נכנסנו לחודש האחרון של העונה ועניינים מתחילים להיסגר. יש עוד כמה ענייני מיקום שיכולים להתפתח בכל מיני דרכים, בעיקר הקרב על המקום השמיני במזרח ותואר אחת הקבוצות הגרועות ביותר שאי פעם השתחלה לפלייאוף, אבל התמונה הגדולה די ברורה. לכן, ניתן להפנות את הזרקור לקרב שהפך לאחרונה לצמוד ביותר בליגה - הקרב על המאזן הטוב ביותר. בתחילת השבוע סן אנטוניו עקפה בסיבוב את אוקלהומה סיטי, אינדיאנה ומיאמי, אבל המאבק הזה צפוי להעסיק אותנו עד לרגעים האחרונים של העונה הרגילה.
הנקודה המעניינת היא ששלוש הקבוצות שגרג פופוביץ' לא מאמן נקלעו בשבועות האחרונים לסוג של משברון. לכן נתמקד היום בשלושתן ובשאלה האם החולשה הנוכחית מצריכה דאגה מיוחדת לקראת הפלייאוף או שמדובר בירידה טבעית לקראת העלייה בפוסט סיזן. נתחיל מהסוף - בגדול, אין מה לדאוג, אף אחת מהשלוש לא נמצאת בדרך להתרסקות. רחוק מזה. אלה עדיין שלוש משש הקבוצות הטובות בליגה, שנמצאות בתקופה לא טובה שתיגמר בסופו של דבר. אבל אצל כל אחת נחשפת לפחות חולשה מרכזית אחת שכדאי לשים לב אליה.
הלילה ב-NBA: מיאמי ממשיכה לקרוס, הספרס התעללו בלייקרס
פיל ג'קסון חתם בניו יורק ניקס כנשיא לענייני כדורסל
"דאנליבי נראה כמו איבנדר הוליפילד, בגרסה הלבנה"
מיאמי
חמשת ההפסדים בששת המשחקים האחרונים של האלופה בלטו במיוחד בהשוואה לעונה שעברה, אז בדיוק באותה תקופה ההיט היו בעיצומו של רצף הניצחונות השני הכי ארוך בתולדות ה-NBA. גם את העונה ההיא מיאמי פתחה בגמגום קל, אבל לקראת האמצע ביצעה סוויץ' והפכה לקבוצה דורסנית שנדמה היה שתשייט לאליפות. השנה, הסוויץ' כבר לא יגיע בעונה הרגילה ונדמה שלברון וחבורתו מאמינים שהם יוכלו להפעיל את המתג בפלייאוף בזמן אמת.
לא חסרים סימני שאלה מקצועיים, אבל נדמה שאלה בעיקר סימפטומים של השאלה המנטאלית - עד כמה השחיקה של ריצה שלישית לאליפות פוגעת במיאמי ועד כמה היא תוכל להתנער ממנה בפלייאוף? זה חשוב במיוחד עבור קבוצה שהכריעה משחקים גדולים דרך אינטנסיביות הגנתית יוצאת דופן, כזו שכרגע היא לא מסוגלת להגיע אליה. את המשחק בשיקגו ניכר היה שהלברונים רוצים לנצח - הוא הגיע אחרי שני הפסדים מול קבוצה שהתפתחה איתה יריבות, אבל השבעה וחצי שחקנים בלחץ של שיקגו רצו הרבה יותר. ההפסד הביתי לברוקלין נראה כמו הרבה מאוד משחקים שמיאמי ניצחה בשנים האחרונות, לכל אורך המחצית השנייה כולם חיכו לשלוש הדקות הגדולות שבהן מיאמי תבצע בריחה ותסגור עניין. זה לא קרה.
מול ברוקלין לא ראינו כמעט בכלל את הגנת המלכודות המפורסמת של אריק ספולסטרה, את הדאבל-טימים המפתיעים על השחקן עם הכדור. במקום, שחקני ההיט השתמשו ביותר מדי חילופים אוטומטיים עצלים. יכול להיות שמדובר בשמירת כוחות הכרחית, אבל אמצע מרץ זה כבר זמן בו כדאי להיות מוטרדים. ברמה הפרסונלית, ההיעלמות של יודוניס האסלם השנה עשויה להיות משמעותית מאוד בסדרה מול אינדיאנה. הוא היה חשוב מאוד במפגש הפלייאוף בין השתיים בעונה שעברה ובלעדיו אין למיאמי מי שיתמודד בקרב חפירות מול דיוויד ווסט.
אינדיאנה
הנפילה ביכולת של הפייסרס לא התחילה לפני שבוע או שבועיים. ב-20 לינואר, לאחר 40 משחקים, החבורה של פרנק ווגל עמדה על מאזן של 7:33, מאז הכול הולך קשה יותר. הנתונים ההגנתיים ב-40 המשחקים הראשונים היו מדהימים גם בהשוואות היסטוריות, מאז מדובר בסך הכול בעוד קבוצת הגנה טובה בליגה. ההתקפה שהייתה ממוצעת בחצי הראשון של העונה היא אחת החלשות בליגה מאז.
