הימים האחרונים של מועד ההעברות ב-NBA שוב אכזבו. דיבורים, כרגיל, לא היו חסרים, כולל על שמות גדולים כמו כרמלו אנתוני, רייג'ון רונדו, ג'וש סמית' ופאו גאסול, אך לאחר שהתפזר העשן נצטרך להקדיש שתי פסקאות לאוון טרנר על תקן ההעברה המשמעותית ביותר. הסיפור הגדול של הימים האחרונים הוא מה שלא קרה בהם, לכן גם הניתוח שלהם יתחיל משם.
מה ההסבר לחוסר המוכנות של רוב הקבוצות לבצע שינויים רציניים מהסוג שהתרגלנו לראות לא מעט בעבר? התשובה הנפוצה היא שהדור החדש והמתוחכם של הג'נרל מנג'רים שינה את כללי המשחק. הם מגיעים לתפקיד עם תוכניות לטווח ארוך, חותמים על פחות חוזים גרועים ומתקשים לוותר על בחירות דראפט מתוך אמונה שהם יידעו לבחור נכון. רובם מעדיפים לא לפרק את החבילה אלא אם כן מגיעה הזדמנות חד פעמית להשיג פרנצ'ייז פלייר בסגנון ג'יימס הארדן.
כך פיניקס, למשל, נמנעה מלהביא שחקן כמו גאסול או תד יאנג, שהיה משפר אותה אך לא משנה מהותית את סיכוייה להגיע רחוק במערב השנה, בתמורה לכמה מבחירות הסיבוב הראשון שהיא צברה. ה-GM ראיין מקדונו ישמח להשתמש בבחירות האלה בעצמו ותוך כדי כך לחכות להזדמנות. אם שחקן כמו קווין לאב יהיה פנוי להצעות, מקדונו רוצה להיות מסוגל להציע את אחת החבילות האטרקטיביות ביותר.
גם לשינויים של ההסכם הקיבוצי החדש יש השפעה על המצב. החמרת המיסוי גורמת לחלק מבעלי הבית להדק את החגורה עוד יותר מבעבר, אפילו כשהקבוצות שלהם מתמודדות על התואר. הקליפרס ו-OKC, למשל, היו יכולות להיעזר בשחקן נוסף לרוטציה, אבל העדיפו לא להעמיס משכורת נוספת שתוביל ליותר מיסים. אולי בתנאים של ההסכם הקודם היה קל יותר לדונלד סטרלינג וקליי בנט להוציא קצת יותר בשביל הסיכוי לטבעת, אולי לא (בכל זאת - דונלד סטרלינג).
בהסכם החדש גם החוזים קצרים יותר, מה שגורם לכך שבכל קיץ מסתיימים יותר חוזים ויש יותר קבוצות עם מקום פנוי מתחת לתקרה. מקבלי ההחלטות מעדיפים לנסות לחזק את הקבוצה בשחקנים חופשיים בקיץ במקום לוותר על נכסים תמורת שחקנים דומים בפברואר. זו סיבה מרכזית לכך שבזמן שהדד-ליין רגוע, בשנתיים האחרונות הקיץ מלא אקשן. כפי שהגדיר זאת זאקלואו מהאתר גרנטלנד - יולי זה הפברואר החדש.
מה שקורה ביולי זה שמהר מאוד נחטפים השחקנים המבוקשים, כי יש יותר קבוצות שיכולות להחתים אותם משחקנים איכותיים שמחפשים קבוצה, ואז האחרות נאבקות על השאריות ומשלמות יותר על אותם שחקנים שהן היו יכולות לקבל בזול בפברואר. במובן הזה, דור ההיי-טק של הג'נרל מנג'רים שמרן בדיוק כמו הדור הקודם - מספר מנהלים נותנים את הטון והשאר מובלים באופן שגורם לרוב הליגה לחשוב באותה צורה. מי שבחר לחרוג מהנורמה החדשה מצא את עצמו פועל בואקום ונהנה מכך.
אוון טרנר
לא מפתיע לגלות שמי שחרג מהנורמה הוא לארי בירד, שהביא לאינדיאנה את אוון טרנר יחד עם לאבוי אלן בתמורה לדני גריינג'ר ואחת מ-72 בחירות הסיבוב השני העתידיות שפילדלפיה השיגה השבוע. טרנר הוא שחקן שנולד בדור הלא נכון, הסגנון שלו הרבה יותר מתאים לשנות ה-80. אנשי המספרים המורכבים מאוד לא אוהבים אותו וראיתי כמה פרשנויות שלא מתלהבות מההגעה שלו לאחת המועמדות הבכירות לתואר.
אבל טרנר הוא שחקן מוכשר ומגוון שמסוגל להוביל כדור וליצור לעצמו ולאחרים מצבי זריקה, מה שאומר שבכל שלב יהיו לפרנק ווגל שני שחקני כנף כאלה. טרנר הוא גם שחקן שקלע כמה סלים גדולים בקריירה שלו. אם הוא יידע להתאים את עצמו לסיטואציה ולייעל את קבלת ההחלטות שלו, הוא יוכל להפוך לשחקן הנכון בסדרה הנכונה בקבוצה שהעונה שלה תקום או תיפול על שתי סדרות. טרנר מגיע למספר חודשים, אינדיאנה תהיה עסוקה בקיץ בהחתמה מחדש של לאנס סטיבנסון ואולי רק אם לא תצליח ההשארה של טרנר תהפוך לאופציה.
