בעיטת עונשין לכיס: סיכום השבת בליגת העל

3:6, 0:6, 0:5. אלה היו התוצאות של המשחקים המרכזיים בשבת בפרמייר ליג. מי שבכל זאת בחר בשבת לזרום עם ליגת העל בספורט1 ראה 0:2 ו-0:1. אין טעם להתעכב על הבדלי האיכות הברורים בין ישראל לאנגליה, רק לציין שלפעמים גם פה אפשר לראות תוצאות כמו 3:6 ו-0:6 ו-0:5. רק לפני שבועיים היה לנו 4:5. הסיכויים לכך מן הסתם עולים אם בשבת מתקיימים חמישה משחקים ולא שניים. הכול עניין של הסתברות.

אז הנה בקשה קטנה מהחבר'ה שם בהתאחדות לכדורגל: לא ייתכן שבשבת של אמצע מרץ ייערך פחות מחצי מחזור בליגת העל. לא יכול להיות שיום שלם ייזנח בגלל חוסר סימטריה מובהק בין שתי ליגות שהתפצלו מתוך אחת. זו טעות נוראית שלא יכולה לחזור שוב. תקיימו את מחזור אמצע השבוע של הפלייאוף העליון בתחילתו ולא בסיומו, תחשבו על שיטות פלייאוף אחרות (יש כל מני אופציות), תבדקו כל סוג אפשרי של פיתרון - רק אל תתלשו מאיתנו, ולו לשבת אחת, את קרבות התחתית, שלפחות בשנתיים האחרונות הם ספקי המתח העיקריים בליגה. אה, כן – את מה שכבר מתקיים תעשו מוקדם יותר. כי לא יכול להיות שאוהד כדורגל שהולך למשחק צריך להגיע הביתה אחרי חצות.

עוד בליגת העל:

אריק בנאדו עוקץ את ויאם עמאשה: "הוא יודע לבעוט פנדלים"

באר שבע ניצחה את סכנין בזכות הבלמים

סוארס נפצע, צפוי להיות כשיר למשחק העונה

אלי כהן שלח מכתב התראה לבית"ר ירושלים

מי שנראו כאילו העסק כבר נגמר מזמן הן שתי המפסידות, בני סכנין ומכבי חיפה. מרקו בלבול הודה שהשחקנים שלו סבלו מירידת מתח ונראו מרוקנים. החבר'ה של אריק בנאדו, לעומת זאת, לא צריכים להודות בכלום, הם מזמן עברו את שלב האפאטיות. ינצחו, יפסידו, מה זה כבר משנה?

זה היה שבוע סימבולי ביותר עבור מכבי חיפה. היא רשמה בו את הניצחון הגדול ביותר ואת ההפסד הגדול ביותר. מסיבת העיתונאים המתישה בהשתתפות רובן ראיוס (אחרי מטח השאלות הארוכות לכיוונו, נראה שהוא את העונש שלו כבר קיבל) רק נתנה עוד חותמת לטיפול המוצלח של המועדון, שנטרל מוקש אחרי מוקש בפרשייה הנפיצה. יומיים אחר כך הגיע ויאם עמאשה עם פנדל שלא היה, והציג בפני אריק בנאדו שוב תמונה של הטעות הגדולה ביותר שלו כמאמן.

טעות שעלולה לעלות לקבוצה הרבה כסף.

זה לא סיפור שהחל אתמול, אבל טבעם של עניינים כאלה להיגרר הרבה אחרי שנראה שהסתיימו. עם עמאשה מכבי חיפה הייתה שווה אולי קצת יותר נקודות וקרית שמונה הייתה שווה אולי קצת פחות. אם הפנדל הזה ימנע מהירוקים לחנוך את אצטדיון סמי עופר כבר ביולי בקמפיין אירופי במקום בסוף אוגוסט, יתברר שהמחיר שהם שילמו היה גבוה בהרבה מעוד החלטה מקצועית של מאמן.

אל תחפשו את הצודק בדם הרע בין עמאשה לבנאדו, חלקו של החלוץ בסכסוך היה גדול והוא רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת. אבל בנאדו לא טיפל בעניין הזה כפי שהיה מטפל בו עם עוד כמה שנות ניסיון על הקווים. מאמן עם ותק היה נותן לחלוץ הכי טוב ומנוסה שלו את ההזדמנות לשחק ויוצר סיטואציה של ווין-ווין. הצליח? יופי. לא הצליח? לפחות יש לו לגיטימציה להחזיר את השחקן ליציע. בנאדו לא השתמש באופציה הזו, הוא בחר במלחמת התשה עם עמאשה. אם המהלך הזה ייחתם באיבוד הכרטיס לאירופה, לא רק הוא יזכור את השגיאה הזו. גם מכבי חיפה לא תמהר לשכוח.

