דירוג: מי המאמן הצעיר המבטיח בישראל

הקריטריון לכניסה לדירוג: מאמנים פעילים שעברו בליגת העל, מתחת לגיל 45, ללא זכייה באליפות או גביע המדינה.

מאמן הפועל פתח תקוה מסתובב כבר מספר שנים בין ליגת העל לבין הליגה הלאומית. אבל גם אחרי מספר עונות במספר קבוצות, עדיין לא ברור איזה מאמן הוא רוצה להיות. מצד אחד מדברים על בחור מקסים שיודע להגיע ללב השחקן, אך באותה נשימה מספרים על נחמדות יתר כזו שמכשילה אותו ואמונה עיוורת בשחקנים ספציפיים שהולכים איתו ממקום למקום. בקבוצות שלו אפשר לראות מחשבה ודמיון וטקטיקה לא רעה, אבל קשה לפרוט אותן להישגים. אם יחזקאל רוצה לעלות במעלה הטבלה של הקבוצות, הוא צריך להיות חזק יותר מול הבעלים וגם מול השחקנים ואז אולי הידע שלו בכדורגל יבוא לידי ביטוי במגרש.

לסיכום: נחמדות היא מוצר נדיר בכדורגל שלנו, אבל בתור מאמן הוא חייב להיות קודם אוטוריטה ולא חבר.

קשה להפריד את הצמד הזה כי השניים הם די אלמוניים כשמדובר במאמנים בליגת העל. ייטב לוזון הולך בדרכו של בן הדוד גיא, אולי המאמן המבטיח בישראל. אלא שבניגוד למאמן הבכיר במשפחה, ייטב יותר מופנם. טקטית המחשבה של השניים די דומה, אבל חשוב להדגיש שגיא התפתח והצליח מהר יותר. ברמת המאמנים ייטב עדיין די בוסר ולכן רק הניסיון שירכוש בשנים הבאות ילמד אותנו טוב יותר אם יהיה למשפחת לוזון עוד נציג בפסגה של ליגת העל.

רפואה לעומתו יותר מנוסה מהשנים שלו כשחקן. מפתיע שדווקא מאמן של קבוצה תחתית הוא מאמין גדול בהתקפה. השחקנים אוהבים את השניים בגלל הרצון שלהם להוביל ולא להיות מובלים. הוא לא מפחד לעלות עם שני חלוצים בקרית אליעזר והוא גם לא מפחד לשחק פתוח מול קרית שמונה והפועל תל אביב. אנחנו כל הזמן מקווים שיהיו לנו עוד מאמנים כאלה שלא מפחדים להמר. עם זאת, אולי קצת נאיבי להאמין שקבוצה כמו פתח תקוה תוכל להישאר בליגה דרך משחק ההתקפה.

לסיכום: אם השניים יצליחו בדרכם להשאיר את פתח תקוה ליגה כולנו נשמח שהם יקבלו הזדמנויות נוספות בקבוצות יותר גדולות להביא את אותה תורה.

יש מאמנים שבונים את הקריירה שלהם בעיקר על היכולת להחדיר מוטיבציה לשחקנים ולהטריף אותם רגע לפני שעולים למגרש. דורה הוא אחד מהם. לא מדובר בסוג של מוריניו ישראלי, אלא יותר שייע פייגנבוים משופר. לא משנה איפה דורה נוחת, הוא מנסה להיכנס ללב של השחקנים בכדי להוציא מהם אקסטרה במגרש. וכשמסתכלים עליו על הקווים, קל לזהות כמה אנרגיות הוא מביא לקבוצה. דורה מנסה לשדרג את עצמו גם מבחינה טקטית. בניגוד לעבר, הוא לא מפחד להמר שצריך ולהחליף מערכים תוך כדי משחק ובסך הכול מאז שעלה ליגה עם הפועל חיפה הוא עושה התקדמות בכל עונה ומוסיף לארסנל שלו דברים נוספים שלא היו. לא סתם כינה אותו העונה קאלה דרשלר: "מאמן איטלקי".

