ראש הממשלה של הכדורגל

אחמט ארדואן היה אדם קשוח, שרצה לחנך את ילדיו למופת. שיטותיו היו משונות למדי. יום אחד, למשל, הוא כעס על בנו רג'פ טאיפ כששמע אותו מקלל. הוא קשר אותו בידיו לתקרה והשאיר תלוי באוויר לזמן מה, כדי שילמד. ראש ממשלת טורקיה מספר בביוגרפיה שלו: "מאז מעולם לא קיללתי יותר". לא בטוח שהתבטאויותיו הפוליטיות מוכיחות טענה זו, אבל זה כבר סיפור אחר.

בהיותו ילד, ידע רג'פ טאיפ שהדרך הטובה ביותר להרגיע את אביו היא לנשק את נעליו. נעליים אחרות הוא דווקא היה צריך להסתיר. אחמט ארדואן בז לכדורגל וראה בו הפרעה ללימודים ולאורח החיים הדתי. לכן החזיק רג'פ את נעלי הכדורגל שלו בארגז הפחם, שם אי אפשר היה לאתר אותם. הוא התאהב בכדור מגיל צעיר מאוד, והיו לו שני חלומות סותרים – להיות איש דת ולהפוך לכדורגלן מקצועני בליגה הטורקית. זה לא בדיוק הסתדר ביחד. כך, למשל, מודה ארדואן גם היום שמכנסיים קצרות של כדורגלנים מנוגדים לקוד הלבוש הצנוע של המוסלמים, אך הוא לבש אותם בכל זאת.

איש פשוט היה אחמט ארדואן, שגדל על שפת הים השחור בצפון טורקיה ועבר להתגורר בקסמיפאשה, שכונה של אנשים קשיי יום באיסטנבול, בשנות ה-30'. האזור הזה היה מקום מסוכן למדי, וגם היום לא שונה באופן מהותי, גם אם העירייה משקיעה בו לא מעט, ואספלט החליף את הבוץ שכיסה את הכל. כנופיות רחוב וגנבים השליטו אימה בסמטאות קסימפאשה. תושבי איסטנבול יודעים לספר על תנועות גוף ייחודיות שסיגלו לעצמם אנשי השכונה.

רג'פ טאיפ, שנולד ב-1954, דווקא זוכר את ילדותו לטובה. בני גילו ראו בו מנהיג, הוא היה הנער המשכיל בחבורה והשקיע רבות בלימודים, אבל במקביל הצטיין בכדורגל, ופיאר את שורות קמיאלטי, קבוצת חובבים קטנה בקסימפאשה. פנרבחצ'ה היתה אהבת חייו, ועם חמש אליפויות בשנות ה-60' היו לו הרבה סיבות לחגיגה.

צעד ענק לעבר החלום עשה ארדואן בגיל 20, כאשר חבריו המליצו עליו לקבוצה של רשות התחבורה הציבורית של איסטנבול. כן, זו לא טעות – גופים ציבוריים גדולים בטורקיה נהגו להשקיע בקבוצות כדורגל ונטלו חלק פעיל בליגות החובבים. הם לקחו את העניין ברצינות, ולרשות התחבורה הציבורית, או בראשי תיבות IETT, היו שאיפות לא קטנות. המאמן דאז, מחמט עלי גורסס, סיפר לאחרונה: "כאשר הגעתי לקבוצה, רציתי להצעיר את הקבוצה, ולשם כך נזקקנו לשחקנים חדשים. הקפטן אמר שהוא מכיר שחקן טוב שמככב בקמיאלטי, והלכתי לבחון אותו. לארדואן היה מבנה גוף מצוין, גבוה וחסון, והוא גם היה אינטליגנטי – סיים בית ספר ולמד באוניברסיטה. היה רק מכשול אחד – היה צריך לקבל אישור מאביו".

זו אכן היתה בעיה לא טריוויאלית. אחמט ארדואן התנגד בתוקף לשיתוף בנו בקבוצת כדורגל רצינית, וגונסס התכונן לשיחה מראש. "הוא לא יעסוק רק בספורט, אלא גם יעבוד וילמד. רג'פ יהיה כמו בן עבורי, ואני מבטיח לך שאדאג לו", אמר המאמן. ארדואן האב התרצה, גם אם ליבו לא היה שלם, אבל ממש לא שיקר לו. על מנת לייצג את רשות התחבורה, חייב היה ארדואן הבן לקבל משרה בארגון, והוא שובץ לתפקיד מנהלי במחלקת הפיתוח.

