ועדת ביקורת
לרווחת הצופה: ביציע העיתונות האור לא דלק. אף נורה לא עבדה, אף מתג לא עזר. נכון, תקלה קטנה שקשורה לבלומפילד ולא להפועל תל אביב, אבל מר רמון, ראה בכך התגייסות התקשורת למצב החירום הכלכלי. החושך הזה - עלינו.
קהל הפועל תל אביב: התייאשו, חזרו להאמין, ובסיום - התחושות היו כה מעורבות שפשוט היה שקט אחד גדול. ציון: 7
קהל בני יהודה: מטריות כתומות ואחידות, עידוד טוב למרות כמות קטנה מדי, אבל באמת - כואב הלב. בגול הראשון של הפועל תל אביב אחד האוהדים חיפש מצית להדליק לו את הסיגריה ואת הפחדים. הוא צדק בכל חשש שלו. ציון: 6
בפינת האנקדוטה: אמיר עגייב כבש 2 שערים ב-14 משחקים טרום יוסי אבוקסיס. מאז, הוא פתח בהרכב 7 פעמים וכבש 5 שערים. כישרון יש, גם חוצפה חיובית. יופי, ילד.
בפינת האנקדוטה 2.0: גם בסיבוב הקודם המשחק בין בני יהודה להפועל תל אביב הסתיים ב-2:2. גם אז עומר דמארי כבש צמד.
בפינת השיפוט (המאולתרת): נגיעת היד של גל כהן ברחבה לא מחייבת שריקה לפנדל.
***
עוד 2:2 דרמטי בין הפועל תל אביב לבני יהודה
רב"ש ייפרד מהפועל בסוף העונה?
מעשה שהיה, כך היה
זוכרים איך ב"הנסיך המדליק מבל אייר" (איזה תרגום נוראי) היה את הפרק שכולם מסרו לוויל? אז קבלו את הנסיך המדליק מחודורוב (איזה תרגום נוראי), או יותר נכון, את מופע Pass it to Omer.
בדקה ה-72 הוא קיבל כדור מסלים טועמה, עצר בעקב ימין וירה מ-16 מטר לחיבורים. בדקה ה-85 הוא עצר כדור לא פשוט ובסיבוב - וכולם ידעו מה הולך לקרות - השחיל פנימה. עוד צמד, שער 9 ב-7 משחקי הליגה האחרונים, שער 17 העונה. דמארי השווה את שיא הכיבושים האישי שלו לעונת ליגה, וזה לא המספר היחיד שחשוב בעניינו. 47 שערי הליגה של דמארי במדי הפועל תל אביב העלו אותו, לפי הארכיון שמנהל רון עמיקם, למקום השמיני ברשימת הכובשים של הפועל תל אביב בכל הזמנים. ודמארי עשה זאת בשנתיים וחצי.
בכל המסגרות, הוא על 22 שערים ב-27 משחקים, והנתונים שלו מדהימים עוד יותר, בהתחשב בהלך הרוח שמרקיב את הפועל תל אביב העונה. ואסור לשכוח שבחודש הקודם החלוץ היה רגל בסלטה רגל בסלטיק. אבל הרגליים תמיד על הקרקע, ולדמארי יש את החבילה השלמה ועוד הרבה יותר מכך. לא זכור כזה שחקן בישראל - שילוב של 100 אחוז פרקטיקה, קילריות על הדשא והתנהגות פנטסטית מחוץ לו. כרגע, במשולש השחקנים הכי טובים בליגה (דמארי, זהבי, בוזגלו), דמארי הכי גבוה בפודיום. דמארי, אתמול וכבר שבועות, הוא הדבר היחיד בהפועל תל אביב שמתפקד באופן יציב. קר רוח ותמיד מגיע לעבוד. הוא כבש 40 אחוז משערי האדומים - לפי דריבליסט, אין אף קבוצה שמסתמכת יותר על שחקן בודד מאשר הפועל תל אביב על דמארי.
בתחילת נובמבר הוא עוד היה עם שלושה שערים בלבד. אבל אז החלוץ ערך שיחה עם רן בן שמעון, וביקש לעבור מהצד לאמצע. בן שמעון נענה, והפציעה של איתי שכטר בדצמבר עוד יותר הכשירה את הקרקע. מאז, דמארי מחורר. 9 שערי ליגה ב-2014, ו-17 בסך הכול. כמו הפועל רעננה כולה, יותר מהפועל ניר רמת השרון. המטרות של הפועל לעונה הנוכחית מצומצמות ודלות, אבל לדמארי, בכושרו הנוכחי, מותר לחשוב גבוה. הכי גבוה. עומר, תכיר, ניסים אלמליח. החלוץ האגדי והמנוח הרשית 30 פעמים ב-1955, ומאז אף אחד לא שבר את זה. בעונה האחרונה פלירטטנו סביב האפשרות שאלירן עטר יעשה את זה, ומאז הוא נדם. אז הנה, דמארי, עכשיו תורך. לצורך העניין, הצלף יצטרך לכבוש 14 שערים ב-14 מחזורים עד סוף העונה. קשה, קשה מאוד, אבל אלו לא מספרים שעומר דמארי לא יכול להסתדר איתם.
