קישור מיוחד: לקראת משחקי סוף השבוע באירופה

לפני שבוע וחצי רשם ז'וזה מוריניו את אחד ההישגים הטקטיים הגדולים בקריירה. הוא הגיע לאצטדיון איתיחאד, בו ניצחה מנצ'סטר סיטי בכל 11 משחקי הליגה הקודמים תוך שהיא מבקיעה 42 שערים, שמר על רשת נקיה ויצא עם 0:1. הוא עשה את זה, בין היתר, בזכות שילוב מופלא בקישור האחורי בין נמניה מאטיץ' לדויד לואיז. הופעתם המשותפת היתה כה מבריקה, עד שנדמה היה כי זה הציוות האולטימטיבי. לסיטי היו נסיבות מקלות, ובראשן חסרונו של פרננדיניו הפצוע, אך זה לא מוריד כמעט דבר מעוצמת המסר של צ'לסי. הברזילאי לא רק עצר את רוב היוזמות של המארחת, אלא גם ניהל היטב את ההתקפות של הכחולים. הסרבי, בהופעתו הראשונה בהרכב מאז הוחתם מבנפיקה תמורת 21 מיליון ליש"ט, תרם אף הוא את חלקו בשתי החזיתות, והיה קרוב מאוד להבקיע בבעיטה אדירה ממרחק שננעצה בעמוד.

עד לפני חודשיים, שני הגיבורים האלה כלל לא נלקחו בחשבון על ידי מוריניו בקישור. יחסו כלפי דויד לואיז מעניין מאוד, לאור העובדה כי המאמן הפורטוגלי ביטל בהינף יד את ההברקה של רפא בניטס, אשר הימר על הברזילאי כקשר במקום בלם. ניסיונו הראשון נעשה במשחק מול מונטריי המקסיקנית בגביע העולם לקבוצות בדצמבר 2012, והוא זכה מיד לשבחים. מרטין סמואל, פרשן בכיר ב"דיילי מייל", כתב אז: "דויד לואיז בקישור היווה תגלית מבריקה. כולם יודעים שאי אפשר לסמוך עליו בתור בלם, כי הוא אוהב לדהור קדימה. אז בואו נסיט אותו קדימה, שישחק לפני הרביעייה האחורית. בניטס נתן לו יד חופשית לתמוך בהתקפות כי ג'ון אובי מיקל שיחק לצדו".

המתכון של בניטס עבד פעמים לא מעטות בעונה שעברה. הוא לא הפך את הברזילאי לקשר באופן קבוע, אך השתמש בו במרכז המגרש מול יריבות שאוהבות להניע את הכדור. כך עשה, למשל, בגמר הליגה האירופית נגד בנפיקה של מאטיץ', ודויד לואיז היה מצוין בערב שהסתיים בניצחון דרמטי. זה לא מפתיע, כי תכונותיו של הכוכב המתולתל מתאימות הרבה יותר לקישור, וזה לא נובע רק מאי יכולתו להקפיד על עמדתו במשך כל 90 הדקות.

נקודת התורפה המרכזית של דויד לואיז כבלם נעוצה בכך שהוא לא תמיד בוחר את המיקום האופטימלי. החושים הטקטיים שלו לא מספיק טובים, וזו עובדה מוגמרת. בנוסף, תזמון התיקולים שלו לא תמיד מושלם אף הוא. כאשר הוא מתופקד כבלם, חסרונות אלה עלולים לבוא לידי ביטוי בכל רגע נתון. גליץ' לא מוצלח יגרום לפנדל, כדור עומק שעובר מעל ראשו יעמיד את חלוץ היריבה מול פטר צ'ך. בקישור, נכונותו לתקל את היריבים היא דווקא ברכה, בעוד ההשלכות של טעות במיקום אינן הרות אסון בדרך כלל. המרץ, הסיבולת והיכולת לכסות שטחים נרחבים הופכים אותו לקשר דומיננטי מאוד. תוסיפו את השליטה הברזילאית בכדור, המסירות הארוכות המשובחות והנטייה הטבעית להשתלט על העניינים ולשלוט בקצב המשחק, ותקבלו קשר מרכזי חלומי.

