AL מערב: המאניבול יכה שלישית?

מאזן ב-2013: 66:96 (מקום ראשון בבית). הפסידו לדטרויט בסיבוב הראשון בחמישה משחקים.

כאשר יצא הספר מאניבול ב-2003 בילי בין התגלה בקרב אוהדי הבייסבול כסנסציה ניהולית, אולם בהמשך גם הוטל ספק בכישוריו, לאחר שבין 2007 ל-2011 האייז לא העפילו לפלייאוף. נדמה כי הספק הזה עבר לאחר שבשנתיים האחרונות, אוקלנד חסרת התקציב והשמות הגדולים סיימה בראש הבית ובין שוב נתפס כגאון. להבדיל מהקאמבק המרהיב שהסתיים במשחק האחרון של 2012, בעונה שעברה האייז ברחו מוקדם וסיימו ביתרון של חמישה וחצי משחקים. לצערם, הקשיים בפלייאוף המשיכו והם הודחו מול דטרויט בסיבוב הראשון, עונה שנייה ברציפות.

הרוטציה ספגה מכה קטלנית, כאשר במהלך ההכנות לעונה נודע כי האס ג'רוד פארקר הולך לטומי ג'ון בפעם השנייה בקריירה הצעירה שלו. המושכות כנראה ינחתו בידיו של סוני גריי, שהפתיע את כולם במשחק השני של הפלייאוף מול הטייגרס. סקוט קאזמיר חזר לעניינים וחתם עם הקבוצה במהלך הפגרה. אם יצליח להישאר בריא (והדבר מוטל בספק), הוא יהיה מספר 2 סולידי. גם איי ג'יי גריפין ודן סטריילי מסוגלים לספק הרבה אינינגים ביעילות מרבית. אחת הרכישות הגדולות של הפגרה הייתה הקלוזר ג'ים ג'ונסון, שהגיע בטרייד מבולטימור וצפוי להשלים בולפן איכותי.

"If it ain't broke, don’t fix it" - נראה שזוהי הפילוסופיה הנוכחית של בין, שיציב ליינאפ כמעט זהה ב-2014. ג'וש דונלדסון ינסה לשחזר עונת פריצה חלומית בה סיים במקום הרביעי במרוץ ל-MVP. לצידו יעמדו שחקנים וותיקים ויציבים כמו קוקו קריפס וג'ד לאורי. ג'וש רדיק ויואניס סספדס פרצו ב-2012, אך אכזבו בשנה שעברה. הם צפויים לחזור לכושר ואפילו להראות משהו מעבר. שם שכדאי לזכור הוא דרק נוריס, תופס צעיר בעל יכולת להגיע ל-20 הומראנים, עם אחוזי עליה לבסיס מכובדים. לא נראה שההתקפה תצליח לסיים במקום השלישי בנקודות ב-ALג שנה נוספת, אבל היציבות צריכה להבטיח שהנפילה לא תהיה גדולה.

תחזית: להמר שאוקלנד תיקח את הבית זה פשוט לא כיף. אנחנו רוצים שבילי בין ידהים אותנו כל פעם מחדש. אז נלך על 90 ניצחונות ומקום שלישי.

מאזן ב-2013: 72:91 (מקום שני בבית)

האם הריינג'רס מקוללים? סביר להניח שיש כמה אוהדים שמרגישים כך. אחרי הפסדים כואבים בוורלד סירייס ב-2010 ו-2011, כבר שנתיים רצופות שהעונה הסדירה של טקסס מגיעה למשחק של "הכול או כלום" והם מפסידים. בעונה החולפת זה קרה במשחק ה-163, מול קליבלנד. בניסיון לשנות את הקארמה הרעה ולהשתלט שוב על הבית, טקסס הייתה אחת הקבוצות הכי עסוקות בפגרה.

