פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        אתה יכול להיות רביבו: סיכום מחזור בליגת העל

        הפער בין האופן שבו עומר דמארי מתגבר על בלמי ישראל לבין מה שקורה לו מול בלמים אירופיים מצדיק את ההתעקשות שלו לצאת לחו"ל. זה צו השעה, וזה דומה לרביבו. חמי אוזן סוגר מחזור, כולל: הניצחון של מכבי חיפה בפרשת ראיוס והמהפך של בובה של לילה

        אתה יכול להיות רביבו: סיכום מחזור בליגת העל

        Like

        מכל רגעי השיא שלו בעונה הזו, עומר דמארי צריך לזכור לא פחות את המפגש שלו עם מרטין שקרטל, בלמה של ליברפול ונבחרת סלובקיה. זה קרה בדקה ה-35 במשחק הנבחרות בשבוע שעבר. ערן זהבי הכניס לו כדור נהדר, מהכדורים האלה שדמארי אוהב – תוך כדי תנועה, הוא מפלס לעצמו את השטח ובונה את מצב הבעיטה עם הגוף החסון. מכאן, דמארי הוא רוצח קר רוח. אלא שהבלם הבכיר של סלובקיה התגבר בקלות על הבעיה. הוא שם את הגוף, השחיל רגל בעזרת השטח שיצר לעצמו ובעט את הכדור לקרן.

        המקרה הזה רק המחיש כמה דמארי צדק כאשר התעקש על מעבר לקבוצה אירופית בינואר האחרון, במקום לחתום על חוזה יפה ומכובד במכבי חיפה או מכבי תל אביב. המקרה הזה המחיש את הפער בין הקלות שבה דמארי נראה כמו רומאריו מול הבלמים בליגת העל לבין הקושי שהוא נחשף אליו כאשר הוא מתנגש בבלם אירופי אמתי. ליגת העל הזו קטנה על דמארי. אין לה מה להציע לו יותר. מספיק לראות את הקלות שבה דמארי דהר לשער האחרון שלו באשדוד כדי להבין. בליגה אמתית מישהו היה מפיל אותו עוד בתחילת הדרך. בלמים אפילו פחות טובים משקרטל. בליגת העל הכול אפשרי.

        עומר דמארי, חלוץ הפועל תל אביב (קובי אליהו)
        יודע שאין שום דבר שהוא יכול להשיג עוד בליגה הזו. דמארי (צילום: קובי אליהו)

        מה שיפה אצל דמארי זה שהוא הפך לשחקן שלם יותר מאז אותם ימים סוערים בינואר, בהם בחר לא להיות יותר הפיון של עמוס לוזון או של כל מישהו אחר שמנסה לקבוע את גורלו, והחליט משהו שנכון לקריירה שלו. מאז אותה החלטה, דמארי הפך מהשחקן הכי טוב בהפועל תל אביב לשחקן שכל הקבוצה מבוססת עליו או נבנית על יכולתו. זו הקבוצה שלו. לשחקן כזה, שהכול כבר הולך לו בקלות, חסר רק דבר אחד: אליפות. דמארי לא זכה באליפות, ועבור חלוץ ברמתו זהו חוסר לא קטן. אלא שדמארי לוקח את הנקודה הזו והופך אותה. הוא מראה מדי שבוע שזו בסך הכול טעות היסטורית שאין לו צלחת. שהוא הגיע בזמן הלא נכון, לא יותר מזה. הכישרון שלו כעת לא צריך תואר. ליגת העל לא תשפר אותו יותר. כדי להתמודד באמת עם בלמים ברמה אירופית כמו במשחק מול סלובקיה הוא צריך לצאת לאירופה.

        זה לא יהיה קל. אל תשכחו כמה קשה היה לשווק את טוטו תמוז. אבל מבחינת דמארי אין ברירה ישראלית שבכלל מתקרבת לצורך המקצועי שלו לצאת ולהשתלם באירופה האמתית. גם לא הצעה שמנה במיוחד ממיטש גולדהאר. המקרה הזה מזכיר קצת את מה שקרה לחיים רביבו. גם רביבו לא זכה באליפות לפני שיצא לסלטה ויגו, אבל הליגה הזו הייתה פשוט קטנה עליו כבר אז, כמו שהיא קטנה על דמארי כעת. כולנו זוכרים איזו קריירה אירופית אדירה עשה באירופה אותו רביבו, שאת תהילתו השיג בעיקר בניכר. רביבו השלים את החסך שלו כאשר זכה באליפות עם פנרבחצ'ה. אם לדמארי יהיה את המזל למצוא את הסלטה ויגו שלו – קבוצה אירופית שבונה עליך, משפרת אותך, מטפחת אותך ומריצה אותך במשך כמה שנים יפות – הוא יוכל באמת להתקרב לקריירה של אותו רביבו, ולהיות שחקן שמתקרב באופן משמעותי לאיכות המקצועית של אחד הקשרים הכי טובים שצמחו בדורנו. דמארי נמצא רק עוד צעד אחד גדול וחשוב משם.

