מיטב בחורינו: נבחרי העונה הסדירה בליגת העל

אומרים שרק כשאתה חסר מבינים כמה אתה טוב. נכון, לגבי הבלם הספרדי מדובר בעיקר במשחק בליגה האירופית, ה-3:0 מול באזל ולא במשחק ליגה ובכל זאת, אין שחקן משמעותי יותר בליגת העל לאורך העונה כולה ולא רק ברגעים נקודתיים שלה מאשר גרסיה. כבר בעונת הבכורה שלו בישראל השחקן המנוסה שהגיע מאלמריה הפגין יכולת טובה, אבל נדמה שהעונה יש אפילו שדרוג, שמאפשר למכבי תל אביב לשמור על אחוזי הצלחה מטורפים. ויש גם בונוס, בדמות שני שערים מלווים בחגיגות מלאות אקסטזה. השער מול באר שבע במשחק העונה האחרון, רגע לפני המחצית, היה כולו מיקום ונחישות.

וזה בדיוק העניין עם גרסיה. באותו משחק מדובר בשוויץ ספגו הצהובים שלושה שערים, בשלוש נגיחות. הם לא נפלו מבאזל משמעותית במשחק השוטף, אבל ההגנה פשוט לא ידעה איך להסתדר ללא הערך המוסף המכריע שמביא עמו גרסיה ושבא לידי ביטוי בצורה בולטת בליגת העל - היכולת להתמודד עם כדורי גובה בעזרת מיקום לא פחות ממושלם בכל רגע נתון. אחרי שגם הנבחרת חטפה שני שערים בנגיחות מול סלובקיה, לא נותר לנו אלא לקוות שמישהו ירים את הכפפה ובאמת יאזרח אותו.

מספרים: 22 משחקי ליגה, בכולם הוא שיחק 90 דקות. באותם משחקים ספגה מכבי תל אביב 16 שערים בלבד, אחד על כל 123.75 דקות וארבעה פחות מאשר בעונה שעברה ב-25 המחזורים הראשונים. בלי וינסנט אניימה.

ואם אתם לא מרוצים מהבחירה, גלגלו כמה סנטימטרים למטה

ליגת העל מודל 2013/14 מאופיינת בשתי קבוצות שמספקות אחוזי הצלחה יוצאי דופן ולכן, כדי לא לקפח אף אחת מהן, התואר האישי החשוב ביותר חולק לשניים. מה ההבדל? שבעוד שגרסיה מצטיין לאורך זמן, בוזגלו מביא את הערך המוסף, יעני ה-Valuable Player לבאר שבע.

כנראה שאם הילד הענק היה פותח את העונה בכושר בו הוא נמצא כיום, הוא היה מאחד את שתי הקטגוריות האלה ומשתלט עליהן. יכול להיות שבאר שבע גם הייתה משקיפה על מכבי תל אביב מלמעלה, אבל זה לא קרה. לבוזגלו לקח קצת זמן להתאקלם למציאות בבירת הנגב, להתאקלם להיותו מספר 2 בהיררכיה. ברגע שזה קרה, הסכר נפרץ והקשר שעבר לא מעט טלטלות בשנים האחרונות החל להפציץ. שמונה שערים, לא פחות מ-14 בישולים ומעל הכול, התחושה שכל עוד הוא ימשיך ככה, לבאר שבע יש סיכוי אמיתי לזכות באליפות גדולה.

שוער: חואן פאבלו - שוער מכבי תל אביב כבר בן 35 וחצי ולראשונה בקריירה יש לו סיכוי לזכות בתואר כלשהו. הוא נכנס לנעליים העצומות של אניימה, סופג פחות ממנו ועושה עבודה שקטה ויעילה. הגובה שלו, 1.87 מטר עוד לפני נעליים, קריטי לליגת העל והוא שולט לחלוטין במשחק הגובה. מעבר לכמה התקפי לב שהוא מעביר את האוהדים, חואן פאבלו בהחלט השתלב נהדר במכונה הצהובה והוא אחד הבודדים בליגה שלא החמיץ אף דקת משחק העונה.