ואל תגידו אי אפשר. הרי גם בובקה לעולם לא חשב שהשיא שלו יילך פייפן. כל שיא נועד להישבר. שבור את השיא, דמארי. Pass it to Omer.
רמבו2 - התרנגול, בשבילכם - עשה לכל המאבטחים בית ספר. הוא נכנס, עם הכרבולת והפאסון, ופשוט גרם לכולם לפספס אותו. בסוף, אחרי שתי דקות, הוא ניאות לצאת, ביוזמתו. עשה בשכל, הקוקו, תוך כמה רגעים התחיל מבול ולכו תייבשו את הנוצות שלכם בקור הזה. וכמה שהמאבטחים נראו מסכנים, חסרי אונים, מבישים - כך נראית ההגנה של הפועל תל אביב העונה. דבר אחד בטוח - זו לא הגנה של קבוצה של רן בן שמעון. היתרון: הוא מודע לכך. החיסרון: יהיה מאוד קשה לטפל במצב.
המאמן החליף כבר 10 רביעיות הגנה שונות העונה. 10! בליגה העונה השתתפו כבר 8 שחקני הגנה שונים: איליץ' (20 הופעות בהרכב), דגני (17), קולין (16), לוי (16), צ'קול (9), הרוש (6), אנטבי (3) וחיימוביץ' (1). ואם אתם ממש רוצים, גם אפודת השוער התחלקה שווה בשווה בין עמוס לקליימן, 11 הופעות ליגה לכל אחד. מה יוצא מכל זה? בלגאן.
הפועל תל אביב של בן שמעון מתודית ומאורגנת בחלק ההתקפי, שולטת הכי הרבה בכדור ורק מכבי תל אביב כובשת יותר ממנה העונה. אבל ההגנה - כישלון קולוסאלי. אילולא ההגנה הנוראית, האדומים היו במקום הרבה יותר גבוה, כנראה שבין באר שבע למכבי תל אביב. אתמול זה היתה הפעם הרביעית העונה שהפועל כובשת שני שערים ובכל זאת לא מנצחת. קבוצות של רב"ש לא כובשות 2 שערים ולא מנצחות. קרית שמונה של עונת האליפות ניצחה 10 פעמים בתוצאה 0:1. היית רואה אותם שמים גול, ויודע שזה נגמר. וזה לא היה עם רביעייה של סרחיו ראמוסים וג'ון טרים, בלי לזלזל. זה היה עם שיר צדק הצעיר וסלאח חסארמה הוותיק, ועם דושאן מאטוביץ' ואלעד גבאי - שההגנה היא לא התכונה הכי בולטת שלו.
אבל בקרית שמונה של אז היתה מחויבות גדולה יותר וריכוז גבוה בהרבה מהפועל של היום, וזו לא רק החוליה האחורית. ההתקפה של הפועל היא מהנוצצות בליגה, אבל שימו לב לשמות - דמארי, עבדורחימי, ורמוט, זגורי, אבוטבול. כולם מוכשרים ותורמים, אבל אף אחד מהם לא אס הגנתי או חיה רעה.
וכשזה כן מגיע לחוליה האחרונה - נראה שכל שער הזוי מהשני. או חוסר תיאום, או טמטום. האיבוד אתמול של איליץ', שבירת הנבדל של ליאור לוי, ובינינו, אם אוהד קדוסי לא זורק את המתנה שקיבל מדגני למוסכים, היום כולם היו מדברים קצת אחרת. תוסיפו את המספר העצום של הפנדלים השטותיים (באשמת השחקנים, לא השופטים), ותבינו למה הפועל תל אביב כובשת כל כך הרבה ועדיין מתחרה מול אשדוד על כרטיס לפלייאוף העליון.
***
רפי דהן, עיניים של ייאוש ידוע מראש, כבר לא יכול היה להסביר מה קרה הפעם. הוא ניסה ואמר שזה כנראה פסיכולוגי. דקה לאחר מכן הגיע מאמנו יוסי אבוקסיס, טען שאין פה שום דבר פסיכולוגי והתעקש לקרוא לעוד טראומה "יכולת אישית של דמארי". כשענו לו שכבר יותר מדי פעמים הקבוצה שלו סובלת העונה מ"יכולת אישית של דמארי", אבוקסיס הסביר שהוא מתעקש שלא לשקוע בהיבט הפסיכולוגי של הספיגות בדקות האחרונות, כיוון שאם מתעמקים בנושא יותר מדי, השחקנים לא יוצאים ממנו. לא ידוע מי אשם באיבוד כל כך הרבה נקודות בבני יהודה - מאמן הכושר או הפסיכיאטר - אבל זו מכה. כולם מחמיאים לאבוקסיס על התקופה הקצרה, וכולם מחמיאים לזהובים על היכולת ההתקפית. אז נמשיך להחמיא, ונמשיך להחמיא, אבל בקצב הזה נחמיא להם כל הדרך עד הליגה השנייה.
בסיום נשאל דהן על המשך העונה הקשה בתחתית הלוהטת. "הליגה תוכרע בדקה התשעים", ענה. אוהדי בני יהודה, אנחנו מקווים בשבילכם שמדובר בתשובה מטפורית.
לתגובות והצעות: orenjos@walla.co.il