איך ניתן להסביר זאת? קודם כל, ברגרסיה לממוצע. קבוצה שההתקפה שלה בשיאה היא התקפה ממוצעת ב-NBA פשוט לא יכולה להמשיך עונה שלמה בקצב של 68 ניצחונות, קצב ששמור רק לקבוצות נדירות באמת. טובה ככל שתהיה ההגנה של ווגל, בסופו של דבר יריבות ילמדו אותה, יתכוננו אליה וסתם יתפסו נגדה ימים טובים. בנוסף ליריבות, גם השחקנים של הפייסרס לא הצליחו לשמור על האינטנסיביות ההגנתית מהחצי הראשון של העונה, כאשר משחקים 82 משחקים עוד לפני הפלייאוף וכאשר שחקני החמישייה משחקים 30-36 דקות וכמעט לא מפסידים משחקים, בסופו של דבר צריך להוריד קצת רגל מהגז כדי שיישאר משהו לפלייאוף. בגדול, אין צורך לדאוג להגנה של הפייסרס. למרות שהיא קצת נחלשה והיברט קצת פחות מפלצת בצבע לאחרונה, גם בימים הפחות טובים ניכרים היסודות ההגנתיים הנפלאים של תיאום, קבלת החלטות ורמת ביצוע אישית.
ההתקפה של אינדיאנה, לעומת זאת, בהחלט צריכה להטריד את ווגל. בימים הרעים היא קשה לצפייה, השחקנים נראים חסרי פתרונות וחלק גדול מדי מההתקפות מגיעות לסוף שעון. היברט פתאום מזכיר את החצי הראשון של העונה שעברה בה הוא בקושי היווה איום התקפי וקלע באחוזים רעים, ווגל חייב ששחקן ההגנה הכי חשוב שלו יחזור לעצמו בצד השני. גם פול ג'ורג' בירידה משמעותית ביכולת, אבל הוא הוכיח בפלייאוף שעבר שהוא יודע מתי להתעלות.
הבעיה עם ווגל היא שרק שחקנים מאוד מסוימים מתאימים לשחק אצלו, גם מבחינת היכולת להשתלב בהגנה הקבוצתית הנהדרת וגם מבחינת ההתאמה לסגנון התקפי שמבוסס על צמד שחקני פנים דומיננטיים. מספיק לראות את ג'רלד גרין מככב בפיניקס ודי ג'יי אוגוסטין נהנה מהחיים בשיקגו כדי להבין שאולי גם עכשיו מתבזבזים על הספסל שלו כמה שחקנים. לכן יהיה מעניין במיוחד לעקוב אחרי שני השחקנים ההתקפיים המשמעותיים שהצטרפו לאחרונה, שניים שעל הנייר אמורים להתאים לסגנון של הפייסרס. אוון טרנר ואנדרו ביינום, אם הכול ילך בהתאם לתוכניות, יהיו תואמי ג'ורג', לאנס סטיבנסון והיברט שיעלו מהספסל ויוודאו שההתקפה כמעט לא נפגעת. בינתיים הם מראים ניצוצות, המזל של אינדיאנה הוא שעד גמר המזרח יהיה להם זמן להכניס אותם לעניינים בלי להיות מוטרדים יותר מדי.
אוקלהומה סיטי
את סיפור השבועות האחרונים של OKC ניתן לספר כך - מהרגע שראסל ווסטברוק חזר התחילו הבעיות. עד אז נוצרה רוטציה שעובדת נהדר ודוראנט נראה טוב מתמיד בתוכה. אם זה היה שחקן אחר המצב החדש היה מתקבל באופן טבעי - צפוי ששחקן בכיר שחוזר מפציעה ארוכה יטלטל קצת את המערכת ויצטרך גם זמן לחזור לכושר הטוב שלו. אך כשמדובר בווסטברוק, שגם ככה זוכה לביקורת רבה על הנזק שהוא יוצר, זה הופך לדיון המרכזי בליגה. את דעתי בנושא הבעתי בעבר - האימפולסיביות של ווסטברוק, זו שגורמת לו לקבל כמה החלטות מאוד מעצבנות כל משחק, היא בחירה מודעת שלו ושל המערכת כי זו הדרך למקסם את היכולות שלו, בשיאו הוא אחד מעשרת השחקנים הטובים בליגה ושיתוף הפעולה שלו עם דוראנט מוצלח, לכן כל מה שב-OKC יכולים לעשות כרגע זה לחכות שיחזור לעצמו.
אבל בתמונה הגדולה יותר הת'אנדר לא ביצעו שינוי אחד בחמישייה אלא שלושה, בעקבות הפציעות של תאבו ספולושה וקנדריק פרקינס המושמצים. בלעדיהם, מסתבר, ההגנה של OKC הרבה פחות טובה. פרי ג'ונס וסטיבן אדאמס שמשחקים במקומם נראים בדרך הנכונה להתפתח לגרסה משופרת שלהם, אבל הם עדיין לא שם. הגנת ההתכווצות ויציאה מהירה לקלעים של הת'אנדר זקוקה לתיאום ולקבלת ההחלטות של ספולושה ופרקינס, אין דרך להתחמק מזה.
אם ווסטברוק ייכנס לעניינים, ספולושה ופרקינס יחזרו בזמן וקרון באטלר ישתלב, OKC עשויה להגיע לשלבים המאוחרים של הפלייאוף טובה מתמיד. כל האפשרויות שהוזכרו כאן ריאליות ולמעלה מזה, לכן יש מקום לאופטימיות. הבעיה היא, שלעומת הצמד מהמזרח, לת'אנדר יש הרבה פחות זמן להתארגן, כי כבר הסיבוב הראשון לא הולך להיות פשוט. מאוד יכול להיות שתחכה שם ממפיס שהדיחה אותם בשנה שעברה, גם כל אפשרות אחרת (כולל פורטלנד שנראית בדרך לאזורים האלה) נראית כמו מוקש פוטנציאלי לקבוצה שברגע זה מקרטעת.