בלם: קרלוס גרסיה - ע"ע מצטיין

בלם: קאסיו פרננדס - עשרה שחקנים שיחקו העונה את כל הדקות בליגה, רק שניים מהם הם שחקני שדה (יניב לביא הוא השני). הברזילאי שהגיע מהליגה הסינית הוא אחד הגורמים הבכירים לכך שהקריה במקום השלישי המצוין ושהיא סופגת בקושי שער למשחק (26 שערים ב-25 משחקים).

בלם: וויליאם סוארס - גם להפועל באר שבע יש הגנה מצוינת עם שני בלמים איכותיים ושוער בעונה טובה מאוד. אולם בעוד אג'ידה לפעמים קצת מבולבל ופאיוביץ', שחקן טוב יותר מסוארס, היה פצוע לא מעט, הברזילאי הפך למעוז ההגנה, פתח ב-24 משחקים והשלים את כולם חוץ מאחד בו הוא הורחק בהפסד מול קרית שמונה. בקטגוריית הבונוס: השער מול מכבי פתח תקוה לפני שבועיים היה הראשון מזה למעלה משנתיים.

קשר: ערן זהבי - הסופרסטאר היחיד במכבי תל אביב, אולי גם בליגה כולה, נותן עונה פנטסטית. הכול הולך בקלות לזהבי ויכול להיות שמקומו צריך להיות גם בקטגוריית השחקן המצטיין, אבל הבחירה קשה. בכל מקרה, איזה עוד סופרלטיבים אפשר לשפוך על שחקן קישור שכבש 15 שערים ב-1882 דקות (שער על כל 125.46 דקות) והוסיף ארבעה בישולים בליגה, חמישה שערים באירופה ודומיננטיות יוצאת דופן?

קשר: מאור בוזגלו - ע"ע MVP

קשר: מוחמד כליבאת - בני סכנין פתחה בסערה ודעכה, אבל כליבאת ממשיך לספק את הסחורה ולאחרונה חזר לכבוש אחרי בצורת של למעלה מחודש. עשרה שערים בעשרה משחקים שונים יש לבחור שאיכשהו שיחק רק שני משחקים במדי מכבי חיפה עד היום, למרות שהוא שייך לה. יענקל'ה, תחזיר אותו הביתה.

קשר: אליניב ברדה - הוא כבש רק שני שערים בארבעת החודשים האחרונים, אבל יש דברים ששווים יותר מסטטיסטיקה. בגיל 32 חזר ברדה כמו ענק לבירת הנגב, למקום בו צמח והוא הפך קבוצה בעייתית למועמדת לאליפות. זו לא רק היכולת שלו למשוך שחקנים איכותיים אחרים כמו בוזגלו, פלט וכו'. זו לא רק העובדה שהוא פתח בכל אחד מ-25 המחזורים והוחלף רק בשלושה משחקים. אלו לא רק שבע הפעמים בהן מצא את הרשת. זה קצת מכל דבר. ברדה הוא הדבק והסמל שהפועל באר שבע חיכתה לו כל כך הרבה זמן.

חלוץ: עומר דמארי - הסטטיסטיקה היבשה אומרת שבלי השערים של דמארי העונה, להפועל תל אביב היו שמונה נקודות פחות והיא הייתה מחוץ לפלייאוף העליון. אבל הרבה מעבר לזה, החלוץ של האדומים שבר את כל השיאים של עצמו העונה ומצא את הרשת כבר 19 פעמים. לצד האכזבה הגדולה מאיתי שכטר, דמארי הראה שאפשר גם אחרת והתחושה היא שהוא מסוגל לכבוש בכל משחק, בכל רגע בליגה הזו. המשימה הבאה תהיה יציאה חכמה לחו"ל.

