לדברים שאתם עומדים לקרוא דרושה הקדמה קצרה. כל מי שהתראיין לכתבה הזו - בשמו ושלא בשמו - לא חולק על היכולות המקצועיות של צביקה שרף כמאמן כדורסל. מי שזכה בעשרים תארים בקירוב, בקריירה שנמשכת כמעט ארבעים שנה, לא יכול להיות מאמן כדורסל לא טוב. מי שאימן את נבחרת ישראל בשלוש קדנציות שונות לא יכול להיות מאמן כדורסל לא טוב. מי שהגיע שלוש פעמים לגמר גביע אירופה לאלופות לא יכול להיות מאמן כדורסל לא טוב.
לולא ויתר על התפקיד היום, עם צביקה שרף הנבחרת הייתה בידיים מקצועיות טובות.
דן חלוץ הציע לשרף את תפקיד מאמן נבחרת ישראל
חיים אוחיון על אופציית צביקה שרף: "מריח רע"
אבל כל מה שהתרחש באיגוד בזמן האחרון לא קשור בכלל לכדורסל. הוא קשור לפוליטיקה. פוליטיקה ישנה של סחר באינטרסים שבינם לבין ספורט אין כלום. פוליטיקה שקשורה לשנאות ויריבויות אידאולוגיות ישנות, שהן חלק מהמבנה הקלוקל של הספורט הישראלי ושל הפרסונות שמרכיבות אותו. פוליטיקה שדן חלוץ יובא כדי להתעלות מעליה.
אלא שלא רק שחלוץ לא הצליח לנתק את תהליך מינוי מאמן הנבחרת מן הבחישות הבלתי-פוסקות של הפוליטיקאים מאגודות מכבי והפועל - בהחלטתו לתמוך במינויו של שרף הוסיף חטא על פשע, משום שצירף כעת גם אינטרסים אישיים שלו לקלחת. מינוי שרף למאמן הנבחרת מעקר את אופיו כאופוזיציונר. גם מבחינה תקנונית - התקנון אוסר על חבר הנהלת האיגוד (שרף חבר הנהלה מטעם סיעת "עוז") לשאת בתפקיד באיגוד שיש בצידו שכר (כמו תפקיד מאמן הנבחרת); וגם מבחינה מהותית - אפילו אדם חסר-מעצורים כמו שרף הבין שלא יוכל עוד להתנהל כאופוזיציונר, קל וחומר שלא להתבטא כנגד היו"ר כפי שהתבטא בעבר, כל עוד הוא חובש את כובע מאמן הנבחרת.
האינטרס של חלוץ היה ברור, אבל האינטרס הזה והרווח הפוליטי שיש לחלוץ במינויו היה קיים כל הזמן. השאלה הגדולה היא מדוע בכלל הועלה שמו של שרף ברגע האחרון.
כדי להבין זאת צריכים לחזור אל תחילת תהליך איתור מאמן הנבחרת. התפקיד הוצע, ראשית, לפיני גרשון ולדיוויד בלאט. שניהם סירבו, כל אחד מסיבותיו. זה חמור לכשעצמו שמאמני כדורסל שהרוויחו מיליונים והפכו לאנשים מפורסמים ועשירים בזכות הכדורסל הישראלי לא מוכנים להחזיר כעת לענף כמאמני נבחרת.
גם גרשון ובלאט דיברו במושגים של אינטרסים: אין להם שום אינטרס לקחת את התפקיד. לא אינטרס כלכלי - מאמן הנבחרת צפוי להרוויח בקושי כמה אלפי דולרים בחודש; ולא אינטרס מקצועי - גרשון ובלאט הפקחים מבינים שבמצבו של הכדורסלן הישראלי ובאווירה הכללית מסביב לנבחרת אין להם באמת סיכוי להשיג תוצאות שבתקשורת ובציבור ייתפסו כ"הצלחה". ואם אין כסף, ואין הרבה סיכוי להצליח, בשביל מה להם כאב הראש הזה?
משסירבו גרשון ובלאט נותרו שני מועמדים עיקריים. אריק שיבק, שאחרי הקמפיין החלש בקיץ חשב לעזוב בעצמו, שינה את דעתו והחליט שהוא מעוניין להמשיך קמפיין נוסף כדי לשקם את ההריסות ולסיים בטעם טוב. ארז אדלשטיין היה המועמד האחר.