העונה הטובה ביותר של דורה הייתה כשעבר לסכנין. אצל האדומים מהכרמל קשה לפעמים להפריד בין דורה האוהד לדורה המאמן. כשעזב את הבית הצליח להיות הרבה יותר רציונלי מאמוציונלי. עם זאת, דורה עדיין רחוק מלהיות טקטיקן גדול. העובדה שלא שבר את הכלים ברגע שיואב כץ ביטל אצלו את אספות הווידאו בגלל שסירב לשלם עלויות עריכה רק מעידה שעבור דורה התמקדות בפרטים והניתוח הטקטי של טעויות קבוצתו ושל היריבות לא גבוהות בסולם העדיפויות שלו. לכן לא פעם העונה אנחנו רואים הבדלים משמעותיים בין משחק למשחק של האדומים מהכרמל. יתרה מכך, הצד הרגשי של דורה בולט ביחסיו עם שחקניו. ההתנהגות שלו אל מול יחידים בקבוצה מושתתת על יחסים אישיים. בהקשר הזה, דורה חייב להתבגר עדיין ולא לתת לרגשנות שלו להתערבב עם יחסיו המקצועיים.

לסיכום: אם דורה ימשיך להתקדם, להתבגר ולהחכים טקטית כפי שעשה בעונות האחרונות הוא יכול לעשות את קפיצת המדרגה לקבוצות הגדולות. החיבור עם הפועל חיפה עושה טוב לשני הצדדים, אבל גם יכול לגרום לו להיתקע בטווח הארוך.

מאז שהכדורגל בארץ הצטרף לאירופה אי שם בתחילת שנות ה-90 אנחנו מדברים על הפערים בינינו לבין היבשת בקנאה. סיבות לכך לא חסר אבל שני גורמים הם מפתח חשוב לאותו פער: מוסר עבודה וחוסן מנטאלי. בנין הוא אולי סמל לרצינות ומוסר עבודה גבוה בין המאמנים ואלו בדיוק התכונות שהביאו אותו להיות הנציג הראשון שלנו בליגה האיטלקית. יש פתגם שאומר שברומא תתנהג כמו רומאי ואותם ערכים שמתאימים לרמות הגבוהות בכדורגל, לא תמיד יתאימו פה. בשל כך, בנין עדיין לא הצליח לעשות מה שעשה כשחקן ולהפוך להיות מאמן גדול. הפער גדול בין הרצינות שהוא דורש משחקניו לרמת ההשקעה שמוכן הכדורגלן הישראלי להשקיע. בנוסף, ברמה הטקטית בנין בדומה לעצמו כשחקן אוהב קבוצות שעובדות על המגרש ולא מתבטלות מול היריבות.

בכל קבוצה שהגיע מיד ראו את טביעת האצבע של המאמן הצעיר אפילו באחי נצרת אותה הוא מאמן זמן קצר מאוד. כבר באימון הראשון סילק מהקבוצה את סרג' איילי שמסתובב פה שנים רבות בין קבוצות בליגה הלאומית והוא סמל לשחקן זר עם מנטאליות חובבנית יותר מהכדורגלן הישראלי. מעלותיו של בנין בתור מאמן הם גם לפעמים חסרונותיו. הרצינות האין סופית יוצרת איזו מחסום בינו לבין שחקניו. בכל קבוצה שדרך היו שחקנים שהתחברו לדרך שלו ומנגד היו שחקנים שרק רצו לברוח מאותן קבוצות. עיין ערך אחמד סבע וקובי דג'אני בעונה שעברה בנתניה. למרות שלא עשה את זה יותר מידי בקריירה הקצרה שלו בתור מאמן בעונה שעברה נכשל בבחירת השחקנים בנתניה והסיבה שהוא וקבוצתו לשעבר העונה בלאומית היא בדיוק בשל אותן חסרונות של המאמן שציינו קודם.

