4: הרשימה השחורה
ערב חג המולד. דויד הובר נקרא לשיחה עם מאמן גנט מירצ'ה רדניק וקיבל בשורה לא חגיגית ולא ממש מפתיעה: "אתה לא בתכניות שלי. אני מחפש שחקן בסגנון אחר". הרומני גם הודיע לקשר שלו שהוא לא יוצא למחנה האימון בספרד במהלך פגרת החורף. בתוך דקות המידע דלף לתקשורת והמנג'ר מישל לואג'י נחרד. הובר כבר היה בביתו ושתה כוס שמפניה עם המשפחה לפני ארוחת החג כשהטלפון צלצל. "לא הבנת אותו נכון", אמר המנג'ר. "אתה יוצא למחנה". הובר ענה: "אני חושב שהבנתי מצוין". למחרת, הוא נשאר מחוץ לסגל בהפסד גנט למונס (1:0), אבל למחנה הוא אכן יצא. וגם שם המשיך להתקוטט עם רדניק.
להובר יש 155 הופעות בליגה הבכירה בבלגיה, אליפות, גביע, הופעות בשלב הבתים של ליגת האלופות והליגה האירופית ושתי הופעות בנבחרת הבוגרת. והוא בן 26 בלבד. המציאות היא ששחקן עם רזומה כזה לא חושב על לדרוך בליגת העל הישראלית לולא מתקיימים שלושה תנאים: סיטואציה מקצועית בעייתית, חוסר ברירה ונוכחות של שחקן דומיננטי שישכנע. השילוש: רדניק, סגירת חלון ההעברות ואליניב ברדה סגר את הפינה.
טיפוס מעניין הובר. גדל בגנק עם שמות גדולים. סטיבן דפור, קווין דה ברוין, טיבו קורטואה, כריסטיאן בנטקה, יילה ווסן וגם ברדה. בעוד רובם נמכרו בכסף גדול, הוא נשאר בבית וקיבל את סרט הקפטן. אלא שדווקא לאחר האליפות, עונה מסויטת מלאת פציעות עצרה את ההתקדמות. תחילה החמיץ חודשיים וחצי בגלל בעיות במפשעה, חזר למספר שבועות עד שהתברר שהוא זקוק לניתוח בשרירי הבטן. הובר נעדר למעלה מחצי שנה מהמגרשים וכשחזר, גילה שהמקום בהרכב גנק כבר לא מובטח. כדי לשחק, הוא עבר בינואר אשתקד בהשאלה לגנט. הקליק היה מיידי. הובר הפך לשחקן דומיננטי תחת ויקטור פרננדס וגנט מימשה את האופציה ורכשה אותו בקיץ. האידיליה הסתיימה כשפרננדס פוטר במהלך העונה הנוכחית ורדניק מונה במקומו.
בבכורה של הרומני, הובר פתח ושיחק 70 דקות בהפסד הביתי 2:1 לאקסית גנק. משם הוא נמחק, הפך לשחקן זניח בשולי הרוטציה ונאבק על מקום בסגל. "לפני משחק הגביע נגד לובן רדניק אמר לי: 'אתה הולך לפתוח ואם תהיה טוב, תפתח גם בליגה נגד לירסה. הוא הוציא אותי בדקה ה-70 ביתרון 0:3 וחשבתי שהוא שומר אותי ללירסה. זה לא קרה". הפיצוץ היה עניין של זמן והובר החליט לסגור חשבון בראיון שקיים תוך כדי מחנה האימון בספרד: "אני מרגיש מוזר. כפו אותי על מאמן שלא רוצה אותי. אני לא יכול להגיד עליו דבר אחד חיובי ולהיפך. לא יהיה קל לעזוב, אבל אני דורש שיכבדו את המצב שלי. לא באופי שלי למרוד, אך לא אתן למאמן מקלות להכות אותי".
4: שובר שורות
גנט לא מיהרה למכור את השחקן שרק בקיץ עלה לה 700 אלף יורו. אופציות השאלה בתוך בלגיה עלו ונפלו וכך נסגר חלון ההעברות האירופי והקשר לא מצא קבוצה חדשה. אלא שהובר לא היה מוכן להישאר ולשרוף חצי עונה. אז הוא הלך לאחד המקומות הבודדים בהם חלון ההעברות פתוח בפברואר. "כל כך הרבה זמן לא הייתי בסגל שלקח לי זמן למצוא את חדר ההלבשה", עקץ הקשר אחרי ההופעה האחרונה בגנט. "שיחקתי חמש דקות וזה בונוס ענק. עוד משחק לרזומה העשיר שלי". יומיים לאחר מכן, הוא היה על המטוס לישראל. הכי רחוק מבנטקה וקורטואה. הכי רחוק מרדניק.
כשאלישע לוי קיבל את הנתונים הוא שאל את ברדה האם זה השחקן שיכול לשדרג את הקבוצה ולקחת אותה רמה קדימה במאבק עם מכבי תל אביב. הקפטן לא היסס והשיב בחיוב. הובר הוא בדיוק מה שלוי חיפש. קשר הגנתי שמניע את המשחק מאחור. מעין תואם גוסטבו בוקולי מעונות האליפות של המאמן במכבי חיפה. לוי מצפה מהבלגי להיות השחקן הפנוי. לקבל את הכדור מהבלמים, לבנות את רוב ההתקפות וכל הזמן להיות השחקן החופשי ולפתוח אופציות מסירה. הובר הוא שחקן אפור, התרומה שלו כמעט לא באה לידי ביטוי בשערים או בישולים, אלא בעבודה שחורה שמקלה את החיים על הכוכבים היצירתיים בחלק הקדמי. בדיוק כמו שעשה בגנק. הרי באר שבע ממש לא צריכה מספרים מהקישור האחורי, אלא מישהו שייתן לה בלאנס.