חלוץ: ראדה פריצה - שלחו אותו הביתה, אמרו שהוא מיצה, שהוא הגיע לקצה גבול היכולת שלו, שהוא לא מסתדר עם פאולו סוזה, שבגיל 34 (אוטוטו) עדיף להחליף למודל חדש יותר. אז אמרו. דוד רוזנטל כתב אצלנו לאחרונה שבכל שבעת המשחקים בהם ברק יצחקי כבש העונה, גם פריצה שותף. בחמישה מהם הוא פתח והיה על המגרש ובארבעה מהם השבדי גם כבש בעצמו. מה עוד אפשר לבקש מחלוץ שמשפר את כל מי שלידו ועוד מוסיף 11 שערים בעצמו, חלקם קריטיים? לא סתם מיהר ג'ורדי קרויף לסגור לעוד עונה.

חלוץ: גליינור פלט - ע"ע בינגו (למטה)

ראדה פריצה, אחמד קאסום, גליינור פלט, ניקולאס פלצ'וק, אופיר מזרחי, דויד סולארי, מאור בוזגלו, דובב גבאי, מהראן לאלה, עומר דמארי, יוסף אבו לאבן, גל כהן (עצמי). את הרשימה הבלתי הגיונית הזו מרכיבים לא פחות מ-12 שחקנים שמצאו את הרשת של בני יהודה העונה החל מהדקה ה-85 וצפונה. מאז שון מייקלס לא נראתה שוברת לבבות שכזו ובאמת קשה לדמיין מה עובר בראשו של אוהד הזהובים כשהשעון זוחל לאיטו לקראת תוספת הזמן ולכולם ברור שהנבואה שוב הולכת להגשים את עצמה. במשחק האחרון מול מכבי חיפה זה כבר היה מגוחך, אבל כך זה גם היה במשחק שלפניו, מול רמת השרון וגם שבועיים לפני זה, נגד הפועל תל אביב וזה פשוט לא נגמר. הזהובים כבשו העונה תשע פעמים שני שערים באותו משחק. תשע! הם ניצחו רק משחק אחד מכל אותם תשעה!

בני יהודה היא תופעה שעוד תיזכר שנים ארוכות בכדורגל הישראלי והמדהים בכל העניין הזה הוא שהנאחס הזה אפילו לא חדש. בעונת 2011/12, בני יהודה הפסידה עשר נקודות בדקות הסיום (כולל הגול ההוא של סולארי). בעונה שעברה היא הפסידה עוד שש נקודות דרמטיות (כולל הגול ההוא של לוגסי). העונה, היא כבר עומדת על על 16! תחברו את זה ל-19 הנקודות שיש לה ותקבלו מועמדת ראויה ביותר לפלייאוף העליון. אולי בליגה הלאומית ישחקו בעונה הבאה 85 דקות. אולי גם במקרה כזה בני יהודה תספוג בדקה ה-84:59.

הקבוצה מבירת הנגב נהנית מלא מעט מזל והרבה מאוד אופי העונה. שמונה פעמים ספגה העונה באר שבע את השער הראשון במשחק, בשישה מבין המקרים האלה היא ניצחה, באחד נוסף עשתה תיקו ורק מול מכבי תל אביב בחוץ הפסידה (אחרי שגם שם היא כבר השוותה בעשרה שחקנים). מעבר לזה, באר שבע כבשה 15 אחוז מכלל השערים שלה בבעיטות חופשיות ישירות. ומעבר לזה, היא גם כובשת בערך פעם במשחק אחרי תרגיל ממצב נייח. ככה עושים את זה נכון.

