במקור, הפתיח של הטקסט הזה היה אמור להיות מדכא יותר, אבל אז בא הפרק של אתמול ב"בובה של לילה". באותו פרק הוצג בעלי הפועל תל אביב, האיש החזק או איך שתרצו לקרוא לו חיים רמון כקבצן חסר פאסון שמנהל מכירה פומבית מחפצי הקבוצה, רק כדי לאגור כמה ג'ובות. לקראת סיום, בובת רב"ש האשימה את בובת רמון בכך ש"הוא קיצץ לנו את האוטובוס". אז אוטובוס יהיה הערב לקבוצה בדרך לקרית אליעזר לקראת המשחק החשוב של האדומים מול מכבי חיפה, אבל בית מלון לא יהיה. כפי שנכתב כאן בסוף השבוע, "בובה של לילה" מגזימים, אך לא לגמרי ממציאים; מראים מה הציבור חושב. וכך, גם הקטע על רמון היה מדויק עד כאב.
***
שנה וחצי לשלטון רמון, הפועל תל אביב נמצאת במצב תדמיתי קשה, אולי הכי קשה מזה שנים רבות. ירצה או לא ירצה, רמון האחראי העיקרי לכך. לא רק החלטות שגויות הורסות לרמון אלא הדרך שבה הן מוצגות לציבור. באתר זה נכתב שרמון אמר לאנשיו שהוא כועס על שהביקורת באה לעתים ממקום של אי הבנה. אבל מפוליטיקאי כה מנוסה, הציפייה היא שיבין שתדמית זה דבר חשוב, אולי יותר מכל עובדה.
וכך, גם דברים לא כל כך רעים שעשה רמון, נתפסו כהרבה יותר רעים ממה שהם. למשל, הקיצוץ. המצב הכלכלי הקשה של הפועל תל אביב ידוע. רמון החליט על קיצוץ שכר בכירים תופעה שכיחה במגזר העסקי. במתווה הנוכחי, לפי הפרסומים, ינוכו 5% מהשכר השנתי של כל המשתכרים מעל 200 אלף שקל בשנה. אם הקבוצה תגיע לאירופה, הסכומים יוחזרו, ואם שחקן מסוים יעזוב, הוא יקבל בחזרה בין שליש לחצי מהקיזוז. עם היד על הלב ועל הכיס, כמעט כל שחקן בכיר שורד קיצוץ כזה מבלי להרגיש. אבל בגלל התנהלות לוקה, השבוע המדובר הרגיש כאילו נסגר מפעל באופקים. במקום לכנס את מי שצריך, לדון ולצאת בהודעה רצינית ומסודרת, בהפועל הכול קרה הפוך. הרעיון בכלל הודלף לתקשורת לפני שרוב השחקנים שמעו עליו, הטינופים עלו וכולם חשבו שרמון מנסה לקצץ שכר באופן חד צדדי על גבול הלא חוקי. וכל זה עוד ימים מספר לאחר שכן נמצא התקציב להחתים במועדון את פטר אורלנדיץ'.
זה רק הדובדבן. הפועל תל אביב של השנה וחצי האחרונות איבדה כמעט את כל כבודה. זו עדיין קבוצה גדולה, עם היסטוריה גדולה וקהל גדול, אבל התדמית ברצפה. ושוב, מפוליטיקאי משופשף הציפייה היתה אחרת. הפועל נתפשת בעיני הציבור כקבצן חסר כל שמנסה לחבר לירה ללירה. רמון, מראש, לא תפס את הבעלות כבוס עשיר והיה ברור שלא יזרים מיליונים לקבוצה. הוא נכנס כדי להבריא, כדי לעשות סדר, כדי "להציל", וכנראה כדי להעביר את המועדון לעתיד טוב יותר. אבל הפועל תל אביב נראית שבורה, ולפי החדשות היומיומיות נראה שמצבה הפיננסי רע יותר משל הפועל ניר רמת השרון ומכבי אום אל פאחם. למשחק היום מול מכבי חיפה האדומים ייצאו מתל אביב ולא לנו במלון מאתמול. במועדון דיברו על רצון לשנות את המזל הרע ממשחקי חוץ רחוקים אחרים, אבל נראה שגם הארנק השפיע. "גם וגם", ענה גורם בקבוצה כשנשאל מדוע באמת לא יצאה הקבוצה למלון. גורם אחר במועדון סיפר ששתי היציאות האחרונות למלון מומנו על ידי אוהדים. עד כדי כך נסגר הברז? "רמון משרה פאניקה אדירה", טוען גורם במועדון. "פאניקה זו מילה עדינה", אומר גורם נוסף.
בתחילה, נתנו לכולנו להבין שהגרעון נוצר מהרכישה היקרה של איתי שכטר ואי ההעפלה לליגה האירופית. אבל בינואר התראיין רמון לכל כלי התקשורת ואמר ש"הטעות הכי גדולה שלי היא רכישת ורמוט, אלמוג כהן, שכטר ובן שמעון". טוב לדעת שטיאגו קוסטה ודויד רוצ'לה לא ברשימה. אז שכטר הושאל לנאנט, ודמארי נשאר אחרי ששיגעו אותו במשך חודש מבלי לדבר איתו, ויש קיצוצים, ומשום מה מרגיש שזה לא ייעצר פה. איפה הגירעון, וכמה גדול הוא, ובאמת כל זה רק בגלל אירופה?