כישוריו של ארדואן על הדשא משכו תשומת לב. הוא תופקד במרכז ההגנה, לבש את החולצה מספר 5, הנהיג את העורף ביד רמה, וגם הצטרף להתקפות תוך שהוא מפגין בעיטה נהדרת ממרחק. סגנון המשחק שלו הקנה לו השוואות לאחד משני הכוכבים המפורסמים ביותר בעולם בתקופה ההיא, פרנץ בקנבאואר הגרמני, וחבריו הדביקו לו את הכינוי "בקנבאואר טאיפ". השמועות על הבלם יוצא הדופן הגיעו רחוק, ומאמן אסקישהירספור, טומיסלאב קאלופרוביץ' היוגוסלבי, רצה להחתים את ארדואן. אלא שזה כבר היה מוגזם עבור אביו, שלא היה מוכן לשמוע על מעבר לכדורגל מקצועני.

חלפו שנתיים, וקאלופרוביץ' מונה למאמן פנרבחצ'ה. יום אחד, אחרי משחק ידידות מרגש במיוחד עבור ארדואן בין IETT לקבוצת הפאר האהודה, בו גילה יכולת מצוינת, הוא קיבל את ההצעה שיכולה היתה להפוך אותו לכוכב כדורגל אמיתי. גם הפעם עמד אביו בדרכו להגשמת חלום. העבודה והלימודים היו מבחינתו מעל הכל. נשיא פנרבחצ'ה דאז, פארוק ילמאז, מספר שארדואן השתוקק לחתום, אבל זה לא היה בידיו.

אז בקנבאואר הטורקי נותר ב-IETT, קיבל את סרט הקפטן, הצעיד את הקבוצה לזכיה בליגת החובבים ב-1978, ובמקביל קיבל תואר אקדמי ועבד למען שיפור תשתיות התחבורה באיסטנבול. ב-1981 הוא קיבל הצעה לעבור למשרה עם שכר טוב יותר בחברה אחרת ועזב את רשות התחבורה הציבורית. במקביל, הוא נאלץ לנטוש את קבוצת הכדורגל שלה. הקריירה הספורטיבית של ראש ממשלת טורקיה לעתיד הסתיימה, אם כך, בגיל 27. מי יודע כיצד היתה מתפתחת ההיסטוריה במזרח התיכון לו היה מקבל בזמנו את הכבוד ללבוש מדי כחול-צהוב של פנרבחצ'ה.

בסרטון הבא תוכלו לראות תמונות נדירות של ארדואן ב-IETT.

בימים אלה אפשר למצוא בבתי הקפה בקסימפאשה אנשים מבוגרים ששמחים לספר לכל מי שרוצה לשמוע כיצד שיחקו כדורגל עם ארדואן. יש להם גם גאווה חדשה בשכונה – קבוצת קסימפאשה היא הפתעת העונה בכדורגל הטורקי. העולה החדשה לליגה הבכירה מדורגת במקום הרביעי, ונמצאת בדרך הבטוחה להעפלה היסטורית ראשונה בתולדותיה לאירופה. לפוליטיקה יש תפקיד לא מבוטל במתרחש. ארדואן אמנם היה ונשאר אוהד מסור של פנרבחצ'ה, אך הוא לא ממש לא מסתיר את חיבתו לקסימפאשה. זו הקבוצה השניה שלו, ואולי אפילו הראשונה. אחרי הכל, אנשי קסימפאשה עושים הכל כדי לרצות את האיש שמזכיר בכל הזדמנות את שורשיו.

שם המגרש הביתי של קסימפאשה שונה כבר ב-2007 לאיצטדיון רג'פ טאיפ ארדואן, לרגל העליה לליגה הבכירה – מהלך מדהים למדי שמזכיר לרבים את פולחן האישיות של סטאלין. לא תראו איצטדיונים על שם פוליטיקאים מכהנים בשום מדינה אחרת שיכולה לה להיקרא, אפילו בערבון מוגבל, דמוקרטיה. השמחה לפני שש שנים היתה קצרה. קסימפאשה ירדה מיד לליגה השניה, וגם כאשר עלתה שוב ב-2009 ירדה בפעם השניה ב-2011, תוך שהיא סובלת מתבוסות רבות, כולל 7:0 ביתי מול טרבזונספור. אלא שבמהלך השנים הבינו אנשי העסקים באיסטנבול את הפוטנציאל העצום הגלום בתמיכה בקסימפאשה, וכעת נראית מועצת המנהלים של הקבוצה כמו אסיפת עשירי העיר.

קרבה לצלחת חשובה מאוד במשטר, בו זוכה ארדואן עצמו לשכר חודשי של כמעט מיליון יורו. העסקנים שתמכו במהלך חייהם בבשיקטש ובגלאטסראיי לא מסוגלים להפוך את עורם ולהיכנס לפנרבחצ'ה, אבל אין להם כל בעיה להשקיע בקסימפאשה. וכך אפשר לראות את איחסן קלקאבאן, לשעבר חבר הנהלת בשיקטאש, ואת מחמד שרדאן, לשעבר חבר הנהלת גלאטסראיי, משתפים פעולה ביחד בשכונה של ארדואן. בשנה שעברה השתלט על קסימפאשה זאפר ילדירים, טייקון אשר בבעלותו קונצרן ענק שחולש על חברות מדיה, תיירות וקניונים באיסטנבול. ילדירים ישב על לא מכבר במועצת המנהלים של בשיקטאש והיה חבר בהתאחדות הכדורגל הטורקית. כיום הוא מעמיד חלק מהונו לרשות קסימפאשה. לא קשה לנחש מדוע.