העלילה קיבלה תפנית, כאשר הספרדי שכה תיעב את תואר "המנג'ר הזמני" הועזב, ומוריניו סירב להשתמש במתנה שהותיר לו קודמו. יתרה מזו, הפורטוגלי פתח את הנושא ביוזמתו בתחילת דצמבר במסיבת העיתונאים והכריז באופן חד משמעי: "האם אשחק עם דויד לואיז בקישור? לא!". כעבור שלושה שבועות בלבד הוא הדהים כאשר הפר את הבטחתו, ועשה זאת דווקא מול ליברפול, שמזוהה מאוד עם בניטס. השינוי עבד, צ'לסי ניצחה 1:2 במשחק פנטסטי של הברזילאי, והתנופה נמשכה. דויד לואיז נבחר לאיש המשחק בניצחון 0:2 בהאל, ולא הותיר סיכוי למנצ'סטר יונייטד ב-1:3 בסטמפורד ברידג'. הפרטנרים שלו התחלפו (פרנק למפארד, רמירס ואובי מיקל), אך התוצאה היתה זהה.

ואז הגיע המשחק נגד סיטי, ומאטיץ' נכנס לתמונה. הסרבי הוא סיפור מדהים בפני עצמו – האיש עשה קריירה בהתגברות על אכזבות. כילד הוא נדחה על הסף כאשר ניסה להתקבל לאקדמיות של שני מועדוני הפאר מבלגארד, פרטיזן והכוכב האדום, ובשני המקרים שמע ממאמני הנוער שאין לו עתיד ככדורגלן. אז הוא שיחק בקבוצה זעירה בליגה השלישית, עד שהזדמן לו לחתום בליגה הסלובקית במדי קושיצה בגיל 18, בזכות המאמן הסרבי ולאדימיר ורמזוביץ'. הנער עשה התקדמות מרשימה, ונכלל בזכות כך בסגל הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה בשבדיה ב-2009. הוא היה מצוין בתיקו 0:0 מול איטליה של קלאודיו מרקיזיו, לוקה צ'יגאריני ומריו באלוטלי, אבל אז שבר עצם בכף רגלו וגמר את הטורניר. לסקאוטים של צ'לסי זה בכל זאת הספיק – הכחולים החתימו אותו על חוזה לארבע שנים.

מובן ששחקן צעיר שמגיע לצ'לסי לא מקבל באופן אוטומטי מקום בסגל. נהפוך הוא – רומן אברמוביץ' אוהב לרכוש כמויות אסטרונומיות של כישרונות, ואז להעביר אותם בהשאלה לצבירת ניסיון. ויטסה היא היעד המועדף בזכות שיתוף הפעולה ההדוק בין המועדונים. בשעה שהוא עושה חיים בליגה ההולנדית, התבשר מאטיץ' כי אינו רצוי עוד בסטמפורד ברידג' ונכלל בינואר 2011 בעסקה שהביאה את דויד לואיז ללונדון. צחוק הגורל – הוא עזב כתוספת קטנה בהעברת ענק, וכעת חזר בדלת הראשית עם תג מחיר גבוה בזכות יכולת מרהיבה במדי הנשרים מליסבון, כדי לשתף פעולה עם האיש שעשה אז את הדרך ההפוכה.

האירוניה לא נגמרת כאן. המנג'ר שאישר את עזיבתו של מאטיץ' היה קרלו אנצ'לוטי. כאשר מונה למאמן ריאל מדריד בקיץ במקומו של מוריניו, ביקש האיטלקי להחתים את הסרבי בסנטיאגו ברנבאו. גם מנצ'סטר יונייטד היתה בתמונה, בידיעה כי שחקן מסוגו של מאטיץ' עשוי לפתור חלק מבעיות השדים האדומים במרכז המגרש. מדובר בשחקן משקיען וממושמע, גבוה מאוד וחסון (194 סנטימטרים של גוף אתלטי), ששולט ללא עוררין בקישור האחורי, אך מסוגל גם להצטרף להתקפות ולשלוח טילי אויר-אויר לרשת, כמו נגד פורטו בעונה שעברה (הסרטון למטה). לא לחינם הוא נבחר לשחקן העונה בפורטוגל אשתקד.

צ'לסי ידעה היטב שהיא חייבת למהר אם ברצונה להקדים את היריבות בשוק, ושילמה כסף רב כדי להחזיר את הבן הגולה. היותו של מוריניו מנג'ר חדש עזרה לבלוע את הצפרדע – הוא בסך הכול תיקן טעויות של קודמיו, ולכל אחד מותר לטעות. נגד סיטי קיבלו אוהדי הכחולים שיעור מאלף מהרכש, ומאז הוא השלים בקביעות 90 דקות ועשה עבודה נהדרת גם מול ניוקאסל ו-ווסט ברומיץ'. "הוא קשר רב גוני פנטסטי שהתפתח מאוד בפורטוגל. נמניה הוא ספיידרמן שלנו, הוא גונב את הכדורים ומקבל החלטות פשוטות ונכונות", משבח מוריניו.