"האצטדיון ע"ש האחים רדיוס בנתניה":

אם עוד לא מצאו שם, זו יכולה להיות אופציה טובה. אלא אם יקרה משהו יוצא דופן, מכבי נתניה תחזור לליגת העל בעונה הבאה וזו תהיה בעיה מאוד גדולה לשאר הקבוצות, שיצטרכו למצוא לעצמן בית חדש למשחקים הרדיוס שבית הדין כל כך נהנה להטיל עליהן משום מה. 175 משחקים נערכו עד כה העונה בליגת העל, לא פחות מ-16 מהם התקיימו בעיר היהלומים. הפועל רעננה, שמארחת שם, אחראית על 11, אבל גם הפועל תל אביב אירחה שם פעמיים (את עכו ובית"ר), סכנין פעם אחת (את מכבי תל אביב) ומכבי תל אביב עצמה פעמיים (את הפועל חיפה ובית"ר). בזמן שלרעננה יש רק 28 אחוזי הצלחה ב"בית", הפועל תל אביב רשמה שם תשע מתשע, מכבי תל אביב 10 מ-12 ואילו בית"ר רק אחת מתשע.

כל הטוב הזה: צבירת הנקודות בצמרת

למכבי תל אביב יש כרגע 63 נקודות, להפועל באר שבע יש 59. בעונה שעברה, אחרי 25 מחזורים, למכבי תל אביב היו 56 נקודות בדרך לאליפות. אם נלך עוד אחורה: קרית שמונה של 2011/12 הובילה את הליגה עם 54, מכבי חיפה 2010/11 עמדה על 57 והאחרונה שעמדה על יותר נקודות ב-25 משחקים הייתה מכבי חיפה של 2009/10, שדווקא הפסידה את האליפות להפועל תל אביב ברגע האחרון למרות שעשתה 67 נקודות מתוך 75 הראשונות של העונה.

הקשר הוותיק עדיין מהווה עוגן במרכז הקישור של בני סכנין, שמספקת עונה יפה. חלאיילה פתח ב-21 משחקים ולמרות שהוחלף ביותר מחצי מהם (11), הוא עדיין מספק את ה"סחורה" המצופה ממנו - המון פיזיות. לא פעם זה עולה לו ביוקר, לא פעם יש גם תחושה שהוא קצת מסומן על ידי השופטים ובינתיים השלל עומד על שתי הרחקות ועוד שמונה משחקים שהסתיימו "רק" עם כרטיס צהוב. בן רייכרט האנרגטי והצעיר מהפועל ניר רמת השרון לא נמצא יותר מדי מאחור עם שתי הרחקות ושישה משחקים נוספים בהם ספג כרטיס צהוב בלבד ונציין גם את עשרת הצהובים של עלי עוסמאן.

הבינגו: גליינור פלט

כמו יותר מדי זרים שנחתו כאן, גם את פלט רצו לשלוח הביתה אחרי שעה בכל מיני דרכים יצירתיות. הסבירו שהוא לא בכושר ושהוא לא פוגע ושהוא תופס מקום לחלוצים הישראלים של באר שבע ובלה בלה בלה. אז הנה סוד קטן: חלוץ שכבש בעונה שעברה 13 שערים במדי גנק, כנראה יעשה כמות דומה, לפחות, גם בליגה שלנו. בשבועות האחרונים הוא ייצר תיאום מושלם עם מאור בוזגלו ועד למשחק האחרון מול הפועל חיפה, אשר גם בו הפעיל לחץ על ניקוליץ' וקאלה שסידרו את שער הניצחון העצמי, כבש פלט במשך שישה משחקים רצופים בכל המסגרות, כולל הטיל ההוא מול מכבי תל אביב מ-30 מטרים. תנו לו להמשיך לעבוד בשקט ועל הדרך, קחו עוד טיפ: יש מצב שגם את דויד הובר לא כדאי לקטול כל כך מהר.