לסיכום: השקעה ודבקות במטרה היא דרך לקיצור פירות, אולם בנין עדיין צריך ללמוד מתי להוריד את הרגל מהגז ולמצוא את שביל הזהב בין המנטאליות הלקויה של הכדורגלן הישראלי לבין הדרישות הבלתי מתפשרות שלו. אם יידע לעשות זאת בנין יהיה אחד מאמן לא פחות טוב ממה שהיה בתור שחקן.

השם האלמוני והמפתיע ברשימה. בתחילה נראה כבדיחה כמו כל פתיחת העונה של רמת השרון. כשהוקפץ מהנוער אחרי פתיחת העונה האיומה, היו כאלה שראו במהלך זה הודעה של רמת השרון בכוונותיה לרדת ליגה. שאבו לא ממש התייחס למבקרים ולשמועות מסביב והוכיח שעם הרבה כוח רצון ושינוי מנטאלי אצל השחקנים גם קבוצה גוססת יכולה לחזור לחיים. האני מאמין של המאמן הצעיר הוא דווקא די מפתיע. שאבו לא מאמן הגנתי ושם דגש על מרכז המגרש, שם הוא רוצה לראות עבודה טקטית וחילוצי כדור. גם עם סגל מאוד חסר בטדי, בחר לא להסתגר בהגנה וזה מה שבסופו של דבר ניצח עבורו את המשחק.

ברמת השרון יש כאלה שמשווים את שאבו ליוסי מזרחי. אחד מהעם שדוגל בעבודה על המגרש. הוא יודע להגיע לשחקנים ללב, לא הרים ידיים, לא בכה על הסגל או הבעיות ההזויות שמסביבו ועשה שינוי אמתי. למרות זאת, תמיד יותר קל להגיע למצב שיש לך רק מה להרוויח. הרי אם היה נכשל ברמת השרון, אף אחד לא היה בא אליו בטענות. קשה מאוד להעריך איך שאבו היה מתפקד בסיטואציה אחרת ולכן רק השנים והזמן ילמדו אותנו אם רמת השרון הביאה הברקה מהנוער או המצב של הקבוצה פשוט לא יכול להיות רע יותר.

לסיכום: שאבו הפתיע מאוד בחודשים שלמדנו להכיר אותו. כרגע הוא נראה גם הימור טוב לקבוצה בינונית בליגת העל ואז נוכל באמת לעמוד את יכולתו של המאמן הצעיר.

את המעלות של קורצקי בתור מאמן רואים על המגרש. הקבוצות שלו הן בדיוק פרי מחשבותיו ויש לו יכולת לבצע שינוי מיידי. מדובר במאמן סופר טקטיקן ששם דגש על מבנה הקבוצה במגרש ולפעמים כמו מאמן כדורסל רוצה לשלוט בכל רגע במתרחש בשדה. העוצמה הזו שהוא מביא יחד עם עוד ניסיון שירכוש בקריירה בהחלט יכולה להביא לו את קרש הקפיצה לקבוצות הגדולות באמת. בנוסף לכך, הוא לא אחד שמסתכל על שמות וניסיון וגם ברעננה וגם ברמת השרון הוא לא פחד לתת לשחקנים אלמוניים את הבמה וגם החזיר לחיים שחקנים כמו תמיר כהן. סדרת החינוך שהוא מעביר לאסי בלדוט מראה שמדובר באחד שלא דופק חשבון.

אולם, לפעמים חשיבה טקטית מוגזמת היא גם סוג של קיבעון וחסרון. יש הרבה מאמנים שמבינים בשלב כלשהו במשחק שהם צריכים לעשות קצת ברדק במגרש כדי לשנות אותו. היצמדות לתכנית המשחק לא תמיד תעזור להביא נקודות ואת זה קורצקי כנראה לומד עכשיו ברעננה. אם בתחילת העונה, היתרון בתכנית המשחק המחושבת של המאמן הצעיר היא זו שהביא את רעננה למקום גבוה מאוד בטבלה, יתרון זה התבטל עם הכניסה לכושר של קבוצות הליגה והעובדה שהן למדו את רעננה. כרגע קורצקי צריך לחשוב מחוץ לקופסה בכדי לשנות משהו בהידרדרות של קבוצתו ובינתיים, הוא מתקשה מאוד לעשות זאת.