ב-1990 שבר שוערה הבכיר של מכבי תל אביב משה מרכוס את היד באימון. במקומו פתח שוער הנוער שביט אלימלך. במשחקו השלישי בקבוצה, בשכונת התקווה מול האלופה שבדרך בני יהודה, אלימלך ספג שער אומלל מבעיטה חופשית של משה סיני. בעקבות הטעות הגדולה הזו ועוד כמה קטנות יותר שבאו אחריה, אלימלך איבד סיכוי להיות פותח עתידי במכבי תל אביב ונאלץ להתחיל מחדש בהפועל ראשון לציון. ההמשך ידוע.

בוריס קליימן סומן כשוער העתיד של הפועל תל אביב ונבחרת ישראל, אבל היום הקריירה שלו תלויה על בלימה. רבים האשימו את רן בן שמעון בכך שזרק את השוער שלו לקלחת דווקא בדרבי ושרף אותו, אבל לקליימן עצמו יש אחריות לא מועטה. השער השלישי של זהבי הזכיר את הגול של אלון תורג'מן מוקדם יותר העונה ואת התגובות האיטיות של השוער ביורו 2013. די ברור שלקליימן יש בעיה של תגובה מאוחרת לכדורים שטוחים. האם זה נובע מטכניקה ואימון לקוי או מחוסר ביטחון? זה כבר לא ממש משנה.

אם קודם עוד היה סימן שאלה סביב העניין הזה, אחרי הדרבי די ברור שקליימן פנה לרחוב ללא מוצא. הפועל תל אביב מעולם לא רצתה את קליימן כשוער ראשון וביום שני גם מצאה את הצידוק לכך. הוא עצמו, יש לציין, לא נותן יותר מדי סיבות להאמין בו. הנסיבות אמנם שונות, אבל שני שערי השדה שספג בדרבי עשו לו את מה שעשה הגול ההוא בשכונת התקווה לאלימלך: שרפו את העתיד שלו בקבוצה. שביט פתח לעצמו חלון הזדמנויות בליגה השנייה והתקדם אט אט בסולם. קליימן לא צריך לרדת ללאומית, יש מספיק קבוצות בדרג הבינוני בליגת העל שיוכלו להשתמש בשירותיו. נראה שזה הפיתרון היחיד עבורו כרגע על מנת להציל את הקריירה.

לכאורה, שום דבר מקצועי לא יכול להסביר את הניצחון של מכבי תל אביב בדרבי, במיוחד לא את האופן הדרמטי שבו הושג. אלא שהצצה למספרים של הצהובים בשנתיים האחרונות מגלה שגם אם המזל הנחה אותם, הוא לא הגיע משום מקום.

בסיבוב הראשון העונה מכבי תל אביב הרגה את היריבות שלה בדקות הפתיחה. תשעה מ-28 השערים שכבשה הובקעו עד הדקה ה-20, הספק מרשים של 32 אחוז מסך הכול. בסיבוב השני, לעומת זאת, הצהובים רשמו רק שלושה שערים מתוך 31 ברבע הראשון של המשחק, פחות מעשרה אחוז. אז מה נשתנה? החצי השני. אם בסיבוב הראשון מכבי תל אביב מצאה את הרשת ארבע פעמים בלבד בעשרים הדקות האחרונות (14 אחוז), בשני היא כבר עשתה זאת 12 פעמים (38.7 אחוז מסך שעריה בסיבוב).

השיפור הזה בא לידי ביטוי כבר בשנה שעברה, אז כבשה מכבי תל אביב 11 מ-34 שעריה בסיבוב השני ברבע האחרון של המשחק (32.3 אחוז). ההבדל, כפי שמראה הטבלה שלמטה, הוא שאשתקד מכבי תל אביב שיפרה בסיבוב השני את יכולת הכיבוש שלה גם בפתיחת המשחק. שאלה יהיו הצרות של פאולו סוזה.

אל תקראו לזה מזל. קראו לזה שיטה.

חלוץ עירוני קרית שמונה ויאם עמאשה: "אני חושב רק על העתיד ולא על העבר".

רוצה לומר: ואם בנאדו לא יהיה שם, העתיד שלי במכבי חיפה.

מאמן עירוני קרית שמונה ברק בכר: "אנחנו מתמודדים עם הפציעות עם לב ונשמה".

רוצה לומר: וקצת עם אוראל גרינפלד.

מאמן הפועל באר שבע אלישע לוי: "כשבאים לפלייאוף, לא חשוב אם ההפרש הוא שבע או ארבע".

רוצה לומר: אבל עדיף שביום שני יישאר ארבע.

מכבי תל אביב הוציאה חולצות "פיו פיו", רק שכתוב עליהן "Bang Bang". כן, נכון, ככה משווקים סלוגן.

יוסי בניון כבש שער באנגליה.

המשחק בין מכבי חיפה להפועל תל אביב יהיה טקס הקבורה של המפסידה לעונת 2013/14.