התהליך הפרוצדוראלי של מינוי מאמן נבחרת הוא מורכב. בכדורסל, איש המפתח הוא יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד - היום מוישל'ה וינקרנץ. מבחינה תקנונית, וינקרנץ אמור לבצע את תהליך הסינון ולהמליץ לבסוף על מועמד אחד. את השם הזה אמור וינקרנץ להביא בפני הוועדה המקצועית של האיגוד - שמורכבת מאנשי כדורסל ומפוליטיקאים שצריכים לאשר את המינוי. בכל השנים הייתה הוועדה סוג של חותמת גומי. מעולם לא קרה שהוועדה המקצועית הצביעה נגד מועמד עליו המליץ יו"ר הוועדה. לאחר מכן אמור המינוי להיות מאושרר בהנהלת איגוד הכדורסל, שמורכבת מכל הצירים שנבחרו בבחירות. גם זה תהליך פרוצדורלי לחלוטין. מעולם לא קרה שהנהלת האיגוד סירבה לאשרר מינוי שאושר בוועדה המקצועית.
יו"ר איגוד הכדורסל לא הוזכר כאן, אבל גם לו יש סיי. לא סיי שמעוגן בתקנון, אבל ברמה הפוליטית והמסורתית ליו"ר ניתנת השפעה מסוימת על תהליך המינוי. היו"ר עורך שיחות עם מועמדים לתפקיד המאמן שמתמקדות בעיקר בפן האישי. בסופו של דבר, לא ימונה מאמן נבחרת שיו"ר איגוד הכדורסל מתנגד לו. הנוהג הוא שהמועמד עליו ממליץ יו"ר הוועדה המקצועית מאותר לבסוף בהסכמה בין יו"ר הוועדה המקצועית לביו יו"ר האיגוד.
אפשר לשאול מדוע ניתן סיי ליו"ר האיגוד, שהוא כמעט תמיד פוליטיקאי שאינו מגיע מתחום הכדורסל. אבל זו שאלה לטקסט אחר.
משסירבו גרשון ובלאט נכנסה הפוליטיקה לתמונה. חלוץ החליט, לאחר לבטים, שהוא אינו מעוניין בהארכת חוזהו של שיבק. הסיבה לא הייתה אכזבה מקצועית כמו רצונו של חלוץ לבצע "ריענון" בתפקיד המאמן. חלוץ רוצה להביא אנשים חדשים לתפקיד מאמן הנבחרת ולתפקיד מנכ"ל האיגוד. זו זכותו של כל יו"ר חדש. ובכלל, כולם - גם שיבק - מסכימים שאחרי ארבע שנים מותר להחליף מאמן. זה בסדר וזה לגיטימי.
השאלה היא מה קרה מהשלב הזה. מרגע שהחליט חלוץ באופן סופי שהוא רוצה לבצע ריענון, המועמד הטבעי לתפקיד - והיחיד, לכאורה - היה אדלשטיין. חלוץ אוהב את התהליך שעבר אדלשטיין בהפועל. הוא אוהב את החיבור שלו לכדורסלנים הישראלים. זה אולי לא נראה ככה, אבל אדלשטיין כבר בן 52. בשנים האחרונות התמתן. הוא מאמן בליגה למעלה מעשרים שנה. הוא אימן בכל המועדונים הגדולים בכדורסל הישראלי למעט מכבי תל אביב. הוא הוביל שלוש קבוצות שונות לגמר הפלייאוף/גמר הפיינל פור. וינקרנץ הסכים שאדלשטיין בשל ושאדלשטיין ראוי.
אז מה הבעיה? את הפרטים אי-אפשר להביא במלואם וכהווייתם מטעמים משפטיים, אבל בכירים רבים באיגוד מספרים ש"יד נעלמה" בחשה והביאה לריסוק מועמדותו של אדלשטיין. ניתן להבין שזו יד פוליטית חזקה מאוד. אדלשטיין, אפשר להגיד, אינו מקובל ברמה הפרסונאלית על זרם פוליטי מסוים בספורט הישראלי. הוא הגורם המזוהה ביותר כיום עם הפועל תל אביב, היהלום שבכתר אגודת הספורט "הפועל". תבדוק, אומרים בכירים, כמה מאמני נבחרת הגיעו משורות "הפועל".