את אותו ראיון סיפק רמון אחרי תקופה ארוכה של שקט. כשמדובר במועדון דופק, שקט מצד הבעלים זה דבר מבורך. אבל הפועל תל אביב זה לא מועדון דופק אלא דפוק, ושם היה חסר איש חזק שירגיע את המערכת. רמון היה צריך להיות האיש הזה, או לפחות למנות נציג מטעמו מישהו שיעשה זאת. במקום זה, קיבלנו מחול שדים אחרי כל הפסד, וגל שמועות מפה ועד סקוטלנד. כל 'בעלים' שמחזיק ב-1-4 אחוזים הפך להיות מקור בכיר בקבוצה, באופן שלא תואם את מידת הבעלות שלו. אם רמון בחר שלא לדבר בתקופות מסוימות, זו זכותו. אבל היה עדיף לו היה מונע מאחרים לדבר.
רמון הצהיר שהוא החזק וכל החלטה עוברת דרכו, אבל בפועל התנער כמעט מכל דבר שעשה. "באתי כי אינספור חברים ואוהדים קראו לי להציל את הפועל", אמר. "כולם הבטיחו, ונשאר רק הרוח. הבנתי שאי אפשר לסמוך על אף אחד... ביקשתי מאנשים שיפתחו את הכיס. כלום. כולם חיפשו את התירוצים לא לתרום... כל החתימות החשובות באו מהם. הם לחצו להחתים את בן שמעון, את ורמוט ואת שכטר. כולם תמכו ורק אני התנגדתי, בגלל הכסף...". כלומר - רמון לא טעה. הטעו אותו. ושוב איפה הפוליטיקאי שבו? ואיך אמורים רן בן שמעון וגילי ורמוט לבוא לעבודה, כשהם משובצים בקטגוריית "הטעות הכלכלית הכי גדולה" וכאלו שגרמו לגירעון?
הדבר הכי מאכזב בכהונת רמון - האיש בעל עבר של עשרות שנים בתפקידים הכי בכירים במדינת ישראל. הוא עבר הרבה, הצליח ונכשל, השתפשף והיה אמור להתחסן. מאדם שפנטז גם על ראשות ממשלה היה אפשר לצפות לעור עבה יותר. פורסם שלאחר שאלמונים הטרידו אותו בביתו, רמון לקח את זה קשה, לא הופיע למשחקים הבאים בבלומפילד ובמועדון אמרו ש"הוא מרגיש מבויש". אין פה כמובן הצדקה למחאה שעוברת את גבול הפלילי, אבל צלצול באינטרקום זה מה ששבר את רמון, אוהד כה מושבע? ואם היה ראש ממשלה, גם היה נשבר עם המחאה הראשונה? בטוח שלא.
כשרק נכנס לתפקיד, התקשר אל חיים רמון אחד העיתונאים שמסקרים את הפועל תל אביב. "אני לא מדבר עם עיתונאי ספורט", ענה רמון בהתנשאות. זה לא שהוא לא מדבר עם עיתונאים אלא עם עיתונאי ספורט באופן ספציפי. תוך שנה וחצי הפך האיש שהיה מעל לספורט, לאחד שנראה שהספורט עומד להקיא אותו החוצה.
"אני קורא לאוהדים להבין, שכל משקיע שרוצה לבוא לפה, בוחן את התנהגות שלהם. גם בעבר, ובוודאי כלפיי. בדרך זו אף אחד לא יגיע לכאן". גם את זה אמר רמון באותו ראיון כללי.
זו גישה מעניינת, לחשוב שאוהדי הפועל תל אביב הם שמונעים מבעל בית עשיר ויציב להגיע. אבל גם אוהדי מכבי תל אביב היו מאוד חזקים, לפעמים יותר מדי. ואוהדי בית"ר ירושלים גרמו נזק תדמיתי גדול בתקופות מסוימות ואוהדי מכבי חיפה יודעים להיות כפויי טובה לפעמים. למרות זאת, למכבי יש בעלים חזק, ובבית"ר היה ויש, ובמכבי חיפה אין בכלל מה לדבר. תוסיפו את אלונה ברקת של באר שבע, את איזי שרצקי של קרית שמונה, את יואב כץ, את אשר אלון, את בן זקן של אשדוד. והפועל? בלי בעלים יחיד ויציב, באותה סירה עם בני יהודה, רמת השרון, הפועל עכו ובני סכנין.
אבל להפועל תל אביב יש מאסת אוהדים עצומה, בטח בבחינת הגעה למגרשים. סכום דו ספרתי של מיליונים נכנס לקופה בכל שנה רק מכרטיסים ומנויים, ולא מדובר רק בשנים טובות אלא בכל שנה ושנה. קהל גדול, אצטדיון גדול ואפשרות אמיתית להרוויח תשאלו את אלי טביב ועדיין, הבוסים הבאים לא עומדים בתור. אם רק לאדומים היה לוביסט דוגמת אביב בושינסקי, אחד שישקיע את כל זמנו ומרצו לשווק את הקבוצה בעולם הגדול ולגרום לאדם אחד אחד! - להבין שלקחת את הקבוצה הזו זה דבר ראוי ומשתלם. נשמע כמו ג'וב לחיים רמון, לא?
להערות והצעות: orenjos@walla.co.il
לפוסטים הקודמים בבלוג של אורן יוסיפוביץ