המגרש הקטן, "ארגז החול" בארלינגטון, מעולם לא היה ידידותי למגישים, אבל אפילו במדדים של הריינג'רס, הרוטציה במצב בעייתי, לפחות בתחילת העונה. גם מאט האריסון וגם דרק הולנד עלולים לפספס לפחות את החצי הראשון של העונה בגלל פציעות וזה אומר שהרבה אחריות נופלת לידו של יו דרוויש, שמהר מאד הפך לאחד המגישים הטובים במייג'ורס. עד שהצמד הפצוע יחזור, טקסס מקווה שאלכסיי אוגנדו וקולבי לואיס יצליחו לספק אינינגים איכותיים. השאלה הגדולה היא האם השמאלי הצעיר מרטין פרז, שהיה פרוספקט ענק לפני כמה שנים, יצליח לעשות קפיצת מדרגה, משהו שיכול לעזור בצורה משמעותית. ג'ו ניית'ן עזב לדטרויט, אבל בולפן שמעוגן בנפתלי פליז וג'ואקים סוריה יהיה מצוין כל עוד השניים יהיו על המגרש ולא על שולחן הטיפולים.

הליינאפ נראה אחרת לגמרי מאשר פתיחת העונה שעברה. השם הגדול שנשאר הוא אדריאן בלטרה, שבשקט בשקט בונה לעצמו קייס מעניין להיכל התהילה. אלביס אנדרוס הוא אשף הגנתי, אבל הקבוצה מקווה שגם ההתקפה תשתפר, שכן עדיין מדובר בשחקן צעיר ומבטיח. ההיילייט הוא התוספת של פרינס פילדר ושין סו צ'ו, שצפויים להפוך את טקסס לאחת ההתקפות הטובות בליגה. אלכס ריוס, שהגיע באמצע העונה הקודמת, יוסיף שילוב של כוח ומהירות וחשוב לציין שמי שחושב שהטרייד של איאן קינסלר היה רק ניסיון להיפרד משחקן וותיק וממורמר תמורת שחקן בסיס ראשון משובח, טועה. הכול היה במטרה לפנות מקום עבור ג'וריקסון פרופאר, שיתפוס את תפקיד הבסיס השני. מדובר בשחקן שלפני שנה היה הפרוספקט הטוב בבייסבול והשמיים הם באמת הגבול עבורו.

תחזית: ההתקפה נהדרת, בהגשה יש הרבה סימני שאלה ובכל זאת, ההימור הוא שאלילי הבייסבול יפרגנו קצת יותר לאוהדי טקסס השנה. 95 ניצחונות, שיספיקו למקום הראשון בבית.

מאזן ב-2013: 84:78 (מקום שלישי בבית)

מסתבר שכסף לא קונה הכול. לפני עונת 2012 האיינג'לס שילמו ביום אחד מעל 300 מיליון דולר על אלברט פוחולס וסי ג'יי וילסון. הקבוצה סיימה עם 89 ניצחונות והעונה תוארה כ"אכזבה", במיוחד כאשר במקביל להחתמות הגדולות צמח מתוך החווה השחקן הטוב בפלנטה, מייק טראוט. אז מה אפשר להגיד על המאזן השלילי של 2013? נכון שפוחולס נפצע ונכון שג'וש המילטון התברר כאחד החוזים הגרועים בליגה (לפחות בעונה שעברה), אבל עדיין קצת מפתיע שמייק סושה הצליח להחזיק במשרתו כמאמן.

הבעיה העיקרית בעונה שעברה הייתה ההגשה ובפגרה ארטי מורנו ניסה להוסיף עומק לרוטציה, שהייתה בין הגרועות בליגה. הוא עשה זאת באמצעות טרייד משולש ששלח את מארק טרמבו לאריזונה תמורת הקטור סנטיאגו וטיילר סקאגס הצעיר. הם ישחקו מאחורי ג'רד וויבר ו-ווילסון הוותיקים, שאומנם לא נראים כמו מועמדי סיי יאנג בשלב זה, אבל עדיין נחשבים לצמד 1-2 מכובד למדי. גארט ריצ'רדס גם יקבל את הכדור בכל חמישה ימים, אך מבין כולם נראה שהכי מומלץ לשים לב לסקאגס, עד לא מזמן טופ פרוספקט באריזונה (הוא למעשה נבחר במקור על ידי האיינג'לס ונשלח לדיאמונדבקס בטרייד על דן הארן לפני כמה שנים).