        שחקני סלטה ויגו בשנת 2000, ואלרי קרפין עם חיים רביבו (GettyImages)
        לא היה צריך אליפות ישראלית כדי לקבל הכרה באירופה. רביבו בסלטה (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

        רפי דהן לא סולח: "אלוהים ישלם לרובן ראיוס"

        ראיוס התנצל: "לא ניסיתי לפגוע בכוונה"

        הרוש מתוסכל מהפסד בית"ר: "היינו יותר טובים"

        יוסיפוביץ שואל: למה דור מיכה לא פותח במכבי תל אביב?

        Share

        מכבי חיפה הרוויחה לא מעט נקודות זכות כמועדון בפרשת רובן ראיוס, אם אפשר בכלל לזכות במשהו באירוע כל כך מכוער. האופן שבו הגיבה למקרה המחיש למה הקבוצה הזו עדיין מתנהלת וחושבת בסטנדרטים אחרים מאלו הנהוגים בבית המטבחיים האכזרי המכונה מדינת ישראל. מכבי חיפה עשתה כמעט הכול נכון. היא לא נבהלה והתחבאה ברגעים הראשונים בהם כולם עוד היו מזועזעים. היא הוציאה בכוח את ראיוס לעבר המצלמות במטרה לספק התנצלות פומבית שתשמוט את הקרקע מתחת לרגליהם של מחפשי השמועות, שבמקרה הפוך היו לוקחים אגדת חדר הלבשה על ראיוס ומעניקים לה את הפרשנות האינטרסנטית שלהם. בין לבין, היו גם בקשות מחילה מצדם של מאמן הקבוצה, שחקני הקבוצה, ולמחרת של נשיא המועדון שאמר בדיוק את מה שהיה צריך. סליחה, החלמה מהירה, אבל רק בעתיד נחליט כיצד לפעול.

        לא היה צריך יותר מזה, למרות שההמון דרש. ההמון דרש ראש, ההמון דרש דם, ומכבי חיפה פשוט סירבה לספק זאת. היא ידעה בכל שלב ושלב מהי הבחירה השפויה והנכונה. גם הודעת השחקנים שתמכה בראיוס נוסחה בכבוד ושמה את הדגש על הדבר החשוב ביותר: בריאות השחקן וגינוי העבירה המכוערת. אלו היו רגעים של היגיון ביום ללא שום היגיון, אצילות נפש וחוסן מנטלי אל מול ההשתוללות שבחוץ, אליה הצטרפו לא מעט אוהדי מכבי חיפה, ששמו בצד את מי שהם, וגינו וחיבקו. אם מכבי חיפה תתמיד לא לרצות את ההמון גם בימים הקרובים היא תחזק את המדיניות הכמעט מושלמת שלה, מדיניות שתהפוך מושלמת ביום שהמועדון יעניש את ראיוס, בשקט, במחשבת תחילה, ולא בימים סוערים כאלה. לא שעונש כזה ירתיע את שחקן מכבי חיפה הבא שיאבד את הראש תוך כדי משחק. זה סתם יחזק את המותג והכוח הארגוני של מכבי חיפה.

        Comment

        1. כמה ימים אחרי השער המדהים שאיש לא ראה מול הולנד במדי הנבחרת הצעירה, קני סייף התייצב במושבה למשחק של רמת השרון מול מכבי פתח תקוה והמחיש למה כולם מדברים עליו בתור הכישרון הצעיר הבא שינחת במכבי חיפה או כל קבוצה גדולה אחרת בארץ. סייף היה מעורב בשישה מצבים לפחות במשחק מאתגר ומלחיץ. הוא לא רק היה שם כדי לקחת חלק במצב ההבקעה. הוא התחיל את המהלך, וכמו כדורגלן שהוא לא רק מוכשר, נע קדימה כדי לסיים. יש לו בעיטה, יש לו נגיחה, יש לו דריבל ויש לו עכשיו דילמה: האם באמת למהר לעבר הקבוצות הגדולות, כנהוג אצל שחקנים שקשורים בטוברוק, או לגדול בקצב הנכון. סייף צריך לזכור מה קרה לכל הצעירים שטוברוק גרמה להם למהר במטרה להכניס עוד כמה לירות, ולגדול בקצב שלו. הוא עוד לא בן 20. כמי שעבר כמה מועדונים בחייו, הוא צריך היום להעריך יותר את היציבות ואת החיים הקבועים במועדון חם וחממה נעימה. גם העונה ראינו: מעט מאוד טאלנטים, עד כמעט בכלל לא, מתפתחים בקבוצות הגדולות. משון מלכה ועד טאלב טואטחה. לקבוצות הגדולות באים מוכנים. אחרת זה נגמר בגולסה.