הקשר נכנס לעניינים מהרגע הראשון בו נכנס בדקה ה-17 של משחק העונה על מנת לארגן את השורות אחרי ההרחקה של בן אלגרבלי. הובר בלט, צעק וכיוון. מאז קרו שלושה דברים, הבלגי לא החמיץ דקה, קובי דג'אני, האיש אותו החליף, לא שיחק דקה ובאר שבע ניצחה בכל משחקיה. החיבור המצוין משתקף גם בחדר ההלבשה. שחקנים בבאר שבע מספרים על בחור שקט וחיובי שהתאקלם היטב בעיקר בזכות העובדה שברדה וגליינור פלט לקחו אותו תחת חסותם. שבוע אחרי שנחת בקבוצה, אגב, כבר חטף עוגה בפרצוף. מסורת ימי הולדת בבירת הנגב. קטע הווידאו שצולם על ידי אחד השחקנים הגיע עד בלגיה.
אלא שכרגע כלל לא בטוח שהובר יישאר בעונה הבאה בישראל. לבאר שבע אין אופציה לרכישה ובכל מקרה הסכומים שיידרשו גבוהים מאוד. מלכתחילה העסקה הייתה לטווח קצר, לצרף שחקן שישדרג את הסגל באופן מיידי תוך אמונה שאפשר להיישיר מבט בעיני מכבי תל אביב. כדי לאפשר את המהלך, לוי שינה סדרי עדיפויות ודחק לספסל כישרון בעונת פריצה בדמות לוטם זינו. למעשה, בצירוף של הובר, לוי שידר מסר של עוצמה: באר שבע, למרות העונה המופלאה, לא מסתפקת במקום השני. גם הובר לא ויתר על החלום לחזור להיות שחקן מוביל בבלגיה ובאר שבע מבחינתו היא אמצעי בדרך למטרה. פעם, כששאלו אותו על הספסול בגנט, הוא ירה: "כל קבוצה צריכה דויד הובר טוב". וזה בדיוק מה שבאר צריכה במאבק עם מכבי תל אביב, עוד ווינר שלא דופק חשבון.
התחזית לשבת: דובב גבאי, שלא כבש חמישה משחקי ליגה רצופים, הבקיע בשלושת מפגשי הליגה האחרונים של באר שבע מול הפועל חיפה.
שימו לב: שדג'אני ממש לא לבד. סבע, חטיב, שבחון, בנימין, קרופניק, שטרית וזו רק רשימה חלקית. אף אחד מיוצאי מכבי נתניה לא ממש התאושש מהירידה. גם לא עמרי בן הרוש.
2: אבודים
הנה כמה נתונים על הפועל חיפה: מאז שבה הקבוצה בפעם האחרונה לליגת העל היא לא סיימה עונה מעל המקום התשיעי או עם יותר מ-44 אחוזי הצלחה. בשלוש מארבע העונות נאבקה נגד הירידה עד מחזורי הסיום ובעונה המוצלחת מכולן, 2010/11, השתעממה בפלייאוף האמצעי אחרי שהחמיצה מקום בשישייה הראשונה. מצלצל לכם מוכר? נכון לעכשיו, האדומים בדרך הנכונה לשפר את המאזנים מהעונה ההיא, אבל הטעם עדיין חמצמץ. האם מדובר בעונה מוצלחת? גם אם לא תהיה בפלייאוף העליון, הפועל חיפה נמנעה ממאבקי הישרדות וזה שיפור ברור ומשמעותי והישג שאסור להתכחש לו. מצד שני, במיוחד בעונה כזו אפשר וצריך להסתכל על חצי הכוס הריקה. "אם פרננדס, אבידור, לאלה וקנדה היו נותנים 80 אחוז ממה שציפינו מהם כנראה שהיינו מבטיחים מזמן את המקום בפלייאוף העליון", אמר שלומי דורה השבוע. צודק.
הפועל חיפה לא הייתה מספיק יציבה העונה. פתחה טוב עם שלושה משחקים ללא הפסד, לאחר מכן רשמה עוד רצף שלושה ניצחונות רצופים כולל 0:1 גדול בדרבי, המשיכה לנקודה אחת בחמשת המחזורים הבאים, ניצחה פעמיים בתחילת הסיבוב השני ומאז רשמה רצף שמונה משחקים ללא ניצחון. אלו סממנים של קבוצה שלא היו לה מטרות מספיק ברורות. של מועדון שלא יודע מה הוא רוצה מעצמו. כי הפועל חיפה היא לא עוד קבוצה בליגת העל. יש לה קהל, מסורת, מחלקת נוער טובה וכן, גם ניהול תקין, אבל היא לא הביאה עמה שום בשורה מאז חזרה למרכז הבמה. לא יומרות, לא שאיפות, לא הצלחות ולא כדורגל גדול. אין לה מתקני אימונים ראויים, מעט מדי שחקני רכש הצליחו לפרוח במועדון ואפילו שחקני הבית המוכשרים (גל אראל וחנן ממן למשל) נתקעו בקבוצה הבוגרת ופרצו רק אחרי שעזבו. בעוד קרית שמונה, באר שבע ואפילו סכנין, בני יהודה ונתניה רשמו בשנים האחרונות הצלחות (גם רגעיות) בתקציבים בינוניים, הפועל חיפה נשאבה לבינוניות וסתמיות. ורק קבוצה כזו יכולה להיות שמחה ממקומות 7-8.
