במצב של 66:69 לקובאן, קצת יותר משלוש דקות לסיום, החליט קרונוסלב סימון להשתלט על המשחק. עבירה אחת שסחט מג'ו אינגלס ושתי קליעות עונשין העלו ל-66:71. עבירה שנייה שהוציא מסופו ועוד שתי קליעות עונשין קבעו 69:73. מיד לאחר מכן, שלשה בפיק אנד רול שהריצו הרוסים על הרגליים העייפות של היווני הגדול של מכבי העלתה ל-71:76. לקינוח, עוד עבירה ועוד שתי זריקות עונשין לאחר פוסט אפ על ריקי היקמן (יכול להיות שפשוטין ראה את המפתחות שהצענו במסגרת תכניתנו משחק מקדים?) וזה כבר 73:78, 1:46 לסוף. אבל מאחר שהסקורר הקרואטי העז להחטיא שלשה לאחר מכן, הוא לא ראה כדור עד לסיום והרוסים לא קלעו יותר. כך שלח פשוטין את ריצ'רד הנדריקס, ביום התקפי רע, לפוסט אפ אבוד ועוד לאחר פסק זמן. בפעם הבאה, הוא שלח את מרקוס וויליאמס, בערב התקפי נוראי, למהלך של כדררת, שהסתיים באיבוד והזדמנות של הצהובים לגנוב את הניצחון עם שלשה של דייויד בלו. זה היה מאוד קרוב, אבל אם נהיה כנים, יכול להיות שקובאן עשתה ככל אשר ביכולתה כדי לאבד את המשחק, אלא שלמכבי לא הגיע.
קובאן הצליחה להשתפר ובאופן משמעותי בשלושה פרמטרים בהם כשלה בשלושת המפגשים הקודמים עם מכבי. דרק בראון, שעמד עד כה על 5.5 נקודות למשחק (כתשע נקודות פחות מהממוצע שלו במשחקים מול הקבוצות האחרות), איזן את הסטטיסטיקה עם 16 הפעם. רובריקת הריבאונד, נתון בו מכבי התיישרה מול הקו הקדמי של המאריצ'ים למיניהם עד כה, היה בשליטה אבסולוטית של הרוסים. 26:37 ובמיוחד 2:12 בריבאונד התקפה מסמנים נוקאאוט מוחלט. היתרון הזה, הגם שצומצם במחצית השנייה על ידי מכבי, סייע בעיקר ליצירת נקודות קלות שכל כך חסרו לקובאן במפגשים הקודמים. אם הרוסים יידו עד כה 23 שלשות למשחק נגד הצהובים, הפעם הם התיישרו על ממוצע היורוליג שלהם עם 19 וכשלא מיידים מבחוץ, אפשר לנצח את מכבי בצבע. המארחים קלעו 19 זריקות מבפנים, מכבי רק 13.
אם נניח לרגע את הסטטיסטיקות בצד, אפשר היה לזהות את האגרסיביות השונה עמה הגיעה קובאן. את הויתורים מול ההגנות הנסוגות והמתוחכמות של בלאט החליפו ניסיונות לקחת את הכדורים חזק ועמוק לטבעת. פיק אנד רולים חוזרים ונשנים מול סופו וז'יז'יץ' הכבדים ייצרו הרבה תנועה ומשחק של צפון-דרום. לא תמיד באלגנטיות רבה, אבל תוך ניצול לא רע של החורים ההגנתיים שמביאים עמם לשולחן ג'ו אינגלס (תמיד), טייריס רייס (לעיתים) ואפילו, באופן חריג לחלוטין הפעם, גם דווין סמית'.
מן העבר השני, נראה משחק ההתקפה של מכבי כאילו חזר לא מעט שבועות לאחור. את ההחלטה המושכלת לצאת משבלונת המשחק העומד ולייצר משחק של קצב גבוה לא ניתן היה לאתר עוד. המשחק המושלם של הצמד היקמן את רייס בשבוע שעבר נגד הטורקים (שם ייצרו יחס אסיסטים איבודים של 1:12) התחלף במשחק איום ונורא של רייס ו-30 דקות מבולבלות של היקמן, שתיקן בשמונה הדקות האחרונות עם משחק אגרסיבי ואמיץ. הגעגועים ליוגב אוחיון מעולם לא היו כל כך עזים.
אם מכבי הרגילה אותנו לאחרונה לדקות איכותיות וקבוצתיות דווקא או גם כשסופו נח, הערב חזר הסדר לכנו. 18 דקות של הגו-טו-גאי היווני עם 18 נקודות, מדד 23 ואחוז קבוצתי מצוין לשתיים במחצית השנייה (13 מ-18) שרובו הגיע בגלל משחק סבלני פנימה בדקות של סופו זה נחמד, אבל פלוס מינוס 17 חיובי מעיד על חוסר היכולת של הצהובים להתמודד בכל דקה בה הוא מנסה להסדיר את הנשימה על הספסל. כשסופו לא שיחק, מכבי נראתה שוב כנטולת כלים ויכולות. לא מעט מזה, אגב, אודות להחלטה של פשוטין לצוות את הנדריקס לכל הרכב נטול סופו. חלק נוסף מכך אפשר לזקוף להחלטתו של אלכס טיוס להתחפש למכונת פינבול אנושית ולקלוט את רוב המסירות אליו עם הראש ולא הידיים.
למרות ההפסד יכולה מכבי לקחת עימה מספר נקודות אור. על סופו והיקמן דיברנו ועכשיו נציין שוב את צמד ה-NASTY BOYS פניני את בלו, שהם כרגע הדבר הכי טוב שיש לצהובים להציע. אלו לא רק הנקודות, האחוזים מהשדה והאומץ, זו בעיקר המחויבות והאינטנסיביות. פניני מקבל כמשימה הגנתית את הנדריקס או בראון ומסתדר איתם מצוין. ובלו? היה רחוק שלשה לא פשוטה אחת מעוד תצוגת ווינריות נדירה.
בסופו של יום, חיזקה מכבי מאוד את מעמדה במקום השלישי בבית, מאחר שהפסידה בהפרש הרצוי ושמרה על פער 2.5 משחקים מקובאן, חמישה מחזורים לסיום. יכול להיות שדווקא הניצחון של מילאנו אתמול על אולימפיאקוס נטולת ספאנוליס הפצוע מייצרת מצב בו המקום השלישי נטול הביתיות יהיה הזדמנות טובה יותר להעפיל לפיינל פור. בכל מקרה וחרף סדרת משחקים לא פשוטה למכבי, החל מסיום המשחק מול ז'לגיריס בשבוע הבא, היא תלויה רק בעצמה כדי לקבוע מאיזו פוזיציה היא תופיע לסדרת ההצלבה.
אחרי שני הפסדי חוץ לקבוצות רוסיות במשחקים שגלשו אל תוך השבת, ומאחר שכל המשחקים אשר נותרו למכבי יתקיימו בימי חול מעתה, לפי מיטב הבנתי, שם מאזנם של הצהובים בטופ 16 עד כה הוא 1:6, כנראה שלחלומות הפיינל פור הצהובים יש בהחלט על מי להישען.