לסיכום: מחשבה טקטית והתעמקות בפרטים היא בהחלט דרך נכונה, בטח כשאין לך אפשרות להביא שמות נוצצים. עם זאת בכדי שהוא יעשה את הקפיצה למועדון של הגדולות, הוא צריך להביא משהו יותר דינמי וכדורגל שלא רק חושב הגנה.

מהכישלון בעונה הנוכחית הוא לא יכול לברוח. בנאדו הגיע על תקן משיח בעונה שעברה למכבי חיפה והפך אותה מקבוצה מפוררת לקבוצה דורסנית. קור הרוח שמאפיין את המאמן הירוק הוא לפעמים מושא להערצה, היחסים שלו עם השחקנים והעובדה שהוא מצליח להחזיר את להם הביטחון ולקבל רוח גבית מחדר ההלבשה גם בעת משבר ממחישים את מעלותיו. בחיפה טוענים כי מבחינה טקטית בנאדו לא נופל מאף מאמן קודם ומספרים על מאמן ששם דגש על פרטים הקטנים ועובד על תרגילים ספציפיים נגד יריבותיו. אולם גם אחרי עונה וחצי קשה לראות קו אחיד אצל הירוקים. הניסויים והשינויים הדחופים בהרכב לא נותנים תשובות ברור איזה מאמן בדיוק יש לחיפה. יחד עם העובדה שנכשל מול הגדולות, במשחקים החשובים העונה ואשתקד ולא הבריק גם בבניית הקבוצה גורמת לפקפק במאמן הצעיר. ברור לכולם שלבנאדו יש פוטנציאל עצום, אך אולי עוד שנים של ניסיון ואולי גם השתפשפות בקבוצה קטנה יותר תביא לבנאדו את הכיוון שחסר לו וגם תחזיר אותו למכבי חיפה בדלת הראשית.

לסיכום: כמו הרבה משחקניו, יש לא מעט פוטנציאל, אבל בפועל הוא צריך עוד להשתפשף.

כל מי שעובד או עבד עם אבוקסיס בתור מאמן התרשם מההבנה העמוקה שלו בכדורגל. למרות שלא הצליח בעונה שעברה בהפועל תל אביב, יש לו יכולת לנתח את קבוצתו ברמות הכי גבוהות מבין המאמנים בארץ. את החוכמה שהביא למגרש בתור שחקן, הוא מביא לקווים. כמו כן, הוא נותר דמות נערצת מאוד בחדר ההלבשה. אחת הסיבות שמשה דמאיו החזיר אותו לשכונת התקווה, למרות מערכת יחסים בעייתית ביניהם, היא שגם שחקנים וגם גורמים בכירים במועדון שכנעו אותו שמדובר במאמן הכי מקורב לשחקנים והוא יכול להחזיר להם את הביטחון. אבוקסיס מקבל משחקני בני יהודה את האהבה שקיבל גם משחקני הפועל תל אביב, להם היה קשה לראות אותו עוזב ואם יש מאמן שבשבילו השחקנים "יתאבדו" על המגרש, זה הוא.

אבוקסיס הוא נותן חופש מוחלט לשחקניו בחלק הקדמי ולכן שחקנים כמו אמיר עגייב פורחים אצלו. עם זאת, לדעת הרבה מאוד שחקנים הוא מושפע מאוד מצורת החשיבה של אלי גוטמן ועדיין לא הוכיח פילוסופיה ודרך מקצועית משלו. כאלה ששיחקו תחתיו ותחת גוטמן אומרים שאבוקסיס מנסה לחקות את המאמן הלאומי ולא תמיד בהצלחה. כשהשניים עבדו יחד, אבוקסיס השלים את גוטמן, אבל לבד הוא דווקא נדבק יותר בשמרנות הגוטמנית. לאבוקסיס בהחלט יש את כל הכלים להיות מאמן מצליח מאוד, אבל - וזה אבל גדול - חסר לו את הניצוץ/הטירוף/ גאונות שהביא בתור שחקן. אותו טירוף שהיה על הדשא ונעלם על הקווים.