למרות עם הפציעה של פוחולס והכישלון המוחלט של המילטון, ההתקפה של האיינג'לס הייתה בין הטובות בליגה ואין סיבה לצפות לפחות מהעונה הנוכחית. טראוט עושה היסטוריה בכל פעם שהוא עולה לחבוט והרבה מומחים צופים לעונת חזרה מצד פוחולס המזדקן. דייויד פריז, גיבור הוורלד סירייס מ-2011, הגיע בטרייד מסנט לואיס. אריק אייבר, כריס אייאנטה והאווי קנדריק חוזרים לאותן העמדות משנה שעברה ואילו ראול איבנייז הקשיש, שחתם כשחקן חופשי, כנראה יהיה ה-DH ברוב המשחקים, לפחות מול מגישים ימניים. בסך הכול מדובר בליינאפ יציב, אבל הרבה תלוי בהמילטון, שחוסר הסבלנות שלו על הצלחת גורמת לצופים לאבד את הסבלנות בעצמם.

תחזית: כבר שנתיים אומרים שהם מעולים וכבר שנתיים שזה פשוט לא נכון. השנה משהו בסטטיסטיקה יתאזן וזה סופסוף יצליח. 92 ניצחונות, מקום שני בבית.

מאזן ב-2013: 91:71 (מקום רביעי בבית)

שנה אחר שנה התפלאנו מ"גאוניותו" של זק זדורנקיק, שעשה כמה מהלכים שנחשבו למבריקים, למשל הבאתו של קליף לי עבור חבילת פרוספקטים בינונית והעברתו לטקסס כעבור כמה חודשים בתמורה לאחד הפרוספקטים הגדולים במשחק (ג'סטין סמוק). זדורנקיק זכה לשבחים גם כאשר שלח את מיקל פינדה הצעיר ליאנקיז עבור חסוס מונטרו, שרבים ראו בו MVP עתידי. אלא שלפעמים כל הפרשנים פשוט טועים או שה-GM סובל מחוסר מזל, כי שום דבר לא הסתדר לסיאטל בשנים האחרונות, כולל ב-2013. סמוק ומונטרו נראים כמו כישלונות ובית המערב לא משאיר הרבה מקום לטעויות.

הרוטציה תתחיל בפליקס הרננדז ותקווה לארבעה ימים רצופים של גשם. לבעלי הזיכרון הטוב, סקוט בייקר ינסה לשקם בפעם המיליון את הקריירה ומאחוריו ארסימו רמירז, שהראה ניצוצות בשנים האחרונות, אבל לא יציבות. ג'יימס פקסטון הוא פרוספקט לא רע, שיודע לאגור סטרייקאוטים, אבל חוסר השליטה שלו בסטרייק-זון, יוביל לכך שהוא כנראה יסיים את העונה בבולפן. התקווה הגדולה היא להתפתחותו של הפרוספקט הנהדר טיוואן ווקר, שכנראה יפתח את העונה ברשימת הפצועים. מדובר במספר 2 לגיטימי, ברגע שיצבור קצת יותר ניסיון במייג'ורס. הקלוזר החדש הוא פרננדו רודני, שאם ימשיך את מגמתו להיות מצוין לסירוגין, עשוי להתברר כמציאה.

לשם שינוי, הליינאפ יכול להיות מאיים. הרכש הענק של הקיץ הוא רובינסון קאנו, שייכנס היישר ללב הליינאפ ולבסיס השני בהגנה. אסור לשכוח גם את קורי הארט, שפספס את כל עונת 2013, אבל בעבר הצליח לחבוט 30 הומראנים בעונה. לוגן מוריסון הוא שם חדש נוסף, שעד לפני כמה שנים היה צפוי להיות שחקן אולסטאר במדי המארלינס ועדיין מספיק צעיר כדי להגשים חלק מההבטחה הזו. מייק זונינו ובראד מילר הם שני צעירים שמשחקים בעמדת התופס והשורטסטופ, עמדות שנדיר להוציא מהן תפוקה התקפית. עם זאת, השניים מסוגלים להיות יציבים ואפילו יותר מכך בעונתם השנייה המלאה במייג'ורס. כמו כן, קייל סיגר ומייקל סונדרס רק משתפרים מדי שנה ולפחות אחד מהם יכול לעשות קפיצת מדרגה רצינית.