בדיוק לפני שנתיים, במרץ 2012, אופיר סער כלל את שני כוכבי עירוני קרית שמונה בנבחרת העונה הסדירה של וואלה! ספורט, בדרך לאליפות הבלתי נשכחת. דני עמוס אפילו היה השחקן המצטיין של העונה ההיא. 24 חודשים לאחר מכן, לא נשאר זכר לשוער מלא הביטחון ולגרזן הכי טוב בליגה. רן בן שמעון האמין שהשניים האלה יעשו עבורו את העבודה. מכל השחקנים שלקחו איתו אליפות, הוא בחר בהם (ובליאור לוי, שדווקא עושה עבודה סבירה).

אלא שמעמוס וחרסיסיץ' ההם לא נשאר זכר. השוער חולק את התפקיד עם בוריס קליימן, הביטחון נעלם וב-14 משחקים בליגה הוא והגנת האימים שלו ספגו כבר 20 שערים. תוסיפו לזה הדחה מהגביע ויכולת רעה באירופה בתחילת העונה ותקבלו ציון "בלתי מספיק". חרסיסיץ' אמור היה לפרק עבור בן שמעון את התקפות הליגה ולשלוט במרכז המגרש, אבל זה ממש לא קרה והקשר נראה דהוי מתמיד בעונתו השביעית בישראל. 20 משחקים, שני צהובים, אפס שערים ומעט מאוד אהבה מכיוון היציע.

קשה עד בלתי אפשרי היה לעבוד בהפועל באר שבע לאורך שנים ארוכות. כמות המאמנים שהאמינו בעצמם ונכשלו בבירת הנגב ארוכה מאוד ובמשך למעלה מעשור אף אחד מהם לא הגיע לעונתו השלישית בתפקיד. עד אלונה, ואלישע, שנמצא בדרך הבטוחה לשם. גם המאמן שזכה בשתי אליפויות עם מכבי חיפה גילה כמה קשה יכול להיות בדרום, אבל הסבלנות, הדרך והניסיון השתלמו. בעונה שעברה אלישע ובאר שבע היו רחוקים 90 דקות מירידת ליגה, העונה הם אולי יחגגו תואר, אולי שניים.

פאולו סוזה עושה עבודה גדולה במכבי תל אביב, הקבוצה שלו שילבה בהצלחה בין שני מפעלים, דבר נדיר עבור קבוצות ישראליות והיא מובילה את הליגה עם אחוזי הצלחה גבוהים מאוד. אבל אלישע לוי, שדבוק אליו והוציא את באר שבע מהחושך לאור, קצת יותר ראוי כרגע לתואר. עוד כדאי להחמיא לברק בכר, שמשאיר את קרית שמונה עונה שנייה ברציפות כקבוצת צמרת, למרקו בלבול שעובד בסביבה בלתי אפשרית בסכנין ולקח את הקבוצה לפלייאוף העליון ולרוני לוי, שייצב משמעותית את בית"ר ירושלים.

האלופה כובשת הכי הרבה בליגה, 55 שערים עד כה (שישה יותר מהשנייה בקטגוריה, הפועל תל אביב). לא פחות מ-22 מתוך אותם שערים, 40 אחוז, כובשת מכבי תל אביב ברבע השעה הראשונה של המשחק או של המחצית השנייה. איך עושים את זה? עם יכולת טקטית מבריקה מצד המאמן ולא פחות חשוב, יכולת פיזית גבוהה מצד השחקנים. אם תציצו בחימום של מכבי תל אביב לפני משחקים, תראו דברים שקשה לראות בקבוצות אחרות בישראל. הצהובים עולים למשחק כשהם לא זקוקים לכמה דקות התאקלמות ומנצלים זאת כדי להתנפל על היריבה הקרה. תשאלו את עכו (שני שערים), קרית שמונה, סכנין (בשני המשחקים), באר שבע (בשני המשחקים), רעננה (שני שערים), בית"ר ואשדוד, שכולן הוציאו כדור מהרשת בתוך עשר הדקות הראשונות.