הטענות הן שלחצים שהפעילו על חלוץ גורמים בתוך האיגוד הביאו אותו לזנוח את אופציית אדלשטיין. לאחר מכן הגיע וינקרנץ, ככל הנראה, עם הרעיון למנות את שרף.
מכל הבחינות, העדפתו של שרף על פני אדלשטיין היא תמוהה במקרה הטוב, הזויה במקרה הבינוני ובלתי-מוסרית במקרה הרע. לא רק בגלל העובדה שמבחינה מקצועית שרף קיבל כבר שלוש הזדמנויות בראש הנבחרת או בגלל העובדה שבשש השנים האחרונות מיעט לאמן (אבל לשם ההוגנות נציין שזכה בגביע הרוסי עם ספרטק סנטר פטרסבורג ב-2011); אלא משום הצחנה הפוליטית שמדיפה למרחקים.
בעניין שרף התבזה חלוץ ברמה האישית. בחודשים האחרונים החליפו השניים מהלומות תקשורתיות חריפות: אחרי שחלוץ ביטל דיל פוליטי שנרקם ואמור היה להבטיח לשרף את תפקידו של וינקרנץ כיו"ר הוועדה המקצועית, הסיר שרף את הכפפות ותקף את הרמטכ"ל לשעבר בצורה חסרת תקדים. במכתב שנשלח לחלוץ ופורסם בכלי התקשורת כינה אותו שרף "שחצן, שכותב חצאי-אמיתות ומזלזל באינטליגנציה ומשמיץ אותי ואת חברי סיעתי".
"מאחר שאין לך אמון בי, לי אין אמון בך", כתב שרף לחלוץ בחודש אוקטובר האחרון, "הפרת את כל הסכומים בינינו. התכוונתי להיכנס לתפקיד במלוא המרץ והאנרגיות, אבל אתה בהחלטותיך הלא ראויות הפסקת לי את הזרם".
בריאיון לוואלה! ספורט שנערך לפני כחודש התייחס חלוץ לטענות של שרף ושל חברי סיעת "עוז" באשר לדילים פוליטיים ולשחיתויות בצמרת האיגוד.
"את משל הזאבים אתם מכירים?", אמר חלוץ, "כנ"ל לגבי השחיתות. אם כל דבר מושחת, אתה כבר לא מתייחס ברצינות לטענות. אם מישהו חושב שמשהו מושחת, שילך להתלונן במשטרת ישראל".
וביחס לאיגוד הכדורסל עצמו הוסיף חלוץ: "הארגון הזה לא מתנהל בסטנדרטים שאני מכיר. אבל הוא מתנהל בסטנדרטים שמבטאים את המבנה שלו ואת האינטרסים שיש לאישים סביב שולחן קבלת ההחלטות. האם זה האופטימום? לא. אבל אני עובד כדי שיהיה אופטימום".
ולאור כל הנ"ל מובן עד כמה היה מינויו של שרף חמור וציני: חמור משום הכניעה של חלוץ ללחצים פוליטיים מובהקים ביחס לאדלשטיין, וציני משום מינויו של אדם שחלוץ בז לו באופן אישי. אלא שכאמור, הרווח של חלוץ ברור: במינויו של שרף הוא מרחיק מהנהלת האיגוד את יריבו הגדול ביותר ומסרס את אופיו האופוזיציוני.
"חלוץ הבטיח לייבא לאיגוד סטנדרטים חדשים של התנהלות", אומר בכיר. "אבל נרקם כאן דיל פוליטי מסריח יותר מכל דיל אחר שנרקם באיגוד בעבר. ובכלל, אפשר לכבד את הרצון של חלוץ להחליף מאמן - אבל האם שרף זו הבשורה המקצועית החדשה? צביקה?".
כל זה לא אומר שמינויו של שרף, גם אם היה מובא היום בפני הוועדה המקצועית, היה מאושר. בשל ההתנהלות הקלוקלת סביב מינוי המאמן עשויים גורמים בוועדה המקצועית, שמורכבת גם מאנשים המזוהים עם "הפועל", לדרוש הצבעה בין שני מועמדים, בהם אדלשטיין - מה שמעולם לא נעשה בעבר.
