהוב שני שהפך לאדום, וגם המקומיים נותרו במניין. שוב מדובר בקביעה שנויה במחלוקת, כשהמהלך נראה יותר כמו צלילה של לסלי דה סה מאשר הכשלה. החלטת שיפוט היא החלטת שיפוט, והאורחים זכו בבעיטה חופשית מ-20 מטרים. את ההזדמנות הזאת תירגם לאסה שנה הדני לגול מרהיב, כששלח כדור מסובב אל הפינה השמאלית העליונה של השער והעלה את קבוצתו למשחק הגמר.
עד לסיום ההתמודדות עשתה אלקמאר כל שביכולתה על מנת להשוות, אך לשווא. על אף החזקת כדור מעט דומיננטית יותר של החבורה מעיר הגבינות - דה בור רשם את נצחונו ה-100 במספר כמאמן.
האמסטרדמים שועטים קדימה עם בוס שיש לו נאחס לשבור, ואילו אלקמאר המאוכזבת צריכה בכל זאת לטפוח לעצמה על השכם ולהישיר מבט אל עבר בנפיקה ליסבון.
מאני טיים בממלכה: מה צופן לנו המפגש המכריע באיצטדיון ה"קאופ" ברוטרדם? דאבל לאייאקס וגביע התאחדות ראשון לדה בור כמאמן, או ביצת הפתעה תוצרת זוולה? נתונים סטטיסטיים אפשר לספק עד מחר, אך מכיוון שכדורגל משחקים על המגרש ולא על הנייר - כל מי שפינה כתומה בליבו ייאלץ לכסוס ציפורניים עד ה-20 באפריל.
אתם עוד תשמעו עליו: רישאיירו זיבקוביץ?
רק בן 17 וכבר מנצנץ; תכירו את רישאיירו זיבקוביץ?, חלוצה המבטיח של כרונינגן. אמרנו כרונינגן? לא לזמן רב. אייאקס עבדה קשה, ולבסוף הצליחה להחתים את נקודת הברק על חוזה לשלוש שנים עבור סכום של 2.5 מיליון יורו, החל מהעונה הבאה.
אמרנו אייאקס? גם זאת כנראה רק תחנה זמנית. לפני מספר חודשים דיווח המגזין ההולנדי "פוטבאל אינטרנסיונאל" שקבוצות צמרת מראות התעניינות בכישרון הטרי. על פי השמועות, במשחק הראשון בו פתח השחקן בהרכב נכחו בקהל לפחות שניים-עשר סקאוטרים, ביניהם מברצלונה ומריאל מדריד. מוקד ההתקהלות, כך מלחששים, היה "רישי".
זיבקוביץ?, אשר זוהי עונתו השנייה בארדיוויזי, הוא סיפור סינדרלה. הוא נולד בעיר אסן שבהולנד לאב מקורסאו ולאם סרבית, שאת שם משפחתה הוא נושא. בילדותו המוקדמת עזב האב את המשפחה, ולאחר מכן נותק הקשר גם עם האם. רישאיירו גדל בבית דודו, ולמרות נתוני הפתיחה הלא זוהרים הללו הצליח הילד, עם הרבה אופי ועבודה קשה, לתת לכשרון שלו לפרוץ על מגרשי הכדורגל.
מקבוצת הנוער של פוקסהול הקטנטנה המשיך אל מועדון הצעירים של כרונינגן, שם זוהו במהרה זריזותו ופריצותיו אל מרכז המגרש, והדרך אל שורות הבוגרים של "הצבא הירוק-לבן" היתה קצרה.
שלא תתנו לבייבי-פייס של "רישי" להטעות אתכם; באמתחתו של הזאטוט מצויים כבר שני שיאים. ב-2012, כשעלה לכר הדשא בפעם הראשונה במדי כרונינגן, היה לשחקן הצעיר ביותר אי-פעם בהרכב "גאוות הצפון". במחזור הראשון של העונה הנוכחית כבש את גול הבכורה שלו בארדיוויזי, ובכך שבר את שיאו של אריין רובן כמבקיע הצעיר ביותר בהיסטוריה של הקבוצה. אחלה פתיחה, לא?
מאז מצא "רובן הבא" את השער שבע פעמים נוספות במסגרת הליגה, הרשית פעמיים בשלוש הופעותיו בנבחרת הולנד עד גיל 19, וגרם לאמסטרדמים לפתוח את הארנק.
זיבקוביץ? מעיד על עצמו שמגיל צעיר חלם לשחק עבור "בני האלוהים". הוא מעריץ את רונלדיניו ואת כריסטיאנו רונאלדו, ושואף להיות כמו חולצה מספר 7 של ריאל. עד אז שימו עין על חולצה מספר 30 של כרונינגן; נראה שהילד הזה יודע להגשים חלומות.