אלא שדויד לואיז שיחק בשני המשחקים האלה בהגנה, בעקבות הפציעה של ג'ון טרי. במשחק הראשון זה עבר בשלום, ביום שלישי זה כבר עלה למוריניו בספיגת שער שוויון – מיקומו הלקוי של הברזילאי בשמירה על ויקטור אניצ'בה הוא שאפשר לחלוץ הניגרי של ווסט ברומיץ' לנגוח פנימה בדקה ה-87 ולהוריד ממאזנה של צ'לסי שתי נקודות יקרות.

כעת מגיעה החבורה של מוריניו לביקור חדש אצל מנצ'סטר סיטי. מנואל פלגריני שמח לקבל הזדמנות לנקום, אבל צ'לסי יודעת היטב שניצחון נוסף לא רק יעלה אותה לרבע גמר הגביע, אלא גם יעניק יתרון מוראלי עצום לקראת המשך המאבק בצמרת הפרמייר-ליג. האם, כדי להשיג זאת, יסיט מוריניו שוב את דויד לואיז לצדו של מאטיץ'? האם הם באמת יכולים להיות הצמד הטוב ביותר בתפקידם באנגליה? זו אחת השאלות המרתקות ביותר לקראת שבת, ולכל החלטה של המנג'ר הפורטוגלי עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת בהמשך הקדנציה שלו.

בגרמניה אוהבים לא פעם להחתים שחקנים חצי שנה מראש – חותמים בינואר, מממשים ביוני. הדבר יוצר לעתים מצבים מוזרים כאשר שחקנים ומאמנים פוגשים את קבוצותיהם לעתיד. סידני סם, למשל, סירב להאריך את החוזה בלברקוזן ויעבור בקיץ לשאלקה שתשלם סכום מצחיק תמורת כוכב ברמתו, רק 2.5 מיליון יורו. מובן שסם ישמח מאוד לשחק בליגת האלופות בעונה הבאה. בעוד סיכוייה של לברקוזן לצ'מפיונס-ליג נראים מבטיחים למדי במקום השני, הרי ששאלקה עלולה להיאבק על הכרטיס עד המחזור האחרון, וכל נקודה קריטית. כיצד יוכל כוכב לברקוזן לשחק נגד האינטרסים של עצמו? והאם הוא בכלל יהיה על הדשא?

דייגו סימאונה ודייגו קוסטה עשו חיים משוגעים, עד שהגיע דייגו הברזילאי מוולפסבורג. בשלב זה, קצת קשה להבין את שיקוליו של המאמן הארגנטיני של אתלטיקו. אמנם הוא נהנה משירותיו של הברזילאי בעונת 2011/12, אבל מאז עזיבתו התחברה הקבוצה למכונה משומנת, והעונה היא רצה לאורך כל העונה בשיטה הקבועה 2-4-4. הברזילאי נכנס להרכב, המערך הותאם במיוחד עבורו ושונה ל-1-3-2-4, ובשלושת המשחקים האחרונים הפסידה אתלטיקו בתוצאה המצטברת 7:0. על הפיאסקו בצמד משחקי הגביע מול ריאל מדריד עוד אפשר לסלוח, אבל ההשפלה נגד אלמריה בליגה עלולה לעלות לסימאונה ביוקר. יהיה מעניין מאוד לראות אם דייגו יקבל שוב מקום בהרכב נגד ויאדוליד. מעידה נוספת – והקולצ'ונרוס יכולים להגיד שלום לחלום האליפות.

ראש ממשלת טורקיה הוא אוהד שרוף של פנרבחצ'ה, ועל זיקתו העמוקה לקסימפאשה, קבוצה המייצגת שכונה באיסטנבול בה גדל, סיפרנו כאן לפני מספר חודשים.

תחילת העונה היתה חלומית עבור רג'פ טאיפ ארדואן, כאשר פנרבחצ'ה הובילה את הטבלה ללא עוררין, בעוד קסימפאשה דורגה שניה וחלמה ברצינות על העפלה היסטורית לליגת האלופות. ככל שגוברות הצרות הפוליטיות של השליט, כך גם מזלו על מגרשי הכדורגל הופך להיות מזהיר הרבה פחות. האם יש קשר בין הדברים? לא בטוח, אבל פנרבחצ'ה בזבזה את רוב היתרון שהיה לה והפסידה בשני משחקי הליגה האחרונים מול אסקישהירספור וסיבאספור של רוברטו קרלוס, בעוד גלאטסראי ובשיקטאש נמצאות בתנופה. בינתיים, קסימפאשה לא ראתה ניצחון ליגה כבר תשעה מחזורים מאז נובמבר, כבשה שער אחד בלבד ב-2014 והידרדרה למקום השביעי. אחת מהן חייבת להתאושש על חשבון יריבתה. בעד מי יהיה הבוס?