כאשר ניצחה קסימפאשה במאי האחרון בפלייאוף העלייה את אדנאספור, הצהיר ארדואן: "אולי זה יכעיס את האוהדים של אדנה, אבל אני מאושר. אני לא יכול להסתיר את חיבתי לקבוצה בה גדלתי". אנשי הקבוצה הוזמנו ללשכתו, שם העניקו לו את החולצה עם חתימות כל השחקנים ואנשי הצוות. ילדירים הצטלם מחויך ליד המנהיג וקיבל את ברכת הדרך. "אני מאמין שתצליחו בליגה הבכירה", אמר ראש הממשלה.

אז הם מצליחים. בקיץ יצאה קסימפאשה למסע רכש משמעותי עבור קבוצה שכונתית שכזו. איצטדיון רג'פ טאיפ ארדואן מכיל 15 אלף צופים ביציע אחד בלבד. כל יתר צדדי המגרש נטולי יציעים, כי הם גובלים ברחובות העיר, ולכן לא ניתן להרחיבו. המתקן הזה מתהדר כיום במשטח דשא איכותי, ואליו הביא ילדירים שחקנים לא רעים בכלל. שוער נבחרת שבדיה אנדראס איסאקסון הגיע מאיינדהובן. קאלו אוצ'ה, שכיכב במדי ניגריה במונדיאל, עבר מאספניול. מבשיקטש הביאו איתו חברי ההנהלה את הקשר הגרמני הוותיק פביאן ארנסט. "אוהדי בשיקטש זועמים על ילדירים וחבריו. הקבוצה שלהם במצב כלכלי קשה, ובמקום לתמוך בה הם משקיעים בקסימפאשה" אומר העיתונאי צ'ייחון באייל.

קסימפאשה גם התחילה להתנהל כמו קבוצת צמרת שחושקת בשמות גדולים ולא סופרת את האנשים שבנו את היסודות. למרות פתיחת עונה טובה מאוד, פוטר בספטמבר המאמן מטין דיאדין שהעלה את הקבוצה, ובמקומו חשקה ההנהלה למנות את רוי קין. האירי המפורסם הגיע לאיסטנבול, וכבר דווח על החתמתו, אלא שברגע האחרון הטילה אשתו וטו על המהלך. גם שמות של כריסטוף דאום הגרמני וזיקו הברזילאי הוזכרו, אך הם סירבו, וקסימפאשה בחרה לבסוף את שוטה ארבלאדזה, חלוץ גאורגי נהדר לשעבר, שעשה את צעדיו הראשונים באימון בהדרכת לואיס ואן חאל באלקמאר, שם זכו השניים בצוותא באליפות ב-2009.

על מעורבותו האישית של ארדואן מלמד הסיפור המדהים שהתרחש באוקטובר. אלכס הברזילאי, אחד הכוכבים הגדולים ביותר בליגה הטורקית בעשור האחרון, נזרק מפנרבחצ'ה אחרי ריב מכוער עם המאמן אייקוט קוג'מן. הוא נפרד מהיציעים שהעריצו אותו בדמעות, ואז קיבל את שיחת הטלפון מהאוהד החשוב מכולם. "תישאר באיסטנבול. אתה תהיה מאושר בקסימפאשה" ביקש ארדואן מהפליימייקר האהוב. אלכס בן ה-35 סירב בנימוס: "עדיף שאחזור למולדתי", וחתם בקוריטיבה.

גם בלעדיו משיגה הקבוצה תוצאות מעולות. לפני שבועיים גברה קסימפאשה בחוץ על בשיקטאש, והעצימה עוד יותר את התחושות הקשות בקרב אוהדי הנשרים. ההנהלה מתכננת רכש נוסף בקיץ הקרוב, והעתיד בשלב זה נראה ורוד. "לקבוצה הזו אין תכנית לטווח ארוך, וזה פרויקט זמני. היא מוחזקת על ידי אנשי עסקים עשירים. ברגע שהם יעזבו, הקבוצה תתרסק", חוזה העיתונאי באייל. אולם כל עוד ראש הממשלה לא מתחלף, אין לאיש מהם סיבה לעזוב, וקבוצות רבות בכדורגל האירופי עשויות להכיר מקרוב את היציע הבודד באצטדיון רג'פ טאיפ ארדואן.