        2. אפשר להבין את האכזבה של הפועל חיפה בסיום ההפסד הלא מוצדק להפועל באר שבע. לפי כל החוקים, הקבוצה הולכת לגארבג' טיים ארוך במיוחד, במקום לזכות בתהילה על אחת העונות הטובות בשנים האחרונות דרך העפלה לפלייאוף העליון. עונה מוזרה עברה על הפועל חיפה ומחאת אוהדים הולכת ומתחזקת. לכל אלו, אם שלומי דורה ירצה, הפלייאוף התחתון יכול לספק תשובה לא רעה בכלל. מספר משחקים מהנים, משוחררים, שמבליטים את העליונות של הפועל חיפה לא רק בטבלה, יכולים להשפיע לא מעט על התודעה. יש מספיק מקרים בהיסטוריה בהם קבוצה שיפרה באופן משמעותי את השורה התחתונה של העונה, דרך משחקי גארבג' טיים מהנים ואיכותיים, בהם אתה לא רק מנצח אלא גם משחק טוב. זה לא רק חשוב לספורטיביות הנדרשת מקבוצות כמו הפועל חיפה בפלייאוף התחתון, זה גם משמעותי מאוד לצורה בה יזכרו את העונה האחרונה של האדומים.

        3. העונה, יותר מתמיד, שווה לעקוב אחרי בובה של לילה. גם בלי ירון ברלד, נכון לעכשיו, התכנית עברה העונה מהפך חשוב. היא הפכה מדאחקה על הכדורגל הישראלי לסאטירה חדה ומושחזת. אם בעבר בובה היתה חלק מההזיה הזו שנקראת ספורט ישראלי, השנה רמת הכתיבה של התכנית קפצה כיתה, וכל דמות וכל מערכון מוגשים כמו סכין חדה שמנתחת ללא רחמים את הסיטואציה מזוית הומוריסטית שמאחוריה יש יותר מכוונה של סתם להצחיק. המערכון האחרון עם משה דמאיו, למשל, לא רק ירד על דמותו המוזרה של הבוס בבני יהודה, אלא גם נקט עמדה בכל מה שמתחולל במועדון. החיקוי של יורם ארבל באותה תכנית לא רק נשען על הבלבול של השדר בין שחקנים אותם הוא משדר, אלא גם סיפק את בעיטת המציאות הנדרשת למי שהשתלט על כל עמדת שידור פנויה, עם רמיזות מאוד ברורות לדרך שבה הכיבוש הושג. מכל השלבים בהתפתחות האבולוציונית של התכנית הזו, מה שקורה העונה הוא הדבר הכי טוב שבובה יכלה לבקש. אפשר לצחוק מההומור, אפשר לזלזל בו, אבל קשה להישאר אדישים אחרי שמבינים את המסר. בימים בהם אוהדים מוחים על הסיקור העיתונאי אליהם הרגילו אותם דרך מתיחות של פרשנים, בובה של לילה הצטרפה לצד הנכון ברגע הנכון. לא עוד תכנית הומור טובה, אלא סאטירה אמתית ונוקבת.

        התוכנית בובה של לילה (יח"צ , ראובן שניידר)
        נוקב יותר מתמיד. בובה של לילה (צילום: ראובן שניידר)

        המחזור הבא: הפועל תל אביב – מכבי תל אביב

        לדרבי התל אביבי יש חשיבות גדולה יותר מאשר מאבק עירוני יוקרתי, או משחק שיכול להשפיע על גורל האליפות. הדרבי התל אביבי הולך לספק רמז מאוד עבה מה מצפה לנו בפלייאוף העליון. אל הפלייאוף הזה מגיעות שתי המתמודדות על התואר ללא יותר מדי אוויר. הן סוחטות אחת את השנייה כבר המון זמן, וסימני עייפות החומר ניכרים כמעט בכל עמדה על המגרש. שתי קבוצות בינוניות שנאבקו על הפלייאוף העליון כמעט שניצחו אותן. דגש על כמעט. למה? כי זה קורה יותר מדי פעמים בשבועות האחרונים, אבל שתיהן נחלצות מכך דרך שחקני הכרעה טובים ובעיקר דרך יריבות עלובות. כן, מי שראה את הסקוררים שלובשים את החולצה של בית"ר ירושלים לא יכול באמת להתרשם מהעמידה הטקטית אצל חניכיו של רוני לוי.

        השאלה היא האם הפלייאוף העליון יהיה מספיק מכובד כדי לא לתת לביזיון הזה להימשך. האם באמת, כנדרש מפליאוף עליון, יהיו שם קבוצות שידעו לנצל את העייפות בשני המועדונים שמתישים אחד את השני. האם קבוצות שייאבקו על אירופה יכבדו את מעמדן ויגנבו נקודות מקבוצות שבזמן האחרון יותר מדי גונבות מאחרים. על פניו, זה אמור לקרות. מכבי תל אביב והפועל באר שבע לא יוכלו להמשיך בקצב צבירת נקודות של הליגה מול יריבות איכותיות יותר – מי תאבד יותר ומי תאבד פחות. אבל הדרבי התל אביבי אמור להמחיש לנו עד כמה. עד כמה קבוצות כמו הפועל תל אביב מסוגלת להביך בפליאוף את שתי המוליכות. או שמא מה שהיה הוא שיהיה גם בפלייאוף?

        גליינור פלט שחקן הפועל באר שבע (ברני ארדוב)
        האם בפלייאוף העליון יהיה מי שיעניש את באר שבע על בינוניות? (צילום: ברני ארדוב)