לסיכום: אין הרבה מאמנים צעירים שנערצים כל כך על שחקניהם וגם משלבים עם זה ידע עמוק בכדורגל. אולם אם אבוקסיס רוצה להגיע לרמה של רבו גוטמן, הוא צריך למצוא את הערך המוסף שיבדיל אותו מהשאר.

אין ספק שמדובר בהפתעה הכי גדולה שצמחה כאן בשנתיים האחרונות. בכר קיבל את קריית שמונה במצב לא פשוט. ירידת המתח אחרי האליפות הייתה טבעית, העזיבה של רן בן שמעון השאירה בור ולפיכך, מערכת היחסים של השחקנים עם גילי לנדאו הייתה עכורה. איזי שרצקי החליט לתת את המושכות לעוזר המאמן ופגע בגדול. בכר, תלמידו של בן שמעון, לא נתן ליחידה שלו להישבר. ככל שהזמן עבר, הקבוצה שבה להציג כדורגל חיובי ויפה לעין וכמעט סיימה עם גביע היסטורי ותואר נוסף . אלא שדווקא העונה המאמן הצעיר בליגה העל מוכיח עתיד גדול יש לו. הסיבה היא שבכר מצליח להתמודד עם כל סיטואציה ולשמור את הקריה בצמרת. קרית שמונה עברה מהפך גדול בקיץ ועדיין פקטור משמעותי בליגה ובגביע. היא משחקת כדורגל התקפי עם הרבה שמחת חיים. יתרה מכך, שחקנים משמעותיים כמו כחלון ואבוטבול נפצעו לבכר ולא רק שלא שמענו אותו מתלונן, הוא הצליח להעלים את חסרונם.

מבחינה טקטית, קרית שמונה מגיעה לכל מגרש בלי פחד. בכר מאמין בכדורגל התקפי ושמח כזה שהיינו רוצים לראות מעוד מאמנים בליגת העל. לפני הניצחון שלו על מכבי תל אביב הוא הדפיס לשחקניו שני שערי עיתון האחד מדבר על הפסד והאחד מדבר על ניצחון. השחקנים הפנימו את המסר שלו ועלו לטרוף את הדשא. השילוב של חן דילמוני בקבוצה ואופיר מזרחי מעידים שיש לו עין לשחקנים צעירים והוא לא מפחד לזרוק אותם למים. גם היכולת שלו להתמודד עם בוס קפריזי כמו שרצקי מרשימה. רק לפני שלושה חודשים נכנס ואמר לו שאחמד סבע לא יראה יותר דקה אצלו ולא משנה כמה שרצקי שילם עליו בקיץ. החוזק שלו הופך אותו לאהוב ומוערך בקרב השחקנים שלמרות גילו הצעיר נותנים לו את הכבוד הראוי. עם כל המחמאות הללו, רק דבר אחד צריך לשבת בראש לבכר והוא רן בן שמעון. גם מאמן הפועל תל אביב הצליח מאוד בקריה בגלל השקט שמאפיין את המועדון הזה, אבל קרס תחת לחץ הגדולות. ולבכר, להזכירכם, יש אפס ניסיון כשחקן במועדונים גדולים.

לסיכום: גילו הצעיר, המשברים שחווה בקרית שמונה והכדורגל החיובי שמשחקת הקבוצה בהחלט שם בכר כפוטנציאל הכי גדול להפוך למאמן גדול. השאלה אם מה שטוב לצפון השקט יעבוד במרכז הסוער.