אחד-על-אחד: דובב גבאי ותומר סוויסה

דובב גבאי פתח העונה ב-24 משחקים. הוא הוחלף ב-21 מהם (הכי הרבה בליגה) ונכנס כמחליף באחד נוסף. תומר סוויסה שיחק העונה ב-22 משחקים. הוא פתח פעם אחת בלבד, נכנס כמחליף ב-21 משחקים נוספים (גם הוא הכי הרבה בליגה) והוחלף בעצמו פעם נוספת. בקיצור, אחד יוצא שני נכנס, כמעט בכל המקרים. סוויסה החליף את גבאי שמונה פעמים ב-25 מחזורים וגם כאשר הוא נכנס לפעמים במקום פלט או נאסר, בדרך כלל גבאי מפנה את מקומו לטובת שחקן אחר די מהר. חיבור הדקות אותם שיחקו השניים מביא אותנו ל-2,293, רק 43 דקות יותר מה-2,250 ששיחקה באר שבע בליגה העונה.

רגע של תהילה: דור ז'אן

דור ז'אן אמור להפוך לשחקן טוב מאוד בליגת העל בשנים הקרובות. כוכב קבוצת הנוער של מכבי תל אביב גדל בימים אלה בתוך המערכת הכי בריאה בליגה והמטרה היא להפוך אותו לכוח משמעותי. בינתיים, הוא היה השחקן האחרון ששותף במסגרת המחזור ה-24, במה שהיה גם משחקו הראשון העונה. שתי הדקות שלו על כר הדשא בנתניה, ב-0:1 של מכבי תל אביב על בית"ר ירושלים, מציבות אותו במקום האחרון בליגה נכון להיום מבחינת דקות. אפשר להמר בשקט שהנתון הזה ישתנה בגדול בשנים הבאות.

5.50 צהובים למשחק (מקום ראשון בליגה) ועוד 0.50 אדומים למשחק (שלישי בליגה) יש לשמואלביץ', כך שכדאי לשחקנים להיזהר ממנו. עדיין עושה טעויות קריטיות מדי פעם, אבל נחשב ובצדק לאחד השופטים המבטיחים בליגה. אגב, שני האחרונים בשליפת צהובים, זיו אדלר (3.45 למשחק) ואורן סימניאן (3.17 למשחק) ממוקמים ברביעייה הראשונה באדומים: אדלר עם 0.64 (מקום ראשון) וסימניאן עם 0.50 (מקום שלישי משותף).

המשחק: הפועל באר שבע - מכבי תל אביב 2:3

מפתה לבחור את ה-4:5 של הפועל תל אביב באשדוד, אבל למשחק הזה הייתה אווירה של סוף עונה. גם ה-3:4 של עכו על רמת השרון, ה-3:3 בין מכבי פתח תקוה לקרית שמונה עם שני שערים סופר דרמטיים וה-2:4 של מכבי חיפה בהתפרצות יוצאת דופן מול הפועל תל אביב בבלומפילד היו מרתקים וכך גם בערך חצי מהמשחקים של בני יהודה. ובכל זאת, נלך עם המשחק שסימל אולי יותר מכל את מאבק האליפות העיקש שאנחנו נהנים ממנו העונה. מכבי תל אביב הגיעה לווסרמיל במחזור השמיני עם 19 נקודות מ-21 וכשהיא סופגת שער אחד בלבד. לבאר שבע היו רק 14 נקודות ורצף של שלושה משחקים ללא ניצחון. זה יכול היה להיות הנוקאאוט, אבל זה לא היה.

הכול היה במשחק הזה. שער מהיר של דאבור אחרי טעות איומה בהגנת באר שבע, שוויון של סיראז' נאסר אחרי כדור חופשי מוזר מ-30 מטר. טעות בולטת של הקוון שאפשרה לברדה לכבוש שער ענק ולהבהיר שהוא חזר לישראל. עוד שוויון, הפעם של בן חיים, תוך שתי דקות ובסוף, החלקה של טיבי ושער ניצחון של דובב גבאי. יש לנו קרב עד הסוף וככה צריך להראות משחק עונה.