תחזית: נראה שההנהלה חושבת שהקבוצה יותר טובה ממה שהיא באמת או כמו שאוהבים להגיד בארצות הברית, סיאטל יהיו Pretenders ולא Contenders. הבית פשוט חזק מדי, כך שאין במי להתעלל מלבד יוסטון. 75 ניצחונות.

מאזן ב-2013: 111:51 (מקום חמישי בבית)

בשנים האחרונות ההנהלה של יוסטון עשתה מהלך שמאפיין יותר קבוצות כדורסל מאשר בייסבול, סוג של טאנקינג. מתוך הבנה שאין להם סיכוי להתחרות על משהו, הנהלת האסטרוס מכרה כל נכס אפשרי תמורת פרוספקטים ודאגה שהקבוצה תהיה מספיק גרועה כדי לבחור ראשונה בדראפט במשך שלוש שנים רצופות. האסטרוס כל כך חלשים עד שהמעבר שלהם לפני שנה ל-AL לא זכה כמעט ליחס תקשורתי, שכן הוא היה לא רלוונטי. אחרי ששלוש שנים ברציפות יוסטון שברה את שיא ההפסדים של המועדון, השנה הקבוצה צפויה להיות טיפה יותר טובה, הן בגלל מהלכים שנעשו בפגרה והן בגלל שלאט לאט, ליגיון הצעירים המבטיחים שנאסף מתחיל להיות מוכנים לקריאה לליגה של הגדולים.

כש"האס" שלך הוא סקוט פלדמן, אתה יודע שאתה בבעיה חמורה. פלדמן הוא וותיק וקצת צפוי ומי שמעניין באמת הוא ג'רד קוזארט, שמצד אחד היה פרוספקט גדול גם בפילדלפיה וגם בשנים האחרונות ביוסטון, אבל מצד שני דווקא הניסיון המוצלח שלו במייג'ורס בשנה שעברה היא סטייה סטטיסטית שלא תחזור על עצמה אם לא יעלה את כמות הסטרייקאוטים. בראד פיקוק הראה יכולת טובה בעבר, אבל כבר אסור לצפות ממנו לכלום והשאלה הגדולה היא מתי מארק אפל, הבחירה הראשונה של 2013, יהיה מוכן. הוא עשה 4 שנים בקולג' ויש כאלה שטוענים שיגיע למייג'ורס עוד לפני ספטמבר. אין ספק שהוא האס העתידי של הקבוצה.

גם הליינאפ נמצא במצב המתנה לשורה של תותחים שהולכים למלא את כל החללים. הבעיה היא שלא כל החללים האלה ייסתמו בעונה הקרובה. הרכש הכי גדול של הפגרה היה דקסטר פאולר שהגיע מקולורדו ולא בטוח אם הוא יצליח להציב מספרים מרשימים (או אפילו ממוצעים) מחוץ לאוויר הקליל של דנבר. ג'ייסון קסטרו, כריס קרטר וחוזה אלטובה חוזרים ועדיין מספיק צעירים כדי להשתפר. בהמשך הליינאפ נמצאים ג'ונתן וילר, שמסוגל לגנוב הרבה בסיסים לצד הגנה טובה בשורטסטופ ורובי גרוסמן, שיכול להציב אחוזי עליה לבסיס יציבים, אבל הם נראים כמו פיתרונות זמניים בלבד. גם ג'ורג' ספרינגר צפוי להגיע סופית למייג'ורס, אך לא ברור מתי. הוא אומנם עושה הרבה סטרייקאוטים, אבל גם מהווה אופציה לעונת 30/30 (הומראנים וגניבות בסיסים) וזכייה בתואר רוקי העונה. גם ג'ון סינגלטון הוא טופ פרוספקט, שצפוי להצטרף לליינאפ מתישהו במהלך העונה.

תחזית: יהיו אחרונים בבית, ללא ספק. האם תהיה עונה רביעית ברציפות עם לפחות 100 הפסדים? כנראה שכן. ארבע יריבות סבירות בבית הולכות לעשות קייטנה בימים בהן יתייצבו מנגד הילדים של יוסטון. 58 ניצחונות, אבל חכו חכו ל-2017...