טרנר בכל מקרה יהווה שיפור ביחס לגריינג'ר, שאחרי 29 משחקים ששיחק השנה ניתן כבר להצהיר שזה לא זה. יכול להיות שבעתיד הוא יחזור להיות שחקן אפקטיבי, כרגע זה לא המצב. לאחר שקלע ב-35.9 אחוזים מהשדה ולא הראה סימני שיפור עם התקדמות העונה, באינדיאנה בחרו לעבור לתוכנית ב' בה הם משתמשים בו כחוזה גמור. כאשר הסיקסרס הצטרכו להעמיס משכורת כדי להגיע לסף המשכורות המינימלי, הפייסרס היו שם כדי לקבל את השלל. אלן הוא שחקן פנים שיכול לתרום בסיטואציות מסוימות, לא ברוטציית שחקני הפנים הנוכחית של אינדיאנה.
שאר המזרח
באופן מעניין, רוב האקשן שכן היה התרחש במזרח. למרות שגמר הקונפרנס נראה סגור כבר מהחודש הראשון של העונה, קבוצות רבות עשו את המאמץ כדי להתחזק בשחקן נוסף, בעיקר כזה שלא מצריך ויתור משמעותי מעבר ללשלוח לסיקסרס בחירת סיבוב שני. בקרב המרתק על המקום השלישי, המרוויחה הגדולה היא וושינגטון שהשיגה את אנדרה מילר הוותיק כמחליף לג'ון וול. הוויזארדס התקשו להסתדר בדקות בהן הכוכב שלהם נח, מילר יוכל לייעל את היחידה השנייה, להצטרף לוול במאני טיים מול יריבות מסוימות ואפילו ללמד את וול כמה טריקים של מי שראה כבר הכול. טורונטו הביאה את ננדו דה קולו המסקרן שלא מצא מקום ברוטציה של סן אנטוניו, שווה לעקוב ולראות אם הוא הופך לשחקן NBA לגיטימי.
גם הקבוצות שנלחמות על המקומות האחרונים בפלייאוף החליטו שהמאבק הזה שווה השקעה נוספת. ברוקלין לקחה על עצמה עוד חוזה גרוע, הפעם של מרכוס תורנטון, וקליבלנד הוסיפה עוד חתיכה לפאזל המשונה שלה, הפעם ספנסר הוז. בשני המקרים השחקן החדש עשוי לתרום לסגל הנוכחי, בעיקר הוז שיעזור לרווח את משחק ההתקפה של הקאבס. שארלוט ניסתה להישאר בעניינים והוסיפה את גארי ניל ולוק רידנאור שיעלו ביחד מהספסל ויספקו את המצרך שחסר במיוחד לבובקאטס - שלשות.
ובמערב
אני בטוח שסטיב בלייק לא דמיין שיגיע היום בו הוא יהיה השם הגדול ביותר שעובר במערב בדד-ליין. לא בגלל שכל הקבוצות מאמינות מספיק בסגל שלהן ולא מרגישות צורך להתחזק. אל הקליפרס, הת'אנדר והסאנס, שאת הסיבות שלהן לדריכה במקום כבר הסברתי, ניתן להוסיף את יוסטון שגילתה שבחוזים המשונים שדריל מורי נתן לעומר אשיק וג'רמי לין אף אחד לא מוכן לגעת. מורי בוודאי תכנן למצוא טרייד לאשיק במהלך העונה והתאכזב מההיענות. יוסטון נאלצה להסתפק בג'ורדן המילטון שבכלל לא בטוח שייכנס לרוטציה, בעוד שסן אנטוניו הביאה את אוסטין דיי שדי נמאס לקוות שיממש כבר את הפוטנציאל שלו (אבל אם יש קבוצה בה זה עשוי לקרות...).
אז נשארנו עם בלייק, ולא כדאי לזלזל בחשיבות שלו לווריורס. יחד עם ג'ורדן קרופורד, האריסון בארנס, דריימונד גרין וג'רמיין אוניל, פתאום יש למארק ג'קסון חמישייה שנייה ראויה לחלוטין שניתן להריץ ולאפשר לכל שחקני החמישייה הראשונה, שעובדת נהדר ביחד ופחות כשמתחילים לפרק אותה, לנוח במקביל. אם בלייק ימשיך את היכולת שלו מהלייקרס, הוא יוכל להשתלב גם בתפקיד ג'ארט ג'ק מהעונה שעברה - הפוינט גארד שעולה מהספסל, מסיים משחקים ובכך מוריד מסטף קרי חלק מעול ניהול המשחק.
עוד לא נגמר
מועד ההעברות עבר, אבל עכשיו מתחיל חלק שהשנה עשוי להיות לא פחות חשוב למאבקי הצמרת - השלב בו שחקנים מקבלים ביי-אאוט. מספר שמות מעניינים עשויים להשתחרר ולחפש קונטנדרית - ג'ייסון טרי ורג'י אוונס שהועברו לסקרמנטו, בן גורדון שלא מסתדר בשארלוט, כריס קיימן שמיותר לגמרי בלייקרס. שניים כבר שוחרר ו- ארל קלרק שיכול לתרום בסיטואציה מסוימת ו-"ביג בייבי" דיוויס שהפך מיד לסחורה מבוקשת ומעניינת במיוחד האפשרות שיחזור לשחק אצל דוק ריברס בקליפרס (גם קיימן מועמד לחזור הביתה, הוא אפילו לא יצטרך להחליף אולם). יכול להיות שהשחקן שיעשה את ההבדל במשחק-שניים קריטיים למאבקי האליפות עדיין לא הגיע לקבוצה שלו.