תמונה אחת שווה אלף מילים, אז במקום לקשקש כאן אלפיים מילים, נשאיר אתכם עם התמונות ואתם תכריעו. כן השקיף מהצד: אייל משומר.

כנסו והצביעו - יצחקי או סליחי

הרגע: רובן ראיוס מקצץ את רפי דהן

מליקה ופץ, אלון ברומר ואלון חלפון. שני המקרים האלה היו לפני 20 שנה בערך ועדיין, אנחנו זוכרים אותם כ"צמדים" וכשאחד השמות עולה, ברור לכולם במה מדובר. אל הצמדים האלה הצטרפו, לרוע מזלם של שניהם, כל אחד מסיבותיו כמובן, גם דהן וראיוס. מה קרה בין השניים במהלך המשחק שהוביל לכניסה הברוטלית של קשר מכבי חיפה? לא ברור. בכל מקרה, לא רבים הם המקרים בהם התקשורת העולמית עוסקת באירוע מליגת העל. זה קרה עם המספרות של יצחקי וסליחי ולצערנו זה גם קרה במקרה הזה. רק בריאות.

האמת, מדובר בנתון סביר יחסית, שמראה שאולי, רק אולי, הבעלים בקבוצות ליגת העל התמתנו מעט ולא ממהרים לשלוף ולהעיף. יחד עם זאת, שינויים נוספים צפויים עם תום העונה הקרובה ויש סיכוי טוב שמאמנים כמו רן בן שמעון ואריק בנאדו לא ימשיכו בקבוצות שלהם. אז מי הלך הביתה? רפי כהן אולץ לקחת אחריות ברמת השרון ואחרי פתיחה מזעזעת הוחלף בחיים שאבו. דרור קשטן החליט שמספיק לו וקרבות הירידה לא בשבילו ועזב את בני יהודה לטובת יוסי אבוקסיס. אלי כהן נפרד מבית"ר ירושלים, רוני לוי תפס את מקומו ואילו משה סיני אמר שלום למכבי פתח תקוה לטובת הצמד ייטב לוזון את קובי רפואה. אגב, פתח תקוה, רמת השרון ובני יהודה נועלות את הטבלה. רק שתדעו.

דברים בשולי הסטטיסטיקה: ניקולה מיטרוביץ'

יותר מדי אנשים מאשימים את הקשר המרכזי בכך שהוא אפור. אפילו בבלומפילד נשמעו לעברו כמה שריקות בוז. אז הנה המספרים, ואיתם כבר הרבה יותר קשה להתווכח. מיטרוביץ' פתח העונה 16 פעמים, מכבי תל אביב צברה 41 נקודות מתוך 48 באותם משחקים (הוא הוחלף רק פעם אחת) - 85.41 אחוזי הצלחה. הוא נכנס שבע פעמים נוספות כמחליף וכאשר זה קרה, הצהובים הוסיפו למאזנם שש נקודות ואיבדו אחת, כלומר פלוס חמש (במקרה בו חלוקת הנקודות השתנתה מרגע כניסתו של הסרבי למגרש). לא סתם נותן סוזה כל כך הרבה אמון באיש היחיד שהוא הביא איתו מוידאוטון ההונגרית.

מכבי תל אביב 31 נקודות (בסוגריים: יחס השערים +21)
הפועל באר שבע 31 נקודות (+16)
עירוני קרית שמונה 24 (+10)
הפועל תל אביב 20 (יחס שערים +6)
מכבי חיפה 20 (יחס שערים +2)
בית"ר ירושלים 15 (-2)
בני סכנין 14 (0)
בני יהודה 14 (-1)
הפועל חיפה 14 (-1)
מ.ס. אשדוד 14 (-4)
מכבי פתח תקוה 12 (-9)
הפועל עכו 10 (-11)
הפועל ניר רמת השרון 10 (-15)
הפועל רעננה 5 (-16)