"אנחנו שומעים על הכל רק מהתקשורת, איתנו אף אחד לא מדבר", אמר חבר בוועדה המקצועית. "נכון שבעבר יו"ר הוועדה היה מעביר את שם המאמן המיועד ליו"ר האיגוד ואז אנחנו היינו מאשרים, אבל בחיים לא היה מדובר במינוי כזה. צביקה לנבחרת? יש לפחות שישה-שבעה מאמנים שראויים לא פחות. הדבר הזה לא יעבור את מבחן הציבור. רק אדלשטיין צריך לקבל את נבחרת ישראל".
וישנו, כאמור, מחסום פרוצדורלי נוסף: הנהלת איגוד הכדורסל, שם המשחק היה אמור להיות שונה לגמרי. אתמול הבאנו כאן את דבריו של חיים אוחיון, ממלא מקום יו"ר איגוד הכדורסל ואחד הגורמים הפוליטיים החזקים ביותר בהנהלת האיגוד. אוחיון ביקר בחודשים האחרונים את שרף באופן קשה על התנהלותו במסגרת סיעת "עוז", הסגנון הגס שאימץ והכאוס שיצר בצמרת. אוחיון סולד משרף ברמה הפרסונלית והצהיר שלא יאפשר למינויו של שרף לעבור בישיבת הנהלת האיגוד.
אוחיון קיווה אתמול שמועמדותו של שרף לאימון הנבחרת כלל לא תובא להנהלת האיגוד. "אנחנו מנסים להתנתק מהתנהלות שמריחה רע. ואם זה נכון - זה מריח רע", אמר אוחיון. "הציבור לא אוהב עסקאות מהסוג הזה. זה נראה כמו עסקת בר-און-חברון וכדומה. יש מספיק מאמנים טובים שאינם חברי איגוד הכדורסל ואינם מהאופוזיציה. אם המינוי של צביקה למאמן הנבחרת יעמוד למבחן, אני מקווה שאנשי הנהלת האיגוד יהיו הגיוניים וידעו מה לעשות. לאור התדמית הלא-טובה של האיגוד, המהלך הזה לא מלמד על הליכה שפויה והגיונית לכיוון הנכון".
באופן אישי, אוחיון תומך במועמדותו של אדלשטיין.
מגיעה לשרף תעודת הערכה על החלטתו להסיר את מועמדותו. הפנייה אליו, אומרים גורמים באיגוד, הייתה בבחינת "מכשול בפני עיוור"; שמשום שמצד אחד, ובניגוד למאמנים כמו גרשון ובלאט, שרף לעולם לא סירב לאמן את הנבחרת ותמיד התייצב כשנקרא לדגל. מצד שני, אם היה מקבל על עצמו את התפקיד, היה נותן תוקף למהלך שהוא פוליטי מעיקרו ובמהותו - בדיוק כל מה שנלחם כנגדו, בקולניות רבה, מהיום בו הצטרף לסיעת "עוז".
"צביקה הוכיח שהוא נאמן לדרך הפוליטית שלו, ושהוא לא מוותר על עקרונות גם בשביל הנבחרת", אמר בכיר באיגוד מיד לאחר שהודיע שרף על הסרת מועמדותו. "הוא ויתר על תפקיד שנחשק בידי כמעט כל מאמן כדורסל ישראלי. התנאי של חלוץ למינויו היה ויתור על כל מעמד פוליטי באיגוד, ולזה צביקה לא היה מוכן".
המפסיד הגדול, נכון לשלב זה, הוא חלוץ; מצד אחד נכנע ללחצים שהביאו אותו לסגת ממינוי אדלשטיין, ומצד שני סורב לדיל שהציע לשרף.
גם שעה לפני כינוס הוועדה המקצועית, שמתוכנן כעת ל-14:00, לא ברור מה יעשה מוישל'ה וינקרנץ. האם כעת יגיע בכל זאת עם שמו של אדלשטיין? האם יעלה להצביעה את אדלשטיין ושיבק? האם יפתיע עם מאמן אחר?
הסיפור רחוק מלהיות סגור. נדע יותר בקרוב.
ohad@walla.net.il